תורת משה - אלשיך, בראשית כו:א

1ויהי רעב כו'. (א) אומרו מלבד כו' הוא מיותר. (ב) אומרו שכון בארץ אשר אומר אליך הוא מיותר ובלתי צודק. רק להולך אל מקום אחר ולא ידע לאיזה מקום אומר לו הוא ית' שכון במקום אשר אומר אליך כי אחר שרצונו ית' היה על המקום ההוא. כאומרו גור בארץ הזאת אם כן מתחל' הל"ל שכון בארץ הזאת. (ג) אחרי אומרו שכון למה חזר ואמר גור בארץ כו'. (ד) למה שינה הלשון משכון לגור. (ה) אומרו ואברכך כו' מורה שמצוהו על מנת לקבל פרס. (ו) אומרו כי לך כו' והקימותי את השבועה כי מה יתן ומה יוסיף לו כי יקיים שבועתו לאברהם והלא מאז נתחייב בה ואם הוא שלא יתנם לישמעאל הרי נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע. (ז) למה ייחס הברכות האלה והרביתי כו' לאברהם ולא ליצחק:

2אמנם הנה כתבנו כי אברהם הורשה ללכת מצרימה מפני הרעב וכאשר נרא' מרז"ל. והנה היה מקום לומר כי אולי מה שמנע הוא ית' את יצחק מרדה מצרימה היה על כי לא היה הרעב גדול כאותו שבימי אברהם. לז"א ויהי רעב כו' מלבד הרעב הראשון כו' כלומר כי השני לו מתייחס אליו גדול כמוהו ועם שאברהם הורש' לא הורשה יצחק כי עולה תמימה היה. והנה הלך אל אבימלך מלך פלשתי' על היותו בעל ברית אביו להסתופף בצלו ויקר מקרהו שהי' אבימלך בגרר וע"כ הלך גם היא לגרר שהיא א"י לא שעש' עיקר מהיות גם שם א"י כי הי' לו כהיתר לצאת כאשר יצא אביו וזהו וילך יצחק אל אבימלך כי מזה עשה עיקר והיא גררה. והנה עדיין צריך לתת טעם למה לא יחוש יצחק מעצמו לבלתי צאת מהארץ אל היותו עולה לה' עד שהוצרך הוא ית' לצוותו על הדבר. אך הנה היה עם לב יצחק כי טוב טוב היה לכת מצרימה. למען יחשבו ממנו מעתה ד' מאות שנה שבפ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם משא"כ בא"י כי להם היתה כי הלא ניתנה לאברהם ולזרעו למורשה. ע"כ וירא אליו ה' ויאמר כו' והוא מה שכתבנו פ" לך לך כי עודנו אברהם בח"ל לא נראה אליו ה' כי אם ויאמר ה' אל אברהם מבלי הראות אליו והוא כי בא הדבר ע"י השתלשלות מסך משא"כ בארץ וזה מאמרו ית' אליו לך מארצך אל הארץ אשר אראך שאראך בה מראה משא"כ בח"ל וזה אומרו ית' אל יצחק שכון בארץ אשר לא תצטרך השתלשלות מסך כי אם שאומר אליך כי ממנו ואליך תהיה לך בה אמרתי משא"כ בח"ל:

3או מעין זה אל תרד מצרימה כי הוא מקום שבמקום אשר ישכנו בו בני אדם אין אני מדבר אתך כאשר מצינו במרע"ה שאמר כצאתי את העיר אפרוש כפי כו'. ואמרו רז"ל (ש"ר פי"ב) שלא היה הוא ית' מדבר עמו תוך יישוב גילולי העיר אשר היא מלאה גילולים רק חוצה. זולתו במכת בכורות שהי' הכרח שלא לראות עוד פני פרעה והתנבא בפלטין שלו וזה יאמר שכון בארץ אשר או' כו' במקום שתשכון שם אומר אליך ואדבר בך ולא במצרים שתצטרך לצאת מהיישוב לשאומר דבר אליך. וש"ת שא"כ איפה איך יתקיים בך כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם וארץ ישראל לכם היא אל תחוש ע"ז כי הנני מודיעך שאותו הגירות אחשבהו לך בארץ הזאת. וזהו אומרו גור בארץ הזאת כי אותו הגרות תעשנו פה ותרויח בזה כי ואהי' עמך והוא כי גם אם היית הולך ח"ל היתה שכינה הולכת אתך כמ"ש הוא ית' ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה עם כל זה המדרגה אשר תשיג פה לא יהיה בלכתי אתך שם כי שם היא מדרגת בחינת אהי' שבשכינ' וז"א כי אהיה עמך ולא אמר כי אנכי עמך:

4ועוד תרויח שנית כי לא תתברך בהשתלשלות מלאך כי אם ואברכך בעצמי וע"פ דרכו רמז לו שלא יסמוך על אבימלך שהלך אליו גררה לאמר כי בשלומו יהיה לו שלום שיושפע ע"י שרו. כ"א אדרבה אני אהיה עמך ואברכך משא"כ הוא רק ע"י שרו. וש"ת הלא ארצנו היא כי לאברהם אמרת לך ולזרעך כו' הנה כי לאברהם עצמו ניתנה מאז הארץ ואתה אמרת גר יהיה זרעך בארץ לא להם ואיך יתקיים הגרות בארץ שהיא לנו אל תחוש כי עדיין לא נתתיה כי אם לך ולזרעך אין כו' שהוא אתן לעתיד ולא מעתה. וש"ת כי זו היא המתנ' שאחר התחיה אשר בזמן הזה כבר ניתנה. לז"א אח"כ והקימותי את השבועה וכו' כי עדין לא נתקיימ' כאשר נתבאר בסמוך בס"ד והוא כי מה שנאמר למעל' נתתי הוא לומר שהוא ודאי כאלו נתנה כבר אך הברכה לעתיד היא ולא שתחשב מעתה ושמא תאמר במה אבטח יהי כן לזרעי כי אולי לא יהיו כדאים ולא תתקיים בם ברכתי כי בשלמא ברכת אברהם שהוא מצד החסד תהיה על פי מדתו. אך ברכתי הלא תהי' ע"פ מדתי והוא מדת הדין אולי לא יזכו בדין לז"א אל תירא כי לא אשבע לך בפני עצמך שתהי' ע"פ מדתך כי אם שאקים לך את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שאני כורת עמך להקים לך שבועה שנשבעתי לאברהם שהיא על צד החסד והוא אצלי מאמר הכתוב אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק שהיא שבועתו של אברהם ליצחק ולא לו בפני עצמו לבל תהיה על פי מדת הדין וזה אחשוב ודאי שהוא טעם אל השבעו ית' לאברהם וליעקב ולא ליצחק:

5או יאמר והקמותי כו' פן תאמר הלא מה שנשבעתי לאברהם הוא לך ולזרעך שמתקיים בו לאחר התחי' א"כ מה שנדרתי לזרע יהי' בך כי לך ולזרעך אמרתי. לז"א והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שמלת אביך מיותרת אך כיון לומר ואקיים מה שנשבעתי לו אחר שהי' כבר אביך שהוא מה שאחר העקידה שלא נאמר שם לך ולזרעך שלא נזכר רק הזרע בלבד באופן כשיתקיים אומר לך כי אם מעתה. וגם אינו מעתה בימיך יצחק. רק אחר היות זרעך ככוכבי השמים והיה בסוף ימי משה שנאמ' ועתה שמך ה' אלהיך ככוכבי השמים לרוב והוא כי שם נאמ' והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים כו' ויירש זרעך כו' והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמעת בקולי. וזה מאמר הכתוב פה והקמותי את השבועה כו' איזו שבועה היא אותה שאמרתי והרביתי את זרעך ככוכבי השמים ונתתי. וגם אמרתי והתברכו כו' וגם עקב כו' שהוא העתק אותה הברכה כמדובר. ועדין היה אפשר יהרהר יצחק ויאמר איך יתקיים הגלות בי ויהיה הוא ית' עמי ויברכני ואולי ינוכה זכיותי. לז"א הנה לא זו בלבד כ"א גם והרבתי כו' והתברכו כו' אין צריך זכות עצמך כ"א זכות אביך עקב כו' ואל תתמה כי הלא רבו זכיותיו כי שמע בקולי וישמר משמרתי מצותי חקתי ותורתי. אך בדברו ית' עם אברהם עצמו לא האריך כל כך כי אומרים מקצת שבחו בפניו כו' ועל זה הביא ענין והתברכו בזרעך כל גוי הארץ לומר אם כל גויי הארץ מתברכם בזרעך עקב שמע אברהם כו' כ"ש אתה בנו יחידו שתתברך בזכותו ומבלי נכות זכותך. וע"פ דרכו רמז לו בל יבטח באבימלך בעל ברית אביו כי נהפוך הוא כי כל גויי הארץ מתברכים בזרע אברהם כ"ש שלא ית' יצחק בנו על יד א' מגויי הארץ הוא אבימלך ע"כ מעתה וישב יצחק בגרר ולא כאשר בתחלה שהלך בעצם אל אבימלך כנשען עליו ומאליו נמשך היות גררה כי שם בית אבימלך אחרי הודיע אותו את כל זאת מאז וישב יצחק בגרר על בחירת חן המקום. אך לא על היות שם אבימלך. כי נקטה נפשו מהשען עליו: