תורת משה - אלשיך, בראשית יח:כג

1ויגש אברהם וכו'. ראוי לשים לב שטרם יאמר האף תספה. היה ראוי יאמר אולי יש חמשים כו'. ועוד למה בפסוק השני חוזר ואו' האף תספה. ועוד כי בא' נאמר צדיק עם רשע. ובשני האף תספה סתם. ועוד שנכנס בעיר ויצא במקום ואחר כך אמר אשר בקרבה ולא אמר בקרבו. ויחזור אל המקום דסמיך. ועוד שאומר אח"כ חלילה לך כו' להמית צדיק עם רשע. כי מהראוי יאמר חלילה לך שלא תשא למקום למען הצדיקים אשר בקרבה. ועוד למה כופל ואומר והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועוד שיראה כמו זר או' השופט כל הארץ וגו':

2אמנם הנה אפשר יש צדיקים. אך לא יגיעו לכלל י' לכל עיר וזהו היותר קרוב. גם אפשר שיגיעו לסכום נ' י' לכל כרך ואולי י' אפשר יהיה תוך כל כרך י'. או נ' בכרך א' מכלן. כגון בסדום לוט וכל הנלוים אליו. ולעומת בחינות אלו אפשר כונתו יתברך. אחד מאלה. או להמית צדיק עם רשע יחד או לבלתי המית הצדיקים אך לא יצילו את יושבי עירם. כ"א המה בצדקתם יצילו נפשם. או אפשר שגם את זולתם יצילו. ואשר נראה לי ראוי כעת הוא שאם יש פחות מי' יצילו את עצמם. ואם יש י' לכל כרך יצילו את כל ה' הכרכים. גם שלא יהיו הנ' מחולקים י' בכל כרך כ"א חמשים בעיר א'. וזה היחלו האף תספה צדיק עם רשע שהוא בבחינ' היותר קרובה שיש פחות מחמשים. כלומר האם לא יצילו הצדיקים את נפשם. כלומר ראוי הוא יצילו את נפשם בצדקתם ולא תמות אלו עם אלו. וזהו אם יונח שאין נ' צדיקים שהוא היותר קרוב. אך אולי יש נ' צדיקים שיבואו עשרה לכל עיר. אצ"ל אם יהיו עשרה בכל עיר כ"א אפי' יהיו החמשים בתוך העיר האחת לבדה. והוא חשב על סדום שהיה לוט וביתו וכל הנלוים אליו. וז"א העיר בה"א הידיעה האף תספה. ולא אמר צדיק עם רשע שאינו חוזר אלא אל זולת צדיקים. או את הד' העיירות הנותרות ולא תשא למקום. לומר לחמשה הכרכים שנכללים בשם מקום ולא את העיר שבה החמשים בלבד. ולז"א ולא תשאל מקום למען חמשים הצדיקים אשר בקרבה של עיר הא'. וז"א בקרבה ולא בקרבו כי אינו חוזר אל המקום הכולל את כולן כ"א שישא את כולן בשביל הנ' שבעיר א'. ועל החלוקה הא' שאמר האף תספה צדיק עם רשע שהוא בהיות פחות מנ' אמר חליל' לך מעשות כדבר הזה להמית. צדיק עם רשע כ"א שיצילו נפשם. והנה על חלוקה זו היה אפשר לאמר לו. כיון שלא מיחו ברשעים גם המה חייבים. והוא כקטרוג מדת הדין בעת החרבן על שלא מיחו עד שנגזר וממקדשי. ממקודשי תחלו ע"כ להשיב על זה אמר גם אם תחייבם על שלא מיחו. אין ראוי תהיה לקותם שוה אלא שאם הרשעים יתחייבו מיתה יתחייבו צדיקים יסורין. וזהו והיה כצדיק כרשע חלילה לך. ועל הב' אולי יש חמשים שאם היותם בעיר א' יצילו את כל המקום. אל תאמר כי כל כרך אתה דן בפני עצמו באופן שלא יצילו רק את העיר שנמצאו בה. הלא השופט להיותו שופט לא יעשה משפט. כלו' אם היה המשפט לא' ממלכי הארץ או לשרי מעלה שלא יעצרו כח נשפוט כל הארץ כא'. לא יפלא ישקיף אל כל כרך בפני עצמו. ולא ימחול אל עיר א' על חמשים צדיקים שבחברתה כי ישפטו כל א' בפני עצמו. אך השופט כל הארץ שלפעמים דן את כל העולם כא' לא יעשה פה משפט. והוא כי להיות שופע כל הארץ יחד מצרף זכיות כל העולם. ולפעמים בעיר א' הרבה זכיות או בהפך. ואינו שופט כל עיר בפני עצמו. להיות הזכיות בשוה בכל עיר ועיר. כן תעשה אתה כי כל החמשה כרכים כאחת יחשבו כי אדון הכל אתה. וע"י כך הוא היות החמשים בעיר א' כבהיותן מוחלקים. כי תדונם חמשתן יחד. או יאמר על דרך המתרגם שאומר הברגז תשצי. וכן יראה בב"ר. והוא כי יקרא אף אל מדה"ד. ואמר הנה האף הוא מדת הרוגז. תספה צדיק עם רשע של שהצדיק לא מיחה כענין בחרבן. אך לא כן מדתך שם ה' של מדת רחמים הדובר בי. וכל שכן כי אולי יש חמשים צדיקים כו'. כי הנה האף תספה מטעם הנזכר שתכריע את מדת הרחמים. אדרב' ראוי שמדת הרחמים תכריע את מדת הדין למחול על כולן בזכותם. וז"א כמתמיה ולא תשא שם הרחמים הדובר בי. ותכריע את מדת האף ומה שאני מייחס האסיפה והכליון אל האף. הוא כי חלילה לך שם הרחמים לעשות כדבר הזה וש"ת כי אין מספיקים לכל כ"א אחר הרוב. שאם יש אלף רשעים יהיו אלף וא' צדיקים. זה לא יתכן כ"א כן צדיק ורשע שוים לפניך להכריע הכף. ואין צדיק אחד מכריע כנגד רשעים רבים. ולא יאות כי יהיה כצדיק כרשע בגדר אחד. חלילה לך כי הלא מרובה מדה טובה. ועשרה צדיקים יצילו את כל יושבי עירם וכל זה מבחינת הרחמים וכ"ש שאפי' היה נעשה ע"י מ"ה השופט כל הארץ לא יעשה משפט. כי אינו חלילה כמשחית שכשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע. כי אתה שופט כל הארץ שודאי יעשה משפט לבלתי המית צדיק עם רשע. ולישא למקום בחמשים הצדיקים אשר בקרבה. עוד יתכן במה שכתבנו בפ' נח כי בעשותו ית' פקידת העון ע"י אף או חימה. אינו מבחין בין צדיק לרשע וכמאמר ז"ל כיון שניתן רשות כו' אך בהעשות על ידו ית' מבחין. ובזה יאמר הנה אפשר תהיה פקידה זו ע"י האף שהוא משחית. או על ידך. והנה מדת האף היא שתספה צדיק עם רשע כיון שניתן רשות כו'. ולא עוד אלא שאולי יש חמשים וכו' מדת האף הוא שתספה ולא תשא כו'. אך מדתך לא כן הוא. כי חלילה לבלתי הבחין וזהו חלילה לך וגו'. ולא זו בלבד כ"א גם בהיות הצדיק ראוי ליענש על שלא מיחה אינך מדמה פקידה של זה לזה. וע"כ מה שאשאלה ממך לא תניח המשפט ביד משחית כ"א על ידך. וזהו השופט כל הארץ לזכות או לחייב. לא יעשה הוא בעצמו המשפט באופן שיבחין אפי' יהיה במדת הדין: