תורת משה - אלשיך, בראשית ב:טז

1ויצו כו'. הנה או' לאמר. הוא בלתי צודק לאמר לזולת. והנה רז"ל (סנהדרין דף נ"ח) פירשו כי פה צוה לו ז' מצות. ויצו זו ע"א. כד"א כי הואיל הלך אחר צו. ה' זו ברכת השם. אלהים אלו הדיינין שנאמר אלהים לא תקלל. על האדם זו שפיכת דמים שנא' שופך דם האדם כו'. לאמר אלו עריות שנא' הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו כו'. מכל עץ הגן אכל תאכל זה הגזל. ומעץ כו' זה אבר מן החי כו'. וע"ד הפשט יאמר. בשום לב מה היה שלא מצינו לחוה אזהרה ונענשה על עוברה. אך יהיה כי מעת הוצרך לצוות את האדם. צוהו יזהיר את האשה משמו ית'. וזהו יאמר ויצו על האדם על עצמו. וגם צוהו לאמר לאשה אשר יתן לו. כי מעתה עשאו שליח להזהירה וז"א לאמר. ואומרו מכל עץ כו' ומעץ כו'. פירשנו למעלה בס"ד:

2עוד אפשר. כי הנה כתבנו שאילנות ג"ע הארץ. הם עץ החיים אור התורה שנשתלשל משורש התורה העליון. וכל יתר אילנות הם אורות יתר מצות כמדובר למעלה ועץ הדעת טוב ורע הוא כח חצוני הדבק ומתאחז בקדושה. והנהנה מעבירה מוסיף כח ומצמיח האילן ההיא. ואמר לו הוא ית' מכל עץ הגן אכול. ובאכלך ותהנה ממנו בעה"ז. תזכה שגם תאכל בעה"ב אשר למעלה מהג"ע הארץ הלז. ועץ כו' גם שם תמות שהוא מות בעה"ז תמות בעה"ב. אז אם תהנה מקדושת כל עץ הגן. כי תתבודד ותתענג בדשן תורה ומצות. שהוא נמשך אל אכילה. ימשך לך כי תאכל תמיד ולא יפסיד ממך וזה אכל תאכל. אך אם תהנה מטוב ורע כי בכל מעשים טובים תעשה עבירה ותהנה מהרע. מות תמות שלא תוסיף לאכול עוד:

3או בשום לב אל אומרו ממנו זה פעמים על עץ הדעת טוב ורע. אך יאמר מכל עץ הגן אכל תאכל בין מפרי. בין מעלהו. או מבדיו. כי כל סעיפי התפשטות תורה ומצוה טובים לאדם. אך ומעץ הדעת כו' לא תאכל מכל מה שממנו. כי ביום אכלך ממנו כו' לומר כאשר האכילה היא ממנו כן המיתה היא ממנו. שאין העונש דבר בלתי נמשך מהעץ כי אם המיתה היא ממנו. כי ממנו הוא מה שמות תמות. כי תהיה הטומאה כרוכה בך עד תמיתך כנודע. כי כח הטומאה היא הדבקה בחטא ועל כן המת מטמא: