תורת משה - אלשיך, בראשית לח:כה
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 38:25
Open in the reader →1היא מוצאת וגו'. לבלתי ביישו פנים בפנים היא שלחה ע"י שליח. וגם שיאמרו אליו הכר נא למי החותמת וגו'. או ממך היא הרה בפירוש. כ"א לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. שלא יובן שעליו תדבר אם לא ליהודה עצמו המכירה ובראותה שלא שוה לה. ורצתה לאמר לו שיכירם שיורה שעליו תדבר אז לא רצתה שירגיש זולתו בדבר. כ"א בינו לבינה שלא יתבייש בפני רבים. על כן נתראית לו פנים ואמרה הכר נא כו'. והוא כי יראה אולי יחוש פן קרה לה גם כן עם זולתו כמעשהו ותהר לו:
2ואחשוב רמזה לו הנה לא יבצר שהכרת כליך ביד השליח ועשית כמתנכר. ואין זה כ"א שחששת אולי בלתי כשרה אני ואחר היותי עמך הייתי עם זולתך והריתי ממנו לכן מה שלא הכרת ע"י השליח הכר עתה. כי הנני לפניך הכר נא בצורת פני אם צדקה אני. כי בזמן ההוא היו מכירים צדקת הצדיק בפניו כנודע וכמפורש אצלנו במאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי כו'. ואמרה הכר נא בי כי למי החותמת כו' לו לבדי אנכי הרה. ועל פי דרכה רמזה לו כוונת הביאה. ע"פ רמז שלשת הדברים כמדובר למעלה הנה ספרה תורה שבחה. כי על היותה יצאת לישרף או למ"ש ז"ל (סוטה דף יו"ד) שכבר התחילה לישרף ועם כל זה לבלתי ביישו. לא אמרה לו דבר בפניו רק שלחה ע"י שליח תחלה. וגם לא לאמר ממך אנכי הרה רק שלא לנוכח לאיש אשר אלה לו כו'. וגם בדברו אתו לא אמר' הכר נא אם חותמך ופתילך ומטך אלה רק למי החותמת. אז ויכר בה וע"כ לא נא' ויכיר' ועוד שאם חוזר אל הסימני' מהפע' הא' שע"י השליח הכירם אך הוא ויכר בה יהודה משא"כ זולתו. ובזה נבא אל מאמר יהודה בהכיר ואמר צדקה ממני. והוא כי מה שנ' לו הכר נא היה כנגד מאמרו אל אביו הכר נא הכתונת בנך כו'. ובזה יאמר צדקה ממני כלו' צדקה היתה בזה יותר ממני. כי אני לא שלחתי לאבי ע"י שליח תחילה וגם לא ע"י אונס כזאת. שהית' כמעט נשרפה. וגם שהיא לא אמרה הכר נא אם חותמך ופתילך כו'. רק למי החותמת כו' ואני ע"י עצמי ובלי אונס אמרתי הכתונת בנך היא. ולא אמרתי למי הכתונת ואומרו ממני משמעו יותר ממני כמד"א איננו גדול בבית הזה ממני וש"ת א"כ איפה שניהם מחויבים בדין לז"א כי ע"כ לא נתתיה לומר הלא גדל שלה. ועל שיארע דבר זה. ע"כ היה מה שלא נתתיה לשלה כי מאתו ית' היה העיכוב כי הוא פעל כל זאת שהוא דרך ייבום להביא גם את ער שממנו יושתת המלכות מה שלא הי' אפשר לצאת ע"י שלה. והוכיח זה הוא ית' למבין. במה שויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה שהיו שנים שיכירו כי מה' יצא הדבר למען הביא את ער ואונן להקים זרע לשניהם. משא"כ בשלה כי בית א' הוא בונה ולא שני בתים. ומאומר אח"כ ויהי בלדתה יורה כי או' בעת לדת' הוא קודם הלידה. שהוכר היות ב' בבטנה לשני צדיה ונאמר הקדמה אל מה שיאמר קשרה המילדת על ידו שני לאמר זה יצא ראשונה. ומי הגיד לה שהיה אחר זולת זה לכך הקדים כי בעת לדתה הוכר כי תומים בבטנה: