תורת משה - אלשיך, בראשית ד:ט

1ויאמר ה' כו'. ראוי לשים לב באו' אי הבל. כי מה זו שאלה שיראה כנותן פתחון פה לומר לא ידעתי כו' במה שמירה ית' כמסתפק איה הוא. ומתחלה היה לו לומר מה עשית. וגם מלת אחיך מיותרת. ועוד אומרו לא ידעתי איך עלה על דעתו שממנו יתברך יפלא כל דבר. והלא הוא יתברך דבר עמו למה חרה לך ולמה נפלו פניך. היתכן שלא יעלה על לבו. כי מי שידע שחרה לו לא ידע בהרגו את אחיו. וגם מתחלתו שהביא מנחה לה' מפרי האדמה. ואם עלה על רוחו שלילת השגחה איכה יקריב לו מנחה. ועוד אומר השומר אחי אנכי. אין זו תשובה לשאלת איה הבל. וגם בכליו אומרו לא ידעתי הוא. ועוד או' מה עשית לא היה ראוי לומר אלא למה הרגת את אחיך בפירוש. וגם אומרו דמי לשון רבים. ועוד אומרו ועתה ארור אתה כו' מאי ועתה. וגם אומרו מן האדמה אשר אררה מה היא ארירת האדמה שיאמר שהוא ארור ממנה. ועוד שמורה שמאשים את האדמה שפצתה פיה. מה פשעה ומה חטאתה. וגם אומרו מידך הוא מיותר. וגם היתכן שהיא פצתה פיה. ועוד אומרו כי תעבוד את האדמה כו' למה יזכיר עבודת האדמה. ומן הראוי שלא יאמר רק לא תוסיף האדמה תת כחה לך. ועוד למה נתיחד לו עונש זה. וגם שיהיה נע ונד. ועוד אומרו הן גרשת אותי היום כו' כי זה לא היה. כי היכן נתגרש מעל פני האדמה. ועוד או' ומפניך אסתר היתכן שמפניו יתברך יסתר איש. ואיך אמר כל מוצאי יהרגני. למה יירא שיהרגוהו כל מוצאו. ועוד או' לכן כל הורג קין שאיך היה הגזרה או' שבעתים יוקם. כי הלא יראה מדברי למך. שהוא כי הז' דורות יאריכו לקין. כאומרו כי שבעתים יוקם קין כמאמר המתרגם. ועוד או' וישם ה' לקין אות. מה ענינו. ואם אומרו לכן כל הורג קין הוא תיקן לבל יהרגהו כל מוצאו. מה צורך אות. עוד אומר ויצא קין מלפני ה'. איך יתכן יצא איש מלפני ה':

2אמנם הנה כתבנו באומרו ויאמר קין אל הבל אחיו שאמר לו דברי פיוסים כאח לו בעצם. ואח"כ בהיותן בשדה הרגו. וזה יאמר לו הוא ית' אי הבל אחיך. היכן אחוותך עמו שהוא להגזים הענין. שאחר הוראת אחוה רבה. הרגו. והנה בתשובת קין ארז"ל (עיין במדרש תנחומא) שאמר לו לא הרגתיו אני. אלא שנתת בי יצה"ר. והשיב לו הוא יתברך אתה עשיתו רע. והנה ראוי לשית לב כי אין מזה בכתוב כלל אלא לא ידעתי כו' וגם איך השיבו יתב' אתה עשיתו רע האם לא רע ומר הוא מעצמו. אך הנה בזה נבא אל ענין הכתובים. והוא כי הנה ידענו כי אין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות ובבלי דעת הוא חוטא. וזה יאמר לא ידעתי כלומר לא היה בי דעת. כי נכנס בי רוח שטות הוא כת היצה"ר והוא עשה. והנה זה ענין מאמרם ז"ל (שם) באומרו לא הרגתיו אני אלא אתה שנתת בי יצה"ר. וש"ת למה לא עמדת נגד יצרך לשמור ממנו. זה א"א לי כי השומר אחי אנכי. לומר הלא בטבע אני נגדיי אליו כנודע. כי הוא מסטרא דדכותא ואני ממסאבותא. וא"כ איך אהיה שומרו אנכי. כלומר כ"א אתה היה ראוי תהיה לו לשומר. כי ידמה לך ותישע אותו ואת מנחתו. והיה לך לשמור יצרי בל יחטיאני להורגו. והשיב לו הוא ית' מה עשית כו' דבר גדול עשית יותר ממה שאתה חושב. שהוא כי גם שליטת בך היצה"ר הוא עליך והוא ענין מאמרם ז"ל אתם עשיתני רע והוא ענין ספר הזוהר ממשל השפחה. כי הוא יתב' נתן היצה"ר לטוב לאדם לתת שכר טוב לבלתי שומע לו. משא"כ אם לא היה לאדם יצה"ר. והאדם המתפתה ממנו מהפכו לרעה ברוע בחירתו. וגם אצ"ל שאתה הרגתו. כ"א לא אותי לבדו הרגת. כ"א דמים רבים שפכת דמו ודם זרעיותיו וכלם צועקי' אלי מן האדמה. ועתה טרם עשותך תשובה ארור אתה מן האדמה. או יאמר ועתה כו' הנה עיקר העונש שמור לך לאחר מותך. ומה שיהיה לך עתה. הוא כי ארור אתה מן האדמה. והוא כי הנה כשחטא אדם נתקללה האדמה. וגם הוא. והנה היתה קללת האדמה יתירה על קללתו. כי הנה עליה נא' ארורה האדמה בעבורך. ופירשו רז"ל (ב"ר פ"כ) שתעלה דברים ארורים יתושים ופרעושים קווץ ודרדר. ולאדם שנא' לו ואכלת את עשב השדה היוצא מאליו עכ"ז הטיב היא ית' עמו באומרו בזעת אפך תאכל לחם. שהוא שאם יעבוד את האדמה יאכל לחם. שחלב חטים תשביענו. שממנה יצא לחם כי תתן את כחה לו. אך אתה לא כן אלא ארור אתה יותר מן האדמה. כי הנה עד כה לא מנעו ממנו תת כחה לאדם. רק בשלא יעבוד את האדמה. ועתה גם כי תעבוד את האדמה לא תתן כחה לך:

3או יאמר מן האדמה. לומר עונש זה נמשך לך מן האדמה. ונתן הטעם באומרו אשר פצתה את פיה כו' לומר הנה עלובה היא האדמה על ידך. כי הלא הפעם הראשונה שפצתה את פיה לקבל איש קבור בתוכה מאז נברא העולם היה בדם נפש הרוג. וזהו אשר פצתה כו' לקחת את דמי אחיך שהיא עבירה כפולה כי אחיך הוא. וזה בא לה מידך. וע"כ כי תעבוד כו' לא תתן כחה לך להוציא לך לחם ע"י עבודתך אותה. וע"י כן נע ונד כו' כי לא תהיה דר במקום מיוחד. כ"א נע גולה מממקום למקום. וגם בכל מקום אשר תגלה שם. לא תנוח בו הזמן אשר תהיה גר שם. כי אם נד ומטולטל במקום מיניה וביה. בארץ מתקוממה לך כי עשית פתיחת פיה ברעה. ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא. והוא כי הבין באמרו יתברך ועתה. שהוא ועתה טרם שובך בתשובה. ע"כ התודה ואמר גדול עוני מנשוא והוא כי דרכו יתברך להעביר ראשון ראשון עד עון שלישי. אמר הנה גדול עוני מנשוא וסבול עד השלישי. או יאמר כי הנה אם העון הוא גדול. גדולה מאד רחמנות ומחילתו יתברך. ובמה יודע היותו יתברך נושא עון אם לא בהיות העון גדול. כמאמרנו על פ' לה' אלהינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו. שבמה יודע כי לו יתברך רחמים וסליחות. אם לא בהגיע אשמתינו אל גדר מרד. לזה אמר כמתמיה גדול עוני מנשוא. האם יותר גדול העון שלי מהנשא מחילה שלך. לא יתכן כי כח המחילה שלך גדול ודאי. ואחר הוידוי אמר הן גרשת אותי כו' לומר שתי רעות עשית לי למות בעולם הזה ובעוה"ב בדברך זה. כי הן גרשת אותי מעל כללות פני האדמה. כי אהיה מת ונתון תחת פניה בקבר. ומי יתן ולא אהיה נדון אחר מותי. כי האם מפניך אסתר אחרי כן. כלומר לא כן הוא כ"א אציעה שאול הנך. ופירוש ואמר מה שאמרתי שעל ידי גזרתך אני מת בעולם הזה. הוא כי הנה והייתי נע ונד והיה כל מוצאי יהרגני. באופן כי איבדתני גם מהעולם הזה. מלבד העולם הבא ששם עיקר העונש. או יאמר הן גרשת אותי כו' כי הנה היו דרים אז בהר המוריה מקום שער השמים. כי שם היה מקום שהקריב בו אדם והקריב הבל בכורות צאנו וחלבהן. ובמצב ההוא היה זה. והוא יתברך גזר עליו יהיה נע ונד בארץ שנתגרש משם. וז"א הן גרשת אותי מעל פני האדמה. שהוא מהר המוריה שהוא הפנים של כל האדמה. כי זכות המקום היה מועיל לי. וגם מפניך אסתר מאור פניך. כי צלם אלהים סר מפני כמדובר באו' ויפלו פניו. וע"כ והיה כל מוצאי יהרגני. כי לא נאמר ומוראכם ותתכם יהיה על כל חית השדה. רק אשר בו צלם אלהים על פניו כמפורש אצלנו: