תורת משה - אלשיך, בראשית יח:יז
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 18:17
Open in the reader →1וה' אמר המכסה אני וגו'. ראוי לשית לב מה זו תמיהה המכסה אני מאברהם וגו' היתכן שלא היה עושה הוא יתב' דבר שלא יודיע תחלה לאברהם. ומה זו תמיהה. ועוד או' ואברהם בלתי צודק. כי מה יתן ומה יוסיף אל הענין מה שיהי' לגוי גדול וגו'. ושנברכו בו וגו' וגם אומרו כי ידעתיו וגו'. שהוא נתינת טעם ויראה בלתי צודק. וכן אומרו למען הביא וגו' היל"ל למען הביא על בניו. כי איך יאמר שיצוה את בניו ושמרו אחריו דרך ה' למען הביא אל אברהם וגו'. אך יאמר במה שידענו. כי וה' הוא ובית דינו. והענין נמשך אחר הקודם. והוא כי הנה וישקיפו שהיא השקפה לרעה. שהביטו בהתלבשות הבטת רוגז. והנה אברהם הולך עמם לשלחם וירא השקפתם לרעה. וחש הוא יתב' פן בראות אברהם מיד את סדום הפוכה כמו רגע. וגפרית ואש מן השמים. הלא יהרהר בלבו לומר מה זה האכזריות חמה. היתכן לא היה נ' צדיקים או יותר במקום ההוא. אך אין זה כ"א רשות שנתן הוא ית' למלאכים להשחית. ולא הבחינו בין צדיק לרשע וכלו הכל. או לפחות יחשב כי ע"פ מדת הדין לבדה בלי שתוף רחמים. נעשה הכליה ההוא ויגדל הכאב מאד. כי הוא היה הולך ללוות את ההולכים לעשות שלא כרצונו. ע"כ בא הוא יתב' ואמר הנה וישקיפו. השקפה לרעה על פני סדום. שמורה כי משחיתים הם. ויחשוב כי ע"כ לא הבחינו בין צדיק לרשע ואברהם הולך עמם ורואה הענין. וגם הוא הולך לשלחם ללוות את עושי הפך רצונו. ע"כ וה' הוא ובית דינו באחדות א' אמר המכסה אני מאברהם כי לא מאת המשחיתי' הוא הענין. כ"א אשר אני הוא הנזכר. שהוא וה' עושה בעצמו ולא המשחיתים. וגם לא מדה"ד לבדה. כ"א בשתוף מדת רחמים העושה. וש"ת יעשה הוא יתב' משפט צדקו ולא יחוש אל המהרהר. לז"א הנה מכמה טעמים אין לכסות ממנו. (א) כי ואברהם היו יהי' לגוי גדול ועצום. וע"כ יפקפק בבטחון שיאמר איך תבא ברכה ואעשך לגוי גדול לידי גמר. אם ככה הוא יתב' מתנהג להניח הדבר אל המשחיתים. או את מדת הדין בלי שתוף רחמים. והלא לא יבצר מזרעו אשמת דבר. ויתעתדו לכליה חלילה. וש"ת עם בניו לא יתנהג כך רק עם גויי הארץ זולתם. לז"א עוד יש טעם. (ב) כי הלא אמרתי לו ונברכו בו כל גוי הארץ. ועתה לא די שלא נברכו. כ"א גם כלו מן העולם. ועוד (ג) והוא כי ידעתיו וגו' לעשות צדקה ומשפט. והוא כי הנה צווי אליו הוא את בניו שיצוה ושמרו דרך ה' לעשות וגו'. שיאמר להם דרך ה' שהדרך שהוא יתברך עושה יעשו הם. ומה הוא עושה צדקה ומשפט אף אתם כן. והנה בעיני אברהם אין צ"ל צדקה. כ"א אפי' משפט לא היה בענין סדום. כאומר השופט כל הארץ לא יעשה משפט. וא"כ איך יאמר אברהם יעשו דרך שעושה ה' שהוא צדקה ומשפט. ולדעתו אפי' משפט אינו עושה חלילה. וזהו כי ידעתיו וגו' דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ע"כ אודיענו האמת. ועוד כי הצדקה ומשפט שיעשו בניו לא בלבד נוגעים אל בניו. כ"א גם אל עצמו ולמה אכסה ממנו כי ע"י עשות ישראל צדקה ומשפט. ימשכו ויתקיימו הדורות עד לעתיד שתתקיים מתנת הארץ לאברהם ולזרעו משא"כ אם ח"ו יהיה הפסק בקיום הדורות על העדר צדקה ומשפט. שלא יתקיים המעותד לעתיד לאברהם ובראות כי אין זה דרך ה' חלילה לא יעשו הם צדקה ומשפט. וימנע טוב גם מאברהם עצמו. וזהו למען הביא ה' על אברהם וגו'. והוא כי עליו ממש דבר לך ולזרעך אתן. ומתי יתקיים. אומר לך הלא הוא לע"ל כנודע. שאז יתקיימו עשרה עממים את הקיני והקניזי וגו'. וכל האושר שלעתיד לבא הוא בצדקה ומשפט שיקדימו כד"א (ישעיה א') ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה וכמשז"ל על וארשתיך לי וגו' או יאמר כי ידעתיו וגו'. והוא ש"ת איך אני אומר המכסה וגו' ואברהם וגו'. והלא אדרבה בר עונש הוא אברהם שהיה קרוב אל סדום וידע כי המה רעים וחטאים ולא השיבם לה' ית' כדרכו את כל עמים רבים. לז"א לא יאשם על זה. כי מה שידעתיו ואהבתיו בעצם. אינו על מה שהיה מגייר גוים כי אם למען אשר יצוה את בניו וגו'. והוא משז"ל בפ' ר"א (פרק כ"ד) כי כל הנפש אשר עשה אברהם מכל הגוים לא נמשך אל זרעם אחריהם כלל כ"א הם עצמם בלבד. אך לא כן זרעו כ"א נמשך עד עולם. וזה יאמר כי ידעתיו וגו'. אינו אלא על שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו. משא"כ הנפש אשר עשה שלא היה אל זרעם אחריהם וע"כ לא יאשם על מה שלא עשה בסדום. ולא שאין לו זכות על מה שגייר כל הנפש אשר עשה בחרן. אלא שאשר יצוה את בניו הוא גדול מספיק למען הביא וגו' משא"כ הנפש אשר עשה כי איננו גדול כזה: