תורת משה - אלשיך, בראשית לב:לא

1ויקרא כו'. ראוי לשים לב. (א) מהטיבו של שם זה. ולמה תודיענו התורה קריאתו. (ב) מי שראה ב' מחנות שרפי קדש ולא תמה. איך מראות אחד היה מן התמיהין ואמר כי ראיתי כו'. ותנצל נפשי. (ג) אומרו ויזרח לו השמש האם לו לבדו זרח. ועוד אומרו כאשר עבר את פנואל ולא אמר את פניאל כאשר קרא לו יעקב. (ד) אומרו ע"כ לא יאכלו כו' היה ראוי ליכתוב אחרי אומרו ויגע בכף יריכו ותקע כו' ע"כ לא יאכלו כו' ולא אחר סיפור שנסע אל מקום אחר. (ה) למה מזכיר כי נגע כו' ולא הפגם והיל"ל כי נקעה ירך יעקב גיד הנשה:

2אמנם אחר הכירו כי שרו של עשו היה הוא תוקף הדין והרוגז. הפך המלאכים המלוים אותו אז שילם תודות לו ית'. ואמר אין זה כ"א המקום הזה שהיו בו מחנים של מלאכי אלהים עוזר לי וקרא אותו פניאל. והוא בהזכיר מאמר חכמי האמת על פסוק (תהילים ז׳:י״ב) ואל זועם בכל יום. כי מדת אל הוא החסד זועם את מדת אלהים בל תפעול רוגז. ועד"ז יתכן אמר יעקב הנה בזכות המקום נעשה כאלו פנים שלי היו אל. כי נזעם נגד פני אלהים. זהו כח רוגז שרו של עשו כי הנה ראיתי אלהים זה פנים אל פנים. כי לא היו עמי פנים חדשות שלשום מלאך ממחנה אלהים ולא פני אדם זולתנו. רק פני ופניו ותנצל נפשי:

3גם יכוין עד"ז במה שידענו כי את כחות חצונים איש אחד רואה וניזוק שנים רואים ולא נזוקים כו'. וזה יאמר אילו היה איש אחד עמי לא יפלא שלא נזקתי. אך היינו אני והוא פנים אל פנים לבדנו. ועכ"ז ותנצל נפשי הוא פליאה. ולמ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ה) על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כו'. שאמר לו הקב"ה אני בכעס ואתה בכעס. יאמר פה מה שיפלא הפלא ופלא. הוא כי אלו ראיתיו שלא בכעס או שאני לא הייתי כועס עליו לא היה פלא כ"כ אך היינו פנים אל פנים. אני בכעס והוא בכעס ושמא תאמר מה תתהלל והלא נקעה ירכך. לז"א שני טעמים אחד באומרו ותנצל נפשי לו' דבר גדול הוא בערך מה שותנצל נפשי. ועוד כי מיד נרפא. כי הנה ויזרח לו השמש והוא מהשארז"ל (ב"ר פ' ע"ח) בפסוק וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו'. כי השמש שבוער את הרשעים כי הנה יום בא בוער בתנו' כו' ולוהט אותם כו' שהיא חמה מנרתק' ירפא את הצדיקים. וזהו שסמך ואמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו' וזה יאמר פה ויזרח לו השמש. כי לו לבדו שהיה ירא ה' יזרח השמש הידוע שמש צדקה ומרפא ולמה הוצרך הלא הוא על כי והוא צולע על יריכו כדי לרפאותו. ועל שיחס יעקב בענותנותו אור פניו אל איכות המקום. ע"כ אמרה תורה כי לא כן הוא כי הלא ויזרח לו השמש לרפאתו כאשר עבר את פנואל ואלו אותו המקום היה הגורם גם רפואתו ראויה היא תהיה שם. אך אין זה כ"א שפני יעקב מצר עצמן שורה בהן אל אלהי ישראל. וע"כ להורות זה קראו עתה פנואל. לומר כי פניו של יעקב בלבד הם הגורמים שהיה בהם תואר יחס אל. לזעום את כח הרוגז כמדובר למעלה ולא שהמקום ימלא חסרונו חלילה. שמא תאמר א"כ שמיד שב ורפא לו למה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. לז"א ע"כ לא יאכלו כו' על כי נגע כו' ולא על מה שנמשך אח"כ כ"א נרפא הירך לא נרפא' שייכות שליטתו בגיד הנשה. עוד יכוין בל נאמר לא יאכלו את כל הירך לז"א כיון שיזרח כו' נרפא הירך. ע"כ מה שלא יאכלו הוא את גיד הנשה שהוא כי נגע כו' כי הושלט לנגוע באבר ההוא. יורה כי אחיזה מה מצא. ודי במה שנגע. או יאמר אם הפגם היה על נושאי שתי אחיות. לא יאכלוהו בני השנית ובני הלחנות כי הראשונה בהיתר היתה. לז"א ע"כ לא יאכלו בני ישראל כלם את גיד הנשה. על דבר כי נגע בכף ירך יעקב ובבחינת היות הפגם מה ביעקב כל יוצאי יריכו מקבלים רושם: