תורת משה - אלשיך, ויקרא כה:לה

1וכי ימוך אחיך ומטה ידו וכו' . הנה גם פה רמז אשר כתבנו למעלה. שלומד דעת את העם בל יעמוד עשיר בדבר רע להרחיק את הקרוב מקריב כי יורש. וכחש בו כי לא קרוב אליו. הוא הפך מדתו ית' לאהוב את העני כי אל זה יביט אל עני וכו'. וז"א כי ימוך אחיך וכו' לומר כי ימוך ונתרושש מעשרו ונעשה רש אל תרחיקהו כי אחיך הוא. וזהו כי ימוך אחיך כי אשר תראה כי מטה ידו. עמך היא אך לא עם ה' כי אדרבה עמו ית' ידהו רמה. כי ע"י יסורין גדול מאד באיכות לפניו ית'. ע"כ והלכת בדרכיו והחזקת בו: או

2יאמר ענין מאמר ז"ל (בעירובין פ"ו) על פסוק ישב עולם לפני אלקים. שאמר דוד להקב"ה למה בראת עניים וישב עולם בשוה לפני אלקים. והשיב לו הוא ית'. א"כ חסד ואמת מן ינצרוהו. מי ינצור מצות חסד וצדקה. אם לא יהיו מקבלים. נמצא כי את העני הזה היה ית' מנכה עונותיו בייסורין אחרים. אלמלא שרצה הקב"ה שע"פ דרכם יזכו העשירים על ידם. באופן כי העשירים הם סבת דלות הדלים. וזה טעם גדול עד מאד להסיר לב ראשי עם הארץ מלקפוץ את ידם להטיב את העניים והאביונים. כי הלא העשירים סבת דלותם. וז"א וכי ימוך אחיך כלו' לאח יחשב לך להועילו. כי הלא מה שמטה ידו הוא על היותו עמך למען תזכה בו. שאם לא כן לא היה עני. לכן והחזקתה בו. ועל יעלה על רוחך כי כאשר אמרתי כי ימוך אחיך לא דברתי רק על אח ממש. כי הלא דע כי אפילו גר ותושב וחי עמך. באופן כי אשר אמרתי אחיך אין הכונה רק שגם הרחוק כי ימוך. אחיך הוא כמדובר:

3ואמר ומטה ידו והחזקת בו וכו' לומר כי לא תאחר עד יחזר על הפתחים להטיב לו. והוא משל אל הולך בדרך בזמן כפש וטיט. ויראה והנה איש בא בדרך ההוא. יחוג וינוע בקרב הרפש וטיט בתשו' כח. ויאמרו לאיש אשר כח בו להעריצו שלח ידך ותמוך יד החלש ההוא. בל יפול בטיט ההוא. כי היחל להתמוטט בו. ויען האיש ההוא הלא עודנו עומד על רגליו ולא נפל. אניחהו. וכי יפול אשתדל להקימו. ויעש כן. ועוד זה מדבר וזה בא יפול ברפש וטיט. וימלא מראשו ועד רגלו. פיו ועיניו גופו ובגדיו. בלא יוכלו יגעו בלבושיו לא ניכר בחצות כי גם כי אז יחרץ הגבור בגבורתו. ויתן יד ויקימנו ורחץ בשרו במים. והרב יכבס בגדיו לא יוכל לנקותם. ולטהר טינוף חלאתם. לא שליש ולא רביע הנקיון אשר היה בם טרם יפול. מלבד צער נפילה וכאב רצון החבטה. אופן כי מה זכו' תערכו לאשר הקימו אחרי נופלו. והיה לאל ידו מטרם יפול להחזיק בו ולתומכו שלא יפול. כי אדרבא קללה תחשב לו כי הוא היסב כל רעתו ככל החזיון הזה. הלא יקרה גם הוא לכל איש. אשר ספק בידו להחזיק ביד המתחיל לירד מנכסיו. כ"א כסף ילוה לו להסתחר בסחורתו. יהיה הולך ומרויח להתקיים בריוח. וישאר לו קרן קיימת וישאר חי בשכר. וגם קרנו תרום בכבוד. כי ירויח יותר מכדי מזונו. כי אז טוב לו מלומר מה לי לתמוך ביד המתחיל ליפול. אשר עודנו אוכל משלו. אניחהו עד כלות ממונו ונפרסנו מן הצדקה. כי לא זו הדרך הטובה חלילה. כי הלא הוא כמחזיק ביד הנופל תוך הטיט שיסעדנו בל יפול ברעה גדולה כמדובר. ויותר ממנו כי הוא כמקיים נפשו בגופו ויקרא חי מש"כ אחרי נפלו בדלות כי אז יחשב כמת וטוב לעשות יקרא חי כי אז חי חי הוא יודוך. וע"כ לפקוח עינינו בדבר הזה. בא האלקים ויאמר ומטה ידו עמך. והחזקת בו כו' וחי עמך. כלו' למה תתאחר מלהטיב לו עד יהיה עני חשוב כמת. באופן תהיה אתה חי והוא מת. וטוב הוא יהיה חי עמך ע"י שתחזיק בידו שלא יפול. כי אחרי נפלו עוד לא ירים ראש ויהיה מת עמך תמיד. וזהו והחזקת בו וכו' וחי עמך. ועל פי דרכו כיון באומרו והחזקת בו. לומר אל תאמר בלבבך כ"א ימוך אחי כמה אחים לו בכל ישראל. ואם מטה ידו ליפול יתקיים ע"י אחרים. וז"א והחזקת בו. כלומר אתה ולא שתהיה מהאומרים יתנו אחרים והוא לא יתן. וכמאמר התנא (אבות פ"ה) באומרו. ארבע מדות בנותני צדקה רוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים. יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו. יתן ויתנו אחרים חסיד. לא יתן ולא יתנו אחרים רשע ע"כ:

4והראוי להעיר הוא (א) למה יאמר ארבע מדות בנותני צדקה. והשנים מהם אינם נותנים כלום. (ב) אומרו רוצה שיתן ולא יתנו אחרים. עינו רעה בשל אחרים. כי הלא אחר שהרוצה שיתן ויתנו אחרים הוא חסיד. שיראה כי זה הוא לפנים משורת הדין. שאם לא כן הל"ל צדיק. וא"כ את מי יקרא צדיק הוי אומר את הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים. וא"כ היה ראוי יאמר יתן ולא יתנו אחרים צדיק. ואם זה הוא גרוע מצדיק על מה שאינו רוצה שיתנו אחרים. א"כ הרוצה שיתן ויתנו אחרים יהיה צדיק ולמה אמר חסיד. (ג) אומרו יתנו אחרים והוא לא יתן עינו רעה בשלו. כי היתכן יהיה איש באנשים תרע עינו בשלו. אך אין זה רק אדרבה מסכל היות מתעשר ע"י תת צדקה ועולה על רוחו שמה שנותן הוא מחסר משלו. ויראה לו כי בזה שהוא לא יתן עינו יפה בשלו. (ד) כי ע"ד הבבות הראשונות היה ראוי יאמר יתן ויתנו אחרים עינו יפה בשלו ובשל אחרים. לא יתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשלו ובשל אחרים. ואלו חסיד ורשע לא יאמר. (ה) כי הלא מדת הנקרא צדיק אינה במשנה והלא אין דבר בכל מצות ה' שאין בה מדרגת צדיק. ומדרגת חסיד. ומדרגת רשע. (ו) כי אחר שהצדקה היא מצוה גדולה מן התורה. גם יקרא רשע יתנו אחרים והוא לא יתן:

5אמנם הנה הקושי הראשון הוא מסולק למבין. והוא כי גם שהיה אפשר לצדד צדדין בדוחק. שלא על מי שאינו נותן כלום. הם השתי בבות של יתנו אחרים והוא לא יתן ובבות לא יתן ולא יתנו אחרים. אכן לשקר ידמה הדרך ההוא. כי הלא מה נשיב על ד' מדות בהולכים לבהמ"ד. והא' מהם הוא עושה ואינו הולך. אך האמת הוא כהא דתנן (בנדרים ל"א) הנודר מן המהולין אסור בערלי ישראל כו'. והוא למה ששורש כל איש ישראל הוא היות מהול גם אם יחטא ולא ימול מהול יקרא. כי אין הערלה בו טבעית כ"א כאריא דרביע עליה בעלמא. וההיקש בזה כל איש ישראל טבעו ושרשו הוא תורה. כי אם אין ישראל אין תורה. ע"כ כל ישראל יקראו הולכי לבית המדרש גם בלתי הולך. וכן כל ישראל טבעם ושורש' הוא עשות צדקה כד"א (בראשית י״ח:י״ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' לעשות צדקה כו' וכן מנו ישראל שלשה מדות מושרשות והשתים הם רחמנים וגומלי חסדים ע"כ אמר ארבע מדות בנותני צדקה. גם שיש חלוקות שאינם נותנים. ומעין זה(כתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות גירושין) על ארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. לתת טעם למה לא יקרא אנוס כיון שמתוך כפייה מודה:

6ולבא אל ענין המשנה. והוא כי הנה ראה התנא כי הבא לתת מדות בנותני צדקה. הלא יאמר כי שלשה המה ולא ד' ולא כגדר שגדרם התנא. כי אם יאמר כי הרוצה שיתן אחרים והוא לא יתן ואשר לא יתנו אחרים והוא לא יתן. שניהם רשעים עוברי מצות ה'. יתן ויתנו אחרים צדיק ולא יקרא חסיד. אם לא מתן בסתר. שהנותן והמקבל לא ידעו מי נותן ומי מקבל וכיוצא בזה. והרוצה שיתן ולא יתנו אחרים גם צדיק יקרא. ואין עושה כן להיות עינו רעה בשל אחרים. אלא שרוצה לעשות כל המצות שעינו יפה בשלו. ע"כ בא ויאמר כי לא כן הדבר. כ"א ד' מדות בנותני צדקה ולא שלש כאשר היה עולה על לב. ופי' ואמר רוצה שיתן כו'. והוא בשום לב ייתור מלת רוצה שהיה די יאמר יתן ולא יתנו. והוא כי אמר הלא העולה על רוחך. כי יתן ולא יתנו אחרים צדיק. ולא היה זה רק אם יתן. ולא היה שת לבו אל האחרים אם יתנו ואם יחדלו. אך זה לא כן הוא רק רוצה שיתן ולא יתנו אחרים. כי מלת רוצה חוזר אל הכל רוצה שיתן וגם רוצה שלא יתנו אחרים. כי רצונו הוא בהחלט שלא יתנו אחרים זה אינו צדיק. כי הלא עינו רעה בשל אחרים. כלומר אין דעתו בצדקה מצד עצמה לעשות רצון קונו וענייו ירחם. רק בשביל הנאת הטובה ושופע הבא אל נותנה. וע"כ חפץ בל יתהנו זולתו. באופן שע"י כן לא יקרא צדיק. כ"א עובר על ואהבת לרעך כמוך. וכן הרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן לא יקרא רשע. כי אינו שלא טובה הצדקה בעיניו. אלא שעינו רעה בשלו. והוא כי אם היה מואס במצוה לא היה חפץ יתנו אחרים צדקה וגם אל יעלה על לבך כי יסכל כי הנותן צדקה מתברך. כי זה מושכל ראשון לכל ישראל. אך הוא שכ"כ קשה בעיניו להוציא ממון מתחת ידו. כי גם שיודע שיתוסף לו הרבה אינו מוציא. ואיש כזה עינו רעה בשלו יקרא. כי עם שיודע בוודאי שיתוסף לו היא נמנע מלתת. ואשר היה יראה לך שהוא צדיק כשיתן ויתנו אחרים. זה היה אם יתן בכלל הנותנים. אבל כשהוא על נדיבות יקום ויקדם לכל למען ילמדו ממנו הרואים הנה כיון שהוא מקדים חסיד יקרא. וזהו יתן ויתנו אחרים שהוא מתן תחלה. ואח"כ יתנו אחרים שילמדנו ממנו זה חסיד יקרא על קדימתו. וזהו מאמר שלמה בחכמתו באו' (משלי כ״ב:ט׳) טוב עין הוא יבורך. אך הוא על ה' תנאים (א) כי נתן כבר קודם לזולתו. וזהו שלא אמר כי יתן או כי נותן רק נתן שהוא לשון עבר. (ב) שהוא מלחמו שלו שיקנה בהיתר. שלא אמר אני אוכל פת קמח סולת ואתן לדל פת קיבר. כ"א מלחמו אשר אוכל. (ד) שאפי' אין לו אלא ככר לחם אחד ממנו נתן. (ה) כמעשה אליהו עם הצרפית (במלכים א' י"ו) שרצה יותן לו תחלה. ואח"כ תאכל היא ובניה. כך נתן כבר מלחמו לדל טרם יאכל הוא. ועל אשר רוצה לא יתנו אחרים והוא לא יתן. זה לבדו יקרא רשע. ולא כאשר חשבתי למשפט. כי גם תואר זה יתואר לרוצה שיתנו אחרים והוא לא יתן: