תורת משה - אלשיך, ויקרא כד:יג

1וידבר ה' וכו'. הוצא וכו' . הנה באומרו ואל בני ישראל תדבר לאמר. אומרו לאמר הוא מיותר ומשולל הבנה כי אינו לאמר לזולת. ועוד כפל אומרו איש איש וכו'. ועוד אומרו אלהיו הל"ל אלהים. כי למה ייחס אלהותו יתברך אחר העושה רעה. ועוד באומרו כגר כאזרח למה הוצרך לפרש ב' הסוגים. ועוד אומרו ואיש כי יכה כל נפש אדם מה עניינו פה. וכן ומכה נפש בהמה מי הכניס דין זה פה. וכן דין מכה בהמה מלמטה אין כאן מקומו. וכן איש כי יתן מום בעמיתו כו' שבר תחת שבר כו'. ועוד למה חזר לומר פעם שנית ומכה בהמה כו'. ועוד למה חזר ואמר משפט אחד כו' אחרי אומרו למעלה כגר כאזרח כו'. ועוד אומרו וידבר משה כו' ויוציאו וכו'. כי אחר שתחלה נאמר למשה הוצא את המקלל למה קודם שידבר משה את כל הדינים האלו לא הוציאו אותו. ועוד כי למעלה אומר הוצא את המקלל. שיורה כי משה יוציאנו ואחר כך אומר ויוציאו שיורה שכל ישראל הוציאוהו. ועוד אומרו ובנ"י עשו כי אחר אומר וירגמו אותו אבן. מי לא ידע שעשו כאשר צוה ה' את משה:

2אמנם הנה אחרי צוותו ית' את משה הוצא את המקלל הזה. ראה והנה אפשר יאמרו נא בית ישראל. אין זה רק יען האיש גר או ממזר החמירו בו. לזה מה עשה הוא ית' דבר אל משה ואמר בני ישראל תדבר ענין אחר. כדי לאמר אחר כך האמירה שאמרתי לאמר להם שירגמו אותו אבן. בל יטעו לחשוב כי פנים אני נושא את האזרח על הגר. כי יקלל את מי שהוא אלהיו בין אזרח שמעולם היה אלהיו. בין גר שמקרוב הוא אלהיו. כיון שכבר הוא אלהיו דינו שוה כי ונשא חטאו. אך ונוקב שם וכו' שהוא הנדון שלפנים. אין הפרש בין זה לזה כי כגר כאזרח בנקבו שם יומת. כלו' וע"כ כמצותי להמית את הגר הזה. הייתי מצוה להמית גם אם אזרח יהיה ולא בלבד את השם הנזכר כ"א בנקבו שם סתם אחר שהוא א' מהשמות הקדושים דינו שוה. וזהו בנקבו שם יומת והראיה כי כן הוא כי הלא אם הייתי מחלק בין זה לאזרח. היה יוצא הדין שלא ישוה הממית הגר לממית אזרח. אך לא כן הוא. כי הנה ואיש כי יכה כל נפש אדם שמרבה הכל בין אם יהיה המוכה גר או אזרח. כי הנה הביטה וראה אל מי אשוה אותו אם לבהמה לומר שישלם ממון כמכה בהמה. אי אפשר. כי הלא ומכה בהמה ישלמנה הוא כי הוא נפש תחת נפש. כי מדמי ההשלמה יהיה נפש בהמה כמוה. כלומר אך אם יכה את הגר האם נוכל לומר שישלמנו ויקנה נפש בנפשו א"א. כ"א בבהמה נפש בהמה בנפש חברתה. לא כן בבני אדם כי מאי חזית דדמיך סומק טפי. דלמא דמא דהיאך סימק טפי. ומה גם בבחינת הנפשות כי אין נפש דומה להדרגת זולתה. ואין בלתו יתברך מכיר ערכן. ואם לנותן מום באדם נשוה את הורג את הגר. שאין נפשו חשובה כנפש איש אחד שלם מישראל. כ"א כמקצת איש כנותן מום בעמיתו במקצת גופו. גם זה א"א כי הלא איש כי יתן מום בעמיתו שהוא באחד מאיברי גופו תוכל לשער ממון כשיעור ההיזק. ולומר כי כאשר עשה כן יעשה לו. שבר תחת שבר. עין תחת עין שכל אלו מאברי הגוף. ונוכל לומר כאשר יתן מום באדם. כן ינתן בו מדבר הניתן ביד. שהוא ממון. כלומר אך לא בנפש הגר שלא נאמר לא יהא הגר כאיש שלם. כי הלא במה ישוער עד היכן מגיע שעור נפש הגר. בערך נפש זולתו לשער מכת נפש. לכן כלל הדברים הוא כי לא ניתנו הדברים לשיעורין. כ"א זה הכלל כי מכה נפש בהמה ישלמנה. נמצא אדם מישראל הקרוים אדם יומת בין גר בין אזרח. משפנו אחד יהיה לכם כגר כאזרח. ואין הפרש בין נפש לנפש. כיון שדרך כלל אני ה' אלהיכם כמוך כגר:

3או יאמר במשז"ל (סנהדרין פ"ד) כי בפסוק זה לא נאמר נפש בהמה כ"א ומכה בהמה. שהוא ללמד על מכה שאין בה מיתה שישלם לפי ערכה. ובזה יאמר לפי דרכנו אין לדמות את הגר כמקצת אזרח. לבלתי המית עליו את האזרח שהרג. וגם לבלתי שלם דמיו כגוף שלם. רק כנותן מום בעמיתו. כי הלא לא נוכל לשער ולומר כאשר עשה כן יעשה לו. ולא תאמר כי כאשר במכה בהמה יהיה הפרש בין דמי כלו לדמי מקצתו. כן בגר. אצל שאר ישראל יהיה הפרש בין זה לזה במכת נפש. לז"א ומכה בהמה שאינה מכת נפש ישלמנה לפי ערכה כי בה יש ערכין. אך מכה אדם בין גר בין אזרח יומת. כי אין בהם ערכין כ"א משפט א' כו'. כגר כאזרח כו':