תורת משה - אלשיך, בראשית לח:יז

1ויאמר אנכי כו'. בראות טוב כוונתה לידבק בקדושה אז זכר לה מה שבו נרמז הטבתו לה. והוא כי הילד בנרמז ונמשל בגדי יהיה משורש נפשות ישראל הנקראים צאן וזהו אנכי אשלח כו' והוא כי ארז"ל ותהר לו גבורים כיוצא בו:

2ולפי דרכנו יאמר לו על מלכות המיוחד לו וזה יאמר אעשה ע"י כוונתי שישולח גדי הוא משל אל הילד. שיהיה בעל ב' בחינות עוז מלכות ומגזע נפשות ישראל. ועל עוז המלכות אמר עזים ועל היותו מישראל אמר מן הצאן ותאמר אם תתן ערבון כו'. והוא כי עד ג' ימים לפחות אחר הביאה אין הנפש משתלח' לעובר. על כן אמרה איני חפצה שאחר הביאה תבקש מאתו ית' ישלח בי נפש טהורה לבן בטני כ"א מעתה תכווין בביאה לכך שיהיה ערבון עד שלחך כי ע"י הכוונה הרמוזה בערבון אהיה בטוח בדבר. כי אליה תכוין בקדושת כוונתך אז אמר מה הערבון כו' ואמרה חותמך כו' והוא כי שני דברים נתייחדו אל כל איש ישראל. (א) חותם אות ברית קדש. (ב) קיום כל המצות נוסף על אלה עוד שלישית בייחוד ליהודה הלא היא שבט מלכות. והנה חשקה ביהודה על כל שלשת הבחינות אלה כמדובר למעלה. על כן אמרה שכל ישעה וכל חפץ יכוין מעתה אל מעמד שלשתן שנא אל שום הנאה גופנית חלילה וזה יהיה בערבון לבטחון שייקיים הוא ית' כוונתו. וזהו וחותמך רמז אל חותם אות ברית ופתילך הוא הציצית רמז אל כל המצות. כמד"א (במדבר ט״ו:ל״ט) וראיתם אותו וזכרתם את כל כו' ומטך אשר בידך רמז אל שבט המלכות. והוא כי היא נסתפקה ברמז מלת עזים אם הוא על מציאות גבורה או על עוז מלכות. על כן הבחינה של מלכות פירשה בפירוש באומרה ומטך. ולהיות כי זאת הג' מיוחדות ליהודה על כן אמרה בו אשר בידך עם שגם אפשר שהפתיל והחותם גם הם בידו היו. וכוונתו שכיוין בביאתו להוליד בה בעל שלשת הבחינות. וזה יהיה ערבון שישלח לה גדי עזים מן הצאן שיהיה ילד בעל עוז משורש הצאן הם ישראל חלא שבערבון פירשה טוב כוונת'. כי בשלשתן נפשה חפצה והוא כי היא שכיוונה להביא את ער שממנו המלכות בדרך ייבום. שאלה דברים אלו של מלכות כמאמרנו על פתח עינים משא"כ הוא שלא ידע כי כלתו היתה עם כל זה את הכל כיון גם הוא. ובזה בטחה היא באומרה במרחץ אל תדחקו כרסי כי מלכי' הוא טעון ולא גלתה לו ענין הייבום. שעל כן יהיו הג' בחינות פן יכיר כי כלתו היא ויפרוש באופן שהיו שלש כוונות אלו. במשכון אל שלוח גדי עזים מן הצאן היא נפש מנפשות מלכות ישראל וכן הוא כיון אל מעמד שלשתן עם שלא ידע שהיה דרך ייבום וכן היו כולן כי ויתן לה ותהר לו שהוא לו כיוצא בו שהיו לו כל הג' בחימת. ומיד ותקם ותלך ותשתנית. פן טרם בואה אל ביתה ישיגנה שלוחו בגדי ותקח הערבון מידה. ולא יהיו בידה סימנים כשיוכר עוברה ויוציאוה לישרף על כן הסתירה דרכה. פן תמצא וילקח ערבונה. והנה עם שבינו לבינה היה הרמז. לא יבצר שבפועל נתן לה הערבון עד שלחו הגדי אלא שחיר' רעהו לא הבין רק הדברים כפשטן. אך היה נדון בקרבו אומר בלבו הנה מאשר יצאה על אם הדרך יורה כי קדשה היא לכל עובר. ומצד אחר ראה כי לא שתה לבה רק אל זרע אברהם הקדוש. כי על כן לא גלתה פניה רק ליהודה כמדובר וכמו שאמרו רז"ל (ב"ר שם) על אומרו בפתח עינים אל מי שכל עינים פונים בו על כן רצה לגלות הדבר ויולך הגדי לקחת הערבון ולא נאמר מיד הקדשה רק מיד האשה סתם. והוא מאמר יהודה וזהו וישלח יהודה כו' לקחת מיד האשה כי לא היה לו ספק כי לא קדשה היתה אך רעהו היה מסופק ורצה לעמוד על אמת' הדבר. אמר בלבו אם היה קדשה לא תוכל להתעלם. כי מפורסמת תהיה וגלוי' ותצא לחוץ תדבר והנה לא מצאה. כי זה יורה כי לא היתה קדשה. ועדיין לא נתקררה דעתו כי אמר אולי היא קדשה אך לא לכל. רק ליחידים אנשי סגולה חשובים. על כן וישאל את אנשי מקומה החשובים ככל אנשים שבמקר'. והיתה שאלתו כדי לאמר שהוא כדי שיאמרו מה עניינה. ופירש הספק אשר לו. ואמר איה הקדשה לא שאחזקנה בעצם לקדשה כי הלא לעומת זה ראיתי כי היא בעינים שלא הפקירה עצמה לכל. רק היא בעיני' אל מי שכל העיני' פונים בו. כמשז"ל על ותשב בפתח עינים. ולא נתגלית לזולת ואם תאמרו א"כ איפה למה קראתיה קדשה. הלא היא על היותה על הדרך שהיא נפקת ברא ולא בירכתי ביתה אז ענו ואמרו אם כדברך שהיא בעינים ולא הפקירה עצמה לזנות אל תקרא לה קדשה. כי לא היתה בדבר זו קדשה. כי אם צנועה מבקשת לידבק בקדושה:

3או יהיה אומרו לאמר. כי כדי לאמר הם לו מה טיבה. אמר איה הקדשה לא שעתה היה מחזיק אותה לקדשה כי הנה מסופק היה על שני הצדדין אחד שהיא בעינים ולעומת זה הוא על הדרך כמדובר. אז וישב אל יהודה ויאמר לא מצאתיה שהוא סימן שאינה קדשה ומה שהית' על הדרך הנה אנשי המקום אמרה לא היתה היא בזה קדשה ויאמר יהודה הלא מבוכתך איך לא מצאתה בהיות' קדשה על הדרך כבר הוסרה מבוכתך כי אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה. ואם מה שתצטער באמרך לא מצאתיה הוא על מה שנפסיד חותם ופתילים ומטה תקח לה. עם ששוים הרבה יותר מן הגדי. פן נהיה לבוז וחרפה היא שיחזיקנה על ידי חקור אחריה עוד. אל היותנו שטופי זמה. ועדיין נשאר דבר המורה היותה קדשה והוא כי עשתה במחיר גדי עזים. אל תתמה על החפץ כי הנני מגלה לך סוד הענין ואעמידך על האמת ולא יקרה לך דבר הלא הוא כי הנה שלחתי הגדי הזה שנדרתי לה והוא אצלה. ואתה הוא שלא מצאתה. אך הגדי מצאתה. והוא כי הגדי הוא נפש קדושה מישראל וכבר הילד הוא בבטנה ואם אתה לא מצאתה. היא מצאתה כמדובר בדברי שניהם. ואפשר כי יהודה היה מסתפק אם הבינה הרמז. או אם היות דברים כפשטן שלקחה ערבון על הגדי בלי שום רמז. ועל כן שלח לגלות הדבר. והודיעו רעהו שלא מצאה. ושגם אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה אז אמר א"כ אין לי דאגה. לא על החפצים שלקחה כי תקח לה כי גדול הוא הבוז הנמשך משוויין ועוד כי שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב. כי עתה שנתגלה כי לא קדשה היתה. כי הלא נתעלמה יורה שכיוונה לידבק בקדושה. ובכן ודאי שהיתה בה הכנה לנפש קדושה וכבר דבקה בה. כי בזה ידעתי באמת כי הנה שלחתי הגדי הזה הוא הנפש קדושה. ואתה הוא בלבד שלא מצאתה כמדובר.