תורת משה - אלשיך, ויקרא א:א

1ויקרא אל משה . הנה ראוי לשית לב. (א) כי מהראוי יאמר ויקרא ה' אל משה וידבר אליו. כי למה זה הם שלא להזכיר כי ה' קורא לו ואך באומרו וידבר הזכיר שמו ית'. (ב) כי אחר שהקריאה גם היא מאהל מועד מהראוי יאמר ויקרא אל משה מאהל מועד וידבר אליו. (ג) אומרו מאהל מועד ולא אמר באהל מועד כי שם ידבר עמו כי הקול היה נפסק ובלתי יוצא מהאהל וחוצה:

2והנה ארז"ל (ויקרא רבה פ"א) כי גדול כבוד הנעשה למשה מלאברהם כי את אברהם קרא על יד המלאך והקב"ה דבר אח"כ עמו. אך למשה הקב"ה הוא קראו והוא דבר לו. והנה לפי זה תכפל הקושיא ראשונה שא"כ טוב טוב היה יאמר ויקרא ה' אל משה:

3אך אפשר לדעתם ז"ל. כי בעל המאמר ההוא הוקשה לו כי מלת אליו מיותרת. כי ע"כ יש דורשין שהוא אליו למעט את אהרן. אך בעל מאמר זה מפרש שכוונת הכתוב הוא לומר שכיבדו הוא ית' כבוד גדול מה שלא עשה כן לאברהם. והוא כי ברצות מלך לדבר עם א' מאוהביו אינו כבוד מלך לקרא אותו ע"י עצמו שיבא לפניו או להודיעו שחפץ לדבר עמו. כי אם שלח ישלח אחד מהנערים משרתי פניו לקרא לו. ובבואו לפניו פה אל פה ידבר בו כמשפט לאוהבי שמו. כמעשהו ית' עם אברהם ששלח מלאך וקוראו מן השמים ואח"כ הוא ית' דבר עמו. אמר כי רק במשה אפי' הקריאה שהיה הכנה אל הדבור. היה ע"י עצמו. וזה יאמר ויקרא אל משה וגם וידבר ה' בעצמו. שהיתה הקריאה והדבור ע"י ה' בעצמי. זה עשה אליו בלבד מה שאין כן לאברהם:

4או כוונו ז"ל. שאמר ויקרא אל משה. ולא נזכר מי היה הקורא. יורה ודאי שחוזר אל אומרו למעלה ולא יכול משה לבא וכו' וכבוד ה' מלא את המשכן. שהיה ירא מלבא. על כבוד ה' שהיה מלא את המשכן. ע"כ ה' הנז' באומרו וכבוד ה' מלא קרא את משה שיבא פנימה וידבר ה' אליו. ומה היה שסמך אל ה' הנזכר בפסוק ההיא לבלתי הזכיר כאן את הקורא. ולא סמך אל הפסוק ההוא לבל הזכיר פה שם הקרוין על שגם נזכר משה בפסוק ההוא. והיה די יאמר פה ויקרא אליו וידבר ה' וכו'. ע"ד (בראשית י"ח) וירא אליו ה' באלוני וכו' ולא אמר אל אברהם כי סמך על פסוק סוף פרשה הקודמת שנזכר בו. וא"כ למה נזכר משה בפירוש. אלא ודאי כיוון לרמוז כי את משה לבדו עשה ית' את הכבוד הזה משא"כ לזולתו הוא אברהם. שנא' בו ויקרא גם הוא. והצד השוה שבשני דרכים אלו הוא כי למה שאין כבודו יתברך להיות גם הקריאה ע"י עצמו. ע"כ לא הטיל הזכרה בפירוש אצל הקריאה רק אצל הדבור אך הכתיב באופן שיובן כי גם הקריאה על ידו ית'. עם היות שאינו כבודו להיות גם הקריאה על ידו. ע"כ בדבור שהוא כבודו הכתיבו בפירוש מה שאין כן בקריאה כי אם שיובן דחד ייתור או סמוכות כלומר כי גם מה שאינו כבודו ית'. עשה לפני משה. כי גדול הוא לפניו ית':

5וע"ד הפשט להשיב על כל הכתוב מעין הקודם בבחינה אחרת. והוא בהזכיר מאז"ל (ויקרא רבה פ"א) באומרם מאהל מועד. שאמרו מאהל מועד מלמד שהיה הקול נפסק ואינו יוצא חוץ לאהל וכו'. והוא כי אינו כבודו יתברך להיות בתוץ קולו רק במקום הוכן לשבת:

6ובזה נבא אל הענין. והוא כי הנה היה משה חוץ למשכן כי לא יכול לבא. וע"כ לקרא אותו היה צריך. אם הוא ע"י עצמו יצא הקול חוצה ולא יפסק פתח האהל. ע"כ מפני כבודו ית' לא אמר ויקרא אל משה מאהל מועד שזה יהיה או' בפירוש מה שאינו כבוד אלהים. ע"ב מאומר בהסתר ויקרא אל משה סתום. ומאליו יובן כי יצא הקול לחוץ. כי שם משה אך לא אמר מאהל מועד כי אם אחר או' וידבר ה'. שהוא אחר שנכנס בפנים אז אמר מאהל מועד. שפירושו כמ"ש ז"ל שלא היה הקול יוצא חוץ מאהל לומר כי מה שהיה דבור שהוא אחר הכנסו היה מאהל מועד ולא יצא הקול חוצה. ושעור הכתוב ויקרא. שהוא שקראו עודנו בחוץ שהוא כי יצא הקול לחוץ. זה היה אל משה שהוא מפני כבוד משה. אך מה שוידבר ה'. עם היות הדבור אליו. עם כל זה היה דוקא מאהל מועד ולא יצא הקול לחוץ. תדע למה מפני שהוא לאמר לזולתו. וע"כ לא עשה ית' בשביל מה שהוא לאחרים כאשר מה שהיה נוגע אל משה עצמו: