תורת משה - אלשיך, בראשית מז:כה

1ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'. לבא אל ביאור הכתוב ראוי לשים לב (א) אל סתימת הפרשה לפי הפשט (ב) כי בפסוק הקודם נאמר וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ובפ' זה לא הזכיר כ"א ארץ מצרים. (ג) מה צורך בפ' הקודם להודיענו כי האחזו בה. (ד) למה פרט חייו בארץ מצרים. ולמה לא פרט מה שהיה בכל אחד מהמקומות אשר גר שם. (ה) כי אחר שעתיד לכלול כל סך ימיו יאמר מתחלה ויחי יעקב שבע שנים כו' ולא יפרט כלל. (ו) כי אומרו ימי יעקב הוא מיותר היה ראוי יאמר ויהי שני חייו כו'. (ז) או' ויהי כי מהראוי יאמר ויהיו.

2והנה לבא אל הביאור נבאר ראשונה מאמר יעקב אל פרעה להשיב על שאלת כמה ימי שני חייו. אמר ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים הי' כו' כי הלא כמו זר נחשב או' מעט ורעים על ק"ל שנה. וגם או' ולא השיגו כו' כי הלא מי הגיד לו שלא יחיה סך ישיג לימי אבותיו. וגם מה אלה שינוי הל' פעם שני חיים ופעם שני מגורים וגם או' בימי מגוריהם הוא מיותר אך הנה אמרו רז"ל על פסוק כי אורך ימים ושנות חיים וכי יש שנות שאינן של חיים. אלא מי שחייו חיי שלוה הם של חיים אבל חיי צער אינם של חיים:

3ונבא אל הענין והוא כי הנה כה אמר פרעה כמה ימי שני חייך. בשמוע יעקב שני חייך שמורה על שנות חיים ושלוה ענה ואמר לא שנות חיים היו לי כ"א של מגורים גרות וטלטול. וזהו שלשים ומאת שנה היו ימי שני מגורי. ושמא תאמר היתכן שבין שני המגורים לא היו קצת שנות חיים. לז"א דע איפה כי מעט ורעים היו אשר יקראו שנית. וזהו מעט ורעים היו ימי שני חיי וקראן רעים כי גם בם היה לו צער בצד מה וש"ת שלמה אדאג על זה כי גם אבותי היו להם ימי מגורים רבים ומעט שנות חיים לז"א ולא השיגו כו' כי כל כך היו מועטים כי לא השיגו כו' לומר כי גם שלאבותי היו שני מגורים ג"כ. אך אמנם מובלעים תוך השני מגורים היה להם קצת שנות חיים אך זאת רעתי כי מר כי המעט אשר היו לי שנות חיים בתוך ימי מגורי לא השיגו לימי חיים של אבותי. אשר היו להם בתוך ימי מגוריהם:

4ועל זה באה התורה פה והעידה. כי הנה ויחי יעקב כלו' שיקראו שנות חיים לא היו רק בארץ מצרים שבע עשרה שנה. וזהו ויחי כו' ובזה ויהי ימי יעקב כו'. והוא כי זה דרכן של בני אדם. כ"א אלף שנים יחיה בשובה ונחת. ואחריתו מרה בקצת שנים עד ירד ביגון שאולה. הלא כל הימים הראשונים יפלו. ויהיה בעיניו כאלו כל ימיו מכאובים וצרה וחשכה. וההפך כאשר כל ימי חייו חיי צער יחיה וייטב לו באחרונה. וימות בשיבה טובה. כי במספר שני טובתו ינשה את כל עמלו. ויהי כל ימיו בעיניו כימים אחדים. כלן שוים לטובה. וזה מאמר הכתוב כ"א היות כי כל ק"ל שנותיו. קראן שני מגורים ולא שנית חיים. וגם מעט ימיו של טובה היו בטלים ברוב. הנה עתה נהפך. כי אחר שבסוף ויחי יעקב י"ז שנה של שנות חיים וטובה. נעשה כאלו ויהי כל ימי יעקב בני חייו. ולא ימי מגורים. כי עתה קני הויה חדשה. ונעשו כלם שנות חיים. וזהו ויהי ימי יעקב שני חייו וע"כ אמר ויהי ל' יחיד. לו' כי כאחדים נחשבו כלם שנות חיים וכו':

5והנה אם הוא וכל זרעו בהיותם במצרים היו נאחזים ונדבקים בטומאת מצרים. וחסים בעצם בצל שרו של מצרים ומה גם כי שם עיקר חלאת אדמה טמאה כי ע"כ ערות הארץ קראה ה' הנה היה נהפך לאבל מחולו. ורעה היתה לו זאת מכל רעות רבות וצרות אשר ארעו לו בכל ימי מגוריו. ע"כ סתמה התורה פרשה זו לחבר פסוק זה אל פסוק שבסוף פ' הקודמת. והוא כי שם נאמר וישב ישראל בארץ מצרים כו'. והענין בשום לב אל מאמר יוסף אל אביו וישבת בארץ גושן כי מה יתן ומה יוסף שבתו בגושן מבזולתו:

6אמנם בפר"א (פרק כ"ו) אמרו רז"ל כי פרעה כתב ארץ גשן לשרה בכתובה. וגם שלא נעשתה עצתו ולא לקחה עם כל זה נתנה מאז לה והיתה שלה. וע"כ כח הטומאה אשר היה חופף עליה כעל כל ארץ מצרים נסתלק ממנה ושרתה קדושה בה. על דרך מאמרם ז"ל (ב"ר פ' כ"ח) על פסוק ויקם השדה כו'. כי ע"י שקנאה אברהם קימה היתה לה ויתרון להמקום ההוא וע"כ שלח כזאת אל אביו לאמר. אל תחוש אם אתה וזרעך תהיו מסתופפים תחת טומאת מצרים. כי הלא וישבת בארץ גשן. כי אין שם טומאה ולא יעצרכם המקום מהאחז בקדושת שורשי נפשותיכם. וכן היה. וזה מאמר הכתוב וישב ישראל בארץ מצרים אשר שם מקום טומאה. עם כל זה למה שהיו בחלק ארץ גושן לא עצרתם מליאחז נפשם בשורשם העליון. כי אם ויאחזו בה בעצמה שהוא בשורשם הקדוש עם היותם בה.

7או יותר כפשוטו כי כל ישראל יש להם אחיזה בא"י לקדושתה ואמר כי בארץ גשן מצאו אחיזה. כי גם קדושה היתה בה כמדובר: והראיה כי ויפרו וירבו מאד ואלו היו תחת ממשלת שר מצרים לא היה בו כח להיות המושפעים מתחת ידו פרים ורבים חוץ מן הטבע הרבה מאד. ומה גם לרז"ל (ש"ר פ' א') שאמרו שהיו ששה בכרס אחד. ושיהיה גם כן הרבוי ההוא לישראל ולא למצריים הדרים עמהם שם. בהיות עיקרו של שר למצריים וע"י כן ויחי יעקב שנות חיים וטובה. ולא עוד כ"א שגם כל השנים הראשונים שהיו ימי מגורים וצער שנות חיים יקראו. ואין זה כ"א למה שכל זרעו היו נאחזים בקדושה. כי היותם בארץ גושן עמדה להם וע"כ סתם הפרש'. כי על שויאחזו בה כו' ע"כ ויחי יעקב שנות חיים. ולהיות כי הוא מצד עצמו לא היה צריך ארץ גושן. כי גם בכל שער גבול מצרים יקרא חי באמת כי קדוש הוא לאלהיו ותחי רוחו. גם שם במצרים שנות חיים לו בלי ספק על כן לא נזכרה ארץ גושן כ"א ארץ מצרים. והוא כי יעקב אין טומאת ארץ העמים יכולה למשול בו. מה שאין כן מחוסרי שלמותו. וע"כ הוצרך בשביל זרעו להיות בארץ גושן להיותם דבקים בקדושת שרשם: