תורת משה - אלשיך, בראשית לב:ח

1ויירא כו'. ראוי לשית לב (א) אל הכפל ויירא כו' ויצר לו כו' ובתחלה אמר מאד ובשנית היקל. (ב) מה תיקן במה שחצה חילו לשני מחנות. (ג) אומרו ויאמר אם יבא כו' שהיל"ל אם יכה את המחנה האחד ולא אם יבא (ד) אם הכין עצמו למלחמה כמ"ש ז"ל (שם) למה יניחהו להכות את המחנה האחת ולא ילחם עמו מיד (ה) אומרו והיה המחנה הנשאר לפליטה במה ידע שימלט הנשאר והלא גם הנצל הוא עצמו היה בספק כי הלא התחנן הצילני נא מיד אחי כו' ואיך בטח לגמרי שיהיה המחנה הנשאר לפליטה. ואם שהוא שילחם בו אם בוטח שיוכלו לו ילחם בו מתחלה. (ו) אומרו אלהי אבי אברהם כו' למה לא עירבם לאמר אלהי אבותי אברהם ויצחק כו' (ז) אומר ה' האומר אלי ולא אמר אתה אמרת אלי כו' ע"ד אומרו ואתה אמרת היטיב אטיב כו' (ח) שאחרי אומרו ואלהי אבי יצחק היה לו לומר מיד האומר אלי כו' בלי הזכיר את השם. (ט) שהלא אדרבא בהזכירו כל הבטחות אלו נעשו כאשם על פחדו ומוראו (י) באומרו קטנתי כו' שגם כי ידע שיעשה עמו חסדים הבטיחו. (יא) אומרו מיד אחי מיד עשו כי היל"ל מיד עשו או מיד אחי עשו. מהו אומרו מיד מיד ב' פעמים (יב) אומרו כי ירא אנכי אותו מי לא ידע שעל היותו ירא אותו היה מתפלל (יג) שנכנס על עצמו ויצא באם על הבנים. ואח"כ בהבטחת הזרע (יד) בכללות הענין למה הקדים שליחות המלאכים רקנית אחר היותו עתיד לשלוח דורון ולהתפלל. וגם למה הכין עצמו למלחמה קודם אל התפלה. וגם למה אחר התפלה שלח דורון:

2אמנם הנה יעקב היה מסתפק. ראשונה אם שב אף אחיו ממנו ושכח את אשר עשה לו אם אין. על כן להסתלק מן הספק הזה שלח מלאכים כי המה יגלו אליו את אשר בלבבו כאשר היה כי אפי' היות ארבע מאות איש בלב א' עמו הגידו לו כי הוא והם לבבם למרע כפירש"י וכאשר נתאמת אליו כי מבקש רעתו. אז נולד לו ספק אחר אם יחוס עשו אל בלתי המית אותו בחיי יצחק. עד יקרבו ימי אבל אביו. ויטיל כעסו על כל העושר אשר ליעקב. באומרו כי מברכתו עשה את כל הכבוד ההוא. או גם על יעקב עצמו ישפוך חמתו להמיתו כי להשמיד בלבו:

3עוד שנית נסתפק אם בבא עשו להמיתו ימצאו זכיות לעשו להעזר. והפכן ביעקב כענין ישיבת הארץ וכבד הוריו מאז יצא יעקב חרנה. ועל הכל אם בדין היה חייב לעשו כי גנובת הן ברכות אצלו. או הסכים הוא ית' עמו. ולא יונח כי מה' היו ליעקב אם עם כל זה בלי עון לו. יוכל עשו ברשעו להמיתו ואין מידו מציל על הדבר כי בעל בחירה הוא כנודע. כי אין הקב"ה מונע בחירת אדם. כי על כן ראובן בחר בהשליך את יוסף בבור נחשים ועקרבים. מלהניח אותו ביד אחיו כמפורש במקומו. והנה על כל זה פקח יעקב עיניו ביראתו כאשר נבאר על סדר המקראות. והוא כי בהסתלק הספק הא'. ויודע כי רע ומר לב אחיו אז ויירא יעקב כו'. והנה בגמ' אמרו רז"ל (ברכות דף י') כי ר' פלוני שראה את תלמידו מתיירא. א"ל חטאה את כדכתיב פחדו בציון חטאים כו' והוצרך לפרש פסוק אשרי העם מפחד תמיד על דברי תורה. והנה יתכן כי בהיות יעקב במבוכה זו. ראה והנה היתה יראתו מאד בקרב לבו. אז וייצר לו על כך באומרו הנה לב יודע מרת נפשו ואם לא שיש בי עון. לא היה המורא הגדול כזה בקרב לבי. וזהו ויירא ויצר לו על המורא. והיה חושש שהיא על הברכות אולי גזל הן בידו וכיוצא בדבר. על כן ויצר לו מה שלפי האמת לא היתה אשמתו. רק מה שנכנע בשליחות ששלח לעשו כאומרם ז"ל (ב"ר פ' ט"ו) שאמר הוא ית' ואת למדת אותם אליך אלופים לראש. והוא לא כן ידמה על כל מה עשה ויחץ כו' והוא כי אם עשה מהעם אשר אתו מחנה א'. ואת הצאן כו' שהוא כן מקנה קניינו אשר רכש מחנה אחר. וזהו לשני מחנות והוא לשום את מחנה הנכסים ראשונה שיפגע בו עשו תחלה ואת מחנה העם ונשים ובנים במחנה אחרון כסדרן הנז' לפנים והוא יעקב עבר לפני שני מחנות. ויאמר הנה אפשר כל כעם עשו יטיל על הנכסים באומרו כי הם משלו. אך לא לשלוח ידו בי כי בחיי אבי לא יגע בי יד או אפשר שמרוב כעסו גם עלי יעביר כוס. על כן אמר בזאת יבחן אם יבא אל המחנה האחת. הוא הראשון של הנכסים ויניח אותי עם שפוגע בי ראשונה הנה בזה אדע כי לא להמיתני בלבבו. ולכן לא אומר לו דבר. רק והכהו אניחהו להכותו כי לא אחוש על הממון ואולי ינוכה בי אשמת דבר. אך והיה המחנה הנשאר לפלטה כי אם ישלח ידו בי אשי' פני נגדו. כי לא ישלטנו ה' גם בי אחרי הכותו את מחנה הנכסים שמעין ברכותיו וגם הוא לבלתי המיתני בחיי אבא ימנע ממני אחר הטלת כעסו בראשון. וזהו והיה כו' והנה זה הוא אם יבא אל המחנה האחת ויעזוב את יעקב. ואם לא יעשה כן רק ילך אל יעקב להמיתו על חלוקה זאת היחל ואמר אלהי אבי כו' לומר הנה יש זכיות שיראה כי שנינו שוין בהם. והוא היותנו בני אברהם ויצחק. ויש לעשו שתי זכיות אשר אינן ליעקב. והן דירת הארץ וכבוד הוריו זה כמה שנים ויש זולת זה עון הברכות. אם הוא שלא הסכים הוא ית' בלקיחתן ע"כ על הראשונה אמר אלהי אבי אברהם כו' לומר הנה אין לעשו זכות אבותי. כי אינם מתייחסים להיות אבות רק לי והוא מדרש רז"ל (שם פ' מ"ז) על כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק רק יעקב ולא עשו. וזה אחשוב כיון הוא ית' באמור ליעקב בצאתו מהארץ אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק כו' לומר מה שאני אומר לך הארץ כו' לך אתננה אל תהרהר ותאמר כי הלא לזרעך אתן את הארץ נאמר וגם עשו מזרעו כי הלא אנכי אלהי אברהם אביך ולא אבי עשו. ומאז אמרתי לאברהם לזרעך אתן עליך כוונתי והנה בכלל מאתים מנה. כי גם יצחק לא יקרא אב לעשו רק ליעקב כנאמר לאברהם וזה מאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו' לומר מאשר אתה אלהי אבי אברהם כאשר אמרת אלי. אני אומר כי גם אלהי אבי יצחק ולא יקרא אבי עשו. ועל כן לא כללם יחד אלהי אבותי אברהם ויצחק. ועל זכות הארץ וכבוד הוריו ל"ד שנה משא"כ יעקב לא יתכן ששתי אלה נחשבו לי לעון כי הלא בשתיהן הבטחתני להטיב לי כי ה' האומר אלי שוב לארצך היא א"י ולמולדתך הם הורי ואטיבה עמך ואלו בשתי אלה חטאתי לך איך היית מבטיחני בהן הבטחות. עוד כיון במה שלא אמר ואתה אמרת שוב לארצך כו' כי אם ה' האומר אלי והוא כמתחיל על פי דרכו לתת התנצלות לומר הנה אני אומר שהבט חתני כ"כ והלא תאשימני שאם כן תחשיבני חלילה מקטני אמנה שעל כל הבטחות אני ירא מעשו ומכניע עצמו אליו אל תשת אלי חטאות כי הלא ה' בעל הרחמים הוא האומר אלי שוב לארצך כו' ועל כן את האלהים אני ירא הוא מדת הדין פן קיטרגה עלי בשעת הסכנה כזאת. כענין מאמרם ז"ל (שבת דף נ"ה) והתוית תי"ו על מצחות האנשים כו' שצוה ה' להתוות תי"ו תחיה במצחת הצדיקים וקיטרגה מדת הדין ואמרה היה להם למחות עד שנהפך עליהם גזר דין ונאמר וממקדשי תחלו וממקודשי כו' והוא מה שכתבנו למעלה כי על זה פקח עיניו יעקב מאז הבטיחו שם הרחמים באומרו והנה ה' נצב עליו כו' והשיב יעקב אם יהיה אלהים עמדי כו' לומר ידעתי ה' כי ברוב רחמיך הבטחתני. אך הנני מסתפק פן מדת הדין תנגדני על לקיחת הברכות מאחי או דומה לזה. ולז"א אם יהיה אלהים הוא הדין עמדי כו' ועל זה עצמו אמר עתה. הנה לאבותי גם מדת הדין עמדה להם. וזהו אלהי אבי אברהם ואלהי כו' שהוא מדת הדין. אך לי ה' הוא המדת רחמים הוא אומר אלי כו' וע"כ יגורתי ממדת הדין ולא תתחזק מדת רחמים לעזור לי כי הלא קטנתי מכל כו' ועוד אני מתיירא שלא תמחה ביד מדת הדין על דבר הברכות אולי גנובות הן אתי כי לא ראיתי הסכמתך בדבר ואם הונח שהסכמת ירא אני פן בלי עון יקום עלי להרגני ולהיותו בעל בחירה לא תעכב בידו ועל זה אמר גם שאהיה חייב לו בדין או מפאת היותו בעל בחירה שמהראוי לא תמנענו. עשה זה איפה והצילני נא הפוך הנהוג בין בחינת היות אחי כי על כן אני חייב לו שנטלתי חלקו. כד"א בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. וז"א אחי כלומר שאינו רשע בדינו כי אם מתייחס לאחי בין אם אינו זוכה בדין רק שהוא בבחי' היותו עשו שהורג נפשות כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ס"ג) על כי עיף אנכי אל נא תמנע להיותו בעל בחירה. וש"ת נא אלהי למה אירא כלל ולא שמתי לבי שאם כן למה הבטחתיך כל הטובות האלה עם יודעי החסדים והברכות הלא מה שאני מיצר הוא על כי ירא אנכי אותו כי מאשר נפלה עלי חתיתו אני חושש פן חטאתי לו כאמור למעלה כי לא על חנם לבי ירא וחרד כההוא דהוה מירתת ואמרו לו חטאה את. ועל הבחינה הב' אם הוא רשע ולהיותו בעל בחירה לא תמנעהו ראה נא ה' פן יבא והכני אם על בנים ואהיה גרוע מקן צפור שאתה חסת מליקח האם על הבנים ועל דבר כזה לא תניחהו בחפשיות בחירתו דנפיק מיניה חורבה רבה וש"ת הלא לא הבטחתי רק על עצמך הלא ואתה אמרת הטיב אטיב כו' שאמרת כפל הטבה ואין זה רק עלי ועל בת זוגי שהיה כגופי. גם על הבנים אמרת ושמתי את כו'. ואיך תניחם ביד זה במקום שיש חילול השם שלא יקיימו הבטחותיך: