תורת משה - אלשיך, ויקרא כה:ה
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Leviticus 25:5
Open in the reader →1את ספיח קצירך וכו' . הנה כתבנו בספר רב פנינים על פסוק להנחיל אוהבי יש כו'. כי ידבר לפי האמור למעלה הימנו על הצדיקים ועל החסידים כרבי חנינא בן דוסא ודומה לו קצרי יד המחיה והכלכלה בעולם הזה. כי הלא יתקמץ לבב אנוש באמת באמור איה פירות תורתם. ופירות כל יתר מצות שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעה"ב ואלו לא ישבעו לחם. האם בהאכיל אותם פרי מעשיהם יחסר להם נחלה בלי מצרים לעה"ב. לזה אמר להנחיל אוהבי יש. כלומר יש לי רב להנחילם לעה"ב. אך מה שצר להם פה ולא יאכלו פירותיהם בעה"ז. הלא הוא כי ואוצרותיהם אמלא כי אצרף הפירות עם הקרן. ואעשה גם מהפירות קרן קיימת עד אמלא אוצרותיהם. מה שאין כן אם יאכלו הפירות בעה"ז שיבצר מהם המילוי. וזה אמר שלמה מלבד תת טוב טעם אל דלות הצדיקים. גם כוון לתקננו בעצה טובה מלפניו נגעל בטובות העה"ז כי המה הבל. וגם מפרי מעשינו נשמט ידינו. וזאת ועוד אחרת רמזה לנו פה תורתינו הקדושה. והיא כי שתים הנה הדברים אשר יפול לב אדם עליהם לשאול מאת ה' יאכילם הוא ית' בעה"ז. הלא המה א' המצות אשר לא יעשה הצדיק בפועל כ"א שבעשותו אחת מכל מצות ה' אשר יעשה אותם האדם יראנו איש וילמד לעשות כמעשהו בבלי דעת הצדיק ההיא שנית פרי מעלליו. כי יאמר צדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכל. והנה מאשר יקרה בעיניו ית' נפש צדיק למלא אוצרותיו טוב העה"ב. עצה טובה קא משמע ליה. כי גם לשני הדברים האלה אל ישים לבו לאכול בעה"ז. ועל הא' אמר את ספיח קצירך הוא מצוה אשר זרעת ולא למדת לזולת לעשות כמוך. כי אם הוא ספיח שגדל מאליו. כי נמשך לך מהסתפח איש ויראה ויעשה כמעשיך. שגם זה הוא זכות שתקצרהו ותביאהו אל ביתך. לא תקצור אותו בעה"ז לאכלו פה. וגם את הב' והוא ענבי נזירך הם פירות מעשיך כענבי הכרם שהם פירות שאדם אוכל שנה שנה. והקרן היא הכרם קיימת להוציא פירות תמיד. גם ענבי נזירך אשר הם נזירים מהקרן לאכול בעה"ז. לא תבצור אותם מהכרם הוא נמשל אל הקרן קיימת. כי אם תניחם לעה"ב עם הקרן. ולא תבצור אותם לאוכלם בעה"ז. כי בזה ירבה כבוד אושרך השמור לך בארץ העליונה. כי לא בלבד אושר הקרן המתייחס ליום שבת יהיה לך כי בצירת שתים אלה עם הקרן. שנת שבתון יהיה לארץ העליונה. לשמור ולתת לך כי תבא אצלה להיות עמה בסלוקך מפה וכ"כ ירבה זכותך שלא בלבד אתה תאכל אותו. כ"א גם והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. לך הנפש ולעבדך הגוף. שהיה לך כעבד לשרתך במעשה המצות ולאמתך הוא אשתך שהיתה כאמה לעשות צרכי ביתך לבלתי תתבטל. וכן לכל הנלוים אליך בין דרך עראי כשכיר. בין דרך קבע כתושב ותלמיד קבוע. הם גם הם יאכלו בלחם זכותך וזהו ולשכירך ולתושבך כו'. והנה עד כה דברתי על הארץ סתם היא ארץ העליונה ועל פירותיה. וש"ת אם הצדיקים לא יהנו מטובות העה"ז על מה שוא בראת כל טוב הארץ הלזו הנשמה. ומה גם אם עמך כלם צדיקים כי מי יאכל טוב הארץ הגשמית הזאת. לז"א ולבהמתך ולחיה אשר בארצך הם עמי הארץ התחתונה המתייחסת לך כי ע"כ לא אמרתי אשר בארץ כאשר עד כה בדברי על הארץ העליונה. להם תהיה כל תבואתה של ארצך זו לאכול. כי חלקם הוא העולם הזה כנודע: