תורת משה - אלשיך, בראשית כה:ח

1ויגוע כו'. הנה אומרו ושבע הוא דבר בלתי מובן ואם הוא ז' ימים מה יתן ומה יוסיף הודעה זו שהלך ז' ימים. והנה ארז"ל בב"ר וז"ל (פ' ס"ב) כתי' עוז והדר לבושה כו' כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לע"ל ומראה להם הקב"ה עד שהם בעוה"ז. מתן שכרן שהוא עתיד ליתן להם לע"ל ונפשם שבעה והם ישנים א"ר אליעזר משל לסעודה שעשה אותה המלך וזימן את האורחים והראה להן מה שהן אוכלין ושותין ושבעה נפשן וישנו להן. כך הקב"ה מראה להם לצדיקים עד שהם בעולם הזה מתן שכרן מה שהוא עתיד ליתן להם לעתיד לבא ונפשם שבעה והם ישנים שנא' כי עתה שכבתי ואשקוט. הוי בשעת סילוקן של צדיקים הקב"ה מראה להם מתן שכרן. כד דמך ר' אבהו חזו ליה תלת עשר נהרי דאפרסמונה דכיא אמר להון אלין דמאן אמרו דידך אמר אלין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה'. והנה אין ספק כוונו לבאר פסוק זקן ושבע שהוא ששבעה נפשו מרוב טוב. אשר הראו לו מתן שכרו:

2ולבא אל ביאור המאמ' דרך כלל גם שלא נבא אל התכת כל דבור ודבור ממנו נשית לב. (א) אל הקדמתו זו באו' כל מתן שכרן כו' מתוקן להם לע"ל ומראה להם כו' והיה די יאמר הקב"ה מראה להם מתן שכרן כו' וידוע שהוא מתוקן: וראוי ג"כ לשית לב אל מלת מתוקן מה היא התיקון ומהראוי יאמר צפון להם. (ב) איך ע"י שמראה להם נפשם שבעה ואדרבה תשתוקק יותר. (ג) למה נשתנית שעת מיתה מעת זולתה. (ד) מאמר ר"א משל לסעודה כו' מה צורך אל המשל כי הלא מובן מבלי משל. (ה) או' לסעודה כו' מה הוא האריכות הלזו. והוי ליה לקצר ולו' למלך שזמן אורחים והראה להם מה שהם כו'. (ו) למה מביא פ' כי עתה שכבתי כו' הלא הביא מפ' ותשחק ליום אחרון ואם אין משם ראיה יביא פסוק זה בלבד. (ז) כי אין בפסוק הזה שביעת הנפש. (ח) בענין ר' אבהו כי הלא יפלא האם איש כמוהו יאמר ואני אמרתי לריק יגעתי כו' האם היה מסכל שכר טוב לצדיקים חלילה:

3אמנם הנה בזולת מקום זה הזכרנו ענין המאמר ואבואה אליו כעת דרך קצרה והוא שהוקשה לו בכתוב שהיל"ל ותשחק בשו"א הוי"ו וגם היל"ל ביום אחרון ולא ליום בלמ"ד. ע"כ אמר כל מתן כו' והוא כי הנה אין ספק כי בצאת נפש צדיק ממנו בעת למות לא יבצר מהצר לנפש מצד עצמו ולחומר מצד עצמו. נפשו תאבל באומרת אויה לי כי אפסיד מלסגל מצות ומע"ט להתענג בדשן עד בלי די כענין הצדיק אבד כו' כי לא נאמר נאבד. אך הוא שמצטער בלכתו בעון הדור שאבד מלסגל מצות לבלתי הועיל למו כי אין איש שם על לב כו'. וגם בשרו עליו יכאב. באמור אוי לי כי אני עניתי מאוד ביסורין ועבוד את ה' ועתה הנפש תעלה לאכול מפריו ואני לקברות אובל למקום עפר רמה ותולעה. ע"כ למען העלות ארוכת שניהם מה עושה הוא ית' מראה להן מתן שכרן כו'. טרם צאת הנפש מהגוף, באופן שבאמצעות הנפש אשר בו עדיין ומה גם בעת למות שנתוסף בה שפע קדושה רבה כמ"ש בס' הזוהר על פ' תוסף רוחם יגועון. אז גם הגוף קונה שפע מאותה הארה של מתן שכר כי שבעה בעריבת האור התענוגיי. באופן שבאותו עריבות שיערב למות באותה ראיה הנפש תשבע. ובלתי מצירה על מה שלא תסגל עוד מצות וגם החומר לא ירקב בקבר רק ישאר כישן שינת עריבות מאשרהראו לו ולא ידאג על אשר יתבלה כי לא ירקב כי אם יישן. כענין ר"א בר' שמעון ור' אחאי בר יאשיה ודומיהם שהם ישיני עפר עד שעה א' קודם תחיית המתים כמאמר רב אחאי בגמרא. ולהמתיק הדבר לתת טוב טעם אל הענין. הקדים ואמר כל מתן כו' והוא כי דעתו כי גם שמעלות הנפש למעלה תתענג בדשן עיקר מתן השכר הוא לע"ל אחר התחייה בגוף ונפש. וז"א מתוקן שהוא ית' כמו שמתקן סעודה מדברים בלתי נאכלים כמות שהן חיים כן מתן שכר שהיא רוחני מאד בלתי נאכל לחומר מתקנו ית' באופן נאות ליהנות ממנו הגוף עם הנפש אחר התחייה וז"א מתוקן להם לעתיד לבא כי גם שהחומר זך יהיה אז. אם כל זה רחוק ממנו יהיה אל איכות הנפש בצד מה וע"כ בהיות מציאות ממוזג ומתייחס אל הרוח עם הגוף ההוא. ע"כ בהראותו ית' האושר ההוא לגוף ונפש עודם יחד. ידבק עריבותם בבחינת. התחברות' מעין העתיד לשניהם יחד באותו לא יתפרדו לגמרי. כי אם היה כישן שלא תעקר נפשו מגופו לגמרי באופן לא יפסד החומר וגם הנפש באותו עריבות תשבע. וזהו נפשם שבעה והם ישינים כמדובר. באופן כי בעת התחיה שניהם יהנו הנפש בשבעה וראותה אורות שפעלה ותעש' למעל'. והגוף בהיותו ישן שינת עריבות. עד התחיה שיקבלו שכרן יחד. והנה עדיין יש מקום לו' כי אדרבה בראותם הטובה ההיא. יערבו לה אז יותר וישתוקקו אליה ולא ישבעו ולא ישנו. לזה בא ר' אלעזר ואמר משל לסעודה כו'. והוא לומר כי הלא יש כמה בחינות שעליהם ישבעו וילינו והוא כי הנה סעודה שיש בה כמה בחינות. (א) שהמלך בעצמו עשאה. (ב) שהוא בעצמו זימן את האורחים. (ג) שהם אורחים ולא בני בית. (ד) כי אינו חייב להם כלום כי אינו רק גמילות חסד לאורחים. (ה) שהמלך בעצמו הרא' להם מה שהם כו'. (ו) שאין פחד להם יותן לזולתן הסעודה ההיא. כי אם מה שהם אוכלים ושותים ודאי ולא זולתם:

4הנה ודאי אורחים אלו בראותם כל יתרונו' אלו כל כך עריבות יערב למו ששבעה נפם וגם הגוף נהנה כי וישנו להם וזה דקדק באומר להם לומר כי אין שינה בלי הנאה כי אם להנאתם. כי מעריבותם נרא' להם כאוכלים ושבעים וערבה שנתם. וכל זה היא בנמשל כי הוא ית' עשה הסעודה כד"א (תהלים ל"א) מה רב טובך כ' פעלת לחוסים בך. והוא ית' מזמן את הצדיקים בעצמו מתראה לצדיק בסילוק. והם אורחים ולא בני בית מצד החומר. וגם מצד הנפש אינו חייב כלום כי מי הקדימו וישלם. וגם הוא ית' מרא' לו השכר בסילוק וגם הוא מה שהם אוכלים ושותין בטוחים כי להם יהיה. אז כל אותו עריבות נכנס יחד בגוף ונפש. באופן לא יתפרדו בעצם ונפשם שבעה והם ישנים בנדיבות האושר. ששפתותיו כדובבות בקבר והוא הכתוב אצלינו על פסוק ושכבת וערבה שנתיך:

5עוד יתכן לומר כי ר"א חולק במקצת עם הקודם והוא כי הקודם אמר שכל עיקר השכר הוא לאחר התחיה. ואין לנפש בנתים רק העריבות השבע בראות אורות זכיותיו. אך לא כן דעת ר"א כי אם שהנפש היא תתענג בנתים עד אין קצה למתן שכרה. אלא שמה שמראין להם בסילוק היא דבר מיוחד לשניהם. כסעודה שעושה המלך זולת מה שנותן שכר לבעלי מלאכתו. שהוא מה שמטיב לגוף ונפש יחד אחר התחיה:

6והנה בזה נתיישב אומרו ותשחק ליום אחרון. שהוקשה לו אומר ותשחק בפת"ח הוי"ו. וגם אומרו ליום ולא אמר ביום. והוא כי הנה כל האלפא ביתא פירשו אותה רז"ל על נפש צדיק. ועליה יאמר עוז והדר לבושה שיש לה באותה העולם כנודע. ולא בלבד אחר צאתם מהעולם כי אם גם מאז היתה פה בסילוקה. כבר ותשחק ותשמח בשביל יום אחרון בל תחייה כי מאז ראתה אשר יהיה לה אז. והנה לא נמצא בפסוק זה רק מהנפש שנפשו שמחה ושבעה. אך לא מהגוף שיהיה כישן. לזה הביא הפסוק כי עתה שכבתי כו' שאומר על זמן המיתה שנקראת שכיבה שכבתי. ואשקוט על הנפש. ישנתי על הגוף. במה שאז ינוח לי לעתיד כי מאז מראים אותו לו. והביא ג"כ ראיה מר' אבהו דאחזו ליה י"ג נהרין כו'. ואמר ואני אמרתי כו'. אפשר כי למה שהי' עשיר וענוג מאד כאשר הפליגו בגמרא. ואשר היה גדול בבי קיסר היה דואג בלבו אולי ניכה בהנאת גופו כל זכיותיו. וזהו אמרתי לריק יגעתי:

7או יאמר כי הנה בראותו נהרין דאפרסמון שהוא הוראת אור מלובש הכיר בזה. וגם בהיות שהראו לו קודם הסילוק ולא לאחרי כן לנפש. כי אין זה כ"א שגם החומר יקנה אושר להיות כישן כמדובר. ע"כ אמר כל אלין דאבהו. כלומר מן אבהו כמו שהוא לגוף ונפש שכלם יהנו. ואני אמרתי כי היגע שהוא הגוף. מאומה אין לו שכר רק לנפש כי הגוף יכלה בקבר והייתי מצטער עליו. ואומר לריק יגעתי להיות תהו והבל בקבר כחי כליתי. כי כל האושר לנפש תהיה אכן משפטי את ה' בעל הרחמים. שאינו מקפח שכר שום בריה:

8והנה הביא ראיה מהפסוק. אך עדיין היה אפשר לפרש הכתוב בדרך אחרת. והנה הביא אחרי כן ראיה מהחוש מר' אבהו. ועדיין היה אפשר כי לא לכל הצדיקים יהיה כן. לכן הביא זבדי בן לוי ורבי יהושע בן לוי ורבי יוסי בן פרטא כו' כי שלשתן הורו כי ראו בסילוקן מתן שכרן. והנה בתלתא הויא חזקה וזה אומרו בסוף המאמר הוי בשעת סילוקן של צדיקים מהעולם. הקב"ה מראה להם כו':

9וזה כיון כי הנה עדיין מכל הראיות שהביא. אין ראיה ברורה רק שמראין להם מתן שכרן. אך לא שהקב"ה בעצמו הוא המראה להם המתן שכר. לכן הביא ענין שלשת השלמים האלה שאמרו אותן הפסוקים שמורה מהם כי הוא יתברך הוא שהראה להם. והוא כי בפסוקים הקודמים שהה פסוק ותשחק כו'. וכן פסוק כי עתה שכבתי כו'. או פסוק ואני אמרתי כו' שאמר רבי אבהו. אין ראיה רק שרואים בעת סילוק מתן שכרן אך לא שהוא ע"י הקב"ה. אך בשלשה הגדולים האלה שכל הפסוקים שאמרו בסילוק. הם כמדברים עמו יתברך לנוכח על זאת יתפלל כל חסיד אליך וישמחו כל חוסי בך כי טוב יום בחצריך מה רב טובך כו' וביאור המאמר כתוב אצלינו בשערים:

10ואומרו ויאסף אל עמיו יהיה כי כל צדיק הולך אל מחיצת הצדיקים כיוצא בו. והם המתעוררים להקביל פניו. והנה יש צדיקים שיש להן קצת עון אשר חטא ולא יכניסוהו במחיצתו עד ינכו לו כל אשר חטא על הנפש. ואח"כ יאסף אל עמיו במחיצות צדיקים כיוצא בו שהיא מחיצתו. אמר כי אברהם מיד כשמת נאסף על עמיו. כי לא היה לו דבר לנכות וליטהר תחילה. כי טהור היה לגמרי: