תורת משה - אלשיך, ויקרא כב:כו

1וידבר ה' כו' . שור או כשב כו' ראוי לשים לב (א) אל אומרו שור או כשב או עז שהוא שם הגדולים ומהראוי היה יאמר בן שור או כשב כו'. (ב) כי מאומרו והיה שבעת ימים תחת אמו יראה כי דרך רחמים הוא. וכן יראה מרז"ל (ויקרא רבה פ' כ"ז) שאמרו. יודע צדיק זה הקב"ה. נפש בהמתו והיה שבעת ימים תחת אמו. ורחמי רשעים אכזרי זה המן להשמיד כו' טף ונשים כו'. אך מאומרו ומיום השמיני והלאה ירצה יראה כי על כן לא לרצון היה עד הח' היה העיכוב. (ג) מה זאת היחוס של ענין אותו ואת בנו עם האמור. (ד) אשר סמך ענין וכי תזבחו כו' כי אין לו קשר וייחוס עם הקודם כלל:

2אמנם כללות ענין הכתובים יסוב על שורש משרשי התורה וגדול ליהודים היא כי המיתה לשם ה' הוא רחמים גדולים מהחיים. ובזה היחל ואמר שור או כשב כו' לומר הנני מרחם הב"ח באומר והיה שבעת ימים תחת אמו שהוא נחת רוח להם כי רחמיו על כל מעשיו. וזה יורה אומרו והיה שהוא לשון שמחה כי שמחה ונחת רוח הוא לשניהם. אך דע איפה כי אין נחשבים חייו לרחמים כ"א בעוד שאינו ראוי למזבח כי אחרי כי אין לו רחמים גדולים מלישחט והקרב לשם ה'. וזהו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה. שהוא על שעבר עליו קדושת יום שבת על כל פנים כלומר שאם מתחלה היה נרצה לא היה השבעת ימים תחת אמו. והנה היה מקום לעלות על לב כי מה שאין הוא ית' מרחם עליו יותר משבעת ימים אינו אלא על כבודו ית' שלא יחסרו קרבנות על מזבח ה' אלא שימתין עד יום שמיני למה כי עדיין לא נשלם ונתחזק הולד ליקרא שור או כשב או עז מיום הולדו עד עבור עליו שבעת ימים. לזה פתח ואמר שור או כשב או עז כו' לומר דע וראה כי שור או כשב או עז יקרא כי יולד כי אינו כאדם שצריך זמן ליקרא איש כי הוא הולך וקונה שלמות אלא שריתם ה' עליו רחמים גופנים טרם ירצה לקרבן ה' שהוא מיום השמיני והלאה. והראיה כי לא להנאת המזבח אני עושה כי הלא שור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום א' ואם להנאת המזבח היה הענין היה להתיר במוקדשין להרבות קרבנות במזבח. אך אין זה כ"א ע"פ סוד כל דבר הגלוי לה' אל דעות ועוד ראיה כי לו חפץ לפניו בזבחים ועולות היה לו לצוות על דברי עולה וזבח לרוב. אך אדרבה הלא כה דברי וכי תזבחו זבח תודה לה'. כלומר כאשר תזבחו יהיה זבח תודה לה' ולא עולות וזבחים הבאים על חטאים שאנו חייבים עליהם קרבן. והוא מאמר הכתוב (תהילים נ׳:כ״ג) זובח תודה יכבדנני שהוא בלי עון וחטאה. וזהו וכי תזבחו זבח תודה. כלומר וכאשר תזבחו יהיה זה זבח תודה כי זה הוא כבודי ואף גם זאת לא אכריחכם כ"א לרצונכם תזבחו אם תרצו ואם תחדלו. ואל יעלה על רוחכם לומר הלא טוב היא העולה שכולה כליל לגבו' מהתודה הנאכלת לבני האדם כהנים ובעלים לז"א הביטו וראו כי כך הוא הנאכל לבעלים כנאכל לאישים כי הלא אנכי מצוה כי ביום ההוא יאכל ולא תותירו ממנו עד בקר ולולא היה לפני הנאכל לבעלים כנאכל למזבח לא הייתי מקפיד על הנותר:

3או יאמר לרצונכם לומר דעו נא כי טובה התודה מכל יתר זבחים כי הלא זאת לרצונכם תזבחו ולא בתורת חובה על חטא. וא"כ את מי אחזיק טובה ביותר אל המביא דורון ברצון ונדבה או אל אשר חטא ומחויב על כרחו ליתקן אל אשר עותו. ולא תגעל נפשכם בתודה על שנאכלת לבני אדם מה שא"כ לעולה אשר היא העולה לגבוה. כי הלא גם זאת חשובה כמוה כי הלא צויתי ביום ההוא יאכל ולא תותירו וכו' כמצותי על הנאכלת לאשים כמדובר ובחרו בתודה מבקרבנות הבאים על חטא עם שרבים ונכבדים יהיו הוא כי אני ה' וכו'. כלומר אדון הכל ומהו' כל יצור נברא ומה בצע אלי באלפי אילים כי הלא הכל שלי:

4או שעור הכתוב מקושר אל פסוק שאחריו והוא מאמר שמואל אל שאול (שמואל א ט״ו:א׳) באומרו החפץ לה' בזבחים כשמוע בקול ה' וכו'. והוא כי שאול אמר אליו כי חמל העם על מיטב הצאן לזבוח תודות לה' והשיב כי לא בחר ה' במתנות ודורנות כשומע בקולו ועשו' מצותיו. כי אינו כמלך ב"ו הצריך למתנות עמו כי אם לא יתנו לו יהיה עני ואם יתנו לו יהיה עשיר. כי הוא ית' אמר וכי תזבחו זבח וכו'. ותנהגו בו דין קרבן שביום זבחכם יאכל וכו' הלא אני ה'. וכאשר ושמרתם מצותי וכו' שהן המחוייבות בלי קרבן כ"א עשות מצותי ג"כ אני ה' בהוייתי וכאשר בעשותכם הזבח כי אני ה' לא שניתי כמלך ב"ו שיש בו שינוי מזמן שאינו מקבל לזמן שמקבל:

5או שעור הענין בדרך אחרת מעין הקודם לו' הלא אמרת כי לא לתועלתי אני אומר מיום השמיני והלאה שירצה לקרבן אשה. שא"כ למה אמרתי שאותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד אף במוקדשים. ועוד שא"כ היה ראוי אעשה עיקר מהעולות כי היא העולה על מוקדה באשי ה' ואדרבה אני אומר וכי תזבחו שיהיה זבח תודה הנאכלת כל הבשר לכהנים ולבעלים ולא למזבח כ"א ביום ההוא יאכל עד בלתי השאיר לבקר הלא אתם האוכלים ולא אני כי אני ה' שאין לפני אכילה חלילה. וכן בכל המצות איני כמלך ב"ו כי כל מצוה אשר יצוה על עמו הם להנאת עצמו. אך לא כן אנכי עמכם כי הלא ושמרתם מצותי ועשיתם אותם אני ה' הבלתי צריך לכם כמלך ב"ו כענין (איוב ל״ה:ז׳) אם צדקת מה תתן לו. אך מכל זה תראו כי הכל הוא להנאתכם ולטובתכם שאני מבקש המצאות ומצות להטיבכם על ידן: