תורת משה - אלשיך, בראשית לד:יט

1ולא אחר וגו'. חש פן ימאנו בית אביו וכל יוצאי שער עירו לימול על כן ולא אחר עד ידבר אתם לעשות הדבר כי מיד עשה ומל עצמו והוא נכבד מכל בית אביו ויבושו למאן אחר שהיחל בעצמו כי חרפה היא רק ימהרו יעשו כמוהו שאחריו כל אדם ימשוך ואחר המולו מיד ויבא חמור ושכם בנו כו'. כי למען יבושו מהשיב פניהם לא שלח אחריהם רק הם בעצמם באו אל שער עירם וידברו אליהם הקדמת דברים כדי לאמר להם ענין המילה וזהו וידברו וגו' כדי לאמר ומה שדברו היא האנשים האלה וגו' כדי לאמר אך וכו' בהמול וגו' והוא פן יאמרו אנשי עירם מה לנו ולצרה האם למען תקח את בתם נמול אנחנו על כן אמרו לא כן הוא כי האנשים האלה שלמים הם אתנו אנחנו שנינו שכם וחמור. כי כבר נימול שכם כמו שכתבנו. אך הכוונה היא עתה להנאתכם כי הנה וישבו בארץ וגו' כי חשקו בה כי היא רחבת ידים לפניהם ותהיה תועלתכם כי את בנותם נקח בבחירתנו בלי רשיונם ואת בנותנו נתן להם בבחירתנו אם ייטב בעינינו כי מישיבתם אתנו נמשך כל זה. אך בזאת להיות לעם אחד ולא שנגעל בדתונו הפך דברי בני יעקב רק בהמול לנו כל זכר בלבד וזה אם היה אפשר להתהפך להיות הכל ערלים גם כן היינו גם בזה לעם אחד אך א"א ליעשות הם ערלים כאשר אנו ערלים רק נמול כאשר הם נמולים:

2או יאמר אל יעלה על רוחכם אולי מרמה הוא להרגנו כאשר נהיו כואבים זה לא יתכן מק"ו כי הלא האנשים האלה שהרענו למו שלמים הם אתנו שכם וחמור. ומה גם עתה אתם אנשי העיר כי לא הרעותם למו אך כל חפצ' אינו רק וישבו בארץ וגו' ותשא אותנו הארץ לשבת יחדיו כי והארץ רחבת ידים לפניהם ועל ידי כן את בנותם נקח לנו לנשים כאשר עשיתי אני אך בנותנו נתן להם בבחירתנו ולבל יאמרו האם קלה בעיניך קחת את בתם עודם הם בשדה והלא נחוש פן יעצו להרגנו אחרי כן שאם לא כן מה להם במילת כל העם האם להם בנות לכולנו ע"כ אמר אך בזאת וגו' לשבת אתנו כי על שבתם בלבד אתנו ישאלו התנאי הזה להיות לעם א' כי מאוסה להם ערלה לשבת בין ערלי בשר ואל תאמרו מה יתנו ומה יוסיפו לכם בשבתם אתכם כי הלא מקניהם כו' הלא לנו הם והוא הנה בבואם העירה. ארז"ל שעשה אטליז וחילק להם בשר ומתנות וחלקת השדה שנטה שם אהלו קנה במאה קשיטה באופן שעל דרך זה מקניהם כו' הלא לנו הם כי קרוב להפקר נכסיהם לאנשי מושבם. ובזה גם אומרו שלמים הם אתנו אפשר שחוזר אל כל אנשי העיר שכלנו קבלנו מתנות והטבות כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ע"ו) על ויחן את פני העיר: