תורת משה - אלשיך, בראשית יב:ב

1ואעשך לגוי כו'. זולת האמור. אפשר יאמר כי הנה ג' מיני אושר העוה"ז הן בני חיי ומזוני. על שלשתן יאמר. על בני ואעשך לגוי גדול. ועל חיי שהוא על מציאות עצמותו אמר ואברכך. ועל מזוני אמר ואגדלה שמך כו'. והוא כי אין צריך לומר מזוני לעצמך כ"א גם ואגדלה שמך. שהוא ע"י גמילות חסדים שתטיב ותפרנס לכל העולם. ועל כל זה והיה ברכה:

2ובמררש (גם בגמ' דפסחים דף קי"ז) ואעשך לגוי גדול אמר הקדוש ב"ה לאברהם קובע אני לך ברכה בי"ח. ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי אברהם. ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך זהו שאומרים ואלהי יעקב. יכול יהיו חותמין בכולן. ת"ל והיה ברכה בך חותמין ולא בהם ע"כ. יורה מה גדלה מעלת נשמת איש ישראלי הדר בא"י לששורשה משם. עד גדר הקרא ה' אלהיו בייחוד. והוא בשום לב. (א) מי הכריחם לפרש הכתוב על הברכה. (ב) איך באומרו ואעשך מורה על אומר אלהי אברהם. (ג) אומר ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק. ואגדלה שמך זהו שאומרים אלהי יעקב. כי הלא זה וזה הוא ברכה לאברהם שיברכהו ה' ויגדל שמו. ואיך יובן מזה אלהי יצחק ואלהי יעקב. (ד) נדקדק לשונו באומרו זהו שאומרים. ולא אמר ואעשך שיאמרו אלהי אברהם. ואברכך שיאמרו אלהי יצחק וכן ביעקב. (ה) למה ביעקב הפליג לייחס הדבר אל גדולת שמו מביצחק ואברהם. (ו) מה איכפת לי האם יהיו חותמין בכולן. שאומר יכול ת"ל והיה ברכ':

3אמנם הוקשה לו. (א) או' ואעשך לגוי גדול כי זאת הלמ"ד בלתי מתיישב וטוב טוב היה יאמר כאומר ביעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך. כן יאמר פה גוי גדול יהיה ממך. (ב) כי גם זה ברכה גדולה היא. ואיך יאמר ואברכך אחרי כן. (ג) למה בין ואברכך לוהיה ברכה שהוא מעין הברכה האמורה. הפסיק בואגדלה שמך. (ד) והיא עיקר קושייתו או' והיה ברכה שהוא משולל הבנה. שהיל"ל ותהיה מבורך:

4או' אם הכוונה היא שהברכות יהיו בידו. יאמר והיה מברך. אך או' ברכה קשה. כי אין האדם הברכה. ע"כ אמר קובע אני לך ברכה כו' והוא כי אין דרך המלך. ומה גם מלך מלכי המלכים לכנות אלהותו על איש אחד כ"א על גוי גדול. ע"כ באומרו ואעשך לגוי גדול. הוא שאחשיבך לגוי גדול. שאכנה אלהותי עליך כאשר על גוי גדול. וזהו שאומר אלהי אברהם. והנה נודע לבקיאים במדרשות כי רוב דרשותיהם הם בג"ש. ובזה הנה באברהם דקדקנו הכרח הלשון. וביצחק מאומרו ואברכך. והוא כי ביצחק נאמר גור בארץ הזאת כו' ואברכך וזהו אומרו ואברכך זה שאומרים אלהי יצחק. כי נאמר כאן ואברכך כאשר נאמר ביצחק. וכן ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב. והוא כי נאמר כאן שמך. ונאמר ביעקב כ"א ישראל יהיה שמך וזהו ואגדלה שמך זהו כו'. ולענין כוונת המאמר הלא הוא כי מלבד מה שהוקשה לו בכתובים. גם הוקשה לו בנוסח שייחד עזרא. כי לא ימנע או היא ברכת אבות או ברכת אברהם. אם היא ברכת אבות היה לנו לחתום מגן אברהם יצחק ויעקב. ואם היא ברכת אברהם. למה מזכיר בה יצחק ויעקב. ועוד למה ביצחק לא הטיל וי"ו כמו ביעקב שאמר ואלהי. ועוד אומרו אלהי ג' פעמים. ולא נעשה הנוסח אלהי אברהם יצחק ויעקב:

5אך לבא אל הענין מה שכתבנו על פסוק מאמר יעקב. באומרו והיה ה' לי לאלהים. ובפסוק ויבא יעקב שלם כו'. והוא כי אמר יעקב הנה דרכך שלא לכנות שמך על הצדיקים בחייהם. אך לאבי היותו סומא אמרת לי ואלהי יצחק. והנה זה חסדך אשר תעשה עמדי כי ושבתי בשלום אל בית אבי. כלומר בשלום מכל רע ומכל פגם ועם כל זה והיה ה' לי לאלהים שיקרא שמך עלי. ולא כאבי. שעל העדר שלם שהיה סומא. נקראת אלהיו וכן היה לו כי ויעקב שלם בגופו שלם בממונו שלא היה סומא בלתי שלם בגופו ליחשב כמת. וגם שלם בממונו ולא עני חשוב כמת. ועכ"ז ויקרא לו אל אלהי ישראל. הנה כי קרא יתברך את עצמו אלהי ישראל בחייו. עם היותו שלם מכל פגם. נמצא בשלשתן שלשה הדרגות זו למעלה מזו. באברהם לא נקרא שמו ית' עליו בחייו כלל. וביצחק נקרא אך בהיותו סומא. וביעקב אפי' בהיותו בריא אולם שלם בכל. והענין כי ראה ית' כאשר גזרה חכמתו לקבוע לאברהם ברכה פן יאמר אברהם איה כבודי הגדול הזה כי הלא גדולים ממני החשבת את יצחק ואת יעקב. כי לא' מהם יקרא אלהיו בחיי' בהיותו סומא. ולאחד גם בהיותו בריא אולם. ע"כ הוא ית' בנוסח ברכת אברהם. כלל את כלן איש אשר כהשגתו. וייחס ברכת כל אחד מהם אל אברהם. וזהו ואברכך זהו שאומרים אלהי יצחק. לומר כי לא נאמר אלהי יצחק ויעקב כי אינן שוין. כ"א ואברכך שהוא ברכה נוספת על הקודם וז"א זהו שאומר אלהי יצחק. שממה שאומרים אלהי יצחק ולא סמכו אותו אל אברהם לומר ויצחק. וגם נאמר בלא וי"ו יורה על ברכה נוספות בכנות שם אלהותו ית' עליו שאינה מעין של אברהם. כי זה אלהיו במותו וזה בחייו. והוא הנודע כי ביצחק נקרא שם ה' עליו בחייו ליקרא אלהי יצחק. אך אינה כשל יעקב. כ"א ואגדלה שמך שהוא גדולת שם יותר על הברכה האמורה ליצחק. ע"כ אין זה כ"א על יעקב שנתגדל יותר. כי גם עודנו שלם בגופו נקרא שם ה' עליו ליקרא אלהיו. וזה שאומרים ואלהי יעקב שנא' פעם ג'. ובוי"ו נוספת ביעקב. שהוא כי למה שאלהות שביצחק הוא בהיותו חשוב כמת. הוא מעין של אברהם. ע"כ גם שאומר אלהי פעם שנית. אומר בלא וי"ו שיש הדמות מה. וז"א זהו שאומרים ואלהי יעקב. כלומר ולא אומרים אלהי יעקב כאשר ביצחק. והוא האמור כי ביצחק יש הדמות. אך ביעקב שהוא הגדולה יתירה שהוא בהיותו בריא. נאמר בוי"ו. והכוונה לומר לאברהם אל יקנא לבך על יתרונותם. כי הלא בך תלוי הדבר כי ברכתם זו לך תחשב. וזהו ואברכך. וזהו שאומרים אלהי יצחק כ"א לא היית אתה אביו לא היה זוכה לכך. וכן ביעקב כי להגדלת שמך יחשב מה שזכה לכך כי נשתלם הזכות. וש"ת ובמה אדע כי גדולתם זו תלויה בי ולא בהם. ולמה תאמר קובע אני לך ברכה. והלא לשלשתנו תתייחס. הלא הוא כי יכול יהיו חותמין בכלם כמו בך. תלמוד לומר והיה ברכה. כי אתה תהיה הברכה כי בך חותמין. ולא בהם. ואין ענין הזכרת האלהות בכל א'. אלא זכות לאברהם שע"י זכות שבת אברם בארץ. יזכה להוליד את השלמים האלה ולהגדילם. כמדובר: