תורת משה - אלשיך, ויקרא יח:א

1וידבר ה' וכו' . כמעשה כו'. ראוי לשית לב. (א) אומרו דבר ואמרת. (ב) למה במצוה זו. הקדים ואמר אני ה' אלהיכם. יותר מבשאר מצות. (ג) אומרו כמעשה ארץ מצרים וכו'. למה פרט מקומות אלו מזולתם. ומה גם שאדרבה מאלו אל ילמדו כי ראו כי מעשיהם לא הועילו למו. (ד) שבכלל אומרו כמעשה וכו' לא תעשו. הוא שבחקותיהם לא ילכו. (ה) אומרו אשר ישבתם בה וכו' ואומרו אשר אני מביא אתכם שמה היא מיותר. (ו) אומרו ללכת בהם. מה היא ההליכה הזאת. (ז) אומרו ושמרתם את חקותי ואת משפטי. הרי נאמר בפסוק הקודם. (ח) אומרו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. יראה שישמור אותם כדי לחיות בהם. וא"כ יהיה כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. (ט) אומרו אני ה'. למה הוצרך לאומרו:

2אמנם הנה בצווי זה בלתי עשות כמעשה האומות. כ"א את חוקי ה' ואת משפטיו. תלויה כל התורה. ע"כ רצה הוא ית' לצוות. ידבר אליהם משה בסגנון המורה. כאלו פי ה' הוא המדבר אליהם. שיעשה בהם רושם. מאשר ע"י שליח. והיא כי הנה דרך השליח לדבר דברי המשלח בנוסח שלא לנוכח. והוא כי אם ה' היה מדבר אליהם פנים אל פניהם. יאמר אליהם אני ה' אלהיכם כמעשה כו' ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה. אך בדבר משה בלשון שליחות. הוא שיאמר להם ה' אמר אלי. שהוא ה' אלהיכם. אך לא יאמר אני ה'. כאשר בהיותו ית' הדובר בם. וכן יאמר וכמעשה ארץ כנען אשר הוא מביא אתכם שמה. ולא אשר אני מביא אתכם שמה. כאשר אם ה' בעצמו היה המדבר אליהם. ע"כ למען יעשו רושם הדברים ההם ביותר. צוהו ה' אמור להם הדברים בעצמם. כאשר יצאו מפי. כאשר אם בפיו היה מדבר בם. וזהו דבר אל בני ישראל. ועם היותך אתה המדבר. אל תאמר כה אמר ה'. שהוא אלהיכם. כ"א ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. שהוא כדובר ה' בם. וכן אשר אני מביא אתכם שמה. ולא אשר היא מביא. למען יעשו רושם בשתי בחינות. (א) שיעלו על עצמם. כאלו הוא ית' בעצמו מדבר בם. (ב) כי ידענו מאמר רז"ל (חגיגה י"ד) כי הבל פיו היוצא בדברו נעשה מלאך. כמאמר רבי יוחנן. וההבל ההוא פועל ישועות בקרב הארץ ומהוה הויות כד"א (ישעיה נ"ח) כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי וכו'. ואומר (תהילים ל״ג:ו׳) וברות פיו כל צבאם. ומה גם עתה שיעשו רושם בשומעם מפיו כענין במ"ת. ע"כ צוה ית' כי גם שלדבר פה אל פה עם ישראל אין להם הכנה. לפחות הדברים אשר ידבר משה אליהם יהיו אותן אשר יצא מפי יתברך שלא יבצר מהן מלהתעורר ההבל ההוא. בהאמר אותו הסגנון לעשות רושם בלב בנ"י השומעים וזהו דבר וכו'. ועם היותך המדבר ואמרת אליהם אני וכו'. כלו' כאלו אני דובר בכם והם הדברים שיצאו מפי:

3וענין הכתובים שאמר איני צריך לאמר לכם שלא תמירני באלהיהם חלילה. כ"א שבהנחה שאני ה' אלהיכם ואותי לבד תעבודו. עכ"ז כמעשה ארץ מצרים וכו' אשר יעשו לאלהיהם. לא תעשו לי לעבדנו כמעשיהם. שהוא להתגודד כמשפטן וכיוצא. והוא כי תאמרו שאולי להיותן אותן העבודות גדולות. בלתי ראויים להעשות לזולתו נענשו וא"כ טוב לעשותן לה' לבדו. ובחקותיהם לא תלכו. מהלך שלכם. שהוא לעבוד בהם את אלהיכם. ושמא תאמרו אחר שהכונה לשמים. מה בין אלו לאלו. לז"א את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו בלבד. ולא מצרים. כי בשל המצרים אין להם סוד ותועלת. אך בהיות משפטי וחקותי. יסכון לכם ללכת בהם. אני ה' אלהיכם. והוא כי מצות ה' נעשים מלאכים לעושן ומלוים אותם בכל אשר ילך. ואמר הוא ית' כי לא בלבד המשפטים עצמם והחקים הולכים עם עושיהם שהם המלאכים. כ"א גם ללכת בהם אני ה'. כלומר במצות. כי אלך בהם אני ה' אלהיכם. נמצאתם מלווים מן המלאכים וממני אני ה' אלהיכם. וזהו ללכת בהם. ומי הוא ההולך בהן. אני ה' אלהיכם. והנה עד כה לא אמרתי שתחלו לעשות בחקים. כ"א במשפטים שהדעת מחייבם. כי אמרתי את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו. אך עצתי היא תהפכו השיטה. כי ושמרתם את חקותי תחלה ואח"כ ואת משפטי תשמרו. כי טוב לכם לסמוך עלי מלסמוך על דעתכם. ומה שאני מעמיס עליכם בדבר. לא לעעני. כי איני צריך לכם. כי אם צדקת מה תתן לי. כ"א להיטיב לאדם. וזהו אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שהוא לתועלתו. כי אני איני צריך לכם כי אני ה' בין קודם עשותכם המצות בין אחרי כן. אני בהווייתי:

4או יאמר דבר אל בני ישראל. ענין אחד. שעל ידו ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. שעם היותי ה'. המורה שהוא בורא כל. אני מכנה שמי עליכם בלבד. והוא סור מרע. ואחר כך עשה טוב בכל. והתורה התחיל בסור מרע. ואמר כמעשה ארץ מצרים וכו'. והוא כי תרחקו מן הדומה לכיעור פן תבואו אל הכיעור. וזה אומרו כמעשה בכ"ף הדמיון. לומר דבר הדומה למעשה ארץ מצרים. שהוא כמעשה ולא מעשה עדיין. לא תעשו. וע"י כן שתרחקו ממה שהוא כמעשיהם. ימשך שובחקותיהם לא תלכו כי אם הדומה לכיעור מעשיהם תעשו גם בחקותיהם תלכו. והנה היה מקום לומר. האם אשר ראו במפלת מצרים ואשר ראו במפלת כנען. האם יעשו כמעשיהם. לז"א אשר ישבתם בה. ואמר אשר אני מביא וכו'. לומר מה שתטעו לעשות כמעשה ארץ מצרים. היא כשומכם לב אל אשר ישבתם בה ועצרו כח המצרים לעכב אתכם שמה רד"ו שנה. אולי יעלה על רוחכם שיש במעשיהם ממש אלא שבאחרונה נתקלקל. וכן בארץ כנען במה שתראו אשר אני מביא אתכם שמה. ולא אביאכם ע"י מלאך. תתנו כח בצד מה למעשיהם. שע"כ הוצרך הוא ית' בכבודו ובעצמו להפילם. ועל שסוף סוף אלו ואלו נפלו. ע"כ תשגו כי תעשו כמעשיהם בכ"ף הדמיון להורות כי אשר לא חכמו לשנות מעט לתקן הדבר נפלו. שאל"כ איך מעשיהם עמדו להם. ועוד ידם נטויה. אלא שצריך מעט שינוי. ותשנו לטוב מעט מן הנהוג. לקיים כל דבר. ואמר שיזהרו פן מן הקל יבאו אל החמור. ואחר צווי הסור מרע פירש העשה טוב. ואמר את משפטי שהן שהדעת מחייבן תעשה. שהוא למה שהם משפטי. לא להיותם צודקים בסברא. וכן את חקותי תשמרו ולא לאהבת השכר רק ללכת בהם בלבד. שהוא כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. אז אני ה'. מתייחס בכבודו להיות אלהיכם. וזהו אני ה'. והוא אשר אמר למעלה ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם. ואמר מה שייחסתי את עצמו ליקרא ה' אלהיכם הוא בהיותכם מכוונים שלא על מנת לקבל פרס. אך אם ושמרתם את חקותי וכו' על מנת לקבל פרס. אפי' של חיי עולם. שהוא אשר יעשה האדם וחי בהם. אז אני ה'. כלומר נאמן לשלם שכר. אך לא אני ה' אלהיכם. כי לא אכנה אלהותי עליכם רק בהיותכם לי כעבדי' נמכרים המשרתים שלא על מנת לקבל פרס. וזה אומרו למעלה אני ה' אלהיכם ובפסוק שאחריו אני ה' בלבד:

5או יאמר מעין זה ושמרתם את חקותי. לומר אשר כתבנו במשנת (אבות פ"א) אנטיגנוס איש סוכו שדקדק בלשונו שלא אמר ע"מ שלא לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין וכו' שלא ע"מ לקבל פרס. שהוא אינו אומר שתכוונו על מנת שלא לקבל שיורה כי איננו חלילה. או שתגעלו בו. כי אם שלא תעשו על מנת לקבל פרס בהכרח. כשכיר יקוה פעלו אך אם יותן גם את הטוב תקבלו. כי אין הכונה רק שאתם תעשו את שלכם להתחייב חנם. והוא יעשה את שלו להרבות לכם שכר עד בלי די. וזה יאמר ושמרתם את חקותי כלומר למה שהם חקותי שלי. וכן את משפטי למה שהם משפטי ולא שאין שכר חלילה כאשר טעו הצדוקים במאמר התנא. כי אם שתעשו את שלכם. אף הוא יעשה את שלו. כי דעו כי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. והוא מאמרם ז"ל (ברכות י"ז) העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו'. אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והוא אשר ביארנו במקומו. כי שני מיני אושר יש להם לעה"ב. א' החיים הנצחיי ב' התענוג שמתענגים באורות מצותיהם אשר קיימו כי הן הן המתענגות ומעטרות אותם בעה"ב וזהו יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי אורות ושרפי קדש אשר עשו בתורה ומצות שקיימו הן הם עטרותיהם. וזה יאמר וחי בהם. כי האדם המקיים חוקים ומשפטים יעמד חי בהם. בחקים ובמשפטים עצמם. כי הן הם אורות ומלאכים הדבקים בם ומעטרים אותם ותבטחו בזה. כי אני ה' נאמן לשלם שכר: