תורת משה - אלשיך, בראשית א:יא

1ויאמר אלהים תדשא כו'. פשטו של מקרא הוא. כי צוה ית' תוציא עץ פרי עושה פרי. כלומר אך עץ שאינו עושה פרי שהוא אילני סרק לא יעשו פרי. ויהי כן כי ותוצא הארץ כו' ועץ עושה פרי כו':

2והנה במדרש (פ"ה) ר' יהודה בר שלום אמר עברה על הצווי שכך אמר לה הקב"ה עץ פרי עושה פרי. מה הפרי נאכל אף העץ נאכל. והיא לא עשת' כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי כו' ורבי פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי. שמחה לעשות רצון בוראה עץ עושה פרי אפילו אילני סרק עשו פירות. ע"כ. והלא כמו זר נחשב שהארץ הלזו הנשמה לה להיות לה בחירה ורצון לגרוע או להוסיף מדעתה. גם האם יצה"ר לה לעבור על רצון קונה. ועוד שאחר שלדברי הכל היה שינוי בין הצווי אל הפועל וההויה. איך על הצווי אמר ויהי כן:

3אמנם הנה על מאמרם ז"ל כי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במה"ד. ולכך נאמר בראשית ברא אלהים. ראה שאין העולם מתקיים שיתף בו מדת רחמים. וזהו ביום עשות ה' אלהים כו' ע"כ והקשינו למעלה שא"כ איך נאמר ברא. וכתבנו שמחשבתו יתברך פועלה ובוראה אך בדקות ולא גשם נתפס. כי ע"כ אע"ג דבראשית נמי מאמר הוא. לא נאמר ויאמר. כי המאמר האחד מתייחס למחשבה. כי ע"כ פעולתו דקה וחיונית עדיין. ובזה יצדק מאמרם ז"ל שכל תולדות שמים וארץ שנבראו בכל ששת הימים. כלם נתהוה מציאותן ברגע שברא אלהים את השמים ואת הארץ. אלא שהיו בכח בדקות בשמים ובארץ. ואח"כ דבר יום ביומו היה יוצא אל הפועל. כד"א תוצא הארץ כו' ואין ספק כי לולא היה בארץ אז כח חיוני. לא היה יתברך מצוה לה תוציא הארץ. כי אם היה יאמר יצא מהארץ כו'. ועד ממהר לזה ארז"ל (שם פ"ז) תוצא הארץ נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון. ואיזה הדרך ארץ חומרית תוציא רוח חיים. אך אין ספק כי רוחניות בצד מה היה בה. ומה גם עודנה בבריאה הדקה שמיום ראשון שהיתה עדיין ברוחניות. ולא קנתה העכירות הלז עד חטא אדם ואררה ה'. באופן כי לא יפלא המצא בארץ בחירה ופעולה. ולא שכיוונה לחלוק עם קונה חלילה למ"ד שעברה. אך חשבה כי לא יקפיד הוא יתברך כי גם שרצון מלך להוציא הדבר שלם בלי פסולת. הלא יש בחינה אחרת כי הלא לא יבצר מי שיאכל גוף האילנות. ומה גם לזולת בעליהם ויצדה העולם מכל עץ. כי ע"כ הסכים עמה אח"כ הוא יתברך. ולמ"ד הוסיפה. כיוונה לשבחו יתברך אלא שע"י חטא אדם נמנע פרי מאילני סרק עד לע"ל שיתוקן העולם. וכמאמר רז"ל כי ע"ז נאמר בייעודי פרשת בחוקותי שהם לעתיד ועץ השדה יתן פריו אפילו אילני סרק:

4ובזה נבא אל אשר הקשינו כי איך יאמר ויהי כן ולא כן היה. כי הלא עברה או הוסיפה למ"ד. וגם ראוי לשית לב כי גם אומר ויהי כן הוא מיותר. כי מאליו נודע שהיה כן. כי ע"כ במאמר יקוו המים כו' לא נאמר ויהי כן. אך לדעת ר' יהודה כיוין הוא יתברך לומר הנא תראו כן תתמהו. איך צויתי שגם העץ יהיה נאכל ולא היה כן. לזה אני מגיד כי ויהי כן ולא היה הדבר לבטלה. והוא כמ"ש ז"ל אם ביום הג' צוה ה' תדשא הארץ כו' ועץ כו' איך ביום הששי הוא אומר וכל שיח השדה טרם יהיה כו' עד שאד עלה מן הארץ ונברא אדם. ואז יצאו כל עשב וכל עץ. אך ארז"ל (ב"ר י"ב) כי הכל נברא במציאות שלם. אלא שעמדו על פתח הקרקע עד יום הששי. ואז יצאו לחוץ:

5ובזה נבא אל הענין בשום לב אל שנוי הלשון. כי הוא יתברך אמר תדשא. ואח"כ אינו אומר ותדשא הארץ כ"א ותוצא. אך הוא כי באומרו יתברך תדשא כו' ועץ כו' כך נברא הכל במציאות שלם. שאפילו העץ היה בר אכילה. וע"ז נאמר ויהי כן. כי כן היו מיום ג' עד יום הששי על פתח הקרקע. אך השנוי לא היה רק ביציאה לחוץ בששי. וע"ז נאמר ותוצא הארץ כי אז עברה והוציאה עץ עושה פרי. ולדעת ר' פנחס יאמר ויהי כן. לומר מה שצויתי כן היה תמיד שאילני סרק לא היו בהן פירות. זולתי בעת ההוצאה לעולם. כי אז ותוצא הארץ ולא נתקיים כ"א לשעה עד שחטא אדם. כי אז לקו פירות האילן שהוא מהששה דברים שלקו בחטאו. כנודע מרז"ל:

6הנה דרך זה שחיוניות היה אז בארץ כמדובר. הוא אמת אצלי. אך למשמאילים בו למאמר כי הארץ חומרית היא. ואיכה תעבור בטבע יהיה כי קרה לה כאשר יקרה ללב האדם באדם. כי עם שהלב חומרי נתן ה' חכמה בטבעו לחלק דם לכל האיברים לכל אבר לפי הכנת טבעו. ומבחר הדם מעכב לעצמו. כן נתן ה' כח בארץ להוציא מהשפע המסור לה חוצה. כשופע מהנשפע בה בכח בלי פסולת. והיא עיכבה המובחר לעצמה. כאשר יעשה לב האדם באדם שמעכב לעצמו מבחר הדם. ומה גם אז שמתן כח בארץ להוציא מבלי זרע אילנות ודשאים. כי אין זה לה מבלי איכות זך וחיוני בצד מה. וע"ד זה לר' פנחס ז"ל ומכלל מאמרנו תשובה לשואלים למה בחמישי לא נאמר ויהי כן. והוא כי אדרבה הראוי היה שלא לאמר בשום דבר. כי מי לא ידע כי היה כן. אך במקומות שנכתב היה לצורך. בענין האילנות נאמר ויהי כן כאשר כתבנו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וביום ב' ויבדל בין המים כו' ארז"ל (שם פ"ד) שאין בין מים עליונים לתחתונים אלא כמלא נימא. וע"כ היה מקום לחשוב שלא נתקיים ההבדלה לזה אמר דע כי ויהי כן. כי יש הבדל ודאי גם כי מעט הוא. ובאומר יקיו המים שארז"ל (שם פ"ה) יקוו לי מה שאני עתיד לעשות בהם. שהוא כי תנאי התנה הקב"ה עם הים. שאל"כ לא היה הוא יתברך משנה הטבע שהטביע. וזה יאמר הנני מתנה ואומר יקוו לי המים כו' וע"י כן ויהי כן בקריעת ים סוף. שאל"כ לא היה משנה הטבע. וכן ביום הד' אחר אומרו שברא ב' מאורות גדולים. אמר הלא נגד עיניך אחד גדול ואחד קטן. והקטן מקבל מן השמש. ע"כ אמר והיו למאורות כלומר בלתי צריך לקבל דין מן דין. כי דע כי ויהי כן בשווי אחד אחר הבריאה. ואל תתמה בראותה אחד גדול ואחד קטן. כי אחר שויעש אלהים את שני המאורות הגדולים. אירע שנוי כי היה מאור גדול ומאור קטן. שהוא ע"י הקטרוג כנודע. הנה כי בשלשת הימים הוצרך לומר ויהי כן. אך בחמישי שלא הוצרך לאומרו לא נאמר: