תורת משה - אלשיך, שמות ט:ח

1ויאמר ה' אל משה ואל אהרן קחו לכם כו'. לבא אל ענין המקראות נעתיק מאז"ל (בש"ר פ' י"ב) וז"ל המכות האלו שלשה על ידי אהרן ושלשה ע"י משה ושלשה ע"י הקב"ה וא' ע"י כולן דצ"ך שהיו בארץ ע"י אהרן בא"ח ע"י משה לפי שהן באויר שכך שלט משה בארץ ובשמים ערוב דבר מכת בכורות ע"י הקב"ה ושחין ע"י כולן עכ"ל:

2והנה ראוי לשום שכל והבין. (א) מה זה היה ליעשות שלשה ע"י אהרן כו' למה שהן בארץ ולא ע"י משה אחר שגם הוא שלט בארץ כדברי המאמר. (ב) שא"כ איפה גם הערוב שהיה בארץ למה לא היה ע"י אהרן גם הוא ואם יחשבו לבריות שבאויר יהיו ע"י משה וגם הדבר ומכת בכורות שהיו מן השמים למה לא היו משה ששלט בשמים כאומרו שכך שלט משה בארץ ובשמי'. (ג) למה נפרדו מכות שע"י משה מהמכות שע"י אהרן ונכנסו של הקב"ה בין שניהם. (ד) כי טוב טוב היה יהיו כולן על ידו יתב' כי הוא המושל בכל. באמת. (ה) למה נכנסו של משה בתוך הג' של הקב"ה ולא היו מעמד שלשתן של הקב"ה יחד כולן. (ו) מה נשתנה השחין שהיה על ידי שלשתן. (ז) למה הי' בין של הקב"ה לשל משה:

3אמנם לבא אל הענין נעיר במקראות קצת הערות ועל פי ביאור המאמר נבא על תכונתם והנה הנם. (א) אומרו קחו לכם כי אומרו לכם הוא מיותר ומשולל הבנה כי אינו לעצמם ולא להנאתם בייחוד ולא משלהם כי מה יתן ומה יוסיף אם יהיה משל זולתם. (ב) למה לקחוהו משה ואהרן יחד בחפניהם ואח"כ זרקו משה לבדו. (ג) מה צורך לזרקו השמימה ומה גם למאמרם ז"ל (שם פ' י"א) שהוא עד כסא הכבוד שהוא מריבוי ה"א ראשונה שה"א אשר היא בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה. (ד) אומרו לעיני פרעה מה לנו אם יהיה לעיני פרעה או שלא בפניו וגם למה לא יהיה גם בעיני עבדיו וגם אומרו לעיני פרעה ולא בפני פרעה. (ה) אומרו והיה לאבק על כל ארץ מצרים אם זרקו השמימה איך היה לאבק על הארץ ואם אחרי כן ירד והיה אבק מה צורך הודיעו יתב' אותנו שהיה לאבק על הארץ ומהראוי לא יאמר רק והיה על האדם ועל הבהמה לשחין כו'. (ו) מה ענין או' והיה זה פעמים. והיה די בראשון (ז) אומרו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כו' שאומר לפני משה הוא מיותר כי אחר שהוא מפני השחין גם לפני זולת משה לא יכלו לעמוד. (ח) אומרו ובכל מצרים הוא מיותר כי הלא לא על ההמון ידבר רק על החרטומים לבדם:

4ונבא אל ענין המאמר ובו נבא אל כוונת הכתובים והוא כי הנה רצה הקב"ה לזכות את ישראל לדעת את ה' כי הוא היוצר הוא הבורא לפיכך הרבה אותות ומופתים בארץ מצרים למען יראו ויבינו וישכילו כי כל מעמד שלשת העולמות הוא בראש והוא כי הנה מעמד שלשתן המה כוללו כל מעשה בראשי' עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים כי הלא המלאכים בכלל הבריאה המה לדברי הכל כנודע. וע"כ בהראותו ית' כי הוא מושל על הארבע יסודות אשר המה כוללו העולם השפל וגם מושלו על כוכבי השמים וכסיליהם הוא יורה כי הוא יתברך ברא גם עולם הגלגלים ובהורות הוא ית' אשר הוא שליט בשרו של מצרים יודע כי הוא הבורא גם את עולם המלאכים על כן גזרה חכמתו ית' להורות את בני ישראל במצרים כי יוצר הכל הוא ארץ ושמי השמי' וכל צבאם בהכות את מצרים זה עשר פעמים כי בם הורה אהרן שליטתו ית' בארבע יסודות ובמזלות ובשרו של מצרים בשני יסודות התחתונים מים ועפר ע"י אהרן כי הוא הכה את מימי היאור ונהפכו לדם וגם מהמים השריץ בריות הגדלות בם הם הצפרדעים ועיקר יסודם הוא יסוד המים ויסוד העפר היפך לכנים וגם שמשה רבינו ע"ה גם הוא שלט בשני יסודות אלו לא הוצרך ליסודו' התחתונים העשות על ידו ומה גם לרז"ל כי לבל יהיה כפוי טובה למימי היאור כי בו ניצול מגזרת פרעה:

5ועל פי דרכנו נשית אל דבריהם אלה כי הלא לא היאור סיבב הצלתו לולא ה' היה לו ויתן בלב בתיה בת פרעה תצא לרחוץ על היאור כי אין ספק כי הוא ית' שלחה מביתו היאורה ויתן בלבה תשלח את אמתה אל התיבה אשר שם חלקת מחוקק ספון. אך אחשבה להבין דבר זה במז"ל כי פרעה לא גזר כל הבן הילוד כו' כ"א על פי חרטומי מצרים באומרם אליו כי עתיד מושיען של ישראל ללקות במים וע"כ נתחכמה אמו לשומו על שפת היאור למען יאמרו החרטומים אל פרעה כי כבר מושיען של ישראל במים ומן אז נתבטלה הגזרה וע"כ לא שתו לב אל ראותם יוכבד מניקה את הילד אם בנה היה או זולתו באמור כ"א זה היה איך נושע מהמים הנה כי היותו במימי היאור הית' סבת הצלתו וע"כ הי' בלתי ראוי ילקה על ידו ליהפך לדם ולא להשריץ צפרדעי' ממנו וגם לא עפר מצרים נעשה כנים על ידו כי בו טמן את המצרי המכה איש עברי:

6עוד טעם שני יתכן על פי מאמר רבותינו ז"ל כי על מניעת מצרים מלטבול את בנות ישראל מנידתן פן ירבו על כן הפך את מימיהם לדם והנה נודע מאמר רז"ל כי אהרן היה משים שלום בין איש לאשתו ובין איש את עמיתו. ע"כ יתכן כי מכת הדם על שהיה על העדר שלום בין איש לאשתו תהיה על ידו וגם הצפרדעים הפרים ורבים לרעת המצריים תחת כי מנעו פריה ורביה מישראל תהיה ע"י אהרן המרבה פריה ורביה בהם. בשיתו שומו שלום בין איש לאשתו וגם אשר על ידו יהיה כל איש שאנן ושלו. ע"י שים שלום בין איש לרעהו תהיה מכת הכנים הממעט שלותם אשר היו כשכים וצנינים. כחצי גבור שנונים מכף רגלם ועד קדקדם:

7כלל הדברים כי על כל אלה גם שלא יעדר ממשה השתרר גם השתרר בשני יסודות השפלים לא נעשה המתייחס אליהם כ"א ע"י אהרן. אמנם השני יסודות העליונים רוח ואש הורה הוא ית' שליטתו בהם ע"י משה. כי ניתן כח ביסוד האויר להקפות הברד ואשר היה מים בשמים ובאויר נקפה עם היות אש תוך כדור הברד ולא יכלה האש להפשיר הברד וגם הורה יתברך שליטתו ביסוד האש ויסוד המים כי היתה באש תוך האבן ברד ולא המים מכבין את האש ולא האש מתיכה את המים וגם מכת הארבה אל יסוד האויר מתייחס כנודע מחכמת הטבע. כי סוד האויר הוא הגובר בכל נפש חיה אשר לה כנפים. וכן מכת החשך ומה גם לרז"ל (שם פ' י"ד) שהיה החשך עב מתמשש בידים כי נתעפש האויר ונתעבה. על בלתי עבור בו אור השמש וע"כ היו בא"ח ע"י משה. והנה עד כה לא לראית שליטתו יתב' רק בעולם השפל בארבע יסודותיו וע"כ הורה הוא ית' הדבר על יד בני אדם אשר בארץ הנה. אך השליטה במזל אשר מעולם הגלגלים. הורה על ידו ית'. והוא כי מזל מצרים אשר עבדוהו לאלוה הלא היה מזל טלה. כי על כן כל תועבת מצרים כל רועי צאן כמאמר המתרגם והן זאת היתה מצותו ית' בצוותו משכו וקחו לכם צאן כו' למען יבעטו בעבודת הטלאים אשר עבדו עד כה ויעשו בו שפטים ועל כן היה הערוב על ידו. הלא הוא שע"י חיות היער הכה הוא ית' את מצרים הפך דעתם כי הם נתנו יתרון הצאן על שאר ב"ח ויעבדו את צאנם וגם בדבר היה יד ה' הויה במקניהם וגם מכת בכורות היתה להכניע ולהשפיל מזל טלה אשר הוא בכור וגדול שבמזלות ומושל בראשון מחדשי השנה הוא חודש ניסן. ויפיליהו יתב' בעת הכות כל בכורי מצרים מאדם עד בהמה אשר היו המושפעים יותר בייחוד ממנו ועל כן היו שלש אלה על ידו ית'. ועוד יתכן בסדר שלש אלה בשום לב אל שינוי לשון שבשלשתן שניין דא מן דא כי בערוב נאמר הנני משליח בך את הערוב ובדבר נאמר יד ה' הויה ובמכת בכורות הוא אומר ועבר ה' לנגוף את מצרים כו':

8אמנם הורה הוא ית' שליטתו במזלות בשלשה הדרגות זו למעלה מזו והוא כי למעלה מארבע יסודות הוא הצומח ולמעלה מהם הם הבעלי חיים וזה יתחלק לשנים. (א) הבעלי חיים מדבריים ועופות הבלתי בייתים. (ב) בעלי חיים בייתים כסוסים וחמורים וצאן ודומיהם ולמעלה מהם הוא האדם והנה ע"י אהרן ומשה הורה הוא ית' שליטתו בארבעה יסודות ובצומח ע"י ברד וארבה ורצה הוא ית' להורות גם על שלשה הדרגות שלמעלה מהן ומזלם שעליהם ובקטן מהב"ח מדבריי' אשר אין ספק יש לכל מין ומין כח שר או מזל כאשר יש על כל עשב ועשב מזל למעלה שמכה בו ואומר לו גדל אלא שאין ספק שרוח המושל על מיני הבעלי חיים גדול מאד מאשר על כל עשב ומ"ש ז"ל (שבת דף נ"ג) בהמה לית לה מזלא היינו לכל בהמה בפני עצמה כי אם לכל מין ומין ולהיות מדרגתם שפלה מהשני מינים שלמעלה עשה הדבר ע"י שליחות שצוה על מזלות שכל מיני הבעלי חיים ועופות המדבריות שישלחו כל מזל המושל על כל מין את מינו לארץ מצרים וז"א הנני משליח בך את הערוב שהוא כמ"ש ז"ל (שם פ' פ"ב) מיני חיות ועופות מדבריות ולא אמר משלח רק משליח יוצא לשלישי שצוה על שריהם ישלחום ויביאום על כרחם אל תוך בתי מצרים הפך טבעם כי הלא בורחים מהישוב בטבעם ומה גם מתוך בתי החצרים נמצא באחד מורה שליטתו ית' בהם ובמזלם והמין השני והוא על הבעלי חיים בייתים הורה בדבר והוא מאמר הכתוב בסוסים ובחמורים בגמלים בבקר ובצאן דבר כבד מאד כי הכניעם ואת מזלם של אלו ומה גם המזל טלה שהיה עיקר הכוונה. ולהיות זו למעלה מהמדרגה הראשונה היה ע"י כח מאתו יתב' וז"א יד ה' הויה. שהוא ע"י יד וכח אלקי:

9אך במכת בכורות שלמעלה מכלם שהם בכורי אדם ומושפעים יותר מהמזל היה בעצמו יתברך. וז"א ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך. והכתי כו'. הנה ע"י אלו נודע כחו ית' בעולם השפל. ובעולם המזלות. ועדיין לא נודע כחו בעולם המלאכים. ועל כן היתה מכת השחין והיה ע"י שלשתן יען כי בשחין לקו שני יסודות. הא' מהסוג אשר לקו על ידי אהרן. והב' מהסוג אשר לקו על ידי משה וגם בו לקה שרו של מצרים. על כן היה ראוי יהיה חלק בו על ידי אהרן. וחלק על ידי משה. וחלק על ידו יתברך כי מי זולתו יכה את השר והוא כי אמרו רז"ל (בכורות דף ע"א) כי שחין מצרים היה לח מבחוץ ויבש מבפנים כאש צרבת והלחות הוא תתייחס אל יסוד המים על כן היה על ידי אהרן המכה יסוד המים ביאור והיובש היה מיסוד האש לכן היה על ידי משה. ואמרו רז"ל (שם) על פסוק כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים חרטומם כתיב מלמד ששרו של מצרים לקה. ועל כן הוצרך יהיה גם על ידו יתברך. כי הוא לבדו יתברך אשר כת בו ללקותו. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מצותו יתברך שיקחו יחד משה ואהרן בחפניהם פיח כבשן ושאח"כ יקחנו משה לבדו. וגם שיזרקנו השמימה כי מה בצע בזריקה ושיהיה על ידו ושיהיה השמימה שהוא בשמי השמים העליונים על כן יש ה"א בסוף תיבה וה"א בראשה. אך הוא כי למה שהיה צריך יהיה השחין לח ויבש כאחד שהם אש ומים כמאמרם ז"ל שחין מצרים היה יבש מבפנים ולח מבחוץ. על כן הוצרך יקחו יחד בחפני שניהם פיח הכבשן. למען הקנות בו שתי הבחינות המתייחסות אליהם שהם אש ומים אש ע"י משה להיות יבש מבפנים ומים על ידי אהרן להיות לח מבחוץ וז"א קחו לכם כלומר בשביל בחינות שלכם. שהוא להקנות בו בחינותיכם ונצטוה אחרי כן יזרקנו משה השמימה אשר שתי הההי"ן יורו היות בשמים העליונים. ומה גם לאומרים מרז"ל (ש"ר פי"א) שכביכול היה עד השכינה. ויהיה למען ע"י השכינה ית' יתן בו כח ילקה בו שמה השר. אשר מבלעדו יתב' לא ילקה השר הרוחני. והענין כי רצה הקדוש ברוך הוא להורות כי במה שמכה החומריים מכה השר כי אין לפניו יתברך הפרש בין זה לזה ע"כ העפר שהוכו בו העם נזרק למעלה עד המכה בו את השר והזריקה הוצרך להיות על יד משה לבדו משני טעמים. (א) כי השר לוקה על ידי כח האש שמבחינת משה ולא על ידי כח המים מבחינת אהרן כדרך כל כח רוחני כנודע. נמצא כח אש שמבחינת משה היה עולה עד השכינה. ובו היתה השכינה מכה בשר ודולק בו ומלקותו נמשך גם עד אומתו:

10ובזה נבא אל ענין הכתוב. ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי היה השחין בחרטומים ובכל מצרים. כי הלא יקשה כי אומרו לפני משה בלתי מובן כי אחר שמה שלא יכלו לעמוד היה מפני השחין. מה יתן ומה יוסיף היות לפני משה ומהראוי יאמר ולא יכלו לעמוד בפני השחין:

11ועוד כי אחר אומרו ויהי שחין אבעבועות פורח באדם ובבהמה. הנה בכלל האדם הם החרטומים וכל מצרים. ועוד שאיך או' ובכל מצרים הוא טעם אל מה שלא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה:

12ועוד למ"ש ז"ל כי חרטומם כתיב והוא השר איך מה שלקה השר. הוא טעם אל בלתי יכולת החרטומים לעמוד לפני משה. וגם מה נשתנה מקום זה שנקרא השר חרטום ולא כיתר הכתובים שנקרא מצרים. כמאמרם ז"ל (שם פ"א) על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם וירא ישראל את מצרים מת:

13אמנם למה שכח האש המשחין ושורף בם. היה מכח משה גם אשר לקה בו השר ונמשך לאומתו. על כן בהיות החרטומים עומדים לפני משה אשר האש שהיה שורפם. הי' נמשך ממנו הי' אש שבהם מתעורר ומתחזק בעומדם לפני משה המבעיר את בעירתם. ע"כ ולא יכלו החרטומים לעמוד לפניו ושמא תאמר גם כל מצרי זולת החרטומים יהיה לו כן ומה נשתנו אלו. ע"כ אמר כי היה השחין בחרטומם הוא השר כפי המסורת. וחרטומים כפי המקרא והוא כי מלקות השר היה נמשך לקות אש למטה בעמו. ומהיות ממנו היה מתחיל תחלה בחרטומים הקרובים אליו בטומאתם ואח"כ ולכל מצרים ועל כן היו החרטומים נכוים יותר לפני משה. כי היו בין שתי אשות. בין משה שממנו ומכחו היחל ובין השר שממנו נמשך הלקות באומה שמקבלים עיקר השרפה להיותם מושפעים ממנו בלהטיהם יותר מזולתם:

14והטעם הב' שהוכרח היות הזריקה השמימה ע"י משה הוא כי הלא דרך הזורק אפר השמימה. כי לא יעלה שיעור אמה שהרוח לא יפזרנו ויפילנו ארצה. על כן צוה הוא ית'. כי משה המושל ביסוד האויר יקח האפר בחפניו. למען יקנה ע"י חפניו כח גובר על יסוד הרוח. לבל יוכל הרוח לפזרו עד הגיע השמימה והוא מאמרנו במאמר שלמה המלך ע"ה בדברו על מעלות מרע"ה באומרו (משלי ל') מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו כו'. והענין כי בהאשים שלמה את עצמו על הרבות נשים. ומהם נכריות באו' דברי אגור בן יקא כמפורש אצלנו במקומו אמר אחרי כן ולא למדתי חכמה כו'. והיה לי ללמוד ממשה. כי עם גודל מעלתו. לא זכה לבנים שלמים כאהרן כי היו בניו גדולי עולם עם שהוא גדול מאוד ממנו אך אין זה כי אם שבניו היו בני גיורת ואהרן לקח אחות נחשון. כמז"ל שמשם נלמד כי רוב הבנים דומים לאחי האם. והיה לי ללמוד ממשה כי אין דומה לו כי מי עלה שמים כמוהו בתוך האש הגדולה ולא שורף בהבל פיהם של מלאכי השרת כמוהו ושמא תאמר הלא חנוך ואליהו עלו השמים. לז"א וירד והוא כי חנוך ואליהו לא עלו לרדת לגור פה בהוייתם הראשונה. ע"כ לא יפלא כי הלא בעלייתם נהפכה גוייתם מאיכותם. טרם יעלו אל הרוחניות העצמי כמאמר חנוך אל ר' ישמעאל. כאשר שאל מאתו אופן עלייתו ואמר לו אברי נעשו לפידי אש ושערותי כו'. הנה הודיע שני דברים לבל יפלא. (א) כי חומרו נהפך איכותו. (ב) שגופו ונפשו לא יהיו יחד במצב א' כאשר בעודו פה כי הלא איבריו הנה הנם במקום ממשות לפידים בשמים התחתונים אך נשמתם עלתה מעלה. וכן אליהו הסערה שעלו בה היפכתו מחומריותו אל לבוש דק. וישאר שם להתלבש בו ברדתו כנודע. אך לא כאלה עליית משה אדונינו ע"ה. כי אם מבלי ישתנה איכותו. עלה למעלה מן השמים כד"א ומשה עלה אל האלהים וזו תלונת המלאכים מה לילוד אשה בינינו והראיה שלא נהפך איכותו כי הלא וירד בהוייתו הראשונה:

15או יאמר גם כי תאמר אולי בעלותו השמים אל האלהים נפשט מחומרו וישאר בגלגלים הגשמיים ונפשו עלתה מעלה מעלה הלא עכ"ז יגדל כחו במה שוירד כי הלא בשובו למטה. שב ויתלבש בגלגלים כהויתו בארץ. כי לא נתהפך חומר ללפידי אש כאשר כמי שעלה ולא ירד להיות פה ככל האדם. עכ"ז יפלא איך גשם כשאר אנשים ירד ולא נכוה ביסוד האש אשר למטה מן השמים ויותר יפלא הירידה מהעליה כי הלא העליה היה בדבקות ורצון נמרץ מאתו ית'. ועי"כ לא יפלא אך באומרו אליו ית' לך רד ומה גם לרז"ל (ברכות דף ל"ב) האומרים שהיה הוא ית' בכעס ואמר לו רד מגדולתך. ועכ"ז וירד ולא הוזק חומרו ביסוד האש הלא יורה כי זולת גדולתו בשמים גם בגוף ונפש שלט ביסוד האש כמדובר. וגם שלט ביסוד הרוח. וזהו מי אסף רוח בחפניו. וזהו במכת השחין שצווהו ית' יקח מלא חפניו פיח כבשן וזרקו משה השמימה. וארז"ל (ש"ר פי"א) עד כסא הכבוד ונוראות יפלא. איך לא זורה מרוח מצויה מידו של משה עד יסוד האש מה גם פיח כבשן אשר ידפנו רוח עד בלתי השאיר כל זכר לו. אך הוא כי ללקות גם השר הוא רוחני ועליון. אין יד בן אדם שולטה להכות בו. על כן צוה הוא ית' יזרוק השמימה עד כסא הכבוד. למען מכסא כבודו ית'. ילקה השר שתחת כסא כבודו ית' ע"י מה שלוקים האדם והבהמה:

16והנה ליזרק למעלה ללקות גם השר במה שלוקים אנשיו הנה ידפנו רוח ולא ישאר מאומה. ע"כ צוה הוא ית' יקחנו אח"כ משה לבדו בחפניו ויזרקנו השמימה למען לא יוכל הרוח להפיצו. כי בהאסף בחפני משה השולט ביסוד הרוח. לא ישלוט הרוח באבק ששם בחפניו באופן שהיה יסוד הרוח כאלו אסף וקלט אותו בחפניו בל יעצר כח. להיות נושב באבק ההוא בזרוק אותו. כאלו מידו עד יסוד האש רוח לא היה:

17וזה מאמר שלמה בחכמתו מי אסף רוח בחפניו הנה ששלט למעלה במקום אש להבת שלהבת מלאכי קדש וביסוד האש ויסוד האויר. וגם שלט משה ביסוד המים שעל נטיית ידו של משה בלי מטה האלהים נבקע הים כמאמרם ז"ל (שם פ' כ"א) הרם את מטך והפרישהו ממך ונטה את ידך ונצבו כמו נד וקפאו תהומות כאלו ינצרו המים בצרור. בל יצאו ויתפשטו ולא על ידי איכות קדושת נפשו המלובשת בחומרו כי אם בשמלה שהוא בנטיית ידו הגשמית אשר הוא מלבוש ושמלה שאת הרוח ונשמה יעטוף. כמאמרם ז"ל הרם וסלק את מטך ונטה את ידך כמדובר שבנטיית ידו צרר מים במה שהי' שמלתו לנפשו. כי אין זה רק שהשליטו האלהים ביסוד המים. וזהו מי צרר מים. בשמלה. ומי זה שלט גם ביסוד העפר כמשה כי מי הקים כל אפסי ארץ והוא כי על דבר קרח ארז"ל (במדרש פ' י"ח) שבאומרו ופצתה האדמה את פיה נעשתה כל הארץ כמשפך כי פי הארץ עמוק וסביבות פי הארץ גבוהים סביב ונעשו כמדרון והיה כל אשר לקרח ודתן ואבירם מתגלגל בכל מקום שהיה ויורד כמים הנגרים במורד. וזהו מי הקים כל אפסי ארץ שהקים והגביה האפסים הם כל קצוי הסביבות של ארץ. והיו משופעים והולכים עד אמצעות פי הארץ:

18הנה כי הוכרח היות זריקת פיח הכבשן על ידי משה להיותו מושל ביסוד האויר כמדובר:

19והנה עדין צריך לתת טעם למה של הקב"ה היו בין של אהרן ומשה ולמה הית' המשותפת לכולם מכה ששית אחר השתים של הקב"ה. והנה על דרך רז"ל (ש"ר פ"ט) האומרים כי סדר המכות היו כטכסיס מלחמת ב"ו. נחו שקטו שאלות אלו:

20עוד אחשבה למצא טוב טעם לשבח. על פי אשר אמרנו כי רצה הוא ית' להורות את בני ישראל. כח מעשיו בבריאת עולם וזכר עשה בנפלאותיו בי' מכות. אל י' מאמרות שנברא בהם העולם כמבואר בשערים באר היטב. איך חוייב הסדר הלז על פי סדר המאמרות. ולא כתבנוהו פה לאהבת הקצור. והיה מלמטה למעלה במה שכנגד המאמר האחרון. היחל במכה הראשונה במה שכנגד הראשון כלה במכת בכורות. ועל הדרך זה כל א' וא' כסדרן והלכתן. וע"כ הוכרח היות שלשה שע"י אהרן ראשונה והשנית של הקב"ה אחריהן והשחין ששית. ושל משה אחריה ומכת בכורות באחרונה:

21ובזה מצאנו ראינו טעם נכון אל היות המשותפת הששית היא השחין. והיא למה שהיא לעומת מאמר תדשא הארץ דשא כמפורש שם. והוא כי בענין המאמר ההוא צריך שיתוף ד' יסודות עפר ומים להוציא דשא ונשיבת רוח וחום השמש שמבחינת האש. ובכל עשב כח שר שמכה בו ואומר לו גדל. כן בשחין אשר כנגד המאמר ההוא שם נמצאו ושם היו כולנה פיח כבשן הוא יסוד העפר. והיה שחין משחין ושורף מיסוד האש. פורח אבעבועות מיסוד המים. וזרקו משה על ידי קליטה בחפניו את יסוד האויר. והכאה את השר על ידי הזרקו השמימה כאמור. וחמשתן בפ' א' קחו לכם מלא חפניכם הרי יסוד אש ומים. שע"י לקוח אותם בשני חפניהם קנה האבק כח מים על ידי אהרן וכח אש על ידי משה. ובאומר פיח כבשן הרי יסוד העפר ובאומר וזרק הרי יסוד האויר. שקלט בחפניו לבל ידפנו רוח. ובאומר השמימה שהוא כמ"ש ז"ל (שם פי"א) עד כסא הכבוד. שהוא כמאמרנו למה שע"י השכינה ילקה השר:

22וזה יאמר וזרקו משה השמימה לעיני פרעה. כי הלא יקשה כי הלא לא בלבד לעיני פרעה זרק כי גם לעיני כל אשר לפניו. והנה לכאורה אפשר לומר כי למה שפרעה היתה יד חכמתו משגת יותר מכל חרטומי מצרים כמאמרם ז"ל. על כן לעיני פרעה החכם יותר. נראה היות הזריקה השמימה. לא לעיני הבלתי משיגים כמוהו. עוד יתכן יאמר מה שכתבנו כי אומרם ז"ל השמימה עד כסא הכבוד הוא למען משם ילקה השר:

23והענין כי הנה עיני פרעה וכל מעייניו ועיניו אל שרו כענין ופרעה הקריב. שהקריב את שרו כמבואר אצלנו. ובזה יאמר וזרקו משה השמימה שהוא עד כסא הכבוד. ולמה היה שם הלא הוא לעיני פרעה שהוא להכות מהשמימה למי שהיא עיני פרעה. הוא השר והוא חרטומם הרמוז אח"כ כמדובר. וע"פ הדברים האלה יתכן או' והיה לאבק כו' והיה על האדם כו' כי הלא יקשה מה ענין או' והיה ב' פעמים:

24ועוד מה יתן ומה יוסיף היות לאבק בכל ארץ מצרים. כי מן הראוי לא יאמר רק והיה לשחין באדם כו'. אך אחרי אומרו כי היו ארבע יסודות. והכאת השר גם הוא כנרמז בפסוק הקודם. בא עתה ויאמר כי גם היה נגלה לעיני הרואים כי הלא והיה לאבק כו'. והוא כי אחר שזרקו משה השמימה חזר למטה והיה לאבק הוא הוראת יסוד העפר. ויסוד הרוח פיזרו על כל שטח גבול מצרים. וזהו או' על כל ארץ מצרים הרי מציאות שני היסודות. והנה על הארץ לא נראה רק הויית שני היסודות. אך באדם ובהמה היתה הויית שני יסודות אחרים וזהו והיה לשחין. הוא חום צרבת בוער באש וגם יסוד המים כי הי' פורח אבעבועות לח מבחוץ. הרי ד' היסודות. אחרי כן הוא אומר כי גם לקה השר באו' ולא יכלו כו' כי היה השחין בחרטומים כמאמרם ז"ל (שם) חרטומ' כתיב הוא השר. נמצא שיעור הכתובים ענין רמז הארבע יסודות ולקות השר בפסוק הראשון. ומציאותו ית' נגלה בכתובים שאחריו כמדובר. ומיושב כל מה שהערנו במקראות: