תורת משה - אלשיך, בראשית לז:יב

1ויאמר ישראל וגו'. לבא אל ענין הכתובים נעיר ראשונה הספקות אשר יפול לב האדם עליהם. א' דרך כלל בכללות הענין והוא כי הלא נוראות יפלא על ה' ועל משיחיו ית' על ה' כימי יתן ידענו דרך ה' בדבר יוסף כי לו חפץ ה' ילך אחר אחיו למה צוה את מלאכי אלהים יצאו לקראתו ויאמרו לו נסעו מזה כי ארז"ל כי אנשים שבמקרא ההוא מלאכים ממש גלו אזנו כי נסעו מזה להפר את האחוה של שנים עשר אחים ואם אמרנו כי ה' לא רצה ילך אחריהם אל מלאכיו יצוה לו להציל אותו מידם להשיבו אל אביו טרם יקרב אליהם ונם על מלאכיו יתב' יפלא כי הלא המה ידעו דרך ה' ואם מה' הוא הלזה ילך לא יחמיצו את לבבו ואם אין ויאמרו לו אל תלך בדרך אתם כי לא זו הדרך ישכן אור שוב בית אביך וישוב מדרכו כי הן בקדושיו יאמין וגם על יעקב נפלא מה ראה על ככה ומה הגיעו אליו לשלוח את מורשי לבבו ביד מבקשי נפשו כי הלא ארז"ל (ב"ר פ' פ"ד) כי כשהיה יעקב זוכר הודאת יוסף בשליחות היו מעיו מתחתכין. איך לא חש אל שנאתם אותו. ולמה לא יתמה על עצמו כי מי יחוש חוץ ממנו גם אם היה הדבר אצלו בספק הלא ספק נפשות להחמיר:

2והן אמת כי על יעקב אפשר להשיב אמרנו לו לאמר כי לא חשב כזאת על מטתו שלמה כולם צדיקים יעשה רעה אך על יוסף יפלא הפלא ופלא. איך אבד חכמתו ובינתו ידע עברתם כי קשתה ואש קנאת' וחמתם בערה בם מאד אשר לא יכלו דברו לשלום ולא יחמלו ביום נקם ולמה יתן המכשלה זאת לפניהם אולי ימהרו לשפוך דם וגם שם נפשו בכפו ואם נעלם מעיני בשר לו למה יאטם אזנו משמוע מאמר קדישי עליונין באומרם אליו נסעו מזה וימנע רגלו מנתיבתם וילך וישוב לביתו. ועל הכל יתגדל אשמת דבר על שלומי אמוני ישראל שבטי יה מי יאמין לשמועתם יעשו כמעשה הרע ההוא כי מתחלה החילו ברעה ויתנכלו אותו להמיתו ויאמרו לכו ונהרגהו והשליכו אותו בבור אין מים בו אבל נחשים ועקרבים יש בו ומכרם בכסף צדיק בעבור נעלים והאנשים ההם שלמים הם אנה יוליכו חרפת רעה חולי כזו ולא עוד כ"א שהוא חטא משפנו מות. ומקרא מלא דברה תורה וגונב איש ומכרו וגו' מות יומת ואין די באר קישיא זו מה שלא ניתנה תורה בימים ההם ובעת ההיא כי גם את הכל קיימי וקבלו מאז:

3ולבא אל הענין נשית לב אל דקדוקי המקראות קו לקו ונקרב ונבואה אל הנרצה בהם בס"ד. (א) באו' ויאמר ישראל אל יוסף וגו'. למה נקרא בשם ישראל פה מביתר מקומות. (ב) באו' לכה ואשלחך כי מהראוי יתהפך לאמר אשלחך ולכה אליהם.(ג) מה יום מיומים שהוצרך לדרוש שלומם וטבתם במרעית'. (ד) אומרו וישלחהו מעמק חברון מה בצע בהודיעו מקום נסיעתו (ה) אומרו וימצאהו איש והנה תועה בשדה כ"א כמשמעו שהי' תועה בדרך באחד משדות העיר מהראוי הנקד הבי"ת בשב"א ולא בפת"ח שהוא כאומרו בהשדה בה"א הידיעה אשר לא יצדק רק בדברו על שדה נודע או בזכור ואיננו. (ו) כי היה ראוי יודיענו הכתוב איך יישר דרכו כאשר הודיע היות תועה. (ז) במאמרם ז"ל (בתנחומא) כי הנה קיימו וקבלו כי שלשה מלאכים נזדווגו לו והכריח' לזה שאם הוא כמשמעו למה נאמר איש זה שלש רגלים וימצאהו איש וישאלהו האיש ויאמר האיש ועוד שאם הים איש א' ודבר לו ג' פעמים מה צורך אל כל הספור והיה די יאמר שימצאם בדותן משא"כ בהיות מלאכים ממש כאשר יבא ביאורו בס"ד. והוא כי הנה גם לדבריהם ז"ל שג' מלאכים היו צריך טוב טעם מה צורך אליהם וא' יספיק לכל אשר דברו. (ח) קשה עד מאד למה לא החזירוהו אל אביו. (ט) שאם מלאך היה איך ישאל מה תבקש האם ממנו יפלא. (י) הג' למה יודיענו מקום אחיו מבקשי נפשו. (יא) גם לפי הפשט כי הלא השלישי מורה מקום היה לו אך השני מה יועיל לו ואדרבה יוסף הודיע לו את מי היה מבקש כי הוא לא ידע וכ"ש לרז"ל כי היתכן ישלח מלאכו יתב' לגלות אזן איש צדיק. ונהפוך היא כי המלאך יסכל דבר והצדיק יודיענו ואף גם הראשון לא נזכרה היישרתו כמדובר (יב) באומרו דותינה מה ענין היו"ד יתירה. (יג) באומרו ויתנכלו אותו להמיתו כי הנה אמרו ז"ל שהשיסו עליו הכלבים מה ראו על ככה לעשות כן. (יד) מה ענין אומרו הנה בעל החלומות וגו'. שיראו דברי משטמה משוללי טוב טעם ליאמר בתורה. (טו) אומר ועתה כי היא מלה מיותרת. (טז) אומר וישמע ראובן כי הלא יחד כלם שמעו ולמה ייחס השמיע' אליו ומהראוי לא יאמר רק ויצילהו ראובן מידם. (יז) אמרו ויד אל תשלחו בו המעט מהם שלוח ידם להשליכו הבורה מלא נחשים ועקרבים ובכוונתם הניחו שם עד עולם. (יח) מה זו היתה עצת יהודה לכו ונמכרנו וערבה להם גם הם איך חמת אחיו שככה האומרים לכו ונהרגהו ועתה נאמר וישמעו אחיו. (יט) אומרו וכסינו את דמו איזה כסוי הדם בא לשלול ולמעט. (כ) אם לא נמכר רק לישמעאלים למה נזכר שעברו אנשים מדינים סוחרים. (כא) אומרו וידנו אל תהי בו מי לא ידע שאם ימכרוהו ידם לא תהיה בו. (כב) אומרו ואני אנה אני בא. והיה ראוי יאמר ואני מה מה אעשה וכיוצא כי מה ענין אומרו אנה אני בא:

4אמנם הן אמת חכמים יגידו כי כל חפץ ה' בימים ההם היה להוריד את יוסף מצרימה לסבות חלוקות לחכמי המדרש על כבוד יעקב כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ו) עתיד היה יעקב לירד מצרימה בשלשלאות של ברזל אלא שהקדים הקב"ה והוריד את יוסף תחלה. משל לפרה שהיו ממשיכין אותה לבית המטבחים ולא היתה נמשכת. משכו את בנה ונמשכה אמו אחריו. ולדעת חכמי זוהר (פ' זו דף קפ"ד) למען יהיה מרכבה לשכינה שקדמה לרדת מצרימה לרחף על עם בני ישראל בגלות ההוא:

5עוד ענין שלישי היה ראוי להעשות בימים ההם עם שהטעמים הראשונים הם עיקר. הלא הוא לקבל יוסף עונש הביאו דבת אחיו רעה על אביהם לימכר לעבד תחת אומרו שהיו אחיו קורים עבדים לבני הלחנות ולפגוש דוב שכול בו היא אשת אדוניו יען אמר כי אחיו היו תולין עיניהם בבנות הארץ וכו' ולהורות כי אחיו בכל שוחטים אפילו שלא לאכול כי לא נחשדו על אבר מן החי כדבתו רעה עליהם:

6עוד רביעית היה ראוי להעשות בזמן ההוא הלא היא לשתות יעקב סף רעל הבאת כתונת בנו אליו תחת אשר שמע אותו נושא שמע שוא על אחיו ולא גער בו. גם שלא קבלו על כן תחת ד' אלה אלהי עולם ה' העושה פעולת רבות כאחת ופעל ועשה יחד כלם הלא הוא בהעיר את רוח יעקב. שלח ישלח את בן יקיר לו אשר אהב עד מקום שכם המוכן לפורענות ולא שת לבו פן יקראנו אסון ויוסף גם הוא הקל כנשר לעשות רצון אביו ולא פחדתו אליהם לאמר איך אלך והרגוני על חלומותי ועל דברי כי תכלית שנאה שנאוני ע"י כן נשתלשל ירד מצרימה ועל פי דרכו יקבל ענשו הכל הכתוב בספר. אך לעומת זה ראה הוא יתברך ב' רעות המתרגשות קשות אשר כח בהם לאבד עולם. הלא הוא כי ראה שבטים שבטי יה ברעה גדולה יוסף לקוח למות ואחיו מטים להרוג כי באש קנאתם ימהרו לשפוך דם ואוי מי יחיה אחרי כי קדושים אשר בארץ עמודי שמים יהי עון דם צדיק יסוד עולם תלוי על צואר'. וגם עצת ה' אשר יעץ נמהר לשלח את יוסף לפני אחיו מצרימה לטובתם היתה מתבטל' ויחפרו ויאבדו בגלות ההוא. ע"כ מה עשה ראה והתקין שלוח שרי קדש ג' מלאכים ידברו אל יוסף לנחותו הדרך למען ישכיל את אשר יעשה. לעת מצוא עם אחיו למען יעבור מצרימה ואל יהרג תחת ידם כאשר יבא בס"ד. כי לולא היתה אמרי שרפי קדש אליו טרם יקרב אליהם היה מומת בידם כי חפשיות בחירתם ושנאתם גם קנאתם יוציאו דבר בלתי מתוקן מתחת ידם:

7והנה הן זה כללות הענין. ובו נבא אל ביאור הכתובים בסדרן כהלכתן והוא כי הנה יעקב היה מסתפק בשנאת אחיו את יוסף אם קטנה או גדולה כי יבושו מהראותם לפניו. משא"כ יוסף עצמו כי הוא היודע ועד ממראה עיניו ומשמע אזניו רבה משטמה. ע"כ יעקב היה נכוה בשתי אשות מצטער מצער בניו על היותם בשכם מקום מוכן לפורענות. ואף גם מדאג' מדבר גואלי דם בעלי שכם פן יחם לבבם לנקום נקמת עיר שכם מאת בני יעקב המחריבים אותה. ב' כי לא עמד איש אתו מוכן לשלח לראות את שלום בניו בלעדי יוסף ויצר לו פן עליו יהיה משלוח ידם לבלע ולהשחית. על כן רצה לנסות את יוסף לדעת את אשר בלבבו כי לפניו גלוי כמדובר:

8וזה מאמר הכתוב ויאמר ישראל ביושר ותמימות לבב. כי על כן לא נאמר יעקב כי אם ישראל הלא אחיך רועים בשכם כלומר כי נורא המקום ההוא מרוע הכנתו וכי רבה משטמתו ואדאג עליהם. אך לא אחליט מאמרי לשלחך אליהם לדרוש שלומם וטובתם עד מלבך תוציא מלין. וזהו אומרו לכה ואשלחך כלו' איני אומר אשלחך ולכה כי ירא אני פן לבלתי עברך על צוויי לא תחוש אם תסתכן רק לכה כעצמך על פי בחירתך ועצת לבך ואחר לכתך מעצמך בלי היות לבך נוקפך ואז ואשלחך אליהם למען תלך בדרך מצוה לעשות מצות אביך ועל כן עד אומרו הנני מוכן כי אין פחד שלחני לא אמר לך נא ראה וגו'. והוא כי אמר יעקב בלבו אוי לי אם אומר ליוסף ירא אני את אחיך פן יהרגוך כי אולי אהיה חושד בכשרים וגם לא לאמר ליוסף אם חושדם פן יחטיאהו לכן היה מטמין ברמז אולי יחוש ובשב ואל תעשה ישמור רגלו מלוכד:

9ויובן בזה מאמרם ז"ל (שם פ' פ"ד) על וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו שרמז לו יוסף שיזכור יום הפרדו ממנו שהיו עסוקים בהלכות עגלה ערופה כי אחשבה כי לא במקרה היה התעסקו אז בעת ההוא בהלכות ההם. אך עשה כההוא תלמיד במסכת עוקצין כי להיותו מסתפק רמז לו ליוסף אשר נפשו יודעת מאד אשר בלבבם יחוש פן יתקיים בו כי ימצא חלל באדמה אולי יתן אל לבו ויאמר לו כמאמר שמואל הנביא איך אלך ושמע שאול והרגני כי היכא דשכיח היזקא חוששין כן יאמר יוסף לא כן אבי כי השטימוני אחי אך בראותו כי אדרבה אז נחרץ ויאמר הנני. אז בטח לבו וישלחהו ויאמר לו לך נא ראה כו'. לומר עשה זאת איפה והנצל מחששתי ולא תתעכב שם כרגע. רק לך נא וגו' ומיד שוב והשיבני דבר והוא כי הולכי בדרך מצוה אינן ניזוקין. וע"כ לא תתיצב שם רק עודך רואה שלום אחיך ושלום הצאן ושוב מיד כי נמצאת תמיד עוסק במצוה. בלכתך ובראותך שלומם ובשובך אלי ובזה לא תחוש כי לא תזיק כי הולכי בדרך מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן. משא"כ אם יום או יומים תעמוד אתם שם כי בהאריכו שם לא יחשב לו למצוה עד שבתו. ועוד הוסיף לשלחו מעמק חברון מקום אשר עמד שם אברהם אשר התפלל על המאורעות רעות העתידות להיות בשכם למען יגן זכותו. וזהו וישלחהו מעמק חברון הוא מקום אברהם למה שהוא הולך לשכם כי על זה התפלל אברהם כאשר בא עד מקום שכם כמאמרם ז"ל אמנם יוסף גם כי ידע כי רעה בלבבם רוח אחרת עמו אומר בלבו מי יורדני ארץ וה' העלני גם עלה על אחי כי כה הראני ה' והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה וישתחוו אלומותם לאלומתי ואין זה כי אם אלכה לי אצא השדה אל צאנם. ושם יקדו וישתחוו לי וא"כ איפה למה אירא וה' אתי האם יוכלו הם לבטל שעה שעומדת לי מאתו ית' ע"כ תחלת דבר המלאך הדובר בו היה להסיר תועה מלבו בל יבטח בחלומו כי גם אם יהיה זה פתרונו לא תמנע בחירתם מהם ואל יבטח במשענת קנה הרצוץ ההוא בחלומו כ"א אש קנאתם תבער בם מה יהיו חלומותיו האם יקומו ויעזרוהו יהיה עליו סתרה ומה גם כי אין זה פתרון חלומו ההוא כמדובר. וזהו וימצאהו איש והנה תועה בשדה כמו שנתבאר בס"ד והוא כי למה שכל חפץ ה' היה הלוך ילך לרדת מצרימה ככל הכתוב ע"כ לא רצה ישוב מדרכו אך מדאג' מדבר פן יסתכן. ראה והתכין ע"י ג' שרפי קדש:

10והענין כי הנה יוסף היה מתנהג בשררה עמהם כאשר כתבנו על רועה את אחיו בצאן ומתגאה עליהם. ואולי פיו ימצא תוכחות והנהגת שררה כאשר בתחלה בבוטחו בחלומו הלא לא ימלט נפשו כי ימיתוהו באש קנאתם. ע"כ בא האלהים ביד מלאכיו לנחותו הדרך אשר ילך בו אתם. והנה אם היה המלאך בפתח דבריו מגיד דבר אכזריותם עליו הלא יסוג אחור ויעלה אל אבוי ולא היתה נעשית עצתו ית' להוריד את יוסף מצרימה ע"כ מה עשה לאט לאט הודיעו באופן יאחז צדיק דרכו ולא ישוב אחור כי אם אז יכנע ויחנן קולו כעיני עבדים אל יד אדוניהם לקרר דעתם בל ימיתוהו תחת ידם וישמט מידם ללכת מצרימה. והוא כי לולא באו המלאכים הנה היה מחזק מצחו לעומת מצחם כדרכו. וגם מה בבטחו בחלומו והיה מת תחת ידם. ע"כ בא הראשון והסיר מגן חלומו אשר בטח בו מנגד עיניו והודיעו כי תועה הוא. ולא יעוז במעוז החלום נגד בחירתם וז"א תועה בשדה כלומר תועה אתה בחלום אשר חלמת והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה שעולה על רוחך כי בהיותך אתה בשדה עתה יגדלוך. תועה אתה בזה כי אין זה פתרונו וגם לא יגן חלומך בעדך. וזה נקודת הבי"ת בפת"ח ולא בשו"א שהוא כאו' בהשדה הידוע הנ"ל הוא שדה החלום ולא הכביד עליו פן ישוב אחור. רק הניח הדבר ברפיון. ועדיין היה נדון בקרבו אם לפניו ילך ואם יחדל ע"כ בא הב' ואמר לו מה תבקש. כלומר התבקש שלומ' או מלחמה וע"כ לא אמר את מי תבקש לומר האם תבקש אחוה ושלום אל תירא. וע"ז השיב ואמר את אחי אנכי מבקש לומר גם שהם לא יבקשו אחוה. אנכי מבקש אחוותם ובזה אינו מיותר אומר אנכי מבקש אחר אומר את אחי אך הגידה נא לי איפה הם רועים כלומר כי אם הם בשכם ירא אני כי הוא מוכן לפורענות. ועדיין לא נגלה אליו פירודם העצמי מאחות בני רחל כי לא ערבו אל לב שני המלאכים לומר פן יחזור מדרכו אך אחרי אומרו את אחי אנכי מבקש. שהוא יבקש אחוה עמהם עם שהם לא כן לבם אז בא המלאך הג' ומצא את לבו לאמר לו בפירוש נסעו מזה היא האחוה כמאמרם ז"ל (תנחומא פ' זו) ממנין זה:

11ועל פי דרכם אחשוב כי זה כוון באומרו דותינה ולא דותנה. לומר כי עשו אחוה מהעשרה לבדם ולא כללו בתוכם את שני בני רחל. והנה אחרי אשר נאמר זה אליו לאט לאט ובשובה ונחת ולא מתחלה נסעו מזה לא גדל התפעלות להתחבר לברוח רק על משמרת שליחתו נצב ומה גם כי ראה המלאך הג' כי מראה מקום הוא לו כי הם בדותן. אז אמר בלבו לו היה פחד למה יראני און ועמל יביט. אך אין זה רק שהא' היקל והסיר טעות בטחוני ממני פן בזדון אתן מצה. והב' זרזני יותר שאבקש אחוה ושלום. והג' הודיעני עוצם פרוד למען לא בלבד אבקש שלום כי אם גם אפיל תחנתי בלב נשבר כי רעה בלבבם וכן היה שהיה מתאבק ובוכה ברגלי כל א' ות' מהם כמשז"ל (ב"ר פ' פ"א) באומר אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו. וע"י כן מצא חנינה ונותרה בו נשמה וירד מצרימה אל המנוחה ואל המעלה המעותדת לו מן השמים ולקבל עונש' ביני וביני ויצדק במאמרנו זה מאמר פרקי ר"א (פרק ל"ח) הלא הוא וימצאהו איש והנה תועה בשדה שהיה גבריאל. ולפי זה השני היה מיכאל והג' רפאל ולמה היו שלא כסדרן ולא היחל מיכאל אך באשר כתבנו כי הראשון בא להסיר מלבו בל יבטח בחלומו הוצרך יהיה ע"י גבריאל כי כל החלומות נמשכים ממנו כי על כן אמר בספר הזוהר שנקרא החלום אחד מס' בנבואה שהיא המדרגה ששים מהדרגת הנבואה כנודע ליודעי חן כי ממקום המתייחס אל הנביאה למעלה עד מדרגת גבריאל יש ס' מדרגות. וע"כ בפי' נקרא גבריאל בעל החלום במס' ברכות (דף נ"ז) ומיכאל בעל החסד הורהו יהיה מושך חסד ומבקש שלום גם שלבם לא כן והשלישי המחבר מדות חסד וגבורה ברחמים הודיעו כי לא יבטח בו יוכל לחברה כי נסעו בבחירתם מחבור אחוותם. או למ"ד נסעו ממדות הקב"ה והוא חיבור והפשרת המדות לתוך השלום. כלל הדברים כי מה' יצא הדבר להכין אותו ולסעדו. הלוך ילך ונסוע מצרימה להשתרר גם השתרר במלכות שלמה למען טרם ישתעבדו ישראל למצרים תהיה השכינה אשר את יוסף מושלת על הארץ לבלתי יכנעו זרע ישראל תחת טומאת מצרים בעצם ויאבדו חלילה ומה גם גם אשר התעתדו לעבוד ע"ג כאשר כתב אצלנו כל זה באר היטב:

12ויתכן על פי דרכנו הענין הלזה בכוונת המסרה שאמרו כי תועה שלש במקרה תועה בשדה חמורו תועה אדם תועה מדרך השכל כו' והיא כאשר ידענו כי אין החומר הוא האדם רק הנפש כד"א על בשר אדם לא ייסך הרי כי אין הבשר הוא האדם. ובזה יאמר מה שתראה את יוסף תועה בשדה כאיש נבוך להעדר הנהגת חמורו הוא החומר אשר לו הוא התועה והנבוך. אך שתאמר אדם שהו' נפשו הרמתה היודעת מאד את מעשה ה' התחשבהו תועה מדרך השכל. וזהו אדם שהו' הנפש תועה מדרך השכל בתמיהה לא כן הוא כי הלא בקהל רפאים הוא בית שר הטבחים כי רפאים שם הוא בית פרעה ועמו כי רפאים יחשבו אף הם כמתים שם ינוח לו שם יגדל ויצלח למלוכה כי מה' היתה לו כמדובר: