תורת משה - אלשיך, בראשית טז:ה

1ותאמר שרי וכו'. ראוי לשום לב אם הגר חטאה מה פשע אברהם בדבר שתמסור דין עליו. והנה ארז"ל (שם פ' מ"ה) כי מסירת הדין היה אילו אמרת הנה אנו הולכים ערירים. פקדני ה' גם אני אך לא שאלת כ"א על עצמך ונתנו לך. והנה א"כ למה תלה במה שהיתה קלה בעיניה הלא תלונה זו גם שלא תקל בעיניה ישנה. ועוד כי לפ"ז מה תקן באומרו הנה שפחתך בידך וכו'. ועוד מה בצע לשרה בהבריח אותה. ועוד מה שאלת המלאך אי מזה באת וכו'. האם יפלא מהמלאך מאין באה וגם היא מה חידשה לו באומרה מפני שרי כו' כי הלא היא הכירה כי מלאך ה' הוא כמ"ש ז"ל. ועוד כי הנה פרש"י והוא מרז"ל (שם) כי בכל אמירה היה מלאך בפני עצמו. ולפ"ז יקשה כי הלא מלאך הראשון לא צוה לה ולא חידש לה כלום כ"א ששאל אי מזה באת וכו' והשיבה לו היא מפני שרי וכו'. ומלאך אחר אמר לה שובי וכו'. ועוד למה המלאך השלישי אמר לה מרבוי הזרע והרביעי אמר לה מההריון והלידה ונהפוך הוא כי הלידה היא תחלה. ועוד למה היו ד' מלאכים וא' היה מספיק כי הכל ענין שליחות אחד. ועוד אומרו ותקרא שם ה' הדובר אליה וכו' והלא מלאכים היו הדוברים אליה ולא ה'. ועוד אומר אתה אל ראי כו' שיראו דברים משוללי הבנה:

2אמנם הנה לכאורה אפשר לומר כי חששה שרי פן מה שהוקלה בעיניה היה כי אברהם אמר לה כי בולדה יקרא לו זרע. וע"כ אמרה הנה אנכי נתתי שפחתי. שהיתה שלי שפחת מלוג כמשז"ל (שם) נכנעת לי ואיך כאשר ותרא כי הרתה ואקל בעיניה. כלומר ואין זה כ"א שהבינה ממך כי זרעה נכון לפניך וא"כ אין לי תקוה. ע"כ חמסי עליך וישפוט ה' כו' כי לא התפללת עלי והיה מתקיים זרעך בי. אז השיב הנה שפחתך וכו' כי עדיין שפחתך היא ולא בשפחה יקרא לי זרע. ואם תעיז פניה לא ממני הוא ועשי לה הטוב והביאה למוטב. או יהיה כי אמרה הנה נתתי שפחתי בחיקך שבזכות זה אבנה ממנה. ואקל בעיניה ומכנסת בי קנאה ותחרות ואיך ע"י עון זה תמשך לי זכות לבנות ממנה. ע"כ חמסי וכו' שלא התפללת עלי ולא הייתי בא ליבנות על ידי תת אותה לך ואקל בעיניה ויקרני עון. ע"כ השיב לה אל תקנא ותרעסי ותחטא כ"א עשי לה הטוב וכו' לייסר אותה כגברת את שפחתה:

3והנה על זכות אברם רצם הקב"ה להמציא לה ד' מלאכי המרכבה ושכינה עמהם. ולהיות' אשה ושפחה לא זכתה מדבר עמה השכינה מיד רק תעלה בהדרגה ראשונה תראה המלאך הקטן מד' רגלי המרכבה. ואחריו אשר למעלה הימנו עד הרביעי הוא הגדול שבהם. ואחר שהוכנה להשיג קו לקו. תדבר בה השכינה ע"י הכנת ארבעתן בהדרגה. וע"כ הוצרכו לדבר עמה ד' מלאכים שע"י דבור ממה כל אחד היתה קונה הכנה אל הקדושה והוא כי הארבעה מלאכים הם מיכאל גבריאל רפאל אוריאל. וידוע כי הקטן הוא מבחינת הדין הרפה היא אוריאל ורפאל בחינת רחמים וגבריאל בחינת גבורת הדין ומיכאל מבחינת החסד כנודע. והקטן היחל ויאמר לה הגר שפחת שרי כלומר הנה את שפחה והיא שרה וגבירה לה אי מזה באת מאיזה יחס באת שתגדלי עליה. ואנה תלכי שתקני שלימות יותר מבהיותך שפחה נכנעת לה. והן אלה דברי דין ורוגז מעין בחינתו אז הודת ואמרה הדין עמך כי מודה אני כי היא גברתי ולא תקל עוד בעיני הנה המלאך היה כלה ענינו והביאה למוטב שתכיר ערכה ואחר שהוכנה קצת ע"י הקטן בא רפאל שמבחינת רחמים. ואמר לה שובי אל גבירתך והתעני והיי תחת ידה כי תרממך ומזה עלתה אל המלאך גבריאל שלמעלה הימנו ואמר לה הרבה ארבה וכו' שהרבוי הוא מבחינתו כנודע ואח"כ עלתה אל דבר אליה המלאך מיכאל ובישרה על ההריון והלידה. וששמע ה' את עניה שהכל על צד החסד וגם הוא נתייחס לבשורה זו כי הוא אשר בא לבשר את שרה על הריונה כעת חיה ולשרה בן. ואח"כ דברה בה שכינה ותאמר לה והוא יהיה פרא אדם כו'. אז ותקרא את שם ה' הדובר אליה אתה אל ראי כו'. והוא כי עד כה דברו בה ארבעה מלאכים א' לא' והיתה רואה את כל מלאך הדובר אליה ואח"כ עתה שמעה והוא יהיה פרא אדם כו'. ולא ראתה את הדובר בה אז אמרה היה אינך מלאך כ"א אתה אל ראי שהוא רואה ואינו נראה. כי אמרה הגם הלום שהוא אשר היא הלום שהוא לפני עתה הוא מיכאל שדבר לי באחרונה. שהוא הגדול בהם זכיתי לראותי אחרי רואי את הקטנים ממנו. ואם גם זה הוא מלאך למה לא ראיתי אחרי רואי הגדול אך אינו כ"א שאתה אל ולא מלאך. או יאמר אתה אל ראי ולא מלאך כי הלא אין ספק שהשכינה פה כי הלא ארבע מלאכי המרכבה הנם פה כי הנה שלשה מלאכים נתוספו לדבר בי אמר הראשון ולמה הראשון לא דבר הכל אך אין זה רק שאראה ארבע מלאכי המרכבה ושאעל' בהדרגה למען אדע כי השכינה מעליהם פה. ושהיתה ההדרגה לשידבר בי השכינה אחרי כן. וזה אומרה כי הגם נוסף על הראשון כי כן טבע לשון גם לרבות ולהוסיף על הקודם וכן אחר הלום ממנו והלאה וגם עוד אחד ראיתי שהם שלשה אחרי רואי את הראשון ולמה הראיתי ארבעתן ולא הספיק האחד כ"א אחרי רואי את האחד ראיתי עוד שלשה. אם לא שאתה אל ראי שאדע כי אתה פה ושעל ידי הדרגתן זכיתי לשמוע מפיך עם שלא ראיתיך כי אתה אל ראי רואה ואינך נראה: