תורת משה - אלשיך, בראשית יט:א
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 19:1
Open in the reader →1ויבאו וכו'. ראוי להעיר מה היה שלמעלה קראם אנשים ויקומו משם האנשים. ופה קראם מלאכים ואם הוא שעתה באו שלא בדמות אנשים איך אכלו בבית לוט וגם אחרי כן קוראם אנשים. וגם למה יודיע כי לוט יושב בשער סדום. ועוד איך ערב אל לבו לוט לאמר להם סורו נא כו' ולא חש פן יהרגוהו אנשי המקום על הכניסו אורחים. ועוד באומר הנה נא אדוני. כי מלת הנה מיותרת וגם למה אמר הגשה בל הסרה. ועוד באומר ורחצו אחר הלינה. הפך אשר עשה אברהם שצוה על הרחיצה תחלה:
2אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את לוט במצות הכנסת אורחים למען הצילו. אך ראה ית' כ"א יבאו אליו בדמות אנשים והוא יושב בשער המשפט מקום שיש אנשים אילי הארץ. עם המון עם נדונים הלא יסתכן לוט או יקומו עליו ולא יעשה המצוה. ע"כ ויבאו שני המלאכים כלומר בדמות מלאכים. והטעם מפני שלוט יושב בשער סדום מקום המשפט מקום רואים שלא יראו אותם כ"א לוט לבדו וזהו וירא לוט. לומר לוט ראה אך לא הם. והוא כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ה) כי כל בני בית אברהם היו מכירים במלאכים שע"כ הגר הכירתם. ודרשו על זה פסוק צופיה הליכות ביתה. ורצה לזכות בג"ח כי למד מאברהם. ויאמר בלבו אם אדבר במקומי בשער הזקנים בפניהם הלא ישמעו שאני מזמינ' ויחרדו. ע"כ קם מאתם וירץ לקראתם עד רחק מהם. עד מקום שלא ישמע קולו בדברו אתם. ואז וישתחו ארצה ויאמר הנה נא אדני. כלומר הנה נא אתם רוחניים מתייחסים אל השכינה הוא שם אדנ"י אך כדי לזכות בג"ח סורו נא ממציאות זה. והיו לאנשים אל בית עבדכם לזכותני. וזהו ולינו ואח"כ בקר השכם ורחצו רגליכם הוא הפשטת מלבוש גשמות אשר התלבשתם הנמשל לרגל כנודע. ואז והשכמתם והלכתם שלא ירגישו. או יאמר אם הייתם אנשים ממש לא הייתי יכול עשות מצות ג"ח. כי גם שבהיותי בבית היה אפשר להחביא אתכם אך בלכתכם בדרך עד ביתי הייתי צריך אני או שלוחי ללכת אתכם לראותכם ביתי לחנותכם אך הנה נא אתם אדני מתייחסי' לרוחניי' דומים לשם שכינה. ע"כ לא תצטרכו לא למורה מקום ולא להוליך אתכם בדרך כ"א סורו נא וגו' כי בהסרה בלבד שתסורו מפה. הנכם אל בית עבדכם ולא תשנו. ולינו ואחר כך ורחצו רגליכם מההתלבשות הגשמיות והשכמתם והלכתם לדרככם. הוא לדרך המיוחד לכם היא הרוחניות. ויאמרו לא כי ברחוב נלין שלא ירגישו בך ועשו כמאמרו שבלי הליכה ומנהיג ומורה ביתו הלכו אל ביתו. וזהו ויסורו ועודם אליו סמוכים לו ויבאו אל ביתו. כי כמו רגע נמצאו בתוך ביתו ובעוד עשותו גמילות חסדים לא הורגש עד אחר שעשה להם משתה ומצות אפה ויאכלו גם לא אחר האוכל מיד כ"א טרם ישכבו שהוא אחר ברכת המזון וששהו אחרי אכלם עד טרם ישכבו וגו'. וראוי לשים לב למה נסבו על הבית ולא נכנסו תוך הבית וגם למה אמרו לו שיוציאם ולא נכנסו הם להוציאם. אך לזה נדקדק אומר איה האנשים שהוא מיותר ולבלי צורך. אך הנה המה ידעו כי אורחים שם. או כמשז"ל (שם פ"ג) ע"י אשתו שהלכה מבית לבית לשאול מלח לאורחים שע"כ נעשתה נציב מלח. וזהו ומצות אפה ל' מצות ומריבה או שהיו שומעים קול אנשים מדברים תוך הבית והיו נגשים אל הפתח שעדיין היה פתוח כי לא נסגר עד שיצא עליהם לוט והדלת סגר אחריו. ובעוד הפתח פתוח הביטו משם ולא היו רואים אדם כי המלאכים לא היו מתראים להם וע"כ תחלה נסבו על הבית. לבל יהי למו בית מנוס מסביב ויקראו אותו בפתח כי לא היו רואים אותם ואמרו לו איה האנשים כי אינם נראים לנו. לכן אתה הרואה אותם הוציאם אלינו. ואל תירא מלהוציאם פן נמיתך על הכניסך אורחים כמשפטנו. כי הנה אין עליך אשמת דבר כי לא קראתם אתה כ"א הם באו אליך מעצמ' וז"א אשר באו אליך הלילה ובחושך הלילה לא הרגשת: