תורת משה - אלשיך, ויקרא כו:כג

1ואם באלה לא תוסרו כו' . ראוי לתת לב אל שינוי הלשון לא תוסרו לי והלכתם כו'. שאינו כלשונות הקודמים. וגם מלת עמי מיותרת. וכן או' והלכתי אף אני עמכם בקרי. אם הוא שיביא עליכם מה שאו' והבאתי עליכם חרב כו'. א"כ כל הקדמת פ' זה מיותרת. ועוד או' והכתי אתכם גם אני. על איזה דבר מוסיף הגם. מי מכה זולתו ית'. ועוד מהו נקם ברית. וגם ראוי לשית לב איך מתחלקים ז' פורעניות הללו. כי לפירש"י או' ונתתם ביד אויב אינה מן המנין:

2אמנם יאמר ואם באלה לא תקבלו מוסר להיות לי. והלכתם עמי כי לא תעזבוני מכל וכל והיא כי לא ביטלו עסק התור' עד סמוך לחרבן כנודע. ולא גלתה שכינה עד גלו תינוקו' של בית רבן וכמשז"ל (מדרש איכה) עולליה הלכו שבי כו' ויצא מבת ציון כל הדרה באופן שעודכם הולכים עמי בתורתי רק שלא תייחסו הצרות בהשגתה מאתי רק שהם מקרא. אף אני לא אעזבכם כ"א והלכתי אף אני עמכם ויהיה בקרי. כי לא אשגיח עליכם כ"א למקרי הזמן אניח לכם ולא אגין עליכם ומלבד המאורעו' רעו' והכתי אתכם גם אני. והוא כי הנה בידכם א' עבירות. הז' הנזכר למעלה. ואם לא תשמעו כו' עד להפרכם את בריתי. ואף גם זאת שהיא אמרכם שבמקרה היה לכם. והנה על השמיני' אניחכם ג"כ למקרי צרות המתרגשו'. ועל הז' עבירות למען תכירו ההשגחה. והכתי אתכם גם אני ביד זולת מקרי המאורו' ז' על חטאתיכם. והנה זאת אעשה לכם כי מה שחשבת' שהיו מקר' ולא השגח'. הנה היה על כי התחלתי להביא עליכם הצרת ראשונה על עבירה ראשונה על העדר השמיעם. שעליה אמרתי ואם לא תשמעו לי. ואח"כ על הב' שהיא ולא תעשו כו'. וכן עד האחרונה. והנה הז' עבירות נמשכו עד השביעית בהמשך זמן רב. וע"כ בבא עליהם מה שהוא כנגד ראשונה שבכלן לא הרגישו כי נשכח זכרה. וכן בבא עליהם מה שכנגד השנית עד סוף כלן. לא שתו לב אל היותן מקבילות אל רעותן כסדרן. כי לא היתה אז נגד פניהם כ"א האחרונה שבידיהם. ולא ראו מיד מה שהוא מקביל אליה. כ"כ עד עבור עליהם ז' צרות. וטוב טוב היה שילקו על מה שבידיהם בעת בא הצרה כי אז יכירו כי היא סבתה. וע"כ אמר הוא ית' הנה זאת אעשה לכם למען תשכילו ותרגישו ההשגחה. והוא כי אחליף הסדר ומאשר לפניכם בידי כי הוא האחרונה אתחיל והוא אשר עשיתם להפרכם את בריתי. ע"כ והבאתי עליכם ראשונה חרב נוקמת נקם הברית ההוא. כנגד מה שחשבתם להלחם בי שהיה להפרכם את בריתי. ואח"כ המשך עד הראשונה מהמאוחר אל הקודם. כי כנגד הששי' שהיא היותר קרובה מהשאר. והוא עשות עבירות בהעדר מורא שמים. ונאספתם אל עריכם הם ערי המבצר ממורא ב"ו. וכנגד הה' שהיתה ליבטל מלעסוק במ"ע כלל. אני אתן עסקיכם ליטפל בממותי דבר. כי ושלחתי דבר בתוככם. ועל הד' והוא כי במשפטי געלה נפשכם. אביאכם בצרה שתגעלו בנפשותיכ' להוציא' מגויתיכ' וזה ונתתם ביד אויב והוא כי הנה ארז"ל (שבת ל"ג) כי איך היו נתנו ביד אויב אלא שע"י מה שהיה דבר בתוכם. והיו המתי' בדרך תוך ירושלים. וקי"ל אין מליני' את המת בירושלים. ע"כ היו מוציאין מתיה' חוץ לעיר לקוברם והיו חיל גוי' שבחוץ הורגי' את המוציאי' את המת. וזהו ושלחתי דבר כו' ונתת'. והנה ראוי לשים לב אל לשון אומר ונתתם. כאלו הם מוסרים עצמן. ועוד כי הלא לא היו למסור עצמן למיתה לבלתי הלין את המת בירושלי'. כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש. ומה גם כי המת לא היה נקבר כ"א נשא' לעוף השמים ולבהמות הארץ. וא"כ למה ימותו גם הם ולא יקברו. וטוב טוב היה להניח את המת כי אחד הוא. ולא ימותו רבים על א' ולא יקבר הוא והם לא יקברו. וכן נראה מהמשורר שאמר כי היו ישראל נמנעין מלקבור ההרוגי' מפחד הנתני' ביד אויב בצאתם את העיר לקוברם. וכמ"ש אצלנו על פסוק (תהלים ס"ט) שפכו דמם כמים כו' שאחר אומרו נתנו את נבלת כו' שנרא' כי זולת הרוג את ישראל היו האויבים נותנים נבלתם לעוף ולבהמה. והלא אין זה דבר בפני עצמו כי אין ספק שאחר הרוג האויבי' לא היה לאויבים לקוברים שיחשב להם דבר בפני עצמו ועוד כי הפסוקים שלא כסדרן כי תחלה הל"ל שפכו דמם כמים כו'. ואח"כ נתנו את נבלת עבדיך:

3אך יאמר כי הגוים נתנו את נבלת עבדיך מאכל כו'. וש"ת למה לא היו יוצאים מישראל חוצה ויקברום. לז"א אין עליהם אשמת דבר כי הגוים הנז' שפכו דמם כו' סביבות ירושלי'. וע"כ איש מישראל אינו יוצא מירושלים לקבור פן ישפכו דמם גם הם ולא יקברו לא הם ולא אחרים. א"כ איפה איך כתוב בתורה שהיו יוצאים וניתנים ביד אויב:

4אך אמנם התורה מדברת על רבים ונכבדים כי בגועל נפשם מצרתם מפחד אויב ורעב ודבר. היו בוחרים להיות חללי חרב ולבל יאשמו על הורגם את עצמם בידיהם ויקרא עון. ע"כ בחרו למות בדרך מצוה להוציא את המת מללון בירושלים. וזהו ושלחתי דבר בתוככם. ועי"כ ונתתם בבחירתכם ביד אויב. והנה זה לעומת מה שבמשפטי געלה נפשכם אביא עליכם מה שתגעלו בנפשכם עצמם להוציאה מגויתיכם. וכנגד הג' והיא ואם בחקותי תמאסו אמר בשברי לכם כו' ואפו. שהוא כפרש"י שמחוס' עצים יאפו עשר נשים ויתקרר לחמם. וזה לעומ' מה שהיתה מתקררת דעתם מלקיים החוקים. וכנגד הב' והיא ולא תעשו את כל מצותי מרפיון ידי' במצות ע"כ גם הפת של הנשים ירפה ויהי' פת נפולה משתבר לחתיכות רבות כל ככר וככר עד שלא יכיר שום אשה חתיכות לחמה ויצטרכו לחלקם במשקל. ועל הא' והיא ואם לא תשמעו לי שאתם בלתי חפצים לשבוע מלחמה של תורה לשתות בצמא את דבריהם. לכן ואכלתם ולא תשבעו: