תורת משה - אלשיך, בראשית כה:יט

1ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו'. הנה ראוי לשים לב אל אומרו בן אברהם כי מה בא ללמדנו. והנה ארז"ל במדרש רבה (פ' ס"ג) וז"ל עטרת זקנים בני בנים. ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברם נקרא אברהם יצחק נקרא אברהם דכתיב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם. יעקב נקרא שמו ישראל. דכתיב לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כו' יצחק נקרא שמו ישראל. דכתיב ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב. אברהם נקרא ישראל ר' נתן אומ' מילתא עמיקתא היא. ומושב בנ"י אשר ישבו בארץ מצרים ובארץ גושן שלשים שנה וארבע מאות שנה ע"כ. וראוי לשים לב למה אמר שאברם נקרא אברהם שאינו מן הדרוש. וכן אומרו יעקב נקרא ישראל ולמה אברהם לא נקרא יצחק כמו שנקרא ישראל וכן יעקב לא נקרא אברהם כמו שיצחק נקרא אברהם ולמה יצחק נקרא אברהם וישראל:

2אך הנה תחלה הוקשו לו אומרו בן אברהם שהוא מיותר. ועל זה לתרץ הענין הביא פסוק עטרת זקנים בני בנים. כי הלא קשה בו למה לא אמר בנים כי אם בני בנים ועוד למה לא אמר ותפארת בני בנים אבותם מעין ראש הכתוב ועוד שנכנס בעטרת ויצא בתפארת. לכן אמר הנה אברהם קנה שלמות שהיה תחלה אברם כמשז"ל ראש לבני מדינתו ונקרא אברהם ראש לכל המון גוים אמר שיצחק גם כן קנה מעלה זו שהיה אב לכל המון גוים וזהו בן אברהם אברהם כי גם יצחק בן אברהם נקרא אברהם ואם לא היה או' בן אב הם לא היה נדרש שנקרא אברהם והוא כי אברהם הנזכר פעם שנית עולה לכאן ולכאן לומר שבן אברהם נקרא אברהם. ולו' שאברהם הוליד כו' על דרך מאמר רבינא בגמרא (ב"מ דף ס"א) על פסוק את כספך לא תתן לו וכו' שאומר בנשך ובמרבית משמע שמשמש למעלה אל הכסף ולמטה אל האוכל:

3אמנם יעקב קנה שלימות גדול מזה כי נקרא ישראל שלא בלבד הוא גדול על המון גוים כי אם גם על מלאכים. וזהו לא יאמר כו' כי שרית עם אלהים כו' לכן אין יעקב צריך ליקרא אברהם כאשר הוצרך יצחק. כי אדרבא הוא עולה על כלם והם צריכים להתעטר בכתרו. שיצחק נקרא ישראל ואברהם נקרא ישראל. וזהו עטרת זקנים בני בנים כי אברהם ויצחק עטרה שלהם ישראל. שהוא עטרה שמשוה הוא ית' אותם אליו במה שהוא משתרר על מלאכים אך יעקב ויצחק אינם מתעטרים באברהם כי אדרבה אברהם ויצחק מתעטרים ביעקב שנקרא ישראל. והוא כי אין נקרא עטרה אלא הקרא ישראל שמשתרר על מלאכים כי הקרא יצחק אברהם שהוא אב להמון בני אדם תפארת בלבד יקרא וזהו ותפארת בנים אבותם. והביא ראיה מאומרו ומושב בר ישראל על בני אברהם כי מלידת יצחק מתחילין השנים הנזכרים. ועוד קשה על פשט הכ' אומרו אברהם הוליד את יצחק שהוא מיותר וגם שקצת תירצו במאמר הנזכר אין מספיק להעלות ארוכות ייתורו והנה ארז"ל (ב"ר פ' נ"ג) שהיו לצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והיו הכל אומרים אברהם הוליד את יצחק עד כאן. והלא כמו זר נחשב להסיר הוא ית' תועה זו מלב הדור ההוא אחר היות יצחק בן ששים שנה ואם היה מעת שנולד יצחק למה הודענו ית' זה פה ולא בזמן שנולד:

4אמנם יהיה בעת הלידה לא יאמינו המון העם לקול לצני הדור וישימו לאל מלתם כי גדול אברהם ושרה בעיני הכל אך עתה בראות כי נולד עשו מרבקה ולא משפחה כישמעאל מהגר רק מאשתו הצדקת לכן יחליפו כח לצני הדור לשוב אל קיאם כי מאבימלך נתעברה שרה ונולד יצחק ועל כן יצא ממנו עשו. ועל כן בבא התורה לספר תולדות יצחק סיפרה הוראת היות שאברהם הוליד את יצחק. זה הוא לדרך רבינו ז"ל:

5ועדין צריך להשיב לפי פשוטו של מקרא ועוד אומרו ויהי יצחק כו' כי הנה כל זה היה ראוי לאומרו בעת הנישואין ולא בעת הלידה אחר עשרים שנה וגם מה בצע לדעת בן כמה שנים היה בקחתו את רבקה. וגם הודיעו שהיתה בת בתואל הארמי ומפדן ארם אין צורך לאומרו ומה גם כי הכל נאמר למעלה. ועוד אומר לו לאשה כי מלת לו מיותרת ועוד אומרו ויעתר כו' מהו לנכח אשתו. כי רז"ל (יבמות דף ס"ד) דחקו שהיו זה בזוית זו וזו וכו'. ועוד אומרו ותהר רבקה אשתו מי לא ידע כי רבקה היתה אשתו. ועוד אומרו ותאמר למה זה אנכי כי טבע אומרו א"כ הוא להוציא נפקותא. אך אומרו למה וכו' היא תלונה ולא נפקותא:

6אמנם הנה לבל יתחמץ לבב אנוש באמור מה זה היה ליצחק הוליד עשו הוא אדום. ועוד שנית כי הוצרכו תפלות הרבה כעתר כמשז"ל (ב"ר פ' ס"ג) ומה חטא יצחק להמנע הולדתו עד הרבות תפלה ע"כ כיונה תורתנו הקדושה להזכיר עתה ייחוסה. אשר היא בת בתואל הארמי אחות לבן הארמי כי להיותה בת בתואל לא היתה זוכה להתעבר. ולהבנות מיצחק עד הרבו להתפלל ולהיות אחות לבן יצא עשו דומה לאחי האם:

7והנה טרם גלות תורתינו הקדושה ענין זה. הקדימה להסיר פתחון פה מאיש שוגה ומפתי בל יאמר הלא גם יצחק קרוב לשני אלה לו. כי גם כי אביו צדיק הלא תרח אבי אביו עובד צלמים היה ובני בנים הרי הם כבנים וכאב ליצחק יחשב גם הוא. וגם אחיו הוא ישמעאל באופן שאם היא בת בתואל ואחות לבן גם הוא כבן תרח ואחי ישמעאל ע"כ קודם כל דבר אמר אלה תולדות יצחק בן אברהם לומר אל נא תייחס מחמת התולדות את יצחק לבן תרח ואחי ישמעאל. כי הנה אינו רק בן אברהם כי מאברהם מתתיל העולם כנודע ותרח כלא היה כי עד אברהם הוא כמו שכובר החול בכברה עד ימצא המרגליות וגם לא לאחי ישמעאל כי הלא אברהם לא יחשב רק כמוליד את יצחק ולא את ישמעאל כמאמר הכתוב כי ביצחק יקרא לך זרע. וזהו אברהם הוליד את יצחק כלומר ולא את ישמעאל וא"כ אופה אין ענין התולדות כ"א ממשפחת האם ולבל נאמר א"כ איפה למה לקח יצחק בת רשעים שתגרום לו פגם. והנה הנושא אשה בלתי הגונה לו הלא יקרא מאחד מב' סבות או להיות בחור מעם נער ורך כי בנערות לא שת לבו אל משפחתה כי כן יעשו הבחורים לתת עיניהם ביופי ולא באביה ואחיה. או לסבה אחרת והיא כי במקומו ועירו לא מצא טובה הימנה ויהיו עליו לטורח ולבקש ממרחקי ארץ. ע"כ אמר כי הנה שתי אלה לא היו בזה. הא' כי הנה ויהי יצחק בן מ' שנה בקחתו כו' בת בתואל כי גדול בן ארבעים לבינה היה ולא נער ורך בקחתו בת בת בתואל הארמי. גם הסבה הב' אינה כי לא לבלתי הטריח עצמו לבקש ממרחק נשא המזדמנת לו כי אדרבה הניח בנות ענר אשכול וממרא וכל בנות עירו. וישלח עד פדן ארם במרחקי ארץ לקחת בת בתואל אחות לבן וז"א מפדן ארם. וא"כ איפה למה לקחה. לז"א לו לאשה כאומר כי זאת היתה לו לאשה מתחלת ברייתה בת זוגו צדקת כמוה כי היתה כשושנה בין החוחים ואחר הקדמתו זאת פירש הרעות המתגרשות מהיותה בת בתואל ויעתר יצחק כו' כי על כן הוצרך להעתיר שהוא רבוי תפלה והיתה התפלה לנוכח אשתו לומר שישקיף ה' וירא בחינות נוכחיות היותה אשתו כי היא מקבל' אליו באיכות נפשה כי בת זוגו היא ולא אל אביה כי אם היא עקרה הוא מצדה על מולדתה וז"א כי עקרה היא ויעתר לו ה' כי הביט אליו ותהר רבקה על היותה אשתו עם היות לה עכוב מפאת בתואל להיותה בתו. ועל היות' אחות לבן אמר ויתרוצצו הבנים כו' ותאמר כו'. והוא כי הנה במסכ' יומא ארז"ל (דף פ"ב) ההיא איתתא דהריחה ביום הכפורים ולחשו לה באזנה דיום הכפורים הוא ונחת דעתה ונפק מיניה ר' יוחנן וקרו עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ואתתא אחריתא לא אתיישבא דעתה ונפק מינה שבתי אוצר פרי וקרו עליה והרשעים כים נגרש הנה כי הרעשת עובר בבטן הוראת רשעת העובר. והנה אם היה יעקב לבדו לא היה רוצץ כי אם בהיות עשו עמו ועל שהיה יעקב רואה הנגדיי אליו היה מוכרח לנגדו גם הוא וזה נמשך לה מהיות אחות לבן. וע"כ בראותה הרצוץ אמרה הנה אין זה רק שאולי העובר בלתי כשר ואין זה רק על היותי אחות לבן. וא"כ למה זה אנכי כי מה הועלתי אנכי מצד עצמי שאני צדקת אם איני מספקת לתקן גרמת נזק אחי. הנה זהו הדרך הא' האפשרי בכתובים:

8עוד יתכן דרך ישרה שיבור לו האדם כי בה יתיישבו גם הערות מלבד אלה מענין רב והן ראשונה שום לב אל וי"ו שבואלה תולדות. כי הנה כלל בידינו כי ואלה מוסיף על הראשונים ואיך יוסיף על תולדות ישמעאל האמור למעלה וגם על הסדר כי תחלה מזכיר תולדות יצחק ואח"כ תולדות אברהם שהוליד את יצחק ואחר כך נישואי יצחק עם רבקה. ועוד כי הולדת אברהם את ישמעאל לא יפלא כי היה מהגר המצרית. אך לא משרה וא"כ מה פשעה רבקה שיצאת ממנה ומיצחק עשו הרשע ולמה אם עתיד להוליד צדיק ורשע למה לא השיאו הוא ית' אשה זולת רבקה שיצא ממנה עשו כאשר באברהם שנשא הגר להוליד את ישמעאל. ועוד מה זה היה שלא הוציא הוא ית' את יעקב ועשו כל אחד בפני עצמו בשני עבורים והיה נתקן צער רבקה ומה גם לאומר כי ע"י כן הפסידה עשרה בנים שהיתה עתידה להוציא שנים עשרה שבטים ואמרה למה זה אנכי מנין ז"ה ואלו היו אחד אחד לא נצטערה ולא הפסידה עשרה בנים. וגם לא היה מצטער יעקב בבטן בשכונת עשו ט' חדשים וגם היה נתקן קנות הבכורה כי היה נולד יעקב ראשונה בכור מן הבטן. וגם ישקיט ריב הברכות כי בהיות יעקב בכור היה מברכו אביו מבלי יגנוב יעקב ברכותיו. כי הנה מאומרו ויקרא את עשו בנו הגדול כו' יורה כי את הגדול היה חפץ לברך וכן יקשה אפי' אחר היותם תאומים כי טוב היה יצא יעקב ראשונה ולא היה ריב בכורה וברכה:

9והנה לבא אל הביאור נזכירה מאמרם ז"ל בפסיקתא ויצא הראשון אדמוני למה שכשהיה בבטן אמו שתה כל דם נדות אמו ע"כ:

10והוא כמו זר נחשב כי הנה אין דם נדות למעוברת. וגם העובר אינו בחיריי. כי כח אין בו לשתות אשר יבחר כי אם מאשר תאכל ותשתה אמו וזה חלק כחלק כיעקב כעשו. ואיך ישתה הא' מה שלא ישתה חבירו והמה בבטן א'. ועוד ב' נזכירה מאמרם ז"ל (ב"ר פ"ח) דבר צוה לאלף דור זו התורה אלא שראה הקב"ה שיהיו הדורות מכעיסין כו' נטל תתקע"ד דור ושתלן בכל דור ודור. והנה ראוי לדעת למה היה ראוי להנתן דת לאלף דור ולמה החסיר מהם תתקע"ד דורות ולא פחות או יותר:

11אמנם הנה כתבנו במקומה שלמה שרצה הקב"ה שידעו ישראל כי לכל א' וא' מכלם היה נותן כל התורה הוצרך לדבר עם כל א' וא' לאמר לו בל' יחיד אנכי ה' אלהיך שהיא השגת נבואה בהקיץ פנים בפנים שישמעו מפיו ויתנבאו כל איש ישראל ולא יבצר גם א' אשר היה בלתי אפשר אם לא בהפסק מכלם זוהמת נחש כי ע"כ כשישראל עמדו על הר סיני פסקה זוהמתן זכו לקבל התורה והוכנו לשמוע מפיו ית' תורה שהיא נבואה ובהקיץ ופנים בפנים ואיש לא נעדר מהשגה זו שהיא אצלי על שפסקה זוהמתן כמבואר במקומו באר היטב. והנה כשברא ה' אלהים אדם על הארץ זך בלי שמרי זוהמא בראו ויניחהו בג"ע וכאשר הוטמאה חוה ויטמאהו גם הוא ראה הוא יתב' והנה להתם חלאת הזוהמא ההיא לאט לה. היה צריך אלף דור וזהו דבר צוה לאלף דור זו התורה אך בראות כי באלף דור בלי תורה המכשירתן לא תותך הזוהמא כי רעה בחירתם ויאבד העולם הבלתי מתקיים בלי תורה לכן סילק תתקע"ד דור וישאר כ"ו כמספר אותיות שמו ית' למען בעבור שמו הגדול יתקיים העולם גם שלא תהיה תורה בעולם המקיימתו. אך ראה והנה היה כדבר נמנע להתיך בכ"ו דורות מה שהיה צריך אלף דור להתיכה לכן מה עשה הקב"ה חשב מחשבות למרק בכ"ו דורות שיעור מופלג עד הטהר כל חלאת זוהמא מהם והוא מאברהם עד מתן תורה והוא שצרפו בכבשן האש והביאו לארץ ישראל עד תשלום י' נסיונות באופן מירוק חלק רב מאד ואחרי כן להביא את יצחק. למען יצא כמעט טהור מזוהמא סיבב ישא את הגר כי למה שהיא מצרית תשאב מזרעו בחינ' הזוהמא. וזאת שנית עשה הוא ית' שלא צוה לו שימול עד נולד ישמעאל שע"י שני דברים אלו א' היות הגר המצרית כלי לשאוב הזוהמא והיות אברהם עדיין ערל כי הערלה גם היא תמשוך הבחינה ההיא למען תשאיר בחינת הקדושה לצאת משם יצחק אחר שנימול אביו. והוא מאמרם ז"ל בב"ר (פ' מ"ו) למה לא נמול קודם שנולד ישמעאל כדי שיצא יצחק מטפה קדושה שהוא מה שכתבנו. ועוד הוסיף הוא ית' והוא במאמר הנזכר שלא נולד יצחק עד יהיה אברהם בן ק' שנה כשבוטל יצרו כשבוטלה תאותו משנקשר דמו משנצרר דמו שהוא כמשז"ל קנמון אני מעמיד בעולם כו' שהוא כמעט שלא ע"י יצר הרע היתה הולדתו. ועוד הוסיף הוא ית' שלא ילדתו אמו בנערותיה שמתיילד ע"י דם נדות על דבר שדם נדות הוא מחלאת זוהמת נחש כנודע ומהדם היא עיקר יצירת הולד כי אם בזקנתה ואז השיבה לנערותה בהשגחת נסייתה באופן שאפילו שאז פרסה נדה אחרי זקנתה אינו דם טבעי הבא מזוהמא נמצאת הזוהמא מתמעטת שיעור מופלג מאברהם ליצחק עדיין לא יבצר מהשאר ביצחק עדיין קצת זוהמא ולכן היא ית' מירק אותו ע"י עקידה וכשבא להוליד להוציא את יעקב שתהיה מטתו שלמה. הנה היה צריך עשות כאשר עשה אברהם שהטיל הזוהמא בהגר. אך היה בלתי אפשר לישא זולת בת זוגו הקדושה כי נקדש בעקידה והוא עולה תמימה. וע"כ אמר הוא יתברך אם תלד רבקה שני בנים בשני עבורים לא יבצר מהיות כל בן מהם מעורב בזוהמא ומה גם כי אמו עודנה בבחרותה. וע"י דם נדות' מתהוה ולדה והוא מחלאת הזוהמא. וגם שימתין הוא ית' עד יהיו שניהם זקנים לא יבצר מקצת זוהמא לכן הוא ית' גזר בחכמתו יצאו תאומים למען ב' הבחינות הנמצאות מעורבות בעיבור יתפרדו ע"י שלוח הוא ית' בבטנה שני מיני נפשות נפש קדושה מאתו ית' ונפש חצונית מהקליפה שכל אחת תשאב בחינתה זו הקדושה ויצא ממנו יעקב וזו הזוהמא ויצא ממנו עשו כנודע ממחלוקת ר' ואנטונינוס שעלתה הסכמתם כי בעת יצירת הולד הנפש באה שמה וזה יהיה ענין מאמרם ז"ל שהזכרנו מפסיקתא כי בהיות עשו בבטן אמו שתה כל דם נדות אמו. וע"כ יצא אדמוני שהוא כי שאב כל הזוהמא המתייחסת אל דם נדות כמו שכתבנו. וע"כ יצא תחלה עשו למען יצא עם הדם והעיפוש היוצא תחלה שהוא בחינתו כמדובר. והוא מאמר רבה (פ' פ"ג) יצא עשו יצא סריותו עמו. וכן אמרו שהיה כמי שרוחץ המרחץ תחלה שיצא יעקב בנקיות כי אין ספק רמזו כל מאמרנו זה:

12ונבא אל ביאור הכתובים והוא כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מה זה היה צאת עשו מיצחק ורבקה ואם על נגעי קרוביה למה נשאה וגם למה היו תאומים שנתרגשו כל הדברים הקשים הנאמרים למעלה. וע"כ אמרה תורה ואלה תולדות יצחק לומר הנה מוסיף על הראשונים הנזכר תולדות ישמעאל הנזכר שהוא בחינת זוהמא שהטיל אברהם כן בתולדות יצחק יש עדיין בחינת זוהמא שהוא בא' אך לא לגמרי כ"א בן אברהם כלומר דומה לאביו כי כאשר אביו הוליד צדיק ורשע לבלתי צאת טיפת יצחק מעורבת בעכירת זוהמא כן יצחק הוליד תם ורשע. למען יצא יעקב משולל עכירת זוהמא. וגם שבכלל תולדתו הוא. עכ"ז אל יעלה על רוחך יקרא ליצחק בעשו זרע על היות בן הגבירה ולא בן האמה כישמעאל כי הלא אברהם הוליד את יצחק לומר כי בכלל מה שאני מדמה אותו לאברהם הוא כי כאשר אברהם לא יחשב למוליד את שני בניו רק את יצחק ולא את ישמעאל כד"א כי ביצחק יקרא לך זרע כן הדבר ביצחק כי לא יחשוב רק למוליד א' שהוא את יעקב כי ע"כ מסדרי תפלתינו ביום הזכרון אמרו ועקידת יצחק היום לזרעו תזכור ולא אמרו לזרע יעקב וכמ"ש על אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק בס"ד ואם יאמר איש א"כ איפוא למה לא לקח יצחק שפחה כהגר להטיל בה הזוהמא. לז"א ויהי יצחק בן ארבעים שנה שהוא אחר שנתקדש בעקידה בקחתו את רבקה וע"כ לא יאות לו לזולתה. וש"ת א"כ הדרא קושיא לדוכתא איך יצא זה ממנה. לז"א דע כי שתי בחינות היו בה א' שהיותה בת בתואל שאביה רשע ומפדן ארם שאנשי מקומה רשעים ואחות לבן הרשע כי יצאת מתוך הזוהמא. וע"כ לא יבצר ממנה בחינה לקבל את זה ברחמ' אך מפאת עצמה היתה צדקת גמורה בת זוגו של יצחק. וז"א לו לאשה כי היא המזומנת ומיוחדת לו לאשה נמצאו בהב' בחינות מצד מולדתה ראויה לקבל את עשו ומפאת עצמה ובעלה לקבל את יעקב. ועוד טעם שני אל בלתי קחת יצחק אשה אחרת להטיל בה זוהמא והוא כי ויעתר יצחק כו' שהוא כמשז"ל (יבמות דף פ"ד) מאי לנכח אשתו הוא מתפלל בזוויות זה לא תתן לי בנים אלא מן הצדקת הזאת והיא אומרת לא תתן לי אלא מן הצדיק הזה. וע"כ ויעתר לו ה' קבל תפלתו שלא יוליד אלא מזו וא"כ איך היה מטיל הזוהמא באחרת ועל כן מה עשה הוא ית' נתן שתי בחינות בה כאחת כמדובר. וזהו ותהר רבקה אשתו על בחינת עשו שהוא מהמתייחס אליה מצד מולדתה אמר רבקה ומצד צדקת יצחק ובחינת היות' בת זוגו בצדקת' אמר אשתו ולהיות הנרמזו שתי הבחינות פה שהוא שני הבנים ונגדיים. ע"כ אמר ויתרוצצו הבנים בה"א הידיעה כאלו כבר הוזכרו:

13עוד יתכן באומר ויעתר יצחק כו' והוא במשז"ל (שם) כי שניהם היו עקרים. ובזה יתכן כיון משז"ל על פסוק וישב ה' את כל אשר לאיוב למשנה בהתפללו בעד רעהו שלמדו מכאן שכל המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה וזה יאמר ויעתר יצחק לה' לא על עצמו רק לנוכח אשתו כי עקרה היא כי התפלל עליה עם היותו צריך לאותו דבר ועל כן הוא נענה תחלה כי ויעתר לו ה' על הנוגע לו ותהר רבקה למה שהיא אשתו כי ממנו עשה הוא ית' עיקר על התפללו בעד זולתו. וע"כ הוצרך לומר אשתו לפי דרך זה: