תורת משה - אלשיך, בראשית לז:ב

1אלה תולדות כו'. ראוי לשית לב. (א) אל אומרו אלה תולדות יעקב ואינו מזכיר רק את יוסף. (ב) למה מודיענו שהיה בן שבע עשרה שנה ושהיה רועה את אחיו בצאן. (ג) אומרו בצאן והיל"ל והצאן. (ד) למה יודיענו שהיה נער את בני בלהה כו'. וכן. אומרו ואת בני זלפה מיותר שהיה די יאמר את בני בלהה וזלפה. (ה) אומרו נשי אביו מי לא ידע כי נשיו המה. (ו) איך יקושר אומרו ויבא יוסף כו' אל הקודם (ז) וישראל אהב למה קראו ישראל ולא יעקב. כאשר בפסוקים הקודמים. (ח) אומרו ויראו אחיו כו' כי אם אביו אהבו. מה פשע יוסף על זה שישנאו אותו:

2אך הנה להסיר תועה מלב הרואה מעשה השבטים שבטי יה והקדוש אביהם איש האלהים כי הלא מי יראה כאלה. ולא יפלא קדוש אלהים כיוסף ישא שמע שוא ויביא את דבתם רעה אל אביהם. ומי כאביהם קדוש ה' יקבלנה ומי כשבטים קדישי עליונים ישנאו את אחיהם. ויקנאו בו ויביאוהו עד שערי מות. ואותו דמו להרוג וישליכו אותו אל בור נחשים ועקרבים ובעלותם אותו מכרוהו לישמעאלים האם אנשי אמת יעשו כמעשיהם. על כן היה מקום לאיש שוגה ופתי לחשוב מחשבות אשר לא טובות על זרע יעקב לאמר אולי חלילה וחס לא נכון לבם עם אל ואולי ידמו וישוו לזרע אחי אביהם עשו הוא אדום ראו איזה דמות נערוך למו כי ע"כ זה מוציא דבה. ואלה נוטרי איבה וגם אם על יעקב לא ישלחו רסן לשונם על קבלת דבת יוסף. באומרם כי ברית כרותה ללבון הרע שמקובל שמץ מנהו. הלא גם לבל יושר לבב יחשביהו שלא כראוי לאיש כמוהו ע"כ על כל הדברים האלו באה תורת ה' תמימה ותאמר מה יחשבון על זרע אלהים דמיון אל בני בליעל חלילה. כי הלא אלה שהם יוסף וכל אחיו האמורים בפסוק אלה תולדות יעקב. ולא בוי"ו ואלה תולדות יאמר עליהם להוסיף על של עשו האמורים בפרשה הקודמת. כי כלו זרע אמת. ושמא תאמר הלא מעשיהם בלתי טובים אל תכביד אשמותם כי הנני מודיעך גדר אשמת כל חלק מהם על ראשון ראשון ותחיל ביוסף ואומר יוסף בן שבע עשרה שנה ובו שני גריש"ין כמגביה קול ואומר יוסף אשר לא טוב עשה לכל מראה עיניך. אל לכבד עון תחשבנו כי הלא בן שבע עשרה שנה נער ורך היה. ומנהיג את אחיו ומדריכם בהיותם בצאן מרוב חכמה וכשרון אשר בו וזה היה בצאן ולא בבית אביו כי אביו היה הרועה אותם בביתו ובחומותיו. ואם כן איך יחשד איש כזה. לחטוא חטאה גדולה להביא שמע שוא. ושמא תאמר כי מה שהיה רועה את אחיו היה מגאוה וגודל לבב לא מרוב חכמה וכשרון. לא כן הוא כי הלא והוא נער את בני בלהה מתנהג עמם כנער ומשרת. והטעם להורות כי לא לבני שפחות היה מחשיבם רק לנשי אביו וז"א נשי אביו. ולא בלבד לבני בלהה שפחת אמו. כ"א גם לבני זלפה ולא בלבד בהיותם ארבעים יחד שאגב בני בלהה יכבד גם את בני זלפה. כי אם את כל כת וכת בפני עצמו וזה אומרו את בני בלהה ואת בני זלפה ולא אמר בני בלהה וזלפה. ושמא תאמר אם כן עתה תגדל אשמתו למה הביא הדבה רעה. אל יקשה כל כך הדבר בעיניך. כי הלא מה שויבא את דבתם רעה. לא היה כי אם אל אביהם. למען יחפש בדרכיהם וידריכם בדרך ישרה כאב לבנים ולא לזרים ככל מוצאי דבה שכוונתם לבייש את מי שנאמר עליו ולהבאיש ריחו בעיני העם הנה ניתן התנצלות מה על יוסף:

3ושמא תאמר א"כ יהיה יעקב באשם שקבל הדבה. שע"כ אהבו יותר על כל בניו כי אותו בלבד החזיק לכשר מכולם לז"א וישראל אהב וכו'. והוא בשום לב אל טעם רבי"ע שעל ישראל לומר הלא הקלנו אשמת יוסף ואם תאמר נא מה אשיב על אביהם ע"כ אמר כמגביה קול ואומר. וישראל. שהיית בא להאשים אל תעשה כן כי ע"כ לא יעקב קראתיו כאן כ"א ישראל. כלו' ביושר לב היה מה שאהב את יוסף. לא על קבלו הדבה חלילה. רק על כי בן זקונים הוא לו בן שני זקונים. אחד כמשמעו שנית שקנה חכמה ואשר העדוף על אחיו. הנה לא היה רק כתונת פסים והוא כי כתונת הוא המלבוש התחתון שבכל המלבושים. לבלתי נגלה כמעט כאשר אמרו רז"ל (בראשית רבה פרשה פ"ד) על פסוק על כתונת הפסים אשר עליו. שאמרו כתונת הפסים הוא התחתון אשר עליו הוא המלבוש העליון. והלא תאמר הנה הקלת באשמת יוסף ואביו ומה תשיב על אחיו. שעתה תכבד יותר אשמתם ואתה אמרת אלה תולדות יעקב שפסל את הראשונים. כי זרע יעקב כולם צדיקים ואיך לבשו קנאה ושנאה ואשר לא טוב עשו על מלא פסת יד משי כמ"ש ז"ל (שם) לז"א ויראו אחיו בטעם רבי"ע במלת אחיו. כמרים קול ואומר. מה שתכבד אשמת אחיו על מה שבראיית כתונת הפסים עשו רעה. לא כן הוא כי לא על בחינת המלבוש עשו שאם כן היה להם לקנא ולא לשנוא. אך הוא כי ראו כי אותו אהב אביהם וכו' חששו פן קבל דבתם רעה. והוא לבדו היה צדיק בעיניו. על כן וישנאו אותו. באומרם כי הוא עשה על ידי הביאו הדבה. ושמא תאמר למה לא שמו לבם לדון את אביהם לכף זכות שעל כי בן זקונים הוא עשה הדבר ולא על קבלת הדבה לז"א מכל אחיו. לומר שאם על היותו בן זקונים הוא. הלא יותר בן זקונים הוא בנימין. ואותו היה ראוי יעשה כתונת הפסים. אך אין זה כי אם חרב קבלת הדבה. וז"א מכל אחיו שהוא את כלם לגמרי לרמוז גם על בנימין וע"כ לא אמר מכלם כי אם מכל אחיו לרמוז גם את אשר לו בו עיקר האחוה מכל השאר. עוד יתכן כי מלמעלה היחל ההתנצלות אחיו. כי אמר ראו נא כי לא על התנשא יוסף עליהם שנאוהו וגם לא הביאו הדבה אם לא היה עולה על לבם שאביהם קבל ממנו. כי הלא בן י"ז שנה רועה את אחיו בצאן מתנשא עליהם רועה אותם ומנהיגם. ולא שתו לב עם ראותם שעם בני הלחנות היה כנער ולא לבשו קנאה. וגם ויבא יוסף את דבתם רעה ולא שנאוהו אך כאשר ויראו כי אותו אהב וכו'. וחששו פן קבל האב וגעל בהם אז וישנאו אותו. הנה כי סבלו הרבה וגם עתה לא היה רק כי מר להם. היותם חוטאים בעיני ישראל אביהם ועם כל זה לא הגיע לדבר לו סרה. רק אל העדר דברו לשלום. ואחר מצוא השנאה מקום לחול היתה הולכת ונוספת ומתרבה על יד החלום הראשון שנוא אותו ומשלילת דברו לשלום באו לדברו למלחמה המלוך תמלוך וכו'. ואחר הדבור עוד בהוספת שנאה וקנאה באו לידי מעשה הרעה וגם הוא בהוראת היתר בעיניהם כאשר יבא בס"ד. כלל הדברים כי כל האנשים ההם שלמים הם ולא עם כבד עון היו חלילה. כ"א שהוא יתב' מדקדק עם חסידיו כחוט השערה. וכן אחשיב כוונו רבותינו ז"ל (שם) לתת התנצלות בעד השבטים. במאמרם במדרש באומרם כתונת פסים. אל תקרי פסים אלא פס ים וז"ל לכו חזו מפעלות אלקים למה וישנאו אותו כדי שיקרע לפניהם את הים ע"כ. והלא יקשה מה זו שאלה למה וישנאו אותו. הלא מקרא מלא הוא ויראו אחיו כו' וישנאו כו' ועוד כיון שדורש מלת פסים. היל"ל למה עשה לו כתונת פסים כדי שיקרע לפניו את הים ולא יתלה באחי'. ועוד היתכן שכוונו זה. אך הנה הוקשה למו כי פסים אינו שם שום מין משי. או דבר שעושים ממנו לבושי מכלול. ע"כ אומרו שהוא פס ים. והענין כמאמרם ז"ל על פסוק הים ראה וינס. מה ראה ארונו של יוסף והוא כי מדה כנגד מדה בזכות וינס ויצא החוצה. נס הים מלפניו והוא נלמד מגזרה שוה וינס. כרוב מדרשי רז"ל ואמרו לכו חזו כו' לומר הנה מדרשה זו למדנו תירץ אל קושיא אחת. הוא למה וישנאו אותו. והענין כי אשר בידו עונות. לא יפלא בא חטא על ידו כי עבירה גוררת עבירה. אך אשר הוא נקי הלא כמו זר נחשב. כי אפי' בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם. צדיקים עצמם לא כל שכן כעובדא דחמריה דר' פנחס בן יאיר וחמריה דר' חנינא בן דוסא שלא היה מהלך עם שהיו מכים בו עד אומרו ר"ח אולי יש עליו דבר משל אחרים ומצאו עליו מנעלים של איש אחד ונטלום והלך. וכן אמרו רז"ל על פסוק צופה רשע לצדיק אין לך יום שאין יצרו של אדם מתגבר עליו. ואלמלא הקב"ה עוזרו היה נופל בידו. וכן אומרו על רגלי חסידיו ישמור. וכן מאמר התנא (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה כו' ומרחקתו מן החטא. וא"כ יקשה למה וישנאו אותו ולא הצילם והרחיקם מן החטא הוא יתב' כ"א הניחם בזה הדבר אל בחירתם. וזה היה למען יתגלגל ע"י כן שימכר יוסף. באופן יקרנו עם אדונתו שינוס ויצא החוצה. כדי שע"י כן הים ינוס גם הוא מפניו. ושיעור הכתוב ועשה לו כתונת שנמשכה ממנו קריעת הים. ובזה כאשר ויראו אחיו כו' נמשך שוישנאו אותו. שאם לא כן לא שנאוהו שלא היה הקב"ה מביא תקלה על ידם והניח הדבר אל בחירתם. ואין לומר יעקב למה עשה הכתונת. ולא עזרו ה' לבל תבא להם תקלה כדי שיקרע להם הים כי אין בעשיה חטא. כי עשה על מה שבן זקונים הוא לו. אלא שנמשך גרמ' אל הקנאה. וממנה אל השנאה. ולא אמרו אין הקב"ה מביא תקלה אלא להרחיקו מעון. עוד אפשר בהמשך הכתובים על דרך פרש"י. שמלת תולדות הוא מאורעות. כד"א מה יולד יום והוא כי הלא יפלא כל רואה מאורעות הרעות אשר ליעקב. מה פשעו ומה חטאתו ששתה כוס תרעלה צרת יוסף ומה פשע יוסף שגרם לו כל הרעה הבא עליו. על כן היחל ואמר אלה תולדות יעקב שארעו לו סבתם הלא היא כי הנה יוסף בן שבע עשרה שנה נער ורך. היה משתרר רועה את אחיו ומנהיגם כשר עליהם בהיותם בצאן. מה שלא היה עושה כן עם בני בלהה כו' רק כנער לפניהם באופן שהיה מקום לקנא בו כי גרעו בעיניו מבני השפחות וכדי בזיון להם. ועוד הוסיף כי ויבא יוסף את דבתם רעה שהם ג' דברים כמ"ש ז"ל שנחשדו באבר מן החי. ושהיו קוראים עבדים לבני הלחנות ושהיו תולים עיניהם בבנות הארץ. ויהיו כי מלת את מרבה הא' דבתם היא הב'. רעה היא הג'. והענין כי מה שתראה ששלטו על יוסף הוא על מה שהיה משתרר ורועה אותם. ומה שהובא כתנתו. הוא כנגד מה שויבא יוסף כו'. ומה שהיה אל אביהם על כן הובאה כתונת בנו אליו על שלא גער בו. ובכלל הדבר על ג' מאורעות שהן כנגד הג' דבות כנודע מרז"ל (ב"ר פרשה פ"ד) ולבל יאמר איש כי גם יעקב נכנס בגדר מקבל לשון הרע חלילה לאיש כמוהו כי ע"כ אהב את יוסף מכל בניו לז"א וישראל אהב את יוסף כו' ביושר לבב. כי על כן קראו פה בשם זה שהוא על כי בן זקונים הוא לו כמדובר בקודם. ועשה לו כתונת פסים אמרו רז"ל שנמכר ארבעה פעמים ראשי תיבות. פוטיפר סוחרים ישמעאלים מדינים. והוא כי ע"י הכתונת נתגלגלו מכירותיו ויהיה מדת כנגד מדה. כי למה שעל אומרו שהיו אחיו קורים עבדים לבני הלחנות לעבד נמכר יוסף על כן נמכר ארבעה פעמים כנגד אומרו שלארבע בני הלחנות היו קורין עבדים כנגד כל אחד פעם אחד: