תורת משה - אלשיך, בראשית ל:יד

1וילך ראובן כו'. ראוי לשים לב. (א) באומרו המעט קחתך את אישי. כי הלא אדרבה היא לקחה את איש רחל וגם איך הודה לה ותאמר לכן ישכב כו'. (ב) האם בשכירות היה מזדווג עם לאה ואם הוא בהיה הזמן מתחלק בין ארבעת נשיו והיה אז זמן רחל ועל כן שכרה לאה ממנה הלילה. למה לא המתינה עד בא זמנה. (ג) שאם ליל עונת רחל היתה. איך אמרה המעט קחתך את אישי. הלא לא לקחתה כי זמן רחל היה. (ד) כי הלא כמו זר נחשב צאת לאה לקראתו לאמר אלי תבא כי שכור שכרתיך. (ה) כי מלת שכר מיותרת והל"ל כי שכרתיך וכו'. (ו) או' וישמע אלהים אל לאה היכן התפללה שישמע אליה. (ז) אומרו בן חמישי. מה שלא אמר כן ביהודה רביעי ולא בלוי שלישי ולא בשמעון שני ולא בראובן ראשון. (ח) אומרה נתן אלהים שכרי כו' ותקרא שמו יששכר. למה לא רמזה על ששכרה את אישה. (ט) ראוי לשים לב מה זה היה. שזכה הנולד בלילה ההיא לתורה. ומה גם לאומרו שהיתה שכינה שם. שעל כן נאמר בלילה הוא ולא נאמר בלילה ההוא. שהוא כד"א אני והוא ומה נשתנית הולדה זו מכל הבאר. וגם לפי הפשט נשים לב חסרון הה"א. שלא נאמר ההוא. (י) למה הודיענו התורה שהליכת ראובן היה בימי קציר חטים:

2ולבא אל הענין נקדים כי הנה דרך תורתנו הקדושה ללמדנו שורש גדול באמונה הלא הוא כי טוב לגבר לברוח מהשען על דברים טבעיים כ"א על ה' לבדו כי מושיע אין בלתו ית' לעד כי הבוטח בה' ארוכתו מהרה תצמח והבוטח בהשתדלותו או בדברים טבעיים אין ישועתו לו באלהים עד יכיר וירא כי טעה באצטגגינות שלו ועד ממהר יוסף הצדיק כי על שתי זכירות אשר אמר לשר המשקים זכרתני והזכרתני האריך ב' שנים בבית הסהר:

3ועוד נזכירה מאמר ז"ל במדרש חזית על מעשה בצידון באשה שהיתה נשואה כמה שנים ולא ילדה והלכו לפני רשב"י מוסכמים ליפרד בגט כריתות באומרם שלא היה תועלת בזווגם ואמר להם כשם שהזדווגתם בשמחה ובמשתה כן בגרושין. ועשו משתה. ובלילה אמר לאשתו טול הטוב בעיניך בכתובתיך ולכי בית אביך. ויהי בראותה כי כבדה עליו שינה מהיין צוותה את עבדיה וישאוהו ישן על מטתו אל בית אביה. ויהי בבקר וייקץ ויאמר לאשה מי הביאני הלום ותען ותאמר כמצותך שאמרת שאטול הטוב בעיני ואלך אל בית אבי עשיתי כי לא ראיתי טוב ממך בעיני ולקחתיך והבאתיך בית אבי אז הלכו לפני רשב"י ז"ל וכשמעו אמר רבון העולמים כיון שחשקה בבעלה תן לה בנים ומאז הולידו בנים ובנות:

4ונבא אל הענין והוא כי כפי הנראה בראות יעקב כי ללאה ארבעה בנים ולכל אחת מהאמהות שנים שנים ורחל עקרה היה מתמיד יותר באהל רחל מאצל לאה והלחנות אולי תפקד בזכות מתייחסת לאיזו לילה מהיתרים אצלה. וע"כ אפשר היה קנאת ראובן כשבלבל יצועי אביו שהיתה במקום רחל. ואמר לא די בחיי רחל כ"א גם אחרי מותה כו'. כי היה עושה עיקר דירתו באהל בלהה כאשר באמנה אתו רחל ובאהל המיוחד לרחל:

5ובזה יצדקו הכתובים והוא כי כאשר מצא ראובן דודאים בשדה אשר בטבע מכינים את האשה להתעבר וראה כי אמו עמדה מלדת על כן ויבא לאמו להכין אותה ולסעדה להתעבר וכראות רחל כך מרוב תשוקתיה מנהמת לבה ללדת אמרה תני נא לי מדודאי בנך לומר כי היא צריכה יותר אז אמרה לה המעט קחתך את אישי שהוא אצלך יותר ולא בקצבה על כן השיבה רחל לכן ישכב עמך הלילה כו'. אז אמרה לאה בלבה. הנה לפני ג' דברים לזכות בהם אחד כי הנה נתתי שפחתי לאישי ועוד שנית כי מה לי טוב מבלתי השען על הכנות טבעיות לאכול מדודאים כי היא שאלה מדודאי בנך שהוא מקצתם ואני אתנם לה כלם כאומרה תחת דודאי בנך וכן אמרה היא בדודאי בני שהוא כלם להורות כי שתה כל בטחונה בה' כי היא זכות שתעמוד לה כי ע"כ אפשר ששהתה רחל מלפקד עד אחר שילדה לאה שתי בנים ובת אחר ענין הדודאים ואח"כ ויזכור אלהים את רחל כלו' אלהים ולא מהדודאים כי אדרבה על הדודאים שהתה בל תחשוב שהם שעמדו לה אך בהיות אחר זמן יזכר כי זכר אותה אלהים וע"כ שהתה על שהראה כי שמה בטחון מה בדודאים:

6עוד שלישית כי עשתה בחכמה כמעשה דרשב"י שעל שיתה שומה האשה ההיא דבקות וחשק אישה בלבה פקד אותה ה' כן עשתה לאה בהראותה החשק הנמרץ הזה בצאתה למען תעזר מזה ג"כ ליבנות יותר מהצדיק ההוא ועל אשר הערנו מענין התורה שיצאו מההריון ההיא והיות שם שכינה כמ"ש ז"ל ועל השתדלותה שישכב עמה בלילה הוא ולא עצרה כח עד בא ליל עונתה להמתין עם חסרון ה"א ממלת ההוא יהיה בשום לב אל הודעת התורה שהיה לכת ראובן בימי קציר חטים לא על חנם הודיעה לנו התורה דבר בלתי צריך כזה כי מה לדודאים אצל החטים או אל היות בימי קציר החטים אך אין ספק כי בתחלת הענין רמזה תורתינו התנצלות אל לאה בל תראה כרודפת לשכב את אישה גם טעם אל צאת הריון קדוש ובייחוד היותו נושא דגל התורה ואחשוב גם שלא מצאתי גילוי זולתי הנזכר כי אפשר שהיה הלילה ההוא ליל שבועות הוא מתן תורה וה' יצילנו מלומר בתורתו דבר אשר לא הוא חלילה והוא כי כאשר נתייחס חג הפסח אל קציר השעורים כן ח' השבועות אל קציר החטים כי ע"כ בפסח היה קרב עומר השעורים ובחג השבועות שתי לחם מהחטים ובפירוש יחסה תורתינו חג השבועות אל קציר החטים. באומרה על חג השבועות פרשת כי תשא בכורי קציר חטים וזכר לדבר אומרו (בב"ר פ' ע"ב) וילך ראובן בימי קציר חטים ביכור כל מיני כו' ופרשת משפטים וחג הקציר כו':

7ובזה יתכן כי זה מאמר הכתוב וילך ראובן בימי קציר חטים הוא ערב שבועות שאנו מצווים לקצור חטים באופן שהלילה הוא ליל שבועות הוא ליל מתן תורה כי אין ספק שלא תדבר התורה ותאמר סימן זה על קציר חטים משולל מצוה רק על ימי קציר חטים המצווים מאתו ית' וכן קציר חטים עולה במ"ק כמספר ליל שבועות ולפי זה הלילה שאמרה רחל היא ליל שבועות. וזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מאמר רחל באמר' לכן ישכב עמך מה ההטבה הגדולה הזאת האם יחסר ללאה לילה אחרת אך דבר גדול דברה לה לכן ישכב עמך הלילה כי בכל מקום אומר הלילה הזה כד"א הוא הלילה הזה לה' וכאן אין אומר הזה לרמוז ישכב עמך הלילה עצמו הוא זכות הלילה שהוא ליל רצון של מתן תורה ועל כן יצא יששכר שכל תורת ישראל היה בשבטו. וז"א בן חמישי לרמוז אל חמשה חומשי תורה ועל כן לא תאשם חלילה בצאתו לקראתו כאחת הריקות לומר אלי תבא וששכר' אותו שנראה ח"ו כדאי בזיון נמצאו כי ארבעה דברים כוונה לאה לעשות במעשה הזה השלשה שהזכרנו והרביעי הזה. והנה השלשה סיפרה לבעלה א' באומרה אלי תבא והוא כעובדא דרשב"י שהזכרנו. והשני שהוא על שכר שנתנה שפחתה לאישה באומרה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי כו' אמרה כי שכר שכרתיך כי מלת שכר מיותרת אך היא על שכר תתה שפחתה לאשה. וגם שכרתיך כו' שהוא הג' שמורה שגעלה בהכנה טבעית. וזה שכרתיך בדודאי כו' כי טוב לי זכורתך בהשגחה מהדודאים. והרביעית אמרה תורה באומר וישכב עמה בלילה הוא כי אותו הלילה עת רצון הוא ליל מתן תורה וכן שני תיבות אלו בלילה הוא עולים במ"ק כ"ו כמספר בליל שבועות עם כללות השתי תיבות וחג שבועות הוא חסר בפרשת כי תשא ולא נזכר מלא כי אם במשנה תורה. והנה כל הרואה ענין לאה. הנה לא ייטב בעיניו שתצא אשה לקראת אישה בבואו מן השדה לאמר לו כי שכרה אותו שנראה חלילה כמנהג אשר לא טובות על כן הוא אומר וישמע אלהים אל לאה שהבין דרכה כי לשם שמים כיוונה בכל הכתוב כד"א שמענו אדוני ע"כ נתן לה הריון בן צדיק בעל תורת ה' וזהו בן חמישי כמו שרמזנו מחמשה חומשי תורה ותאמר לאה נתן אלהים שכרי על טוב כוונתי כי אין להרהר עלי אולי לחיבת ביאה כוונתי לשכרו הלילה ההיא כי הנה נתתי שפחתי לאישי ואלו הייתי רדופה אחרי זאת למה נתתי שפחתי לאישי למעט עונתי אך אין זה רק לכוונת השיג כתר תורה ותקרא שמו יששכר בשתי שיני"ן שהוא על כוונתה על תורה וזהו יש שכר שהוא על אוהבי התורה הוא שבט יששכר שהוא כי התורה אומרת על לומדיה ואוהביה להנחיל אוהבי יש הם י"ש עולמות ולהיות עיקר אוהביה מיששכר קראה שמו יששכר כי יש הוא השכר שלו וענין זה סתום אצלנו על פסוק דודי צפנתי לך: