תורת משה - אלשיך, בראשית כז:כב

1ויאמר הקול קול כו'. יכוין בכפל הקולות והידים לומר כי בשתי בחינות הקול יראה היותו יעקב. ובב' בחינות הידים יראה היותו עשו ובחינות הקול הם. (א) הברת הקול. (ב) דבר הקול באומרו כי הקרה ה' אלהיך שהזכיר שם שמים. ועל שניהם אמר קול זה פעמים ואפשר שע"כ הראשון חסר והשני מלא. כי הראשון הוא על ההברה והב' הוא על האמירה התוליות ועיקרית על ההברה. וגם הוי"ו היא אות מהשם שראה שגור בפיו. והידים ידי עשו. (א) בממשות שעירות. (ב) בפועל ידיו שעשה מטעמים כאשר אהב בשאלתו אל עשו שיורה היותן מעשי ידי עשו. והנה היו ב' סימנים להורות כל צד משניהם וא"כ היה הדבר שקול וא"כ מה ראה להטות אל צד היותו עשו מאל הצד האחר. או לפחות יהיו בעיניו ספק ברכות להקל ויהיה בשב ואל תעשה לז"א ולא הכירו וכו' לומר מה שנטה אל צד התנכרות הוא כי יותר ראוי להטות אל ממשות חוש המישוש. מאל ממשות הברת הקול וע"כ לא הכירו ועשה פועל וזהו ויברכהו ולא היה בשב ואל תעשה. ולהיות שעתה נטתה דעתו אל היותו עשו מאשר בתחלה גם שהיה עדיין תמיה על הוראות הכשרות ע"כ מתחלה נאמר האתה זה בני עשו כלו' היתכן אתה זה שתתייחס לבן עם היותך עשו אך עתה שראה ממשות הגוף. היקל בתימה ואמר אתה זה בני עשו. ולא אמר האתה בה"א כי לא גדלה תמיהתו כמאז עם שהיה מתחמץ לבבו בצד מה על הוראות הכשרון ושב ויאמר אני. יתכן רצה לחזור לשאול אתה זה כדי להתחזק יותר בהברת הקול. ע"כ מה עשה יעקב קיצר ביותר ולא אמר אנכי עשו רק אני כדי שבמלה אחת אין הברת הקול נכרת יפה. וגם לא אמר אנכי שבה ג' נקודות כי אם אני שלא יורגש כמעט בב' נקודות הברת הקול להבחין. וגם אחרי כן עד שיצא לא דבר מאומה. והנה להיות כי מארבעת החושים זולת הראות כי איננו נסה יצחק בשניהם. בשמע ובמישוש ועדיין היה הדבר שקול עם היותו נוטה בצד מה אל המישוש רצה לנסות אעפ"כ בשנים האחרים. והיחל בחוש הטעם לראות אם הם המטעמים אשר אהב כאשר צוה אל עשו באומרו כאשר אהבתי ואמר הגישה לי ואוכלה מציד בני. כלומר אם היה מאשר אהב וגם שיהיה טעם צבי או טעם בהמה בלתי נצודת. ויאכל ולא הרגיש כי קרוב טעם גדי לצבי ואעפ"כ ויבא לו יין למען שבעריבות היין לא יכוין בדקדוק הפרש הטעם שבין צבי לגדי ובראות שבזה לא הבחין. רצה לנסות בחוש הריח ולבל יראה כמכביד אם יאמר גשה ואריח ריח בגדיך. אמר גשה נא ושקה לי בני כדי שבהגשה יריח וכן היה באומרו ויגש וישק לו וירח כו':

2וטעם אל הנשיקה יהיה לתת התערבות והתקשרות נפשו עם נפשו כי כן הוא ענין הנשיקה כאשר נבאר בס"ד פ' ויחי. ואז ע"י זה גמר בדעתו כי עשו היה ואמר ראה ריח בני כו'. הנה ראוי לשים לב אל וי"ו של ויתן שהוצרכו רז"ל לומר יתן ויחזור ויתן גם אל אומרו ראה ריח כו'. אל מי ידבר יצחק שיאמר לו ראה ואחשבה שהיה מדבר עמו ית'. והוא מיראתו פן ימאן הוא ית' לברך את עשו כי רע הוא איש שדה החיצוני הוא שדה הטומאה. והוא חשב כי עשו היה ע"כ אמר להקב"ה ראה כו'. והוא כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' ס"ה) שנכנס ג"ע עמו ואמר לו ית' ראה נא ריח בני שאינו כריח שדה החצוני אשר לא ברכו ה'. רק כריח אותו שדה אשר ברכו ה' הוא שדה תפוחים הקדוש. וא"כ נאותה הברכה אליו ולכן ויתן לך כו' כמו שנתן ובירך את השדה הנזכר ג"כ ויתן כו'. ואם אומרו אשר ברכו יחזור אל בני שאמר ג"כ יהיה הוי"ו לומר נוסף על אשר ברכו ועוד יתן לך וכו':

3או יאמר כמדבר אליו ית' ראה כו' לו' הנה יקרה יבורך גבר ע"י מדת הרחמים אך מדת הדין לא תסכים עמו אך בהיות שגם הדין מתהפך לו לרחמים אין למעלה מזה ע"כ אמר אליו ית'. הנה נאותה הברכה אליו מפאת הדין כי מצד הרחמים כבר הוא מבורך וזה אומרו ראה ריח בני כריח שדה הוא כריח ג"ע כי זה יורה אשר כבר ברכו ה' הוא לפחות מדת הרחמים. וא"כ מה אוסיף עתה לברכו כ"א שגם מדת הדין יברכהו. וזהו ויתן לך האלהים כלומר כמו שבירך אותך ה' בכלל הברכות היה. שגם בשנת העדר מטר מאשר יבורך מטל השמים בלבד ומשמני הארץ יהיו לו רוב דגן ותרוש כענין אף שמיו יערפו טל. יעבדוך מפור' למעלה: