תורת משה - אלשיך, בראשית ט:כ

1ויחל נח איש האדמה כו'. אמר כי הכל הולך אחר כונת הפועל. והוא כי הנה ביין יש בחינת שמים והוא לשמח אלהים בקידוש והבדלה וכיוצא. ויש בחינת גבורים לשתות יין ולמסוך שכר שהוא התחלת כל דבר רע כנודע. אמר כי נח גם כי לא יבצר ממנו כוונתו לטובה עכ"ז תחלת מחשבתו לא היתה רק על בחינה חומרית וזהו ויחל נח איש האדמה. כי כל התחלתו בראשית ענין מחשבתו היה על בחינת היותו איש האדמה חומרי ועל זה נטע הכרם. וע"כ וישת מן היין וישכר שלא היה העיקר עבוד את ה' כמקדשים עליו או מנחמים אבלים ואגב המצוה לשמח ליהנות מן היין. כ"א כל העיקר היה לשתות מן היין וע"כ באת תקלה כמאמרם ז"ל (ברכות פ' הרואה) הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין כי היין בוגד ומביא לידי זמה. ועד"ז היה שע"י היין בא לעשות בו זמה. כי ויתגל כו' וירא חם כו' שרבעו או סרסו או זה וזה למ"ד. וזה אחשוב כוונו חז"ל בב"ר (שם פ' ל"ו) באומרם בשעה שהיה הולך ליטע כרם אפגע ביה שידא שמדין א"ל שותפי עמך אלא אזדהר בך דלא תיעול לחלקי ואם עלת לחלקי אנא חביל בך ע"כ. ויתכן כוונו מאמרנו שמתחלה לא כיון אל עשות מצוה שעל ידה נעשים כחות קדושה כי אם אל יין הרשות שנעשין שדין וכחות טומאה וזהו אפגע ביה שידא שמדין כי מאז הלך ליטע הכרם הפגיע בעצמו כח חצוני. ואמר לו שותפי עמך כי בחי' יש ביין זו לעומת זו. אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי והוא לסעודת הרשות כ"א בחלק אלוה ממעל לדבר מצוה. או מעין זה. כי ארז"ל לא נברא יין. אלא להאכיל לרשעים שכר זכיותיהם בעה"ז וזהו שכר לאובד. וגם לנחם אבלים. וזהו ויין למרי נפש. והנה אחשוב שלא ניתן להם בשכרם אלא מפני שהוא הביאם להרשיע שהרבה יין עושה וכענין הרואה סוטה בנוולה יזיר עצמו מן היין. נמצא כי ביין יש חלק לה' וחלק לשטן שהוא השכרות. ע"כ אמר לו השטן שותפי עמך כי ביינך יש לי שותפות אלא אזדהר דלא תיעול לחלקי כ"א לחלק עבודת ה' כניחום אבלים וכיוצא:

2והנה זה הוא לפי הנוסח הזה של מדרש רבה אבל במדרש אבכי"ר נוסח אחר וז"ל ויטע כרם בא לקראתו השטן ואמר לו רצונך שנטענה יחד אני ואתה א"ל הן מיד הביא רחלה א' ושחטה על הגפן ואח"כ הביא ארי ושחטו על הגפן ואח"כ חזיר אחד ושחט על אותה הגפן. מפני מה עשה כן השטן כי כשאדם שותה כוס אחד הוא כרחלה עניו ושפל רוח. וכשהוא שותה ב' כוסות מיד נעשה גבור כארי מתחיל לדבר גבורות ואומר מי כמוני. וכשהוא שותה שלשה או ד' מיד נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ורפש אף היא מתלכלך אף במי רגלים ע"כ:

3והלא יקשה מי הכניס את נח ליכנס בשותפות עם השטן שאמר לו רצונך שנטענה יחד וא"ל הן וגם למה הביא הג' בהמות. אך הנה ארז"ל בב"ר (שם) בו ביום נטע בו ביום שתה ע"כ. ואיך יתכן יצאת נטיעה ביום א'. ע"כ תחשוב כי להיות נח נחוץ לשתות יין לבלתי המתין שנה או שנתים לעשות פרי ולשתות יין. ע"כ אמר לו השטן רצונך שנטענה יחד באופן תמהר לעשות פרי אז א"ל הן. וע"כ בו ביום שנטע בו ביום שתה והורה לו כי היין סרסורא דעבירה הוא. וכאשר יקרה לאדם בהעוותו כן יקרה לו ביין בוגד. והוא כי הפעם הראשונה שאדם חוטא עושה היצה"ר כהלך הבא בענוה ושפלות להתחנן לפני העשיר וזהו ששחט רחלה. שתה כוס ב' מתחיל להתגבר כארי שמקנה בו גאה וגאון בשלישי משתרר כ"כ עליו עד שטמע יטמאנו בכל עבירות כחזיר המלוכלך. וענין השחיטה הוא כי ניתן כת היצר הרע ביין כאלו כח שלשה דמים כו. וע"י כן יקרה לשותיו כמקרה היצר הרע לחוטא ומרגיל עצמו בדבר. ועל פי דרך זה אפשר כי מה שאמרו בבראשית רבה (שם) שאמר לו שידא שימדון לא תיעול לחלקי כו' שהוא לא תשתה יותר משני כוסות כי עד השנים עדיין הוא בחלק שלך. שאינו שולט בו בעצם עד השלישי. שהוא כאלו הוא שלי כי נעשה בעל הבית. וגם הוא מבחינת החזיר כנודע. עוד אמרו ז"ל (שם) אמר רבי יוחנן לעולם אל תהי להוט אחר היין שכל פרשת היין כתיב בה וי"ו יו"ד י"ד פעמים. הה"ד ויחל ויטע וישת ויתגל ויקרא ויגד ויקח ויפת וישימו וילכו ויכס' ויקץ וידע ויאמר. ואפשר היה הרמז כי גם שנברא היין לשלם שכר לרשעים בעה"ז ולנחם אבלים עצת ה' היא כי די ליין לשמש במקום וי שהוא לנחם אבלים שעל כן כתיב וי"ו כמנין די. עוד אפשר כיון בחומר ויטע כרם וישת כו' כי כל כך היה להוט אחר היין כי לא שת לבו לאכול מן הענבים תחלה כ"א מיד אחר שנטע כרם לא אכל מן הענבים תחלה כ"א וישת מן היין וע"כ זה גרם לו שנפגע. ואמר שנתגל בתוך אהלה בה"א יהיה שהיה תוך האהל אשר שם אשתו ולא בוש ממנה חם מלקלקל עמו בפני אמו ולא עוד אלא שלא היה כדרך הרשעים שכולם מתחרטים כ"א אדרבה היה אחרי כן כמצחק ובא להגיד לשני אחיו בחוץ: