תורת משה - אלשיך, בראשית ח:ז

1וישלח את העורב וכו'. מהראוי היה יאמר בעורב לראות הקלו המים. כאומרו ביונה. ועוד אומר מאתו שהוא מיותר. ועוד במה יודע אם קלו המים. אולי גם כי יקלו המים. תשוב אל מקום אוכל לנפשה. ולא תשאר חוצה. כי כל אוכל נמחה. וכן באומר ולא מצאה היונה מנוח כו' כי מים על פני כל הארץ. מי הגיד לנח על כי שמים על פני כל הארץ היה הדבר. ולא על חסרון מאכל. ועוד בין למ"ד שבפעם השנית עלה זית הביאה מג"ע. בין לאומר שמא"י היה. למה בראשונה לא הלכה שם. וגם איך ידע שקלו המים במה שהביאה מג"ע. או מא"י לאומר שלא גושמה במבול. כי הלא אין משם ראיה אל כל הארץ. שאומר וידע נח כי קלו המים. והנה ארז"ל (שם פ' ל"ו) כי חם. וכלב ועורב. שמשו בתיבה. ויתכן כי חרה לו לנח על הדבר. כי הוזהר ממנו יתברך על זה על האדם ועל כל מין. וע"כ בהכלא הגשם לגמרי. רצה להפריש את העורב לשלמו מן התיבה. שישב לו על התיבה כדרכו לנוח על העצים. מה שלא היה לעשות כן. לחם ולכלב. כי חוץ לתיבה ימותו. ויצא. אך לא לגמרי רק יצא ושב על בת זוגו. כמשז"ל (סנהדרין דף ק"ח) כי מקנא היה. או יאמר שכן עשה שעד יבשת המים ויצאו מן התיבה. היה יוצא להיות על התיבה. ושוב לעתות אוכלו:

2אמנם אחרי כן וישלח את היונה מאתו לראות כו' והוא כי אינה כעורב. שאז"ל שלא הלך כי ירא שלא יקחו בת זוגו. ובזה אפשר כי היונה הבלתי ממירה בת זוגה. כנודע מרז"ל. (שם) בטח בה לב בעלה. וגם לא תתעכב כי הלא שנאה נפשה מלאכול ע"י נח כי הנה אז"ל על והנה עלה זית טרף בפיה. שאמרה יהיו מזונותי מרורין כזית ביד הקב"ה. לא מתוקים בידי בשר ודם. וזה יתכן כיון באומר מאתו. כי ידע נח שלא היה חפץ היונה להיות אתו. ושם תמצא מנוח חוצה לא תשוב עוד. וז"א מאתו כלומר כי בהיות הליכה מאתו שהיה ב"ו היה הנסיון. והענין כי גם שלא תמצא רק ברחוק בג"ע או בא"י. ולא תוכל לימנע מלשוב בהחלט לפחות אדע אם קלו המים. והוא כי הנה לפרוח עד ג"ע או א"י מהרי אררט. אי אפשר לה אם לא תנוח כף רגלה בדרך פעם. או פעמים. ושלש. ע"כ אם תלך ותביא משם. אין ספק כי קלו המים. כי ע"כ מצאה מנוח על העצים ואם לא תביא שום דבר הוא ראיה כי לא מצאה מנוח לכף רגלה לנוח בנתים ולא קלו המים. וז"א מנוח לכף רגלה. שהוא על המנוחה בנתים. אך כאשר בפעם השניה הביאה. ידע כי קלו ומצאה לה מנוח לנוח בנתים אך לא נשארה לגמרי כי לא תשאר בג"ע וגם לא בא"י כי גם שלא גושמה לא נתקיימו לא אשר בו רוח חיים. ולא כל בר ולחם ומזון ודשא מארץ כ"א עלה זית. כי רענן הוא תמיד. בקיץ ובחורף ולא יעצרנו הגשם מהיותו באבו ואין עלהו טוב למאכל יונים. כי מר הוא ולראיה איך כל ישעה וכל חפצה לבלתי היתה אוכלת ע"י נח בתיבה. אמר ותשב כו' וישלח ידו ויקחה ויבא אותה אליו כו' כי היה קשה עליה לשוב אליו אם לא שבידו הכניסה. עוד ראוי לדקדק בפעם הראשונה אומר מאתו. ובשניה מן התיבה. ובשלישית אמר וישלח סתם. אך מתחלה שלא ידעה היונה טיבו של עולם שחוץ לתיבה. לא תמהר לעוף ולהתפרד. אם לא שהוציא ידו חוץ לתיבה ושלחה מאתו ובידו ממש. ובפעם השנית שפקחה עיניה ממש כבר. הוציאה עד שפת חלון התיבה. ומהתיבה פרחה ותלך. ואחרי שטעמה כי יש מין מזון בחוץ. ותקות צמח באדמה גם מתוך התיבה כששלחה הלכה:

3ודרך רמז. התיבה רמז אל העולם הרקיע על המים כתיבה ההיא והעורב משל אל נפשות החטאים. הטמאים במעשים רעים מאד. שמתגלגלים יצא ושב עד יבשת מי לחלוחית טובה מעל ארץ. חומרם וגופם כלה. ונשמתם נשרפת. אך לא כן היונה היא נפש טהורה שעם שטובה היא לא מצאה מנוח לכף רגלה לישאר בג"ע. כי יחסר ממנה מנוח לה על קצת אשמותיה. אז ויבא אותה אליו אל התיבה. היא העה"ז בגלגול. ויחל ז ימים הם ימי שנות האדם ע' שנה. ואז בפעם השנית בצאתה והנה עלה זית טרף בפיה. כי רצתה יהיו מזונותיה מרורים כזית בידי הקב"ה ממתוקים בידי ב"ו. שמאס בבצע מעשקות. ויסתפק במה שניתן לו מן השמים. א' וידע נח הוא הקב"ה כי קלו המים השוטפים הם העונות מעל הארץ הוא האדם. לכן וייחל עוד שבעת ימים הם ע' שנה פעם שלישית בגלגול. ואז נטהרה ולא יספה שוב אל העה"ז עוד: