תורת משה - אלשיך, בראשית לח:יג

1ויוגד לאמר כו'. ראוי לשים לב. (א) אומרו ויוגד לתמר לאמר ואינו אומר לזולת. (ב) אומרו הנה חמיך עולה כו'. האם עד יום ההוא לא הלך יהודה לשום מקום. שתוכל להתראות והזדמן לפניו אם לא בעלותו תמנתה. (ג) אומרו עולה ובמקום אחר הוא אומר וירד תמנתה. והנה הוצרכו רז"ל (ב"ר פ' פ"ה) לומר שהיא באמצע ההר שעולים לה מלמטה ויורדים מלמעלה. (ד) או' בפתח עינים שאז"ל שלא מצינו מקום ששמו פתח עינים אלא שהוא זרע אברהם שהכל פותחין בו עיניהם. ועדיין קשה שלא על אברהם ידבר פה. (ה) אומרו והיא לא ניתנה כו'. כי מלת והיא מיותרת. (ו) אומרו ויחשבה לזונה שאם חשבה לזונה איך בא עליה. ומה גם למה שידענו מרז"ל כי אין זונה אלא אשת איש ובני נח בעילת בעל יש להם. (ז) שאחרי כן משנה שמה וקורא אותה קדשה. באומרו איה הקדשה כו'. (ח) אומרו כי כסתה פניה כי נהפוך הוא כי על שכסתה פניה מורה כי כשרה היא. (ט) אומרו ויט אליה אל הדרך כי הלא בדרך היה הולך כי על כן הוצרכו ז"ל לומר כי יצא מהדרך. ומלאך הטהו אל הדרך להזדקק לה. (י) אומרו הבה נא כי אדרבה הוא נותן את נדנה. ואיך יאמר לה הבה נא. (יא) אומרו אנכי אשלח גדי עזים כו'. כי אומרו מן הצאן הוא מיותר. (יב) למה סיימה שלשת מיני ערבון ההם מזולתם. (יג) אומרו ותהר לו כי מלת לו מיותר. (יד) כי פעם קורא אותה אשה ופעם קדשה. ומיד אומר הנה שלחתי הגדי הזה ואתה לא מצאתה שחוזר ואומר מה ששלחו. אמר לבלי צורך כלל כי מי לא ידע ששלח ושרעהו לא מצאה. (טו) אומרו ויוגד ליהודה לאמר שהוא מיותר ואינו לאמר לזולת. (טז) אומרו וגם הנה הרה לזנונים כי אומרו לזנונים הוא מיותר. (יז) אומרו והיא שלחה אל חמיה כו' נראה שהוא ע"י שליח. ואח"כ אומר הכר נא לנוכח ועוד אומרו ויכר יהודה מה צורך אומרו ויכר האם היה עולה על לב שלא יכירם (יח) אומרו צדקה ממני כי הלא פשט הכתוב הוא שאמר צדקה ודברה אמת כי הלא ממני היא הרה ולפ"ז היה ראוי יהיה טעם מפסיק במלת צדקה. ומה גם לרבותינו ז"ל (שם) כי הוא לא אמר רק צדקה ומן השמים אמרו ממני. (יט) אומרו ויתן יד ותקח המילדת ותקשור כו'. למה תספ' התורה מה שאין זו מעלה ולא מוריד כלל. (כ) אומרו מה פרצת עליך פרץ שהיל"ל עליו פרץ כי על אחיו פרץ וקפץ ולא על עצמו. (כא) אומרו ואחר יצא אחיו אשר כו' שהכל לבלי צורך. (כב) והיא העולה על כולן הלא היא כי הלא קיימו וקבלו רז"ל (שם) כי ענין יהודה ותמר דרך ייבום היה והלא כמו זר נחשב מה נשתנה ייבום זה מכל היבומים שע"י האח ולמה לא היה משלה ככל יבומי התורה ואין לומר כי מה' היה. כ"א שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכים אותו כי הלא אדרבה אמרו רז"ל שהיה יהודה פורש והולך. ואמר הקב"ה יהודה אנה תלך מהיכן יצאו מלכים ואז צוה אל מלאך הממונה על התאוה יטהו על הדרך. הנה כי מה' יצא הדבר:

2אמנם תכונת הענין הלז תסוב על ב' הקדמות א' כי לכל אדם יש עתות משתמת בשמים עת לרדת ועת לעלות כאשר ידע מסבב הסבות וכענין מאמר' בגמ' על אבוה דשמואל שהלך אל ארץ אחרת ושם ראתהו מטרונה אחת ושלחה בעדו לשכב אצלה ותפצר בו וימאן. אז אמרה לו אל תחשבני לזונה שא"כ המלבעדי אנשים זולתך דבקתי בך. אך דע איפה כי ראיתי באצטגנינות כי אשר תשכב עמך הלילה תתעבר אדם גדול בעולם. ויהי בשומעו ויזכור את השם וברגע הגיע אל מקום אשתו וישכב עמה ותהר לו ובטרם בקר חזר להזכיר את השם ושב למקומו וכאשר הרתה האשה נגדוה כי לא ידעו כי בא ושכב עמה בלילה הוא וקרוב לזה אמרו רז"ל (סנהדרין דף ק"ט) באשת אדוני יוסף כי כל ישעה וכל חפץ. כי ידעה כי מיוסף עתיד לצאת מלכים ולא ידעה כי היה הדבר נוגע אל בתה. והנה כל ידיעה לא תבצר מתמר כלתו. ומה גם ע"י אביה כי בת שם בן נח היתה המגיד לרבקה שני גוים בבטנך כו'. כמו שאמרו ז"ל ויאמר ה' לה ע"י שם:

3ובזה נבא אל מאמרם ז"ל (ב"ר פ' פ"ה) האומר על פסוק הרה לזנונים כי אחר ביאת יהודה כשבאתה במרחץ היתה אומרת ליושבות אצלה אל תדחקו כרסי כי טעון מלכים הוא ומי הגיד לה זה אם לא שידעה על ידי אביה או דומה לו. הקדמה שנית והיא כל מלכות בית דוד העתיד לא היה עתיד לצאת רק מער בכור יהודה כאשר ידע אל דעות ה' בחינת רוח כל בשר איש ועל כן במות ער ואונן והוצרכו לחזור ע"י יבום לא יבנה מלכות בית דוד אם לא מהקמת זרע של ער ולא משל אונן. וכמ"ש ז"ל ששאל שאול אם היה דוד מפרץ ויצלח למלוכה או מזרח ולא ימלוך וידוע כי פרץ הוא ער וזרח הוא אונן וע"כ אם היה אונן מקיים זרע לאחיו היה הכל מתוקן:

4אך כאשר שיחת ארצה ומת גם הוא. אם היה מייבם שלה לא היה מקיים זרע ער כ"א לאונן כנודע. כי בית א' הוא בונה ולא שני בתים באופן שלא היה חוזר ער לעולם על כן יעץ הוא ית' ישתנה יבום זה ויחזור אל האב שהוא הגזע שמהם יצאו ער ואונן כי בהיות היבום על ידו יוכל להחזיר את שניהם לעולם. וכן היה כי הקים זרע לשניהם פרץ הוא ער וזרח הוא אונן ואין זה רק על היות היבום על ידי האב צור שממנו חוצבו שניהם:

5ונבא אל הענין. והוא כי הנה אחר בא עת הורד יהודה מאת אחיו שהורידוהו מגדולתו על מה שלא שלט בהם להשיב את יוסף אל אביו כאשר שלט לבל ייהרגוהו ותהי ירידתו י"א שנה שהוא כמ"ש ז"ל בסדר עולם כי כאשר גדל שלה והיא לא נתנה לו היה בן ח' שנה והוא כמ"ש ז"ל בסדר עולם כי כאשר גדל שלה והיא לא נתנה לו היה בן ח' שנה והוא היה שלישי לבת שוע ומנשואי עד לידתו ג' שנים הרי י"א כמספר שנים שהורד אתי יוסף מהם. ע"כ אחר עבור הי"א שנה שלירידה וגם מתה בת אל נכר האשה הכושית אשר לקח עלה גם עלה במעלה לצאת ממנו מלכים. כענין מטרף בני עלית ובא זמן שהמזדווגת לו. ומה גם בתמר המוכנת לכך יצאו לה ממנו מלכים ויקרה לתמר כאשר קרה למטרונ' עם אבוה דשמואל הנ"ל וז"א ויגד לתמר. כי תחת מה שהיה נאמר וירד יהודה שהיה עד כה במדרגה ירידה. עתה מה שראוי לאמר הוא הנה חמיך עולה כי. הגיע עת עלייתו לצאת ממנו מלכי עולם. וז"א לאמר והיכן הוא הולך תמנתה כו' ולא נצטרך בזה לומר שהיו ב' תמנתא' למעלה שעלה לה יהודה וא' למטה שירד לה שמשון. או שהיתה באמצע ההר:

6או ע"ד זה ויוגד כדי של תמר לאמר. הנה חמיך עולה במעלה שהוגד לאביה ברוח הקדש או לדומה לו כדי לתמר לאמר הנה חמיך עולה. וזו עת הזדקק לו להוליד ממנו מלכים. וע"כ הטיבו אשר דברו רז"ל (ב"ר פ' פ"ה) כי מיד היתה אומר לנשים אל תדחקו כרסי כי מלכים הוא טעון. או ותסר בגדי כו' ותשב בפתח עינים והוא כי הלא יקשה כי מהראוי היה תשלח אל חמיה לאמר תנתן לשלה כי הלא גדל שלה:

7אמנם הוא ידעה כ"א היה מיבם שלה לא היה מקיים זרע רק לאונן כי בית א' הוא בונה ולא שתי בתים. ומהיכן מלכים יוצאים אם לא יתגלגל שישוב ער בכור יהודה. על כן התיקון הוא לחזור אל הפתח והגזע שממנו יצאו שניהם. וז"א ותשב בפתח השתי עינים הוא יהודה ולא אל שלה. שלא היה רק פתח עין א' כי יהודה יקיים זרע שניהם כמדובר ויצאו ממנו מלכים. כי כל ישעה וכל חפץ שיצא ממנה מלכות בית דוד בנין עדי עד. ובזה יובן מאמרם ז"ל (שם) שאמר הקב"ה בלכתו בדרך יהודה יהודה אנה אתה הולך מהיכן יצאו מלכי' וצוה מלאך הממונ' על התאוה כו' ויט אליה כו'. שהלא יקשה אומרו מהיכן יצאו מלכים כי הלא יצאו משלה שהוליד יהודה בן אחר. אך אין ספק כי להביא את ער שממנו המלכות יוצא היה מוכרח יהיה מיהודה כמדובר נמצא כי באמור ותשב בפתח עינים הורה כוונתם זו כי נפשה יודעת מאד ולשם שמים כיוונו:

8וזה אחשוב בכוונת המסרה כי ויחשבה ג' במקרא ויחשבה לו צדקה ויחשבה לזונה ויחשבה עלי לשכורה. ויש פירשו שהכונה על שתיות כוסות יין כי כוס אחד לאשה תחשב לצדקה השני לשכורת השלישי לזונה:

9אך מאן דכר שמיה דכוס וגם הסדר מהופך מסדר המקר' אך האמת הוא כי הלא מעשה תמר יראה רע ומר על כן אומר דעי איפה כי ויחשבה הוא ית'. לשמו צדקה מי שנא' עליה ויחשבה לזונה כמו מי שנא' עליה ויחשבה עלי לשכורה כי כך היה לפניו ית' בקשת תמר את יהודה כבקשת חנה ליבנות מבעלה כי הכל הולך אחר הכוונה והראי' כי ישבה על פתח עינים לבנות שני בתים כאמור ולא לתאוה גופנית כי הלא אם דרך תאוה לה יותר היה ראוי להזדקק עם שלה כי הוא נער מלכת אחר איש גדול בשנים וזהו כי ראתה כי גדל שלה וראוי לנשאה. אלא שהיא מצד עצמה לא נתנה לו כי לא רצתה תנתן לו לאשה כי לא הלכה אחרי הבחורים:

10או יאמר כי ראתה והכירה כי גדל שלה ולא מצד עצמו נמנעה ממנו. כי אם והיא מצד איכותה הטוב למה שהיתה ראויה לצאת מלכות ממנה לא נתנה לו מן השמים כי מה' היה הדבר שתזדקק ליהודה כאמור: