תורת משה - אלשיך, בראשית מט:ה
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Genesis 49:5
Open in the reader →1שמעון ולוי אחים כו'. הליץ בעדם לפניו ית' ואמר הנה בשמעון ולוי נמצאו ב' מדות א' טובה והיא אחדות הלב זה עם זה. וא' רעה והיא ידים ממהרות לשפוך דם אמר הנה הא' תחשוב למו עיקר בעצם. וזהו שמעון ולוי אחים מה שראוי לייחס אליהם הוא היותם אחים בעלי אחדות. כי הב' שהם אחוזי חרב גנובה היא אתם ותעזוב מהם. כי הלא כלי חמס מכרותיהם וגניבה מעשו כפרש"י. אמנם הנה יש להם עוד מדה ג' שראוי לתקנה. והיא כי כשהם כועסין אל איזה קנאה קשים לרצות. והן אמת שיש לטובה כשבט לוי בעגל. ופנחס בשיטים וכיוצא. אך שאשר אינה לטובה. אין מדתם שכועסים ומהרהרי' לעשות הרעה וכשבאים לפעול שבים אחור ומתחרטים רק כאשר בסודם שימתיקו סוד לעשות דבר הוא דבר רע שאל תבא נפשי בו. שלא ישימו נגד עיניהם אז כי הוא על דבר בלתי טוב. שאין לנפשי מבא בדבר ההוא. כשאח"כ יבאו לפעול שיקהלו לעשות הדבר לא תחד כבודי. כי לא ייחדו כבודי אתם. לו' אינו כבוד אבינו שאנו כאחדים עמו לעשות כן כ"א שיעשוהו. והראיה כי הנה באפם הרגו איש זה יוסף שאמרו לכו ונהרגהו כי גם שלא עשו בפועל. הלא בבחינת האף היה הרוג. כי גמרו ככל דעתם להורגו ע"ד הכ' אצלינו. על אשר הפכם באפו וראו איך קשים לרצות הם. כי הלא וברצונם שנתפייסו ע"י ראובן האומר אל תשפכו דם לא שבו לגמרי להחיותו. כ"א עקרו שור זה יוסף שהשליכוהו הבורה והיה דעתם ישאר שם עד ימות. כי גם שהנחשים ועקרבים שבבור לא ימיתוהו. ימות ברעב בהיותו עצור שם תמיד ויהיה עקרו כמו את סוסיהם תעקר הוא חיתוך הרגלים. בל יתנועעו ממקומם עוד. ע"כ מדה זו ראוי לתקן בברכתי. והיא כי ארור אפם כשהוא עז מפאת עזות. משא"כ כשהוא מפאת חסידות וקנאת ה'. כשבט לוי בעגל. ופנחס בשטים. כי היה אף של רחמים ולא של עזות. כד"א רחמי רשעים אכזרי. כי עשות רחמים עם הרשעים הוא מי שעליהם הוא אכזרי שהיא טובתם. וכן תקולל עברתם כאשר קשתה שהוא על מה שקשה לפניו יתב'. וראוי צדקת שני שבטים אלו כי אחר הסיר והכניע מדת אפם ועברתם כ"כ יהיו טובים ומטיבים כי לזכות את ישראל אחלקם ביעקב כמשז"ל (ב"ר פ' ל"ח). זה שבטו של לוי והוא לזכות את ישראל שבכל נחלת שבט ושבט היו כהנים ולוים בעריהם. וכן ואפיצם בישראל זה שבט שמעון לזכות את ישראל כי הם סופרים ומשנים. ועניים המזכים את ישראל בספרותם ומשנתם ללמד בניהם. ובקבלת צדקה מהם. כי יותר ממה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב. שנא' (רות ב') אשר עשיתי עמו היום בועז וכמשז"ל שאחלקם ביעקב הוא בשבט לוי. ואפיצם בישראל הוא על שמעון. גם שלפי דרכנו אין צורך לזה רק שהיותם מעורבים אלו ואלו בישראל הם מזכים אותם. עכ"ז יתיישב בהיות זה על שבט לוי וזה על שבט שמעון אומרו בזה יעקב ובזה ישראל והוא כנודע כי תואר יעקב הוא על היותם בלתי שלמים ותואר ישראל על השלמים. והוא כי הנה שבט לוי שם כהנים ולוים שלמים הם ובהתחלקם בעם יתייחסו העם לפניהם כמתוארי בערכם ליעקב אך שמעון הוא שיהיו העם שהם בתוכם מתוארים בשם ישראל כנראה מענין השטים שהכ"ד אלף היו כלם משמעון ובסלוק אהרן ששבו אחור למצרים הרגו בני לוי משמעון ה' משפחות שהיו מחזיקים לשוב מצרימה. כי עוד נשאר להם חלק מהאף ועברה. וה' עשה להפיצם להכניע אפם. ושהסופרי' ומשנים ישרת כעסם אל תלמידיהם לזרוק עליהם מרה כי תורה הנלמדת באף היא העומדת וכן העניים נכנע אפם ועברתם: