תורת משה - אלשיך, ויקרא כג:לג

1וידבר ה' כו' דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה כו'. ראוי לשים לב. (א) על אומרו לאמר זה פעמים. (ב) או' השביעי הזה כי מלת הזה היא יתירה כי מי לא ידע כי חדש השביעי הוא תשרי. (ג) כי בחג המצות נאמר חג המצות לה' ואח"כ אומר שבעת ימים מצות תאכלו. ופה הוא אומר חג הסוכות שבעת ימים לה'. (ד) שאחר אומרו חג הסוכות שבעת ימים לה' היה לו לסמוך מיד מקרא שכתוב בסוף הענין בסוכות תשבו כו' כי בסוכות הושבתי את בני ישראל כו'. (ה) למה יקרא את החג על שם הסוכות ולא על שם הארבעה מינים או ע"ש אלו ואלו. (ו) או' אלה מועדי ה' טרם כלות כל ענין המועד השלישי הזה שאח"כ הוא אומר אך בחמשה עשר כו' תחוגו את חג ה' ולקחתם לכם כו'. (ז) כי הלא כבר נאמר למעלה אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם ולמה חזר לאומרו פה. (ח) או' מלבד שבתות ה' כו' למה הכניס ענין זה בנתים. ומי לא ידע כי מלבד שבתות ה' היה כל האמור. (ט) או' אך בחמשה עשר יום כו' זה האך מה בא למעט. ואם הוא כאומרו אבל ושולל דבר מהאמורים למעלה. ראוי לדעת מה הוא כי הלא הכל ענין אחד מועד זה עם שאר מועדי ה' שהזכיר. (י) או' פה באספכם את תבואת הארץ שאם הוא כי על שמחת האסיפה ראוי לחוג לפני ה' שזיכנו אליה הלא למעלה בהחילו לצוות על החג באומרו בחמשה עשר יום לחדש השביעי חג הסוכות כו'. שם היה ראוי יאמר בט"ו לחדש כו' באספכם את תבואת הארץ חג הסוכות כו'. (יא) או' תחוגו את חג ה' כו' למה שינה כי בכל המועדים אינו אומר רק חג לה' או פסח לה' אך לא קראו פסח ה' או חג ה' כזה. (יב) למה חזר ואמר שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון כי כל זה נאמר למעלה. (יג) אומרו ולקחתם לכם כו' למה לא נאמר למעלה בהזכירו יום הראשון ושביתתו. גם באו' לכם אם ידרש דבר מה באומרו לכם מלבד דרשת רז"ל (מס' סוכה ד' ל') באומר משלכם. (יד) אומרו ושמחת' לפני ה' שבעת ימים על הד' מינים שאינו רק יום א' לפני ה' בבית המקדש. שאם הוא על שלמי חגיגה לתשלומין היה ראוי ליאמר למעלה בהזכירו הקרבנות. (טו) או' וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה כי הרי נאמר זה למעלה. (טז) או' בחדש השביעי תחוגו אותו מי לא ידע כי בחדש השביעי יחוגו אותו כי הרי נא' פעמים. (יז) למה חזר ואמר בסכות תשבו שבעת ימים פעם שנית. וגם אחר שהפסיק בד' מינים. (יח) או למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי כו' למה נאמר טעם זה פה ולא למעלה. וגם למה לא עשה ית' ג"כ זכר למן ולבאר כאשר לענני כבוד. (יט) אומרו אני ה' אלהיכם למה נאמר פה. (כ) אומרו וידבר משה את מועדי ה' כו' למה נאמר כי מי לא ידע שמשה ידבר מה שדבר לו ה'. אמנם לבא אל הענין נשית לבנו לדעת על מה וה' צוה לנו יתב' לחוג את הסוכות כי הנה חג הפסח היה על גאולתינו ממצרים וגם חג השבועות על מתן תורה. אך חג הסוכות אין דבר נעשה לנו בזמן ההוא שעלי' יחוגו וינוע איש איש מקרב ביתו לעלות כלם לגנות לשבת שבעת ימים בסוכות ואם אמרנו שהוא על אשר הקיפנו יתב' ענני כבוד כפשט הכתוב למען ידעו דורותיכם כו' נעשה ג"כ זכר למן ולבאר' של מרים כי שלשת הדברי' היו גדולי' וטובי' ולמה יגרע נס הנעשה ע"י משה והנעשה ע"י מרים מהנעשה ע"י אהרן. אך הנה מרגלא בפומייהו דרז"ל (בתנחומא פ' בחקתי) כי מאז ברא הוא יתב' את העולם היה נתאוה להיות לו דירה בתחתונים שהוא למדקדק לשונם ז"ל אשר ירמיה דבר באו' היכל ה' היכל ה' המה. שאחשוב הוקשה לרז"ל כי מה ראה יתב' לעשות עולם גשמי ועכור בארץ הלזו. ע"כ אמרו כי לא מהארץ עשה עיקר כי מה הארץ והאמנם ישב אלקים על הארץ. אך כל כוונתו לא היתה רק על בני אדם גם בני איש כי חלק ה' נפשם ובקיימם תורה ומצות יזדככו ויתלבנו עד מושב אלקי' יהיו. וכמאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כי בתוכו לא נאמר אלא בתוכם כי היכל ה' המה. וזהו מתק לשונם באו' נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים ולא אמרו בארץ כי על בני אדם שוכני ארץ אשר תחתונים המה כיוונו שבשבילם נברא העולם שלא ברצון מלאכי אלקים האומרים מה אנוש כי תזכרנו. נמצא כי בני האדם על ידי קיום התורה ומצותיה מקיימים העולם:

2והנה לבא כונת יתברך אל הפועל בחר בצדיקים שבהם עולם מתקיים בקיימם תורת ה'. וע"כ הטיבו אשר דברו רז"ל (בשמות רבה). באומר' בראשית ברא אלקים כו' בשביל צדיקים שנקראו ראשית נברא העולם בשביל התורה שנקראת ראשית נברא העולם כי זה וזה גורם קיומו כנודע. והנה כאשר היו ישראל במצרים לא היה לא ישראל ולא תורה כי עע"ג היו אבודי' גופם ונפשם. ואלקינו מרחם את גויתם הוציאם משם מעבדות לחרות בט"ו בניסן ואת נפשם ראה והתקין ע"י מתן התורה בששה בסיון וביום ההוא נתבסם העולם ונתקיים. כמאמרם ז"ל (שבת דף פ"ח) ויהי ערב ויהי בקר יום הששי שכל כללות בריאת העולם הי' תלוי ביום הששי של מתן תורה. ויהי היום יום י"ז בתמוז עשו עגל בחורב וישתחוו לו במחרתו וביטל מתן התורה כי בו ביום נשתברו הלוחות ונסתלקה שכינה למעלה ונתחייבו כליה. לולא משה בחירו יתברך עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית והוצרך לתקן הדבר עד מוצאי יה"כ שירד משה מן ההר בלוחות שניות וחזרה תורה למקומה ע"כ אמר אלקים הנה בצאת ישראל ממצרים הטבתי להם בעצם. ולפי דרכם היו מכינים דרך לקיום העולם לכבוד הבורא ית'. וכן במתן תורה הטהרתם והשגת' מעלה גדולה כי מי גוי גדול אשר שמע קול אלהי' כהם. והיה ע"פ דרכם כבוד אלקי' שהיה עולמו מתקיים. על כן אמר אלקים הנה על אשר קבלתם חובת יציאת מצרים ראוי תחוגו את חג המצות על הנוגע לכם וגם אני עמכם כי גם הם לי שבתון למעלה כאמור במועדי' וכן בחג השבועות עיקר. הענין היה לישראל שהשיגו מה שלא השיגה שום אומה ולשון. וגם הוא יתב' חוגג עמהם כי אליו יתב' שבת ומקרא קדש. אך חג הסוכות אמר אלהי' הנה זה עיקרו נוגע אלי. כי הלא אחר שהוצאתי אתכם ממצרים ונתתי לכם את התורה והייתי שורה עמכם בארץ. כד"א (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני קלקלתם הכל בעגל והי' העון נכון למועדי רגל. והיה כבודו יתב' מתחלל חלילה. בין לפני מלאכי השרת למעלה כי יאמרו הלא אמרנו לך מה אנוש כי תזכרנו. והביטה וראה על מה שוא בראת כל בני אדם. בין מהמצרים כמאמר משה (שם ל"ב) למה יאמרו מצרים כו' ועל הכל כביכול התישו צור ילדם כמאמר התור' (דברים ל"ב) צור ילדך תשי שהוא על ידי העגל ע"כ בשובם אל ה' ונרצו לפניו יתברך ויתן להם תורתו בלוחות שניות ונתקן דבר כבודו וצוה לעשות משכן להשרו' שכינתו בתוכו ולקיים העולם כמאמרם ז"ל (בשמות רבה ובתנחומא פ' תרומה) שלא נתבסם ונתקיים העולם עד הוקם המשכן כי אז היו לעולם שלש רגלים לעמוד. כי הי' גמילות חסדים ותורה ועבודה ואז הוסרה חרפת מלאכי השרת האומרים לפניו ית' כי טוב היה שלא נברא העולם השפל על חטאת ישראל שהיו גורמים איבודו. ע"כ בזמן שנתקן כל זה ראו לחוג חג גדול על כבוד אלהי עולם ה' כי נתבסם כבודו ונתקיים העולם אשר ברא. ועל הכל אשר הגדיל אז כח ה' בעולם חלף אשר נאמר על עון העגל צור ילדך תשי כי ע"כ יאות עשות שמחה רבה מאד והנה היה תיקון הדבר במחרת יום הכפורים. וע"כ סמך ליום ההוא צוה לנו ית' לחוג את חג הסוכות שהוא חג ה'. ואנחנו נחוג ונשמח ונעלוז על שמחת ה' נמצא כי פסח ושבועות עיקרן עלינו על אשר היטיב הוא ית' עמנו וה' קוראם מקרא קדש ושבת לה' בשבילנו. אך חג הסוכות הוא בעצם וראשונה חג ה' לכבודו ית' ואנחנו חוגנים את חגו כמאמרו ית' באומרו תחוגו את חג ה' כאשר נבחר בס"ד:

3והנה על הדרך שקרה בעת צאתם ממצרים על ענין חג הסוכות מעין זה יקרנו בכל שנה ושנה. כי מראשית השנה יתלכלך האדם בדברי עונות גברו מנו ומראש השנה והלא יעשו תשובה ויתוקן העולם מאשר היה מתקלקל כל השנה ביום הכפורים. ולכן ע"י התיקון שהוא שמחתו ית' יהיה חג לה' בחג הסוכות ואז מתמלא חסד על העולם. וע"כ אז הוא ניסוך המים ושמחת בית השואבה ששואבין שם רוח הקודש מה שאין כן בשום חג מהראשונים:

4ונבא אל הביאור אמר דבר אל בני ישראל לאמר כלומר מה שראוי לאמר אינו שיהיה חג זה בניסן על הענני כבוד כי אם בט"ו יום לחדש השביעי. והטעם פירוש באומרו הזה. שהוא להיות חדש זה כי אז עלתה ארוכת ישראל ותיקון העולם. בין בצאת ישראל ממצרים כי אז באותו חדש היה התיקון כי במחרת יום הכפורים ירד משה בלוחות שניות וברצון טוב ובבשורות עשות המשכן להשרות שכינתו בתוכו. וכן בכל דור החדש ההוא כפרה לישראל. שהוא תיקון העולם והארת כבודו ע"י כפרת ישראל באופן כי החדש השביעי הזה הוא המיוחד אל החג:

5או יאמר מעין הקודם כמאמרם ז"ל (שמות רבה) כי בשלשה דברים העולם עומד וכו' עד מתן תורה היה מתקיים בעמוד אחד הוא ג"ח משניתנה התורה היו שני עמודי' והיה העולם רותת עד שנעשה המשכן והיתה עבודה. והנה העמוד ראשון הוא ג"ח של אברהם והוא מאמרם ז"ל (שם) כי אברהם היה כמריש הסובל קורות שמב' צידיו כך אברהם היה סובל עליו דורות שלפניו ושלאחריו. אך מה שראוי לשום לב הוא איך תחלה בעמוד אחד לא היה רותת ואחר כך בשנים היה רותת. אך קודם קיום תורה לא יחשב ה' להם עון ע"כ זכות א' מספיק. אך כשניתנה תורה יש חטאים. ועל כן העולם רותת עד שבא עבודה לכפר:

6ונבא אל הענין והוא כי בפסח היה גומל חסד כמו דאת אמר גומל חסדים טובים וכו' ומביא גואל וכו' שהיא יציאת מצרים. ועל כן נעשה חסד כל דכפין ייתי וייכול הוא עמוד א'. בשבועות בא עמוד שני הוא תורה. והיה עדיין העולם רותת עד מחרת יוה"כ שבאה עבודה. ואז שנתבסם העולם הוא חג לה' בשמחה בעצם וזהו לאמר כו':

7או יאמר לאמר כלומר הנה בחג הזה יש סוכות ויש ד' מינין שבלולב מה שבאו לאמר הוא בחמשה עשר יום כו' חג הסוכות. כלומר אך לא שיקרא על שם ד' מינין. והטעם הוא כי הנה כל תיקון העולמות ושמחתו יתברך תלוי בצדקת וכשרון עם בני ישראל וכל כשרונם וצדקתם וחסידותם תלויה בדבר אחד בלבד. הלא היא בהכיר כי הן האדם היה כאחד ממלאכי השרת כי נפשו רוחניות מעל השמים כבודה ושם לה דירת קבע ובבואה אל העולם הלזה היא כאומרים לה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי והכינו שם מכל מאכל אשר יאכל בעולם העליון כי שוב תשובי אל דירתך הקבוע. ושם תאכלו לחם אשר תביא מעולם העראי מתורה ותרי"ג מצותיה כי היא לחמך לנפשך. והעושה כן ינחל ארץ העליונים ויקים ארץ התחתונה כי יריק עליה רוח שפע ממרום להכין אותה ולסעדה כי הלא אשר שם שומה זו בלבו כמקרה ההולך מביתו וארמנות מנוחתו ועזב אשתו ובניו ללכת אל עיר להסתחר ולהביא טרף לביתו יקרנו. כי הלא לא יהיו כל מעינייו על אשר יאכל ואשר ישתה ואשר יתכסה אם יהיה מאכלו בריאה או רזה או אם יאכל למעדני' או פת חריבה או יכסה בגד עדים או מכלול. כי יאמר הלא פה אורח נטה ללון אני. וחנכי בדרך למה אחיש על דברי עדונים כ"א מן הבא בידי. ואם אשכבה בין שפתים או אשים אבן מראשותי הלא כמה כרים וכסתית מרוקמים וטובים לי בבית מנוחתי אשר אני הולך שמה. ואם פה פת במלח אוכל שם אתעדן כי אוכל למעדני' כי שם הוא העיקר כי שם ביתי. באופן אסוף יאסוף כל הון יקר ימצא קבץ יקבץ כל כלי וילך לביתו להתעלס באהבה. על הדרך הזה אשר דעה יקנה לחשוב מחשבות בלבו לאמר הלא העוה"ז עראי הוא אשר שלחני אלהים לשאת ולתת ולהרויח בנכסים רבים וחשובים תורה ותרי"ג מצות. וכל הימים אשר אני פה כהולך בדרך אחשב. ולמה אשית לבי אם מעט ואם הרבה אוכל או תשתה אם יעשר או אם יחסר חילי אם אתנה לבושי שק או אכסה עתיק אם לפתי משכבי ומרבדים רבדתי ערשי או אם על הארץ אישן הלא אין זה כ"א עראי כי אורח אני ובדרך אני הולך ויעבר עלי מה. כי הלא אל משכנות מבטחים ומנוחת שאננו' אני הולך כי שם ביתי בעולם העליון שם ארוה דודי' ואתעלסה באהבים ומה לי פה בעולם הלזה. כי אעשה בגינו ובגין עניינו והמה הבל ומה לי טוב כ"א שאשא עול תורה ומצות בעולם הזה החולף והולך. ואיגע בדירת עראי להעשיר בדירת הקבע. כי הנה איש כזה מקיים העה"ז ונוחל העולם הבא כר' חנינא בן דוסא (במס' תענית דף כ"ד וחולין דף פ"ו) שבת קול היתה יוצאת עליו ואומרת כל העולם נזון בשביל חנינא בני והוא די לו בקב חרובין וכו'. ועליו ועל הדומין אליו אחשבה דברה חנה באומרה. (שמואל א' ב') כי לה' מצוקי ארץ וכו' לומר כי לה' מנת חלקו מצוקי ודחוקי ארץ וישת עליהם תבל שיהיו יסוד עולם. וע"כ למה שכל עיקר צדקת הצדיק לקיים העולם ולהריק עליו שפע קדושה מלמעלה ולנחול עה"ב. ע"כ בבא ית' לחוג חג שמחת צדקת עמו וכפרתם עשה עיקר החג מישיב' בסוכות כי כל הכשרון המעשה וצדקת כל צדיק לשית על לבו צאת מדירת קבע ושבת בדירת עראי. כי בזה החי יתן אל לבו כי אין זה כ"א רמז הרומז על הארץ ועל הדרים עליה יתנו אל לבם כי זאת תורת האדם יהיו עיניו פקוחות לראות כי אין זאת דירת קבע כי אם בעולם העליון וביום הולדו יצא מדירת קבע ובא אל דירת עראי.

8וזה רמז שבעת ימים רמז אל ימי שנותיו ע' שנה שייחד כלם שבעים שנה דירת עראי המה כ"א יאריך יותר הוא כעצור בעוה"ז. והוא מה שביום השמיני עצרת היא ובכלם ישמח עם ה' אלהיו כי ברוב ההבל העה"ז יחשוק בעה"ב וערב' לו מעתה כאלו זורח הוא שם עם ה' מהיום ולאחר מיתה. כי יהיה לו העה"ז כסוכה בכרם ולא כבנין קיים וישמח ויעלוז במחשבתו זאת לעבוד את ה' בשמחה ובטוב לבב. הוא רמז שמחת חג הסוכות למען דעת כי אל זה יביט כי הסוכה היא העה"ז ע"כ צוה לנו ית' תדמה לה"א שצורתם שתי דפנות כהלכתן ושלישית אפילו טפח. הוא כרעי דה"א והוא כי העה"ז נברא בה"א ומושפע להתקיים מהעולם העליון על יד טוב המעשה כי כל זכיות האדם נעשים עליו מלמעלה כצל המיצל על העולם ומקיימו והוא רמז אל הסכך שעל הסוכה שהיא העולם הזה. ועל כן נצטוינו בל יהיה הסכך מדבר המקבל טומאה לרמוז כי מה שהאדם עושה להיות צל על ראשו לא יהיה דברי עונות הנעשים עליו מסך טומאה להבדיל בינו לקונו כד"א כי עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם כי אם מצות ומעשים טובים הנעשים צל וחופה לחופף עליו. וגם לא תהיינה צדקותיו כבגד עידים שמתקרע ונעשה קרעים קרעים כנקבים וקרחות כן מצותיו וצדקותיו בלתי מעובי' רק זעיר שם זעיר שם. ואם לא יהיה כך להיות הסכך מעובה רק שכוכבי השמים נראים מתוכה לפחות לא תהיה חמתה מרובה מצלתה כי אם כצל עב מעובה קדושת המצות בל יהי' מקום לעבור רוח משפט ודין מרובה מזכיות. וגם לא יהיה במקום אחד אויר ג' טפחים והוא כי אויר ג' פוסלים הסוכה והוא כי חטא אדם עון א' או שנים עדיין לא עשה מעבר בצל זכיותיו לעבור בו דין ורוגז מלמעלה כי הוא ית' מעביר ראשון ראשון ועדיין הוא בלתי נפרד מהקדושה כי פחות משלשה כלבוד דמי אך בשלשו בחטא הם נמנים על כן אויר שלשה פוסל בסוכה. גם לא יהיה מדבר מחובר לקרקע רמז שלא יצרף לזכיות דברים ארציים וחומריים כענין פניות בחירות טובות וענייני העולם הזה וגם צריך יהיה מדבר שגדולו מן הארך להורות כי אין לאדם למעט עצמו ולהקטין ערכו ולומר מה אני ומה חיי אני הבל וריק כי כשרון מעשי יעשו סוכת קדושה על העולם ויקיימוהו כי עפר אני ואל עפר אשוב על כן העיר לבו לומר כי סכך הקדושה גדולו מן הארץ כי זכיות בני האדם שמהארץ המה הם העולים וממשיכים ומשפיעים מלמעלה שפע קדושה להריק על הארץ לקיימה. וסכך זכיות הלז שאדם צריך ליטפל בו לעשות צל קדושה על ראשו לא יאחר עד יגדל כדרך בחורים האומרים עדיין קטנים אנחנו נלכה נרוה דודי העה"ז לפחות עד כ' שנה שאין אדם בר עונשין לשמים עד עוברו מכ' ומעלה ומאז אביט אל האלהים ואלכה באורחותיו חמשים שנה עד מלאת ימי שנותי שבעים שנה. כי היא עצת מלך זקן וכסיל למען השקיעו בעניני העולם הזה עשרים שנה ושוב לא ישוב ממנו כי יעשה עיקר מהעולם הזה. לכן סוכה שהיא גבוה למעלה מעשרים אמה פסולה כי המאחר ממשות סכך תורה ומצות עד היותו למעלה מכ' שנה יעשה דירת קבע מהעולם הזה ודירת עראי בעינן וגם צריך לעשות סכך זכיותיו לשמו ית' להשרות עליו שכינה ולא למען בא עליו שפע מהמזלות או המלאכים ועל כן סכך שהוא למטה מכ' טפחים פסולה כי לא ירדה שכינה למטה שהוא כמפורש אצלנו שהוא למטה מעשרה מדרגות מלאכי'. והנה כל זה הוא בסכך שהוא רמז אל צל קדושת זכיות האד' אך הדפנו' הם זכר לעולם הזה ככתוב שע"כ היו שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח כצורת הה"א שבה נברא העולם הזה ועל כן כשרות מכל דבר כי חומרי הוא. וגם רמז השתים כהלכתן כו' הוא כי כל טוב העולם הזה נכלל בג' דברים שהם בני חיי ומזוני. ורמז לנו שהשתי' שהם בני וחיי טוב לגבר להשתדל ולבקש מאת האלהים יהיו לו כהלכתן גדולים וטובים אך בשלישית אפילו טפח יסתפק בו ולא יחוש רק יעשה שיהיה לו אותו הטפח שוחק שאם מעט אשר לו יחלקהו בחלקי זמניו ולא יצטרך לבריות:

9או ירמוז בהיות שוחק לרמוז לו הג' כי אין לו בעולם הזה שאין לו רק טפח שהוא קומץ הבלתי משביעו אל יתעצב אל לבו כי אם יהיה שוחק ושמח בחלקו ויהיה עשיר ויעבוד את ה' בשמחה וצריך לעשות לו צורת פתח. לרמוז כי אם ידחקנו יצרו להעציבו על דוחקו זאת ישוב אל לבו כי העה"ז רק כצורת פתח כפרוזדור לפני הטרקלין ולכן מי בער יעשה עיקר מעניניו ויפן למטעמותיו. והנה ברחב הסוכה אין שיעור כי יכול האדם להרחיבה עד בלי די רק שהסכך יכסה לה לרמוז כי יכול האדם לקיים העולם כלו על ידי סכך זכיותיו הממלאו כי צדיק יסוד עולם והיא נחלה בלי מצרים אך יש לו שעור למטה שלא תהיה פחות משבעה על שבעה שלא ימעט זכותו לבלתי השיג אפילו חלק אחד בארץ שבעה עממין שהיא נחלה במצרים:

10הנה כי לא על חנם קבע הוא ית' חג השביעי הזה על שם הסכות. כי למה כי שמחתו הוא כי לא שמח ה' במעשיו מאז ברא העולם עד הזמן ההוא כי עשרים דור שמאדם עד אברהם היו מכעיסים ובאים ומאברהם התחילה שכינה לרדת מרקיע שביעי לששי ולא שבתה לארץ כאשר נתאוה ית' שתהיה לו דירה בתחתונים שהיה תכלית הבריאה. וגם לא פסקה זוהמא עד מתן תורה ולא מלאו הימים לגמור מתנתם עד אשר עשו את העגל ולא נתקן עד עבור יום הכפורים שאז ניתנה תורה בלוחות שניות. והקהיל השה את ישראל לעשות לו מקדש לשכון בתוכם אז שמח הוא ית' ועל כבודו צוה לחוג את חג הסוכות כי היא שמחתו כמדובר. וגם בכל דור אין לו ית' ימי שמחה כחג הסוכות כי אז נקיים ישראל מכל עון אשר חטאו כי עבר עליהם יום הכפורים. וע"כ יען כי כל שמחתו ית' הוא על כשרונינו וטהרת נפשנו אם כן ראוי הוא כי זכר יעשה הוא ית' בחג ההוא אל השגת ישראל זה הכשרון הלא הוא על ידי הסוכות ככל הדברים הנאמרים באמת ברמז הנרמז ונמצא בהן למוצאי דעת כמדובר:

11והן זאת היתה כוונתו ית' לשום את ישראל באהלים בצאתם ממצרים לשני כוונות. (א) למען ידעו דורותיכם ישראל כי מה שמוציאם ממצרים לתת להם ארץ טובה לא לעשות עיקר מחיי העולם הזה היה לאכול לשבעה ולמכסה עתיק. כי אדרבה כל עיקר הכונה היא לעשות עראי מהעה"ז כי אהל הוא העומד לנסוע ממקום למקום כי מה שנותן להם הארץ ההיא אין העיקר רק לקנות בה חיי העה"ב כי שם עיקר תורה ומצות כנודע והעושה כן ינחל הארץ העליונה אשר לעומתה. (ב) להראות להם עולמם בחייהם כי היו מוקפים חומת קדושה וה' הולך לפניהם יומם למען יראו מעתה מעין העולם הבא כי היו מסובבי קדושה וה' הולך לפניהם:

12ונבא אל התכת הכתובים. והוא כי הלא כתבנו כי היותם בסוכות ז' ימים הוא רמז היות שבעה עשיריות שהם ימי שנותיו ע' שנה נעשה מהעה"ז עראי כסוכה בכרם. וסוכת החג על היות בחדש השביעי הזה כלומר הזה הידוע. כי בו נתקנו ונטהרו ונמחלו ישראל כי זאת היא שמחתו יתברך כאמור. ואמר חג הסכות שבעת ימים לה' כי על ידי היות ענין הסוכות שהיא דירת עראי ע' שנה נעשה האדם לה'. ולהיות רמז הז' ימים לז' עשיריות חיי האדם ע"כ ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת וכו'. כי הוא כנגד העישור הראשון שאין בו עונש. כי עדיין אין האדם בר עונשין. והנה כתבנו כי ביום חג ה' הלזה כי לה' הוא כי על כבודו נעשה החג. וגם הוא על טהרנו כי שמחתו עלינו הוא כמדובר. לכן בשמחה זו נאכל בסעודת החג גם אנו גם מזבחו יתברך. ע"כ כל מלאכת עבודה לא תעשו כלומר אך מלאכת שאינה עבודה כ"א אשר יאכל לכל נפש נעשה. למען נעשה מטעמים נאותים שלמים וכן רבים על שמחת החג. וכאשר אנו נאכל כן המזבח. כי שבעת ימים תקריבו אשה לה':

13וע"פ דרכנו רמז כי כאשר אנו מקיימים את עצמנו. גם את כל האומות נקיים וכל העולם. כנרמז בסוכ' צור' ה"א כמפורש למעלה. והוא באומרו שבעת ימים תקריבו שהם שבעים פרים הקרבים בשבעת הימים לקיים שבעים אומות בל יצדה העולם מהם כנודע. וביום השמיני מקרא קדש כו' שהוא על עישור שמיני שהוא אחר שביטל יצר הרע ובטלה תאותו. אז מקרא קדש יהיה לכם שאז אין חטא בו. והקרבתם אשה לה' להודות בשם ה' כי עצרת היא שהוא לשלם תודות לו יתברך על שעצור עצר אותנו בעה"ז ולמות לא נתננו. רק לחיים מימי שנותינו שבעים שנה והלאה בעישור השמיני. וזהו עצרת היא כל מלאכה כו'. ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו יתברך בחג המצות עצרת על יום השביעי ועשה אותו יום טוב. ופה אמר עצרת בשמיני ולא בשביעי ולא עשאו את השביעי יום טוב:

14אך הוא כי פה הוא מדבר על בחינת שנות האדם כי אז שובת על שעצרו יתברך בעולם. והוא עשור שאדם שוב' בו מיצרו. משא"כ בחג הפסח כי שם הוא על גאולתינו מעבדות. ועל כן שני ימים היו שם עיקר הנס. יום ט"ו שבו יצאו ממצרים. יום כ"א שבו נקרע הים ונצולו ישראל מחרב פרעה וכו'. כי אז אמר אויב ארדוף כו'. ולשמא יאמר איש הלא עיקר הנס היה ביום ט"ו. כי בשביעי כבר היו כנושעים. ולא היו שם העיקר רק שקיעת המצריים. לז"א עצרת הוא כי עצרת היה אז לישראל ועכוב גדול לינצל. כמ"ש ז"ל שהיו ישראל אז אם ליגאל אם ליטבע בים כמ"ש ז"ל (שמות רבה פ' כ"ד) על פסוק ויסע מלאך האלהים כו' והוא מפורש בכתוב ויושע ה' ביום ההוא את ישראל וכו':