תורת משה - אלשיך, בראשית כד:סד
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 24:64
Open in the reader →1ותשא רבקה כו'. מה שהפילה עצמה מעל הגמל. אפשר שנבעתה מזיו צלם אלהים שעל פניו. וחששה אולי הוא יצחק. כי מי חוץ ממנו או אביו יהיו לו כן ועל הזיו הלז ריבה האת באומרו את יצחק. ואם נשית לב על ריבוי האת באו' את עיניה יהיה כי האבות הן הם המרכבה ושכינה היתה עמו. וזהו האת כענין ותראהו את הילד שארז"ל שראתה עמו שכינה וכ"ש רבקה שראתה זיו השכינה ונבעתה ותפול מעל הגמל כי בושה מחתנה וזיו שכינה שעמו וזה מאמרה אליו באומר' מי האיש הלזה כו' והוא לאמר לו אל תתמה שהפלתי עצמי מעל הגמל כאלו נתתי אל לבי כי הוא אישי כי הלא ב' דברים ראיתי כן תמהתי. הא' זיו פרצופו שמורה חשיבות נמרץ. וז"א מי האיש הלזה. כי איש הוא לשון חשיבות וכן אומר הלזה כמ"ש חז"ל (ב"ר פ' מ') שראתהו הדור כיוסף שנא' בו הלזה. שכיונו כיוסף שהיה ה' עמו כד"א ויהי ה' את יוסף. ועוד טעם ב' והוא בשום לב אל או' ההולך בשדה לקראתנו. שהל"ל בא בשדה לקראתנו וגם אומרו בשדה הוא מיותר אך הוא כי להיות זוגו של יצחק בא אצלו כמו שז"ל גם בזה כי יצא לשוח בשדה. ומה' יצא יניחו הגמלי' הדרך כבושה ויכנסו בשדה לעומת יצחק כי היה זווגו בא אצלו. וז"א וירא והנה גמלים באים ולא אמר עוברים כ"א באים שהיו באים לעומתו והן זאת תמיהת רבקה. באומרה ההולך בשדה שאינו הולך בדרך כבושה רק בשדה בתוך השדה משולל דרך ואיך הוא לקראתנו כי מי הכניסנו בתוך השדה. ואנה עזבנו הדרך ואיך נזדמן היות לקראתנו אך זה יורה היות לו אצלינו שייכות מן השמים. ומזלי ומזלו חזו ושלא בכוונה נעשה הדבר כלו' וע"כ הפלתי עצמי באמור אולי הוא זה אז השיב ואמר הוא אדוני. וכדברך הוא שזווגו בא אצלו ושלא בכוונה א' בא' יגשו אז בראותה כי לא היתה השערה ואומד בעלמא כי אם באמת אז ותקח הצעיף ותתכס. ובמדרש שנים נתכסו בצעיף וילדו תאומים רבקה ותמר ותהיה הכוונה להורות כי לפי רוב צניעות האשה כן תפקד בבנים כענין (תהלים קכ"ב) אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך וזה יורה בזה כי ב' נתכסו בצעיף שהוא כסוי ועפוף יתר ונפקדו ללדת שנים שנים ואחר שהיה בשתים לא מקרה הוא כ"א בעצם מן השמים על צניעותן ביותר. ויתכן שעיקר הכונה ללמד לתמר מרבקה כי עם שענין תמר יראה בלתי הגון. היקש הכסות בצעיף ולדת' תאומים כרבקה יורה שווי כי גם שם היה דרך צניעות להכסות מזולת יהודה כמפורש במקומו: