תורת משה - אלשיך, ויקרא כו:ג

1אם בחוקותי תלכו וכו' . ראוי לשים לב. (א) אל אומר לשון הליכה בחוקים. (ב) או' ועשותם אותם שהוא מיותר. (ג) מה ענין הייעודים הגשמיים אחר שהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם. והוא הראוי כי איכות התורה רוחנית היא ומתן שכרה כיוצא בה. (ד) אומרו גשמיכם שמייחסם לנו. ולה' המה. (ה) אומרו ונתנה הארץ יבולה. שהוא מה שמובילים לה. ואין זו ברכה. וכן אומרו יתן פריו. ולא אמר יתן פירות. (ו) אומרו והשיג לכם וכו'. הל"ל ויגיע לכם כי אין השגה צודקת רב ברודף. ורודף אין. (ז) למה מייחס הרבוי אל הזמן. ולא אל מציאות רבוי בעצמו הפירות. (ח) אומר ואכלתם לחמכם. ולא הזכיר ענבים פירות האילן וגם לא המקנה כאשר בפסוק ובירך וכו' שגר אלפיך ועשתרות צאנך וכו'. (ט) מה הוא ייחס וישבתם לבטח אל האמור. (י) אומרו והשבתי חיה רעה וכו'. שהוא נכנס בין הדבקים. שאחר אומר וישבתם לבטח הל"ל וחרב לא יעבור. (יא) כי זה וזה סילק היזק ולא הבאת תועלת. (יב) אומרו פעמים ונפלו אויביכם וכו'. (יג) כי בפסוק השני הל"ל לפניהם ויחזור אל החמשה ואל המאה מכם. (יד) אומרו ופניתי אליכם. מה היא פניה זו וגם מיותר. והל"ל מיד והפריתי כו'. וגם איך מתקשר אל הקודם. ואם לומר אל תחשבו שמה שירדפו מכם חמשה מאה כו'. ולא ירדפו רבים הוא להיותכם מתי מעט כי הלא ופניתי אליכם כו'. א"כ ה"ל להקדים זה אל הקודם. (טו) אומרו והקימותי את בריתי. אם כפירש"י שהוא ברית חדשה. הל"ל וכרתי לכם ברית. ואם הוא על ברית מקדם כבר נעשה. וגם איך יתייחס אל הסמוך לו. (טז) אומרו ואכלתם ישן כו'. מקומו היה למעלה אחר אומרו והשיג לכם כו'. (יז) אומרו ונתתי כו' כי הלא בזמן ההוא כבר היה משכנו ית' בתוכם. (יח) אומרו ולא תגעל נפשי. כי הנה אפילו בהיותם רשעים גמורים נאמר לא געלתים. ואם שם הוא לכלותם. פה הוא אפי' לקצתם. וכי היתכן שבהיותם צדיקים יגעל בקצתם. ומה גם אחר כל הטובה הנזכר. (יט) אומרו והתהלכתי בתוככם כי גם מעתה כתוב כי אני ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך. (כ) אומרו והייתי לכם לאלהים. האם כל הטובה הנזכר עד כה היה מבלי היות לנו לאלהים ומה גם כי מאז מתנה תורה היה לנו לאלהים. ולא עוד כ"א אפילו בהיות ישראל חייבים בחימה שפוכה הוא לאלהים ומולך עליהם. (כא) למה מזכיר עתה יציאת מצרים אני ה' כו'. (כב) אומרו ואשבור מוטות כו'. מה ענין המוטות האלה. ואם כפירש"י שהם שני צדי הצואר מה עניינם. וטוב טוב היה יאמר ואשבור עולכם. (כג) או' קוממיות ולא אמר לחירות:

2והנה לבא אל הענין נשית לב אל התייחד היעודים האלה מזולתם. מלבד אשר הערנו מהיות גשמיים ויתכן באחד משלשה דרכים. (א) כי הן אמת כי שכר תורה ומצות בהאי עלמא ליכא. אך ייעדה לנו התורה מה שיתן לנו דרך מתנה מתנת חנם נוסף על השכר העתיד. כשוכר את הפועל ואומר לו אם תתכשר במלאכתי נוסף על שכרך אתן לך מתת. כך אם בחקותי משוללי טעם תלכו שלא תתעכבו בהרהור טעמם רק תלכו בהמשך. ואת מצותי תשמרו שעם שתדעו טעמם לא תעשו אותם רק למה שהם מצותי לשמן. וגם כל תכליתכם לא יהיה ע"מ לקבל פרס אחר המעשה. רק התכלית הוא שועשיתם אותם בלבד. שהוא עשות אותם ממשכי בעשות המצוה ונעשה ממנה מלאך כנודע. גם אני זולת השכר העתיד הרוחני גם ונתתי שמשמעו מתנת תנם גשמיכם כו'. ואפשר לומר כי המתנות הם אשר מנו רז"ל בב"ר (פ' זו וב"ר פ' ו') כי תורה ומאורות וגשמים הם מתנה לעולם. וי"א אף השלום. שנא' ונתתי שלום בארץ. וי"א אף הישועה. שנאמר ותתן לי מגן ישעך. ובזה אפשר לומר אחר היות לכם תורה ומאורו' שהם מתנה בלי ניכוי שכר. גם אתן השלישית והיא גשמיכם וגם השלום. וזהו ונתתי שלום. וגם הישועה כי ורדפו מכם כו':

3עוד אחשוב להתיך ענין הכתובים ע"ד זה. והוא כי אומר הוא ית' הנה אתן להם ד' מתנות טובות. מד' עולמות. ויהיו מתנת חנם בלי ניכוי שכר נוסף על השכר העיקרי. לעומת מה שעשיתם את שלכם שלא ע"מ לקבל פרס. אני אעשה את שלי. והוא כי הנה ונתתי גשמיכם שבלעדי זה הם מתנה בלי נכוי שכר מצוה שעשיתם. אני אוסיף שיהיו בעתם. או לפי דרכנו והוא מז"ל (במדרש פר"א פ"ה) כי כשאין ישראל עושין רצונו של מקום. המטר הוא מלמטה מהים ומתעברת הארץ כהרה לזנונים. וכשהם צדיקים הגשמים מן השמים. שנאמר יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר כו'. ושעליה נאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' והולידה והצמיחה כו'. כי אז מקבלת כאשה מבעלה. ועל זה יאמר ונתתי גשמיכם הם המיוחדים לכם הם מן השמים. כד"א יפתח ה' לך את השמים כו'. כי לישראל נתייחדו הנה לכם. מתנה מגלגלים ומעולם השפל תקבלו מתנה מאתי. והקדים מה שמעולם הגלגלים למה שמעולם השפל על כי כך הוא הסדר כי אין הארץ נותנה יבולה עד יקדים הגשם מן השמים. וגם תקבלו מתנה מעולם המלאכים. והוא כי ונתתי שלום בארץ כו'. והוא ענין מרז"ל (בב"ר פ"ז) כי כשבא הקב"ה לבראאת האדם נעשו מה"ש כתין כתין כו'. מהם אומרים יברא כו'. חסד אומר יברא שכלו ג"ח. אמת אומר אל יברא שכלו מלא שקרים צדק אומר יברא שכלו צדקות. שלום אומר אל יברא שכלו מלא קטטות. מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה. שהוא מה שכ' אצלנו בפי' ב"ר שנתן תורת אמת לנו בארץ שעל ידה יהיה לנו עוזר. נגד מלאכי אמת. כי הם מבחינת התורה. ובעסקנו בתורה נמצאים אתנו. אך לא זכינו יותן גם שפע כח שלום בארץ. שיהיו כל הד' כתות שלמים אתנו. כי אז בית שני שנחרב על העדר שלום לא היה נחרב:

4ובזה יאמר הוא יתברך אם תזכו שבחקותי וכו'. שהוא שתתחזקו בתורת אמת. גם ונתתי שלום בארץ שנשאר בשמים. כאשר נתתי את אמת. ויהיה שלום רב ביניכם. הרי לכם מתנה גם מעולם המלאכים. שהוא כח בחינת כח מלאכי שלום. ואח"כ עוד אתן לכם מתנה רביעית מעולם העליון. והיא ונתתי משכני בתוככם שהיא שכינה מעולם העליון. כאשר יבא ביאורו בס"ד. הנה הזכיר ד' מתנות. וזהו ענין כללות הכתובים שמזכיר המתנה האתת. ומפרש כל המסתעף ממנה. ואח"כ הב' וכל המסתעף ממנה. ואחר כך הג' ומורם ממנה. והד' והנמשך ממנה:

5ונבא אל ביאור הכתובים קו לקו. והוא כי אחר אומרו ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה וכו'. חל עליו חובת ביאור. מה זו ברכה היא שתתן יבולה. ולא שופע רב תבואות. וכן העץ פרי ושנראה הנהוג. ובכלל העץ הם הכרמים. לז"א ראו עתה כי ברכת ה' היא תעשיר. כי כל הנותן בעין יפה הוא נותן. ומה גם הוא יתברך. והוא כי לא תהיה תפארתו ית' להרבות זרע האדמה לזרוע מעט ולקצור הרבה כי במה יודע כי מה' היא פירות מעשיהם בעה"ז. ולא יאמרו כי שומן הארץ הצמיחה בשופע. לכן מה עושה הוא ית' אחר קצירה בהיות ידי ישראל עוסקים בתבואה פירות אשר עסקו בהם הידים שעסקו במצות ה'. משתלח בהם ברכה כפלי כפלים. על מה שקצרו:

6והוא מאמר הכתוב וימצא בשנה ההיא מאה שערים. שהוא כמשז"ל (בב"ר פ' ס"ד) שמדד ומצא במודדו ק' פעמים על מה ששיערו אותו. ואח"כ ויברכהו ה' ככתוב אצלנו שם כי אחר מצוא המאה שערים בתלוש חזר וברכו ה' שאל"כ הל"ל כי ברכו ה'. וכן הוא אומר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. שהוא כי יתרבה באוצר. וזה יאמר פה ונתתי כו' ונתנה הארץ יבולה הוא שיעור הנהוג. וכן עץ השדה יתן פריו ולא תאריכו זמן בקציר רק הנהוג. אלא שאח"כ מכח הברכה שיהיה בה מכח מתנתי בהיותכם דשים יתרבה שוהשיג לכם דיש כי בידיכם תצא הברכה אל הפועל ותכירו כי ממני הוא. והענין כי הברכה אשר בכח בדיש. הוא רודפת ונמשכת להשיג אל הבציר. וזהו שלא אמר ויגיע לכם הדיש את הבציר כי אינו טבעי. כ"א שהברכה שהיא רוחניות ליודעי איכותה. היא הרודפת:

7או אמר לשון השנה לומר שלא על נחת הדישה יגיע עד הבציר כ"א בממהר לעשות ישיג. כי השגה תורה על רדיפה. והנה היה מקום לומר אולי יש מקום שקדמו גשמים למקומות זולתו. ומתחילים לדוש הקודמים כי שם קדומה התבואה. ואח"כ אשר לא המטיר להם מיד. וע"ד זה נתארך זמן הדיש. לז"א הנה לא אקדים לאלו למזולתכם כ"א גשמיכם כל כלכם יהיו בשוה בעתם. ואעפ"כ והשיג למה שהוא לכם דיש את בציר. וכן עם שהעצים שבכללם הכרמים לא יתן רק פריו הנהוג. עכ"ז משתלח ברכה בידיכם בבואכם לבצור. שירבה אז שישיג את זרע. ואחר שנתברך במשלוח ידכם. עוד יתברך במעיכם כי ואכלתם לחמכם לשובע שהוא מעין משז"ל על רות (ברות רבה) ותאכל ותשבע שנשתלחה ברכה במעיה. אך זה לא יהיה רק בלחם שתרגישו שביעה באכילה קלה. אך לא ביין הבציר ששובעו הוא שכרות. וע"פ דרכו לימד ד"א שאין לשתות כדי לשבוע כאשר בלחם. ולא הזכיר ברכת צאן ובקר. כי אין הענין פה רק בברכות הארבע עולמות כמדובר. והמקנה לא מן השמים הוא ולא מן הארץ. ולהיות כי רוב תבואות גורם חמוד מלכיות את הארץ. כענין ויהי כי זרע ישראל כו'. לז"א וישבתם לבטח בארצכם. הנה גמר ענין ב' המתנות והמסתעף מהן. ובא והתחיל בג' מעולם המלאכים. ואמר ונתתי שלום כו'. ולא בלבד מבני אדם כי אם גם מכתות חיצונים יהיה לכם שלום. כי הנה ושכבתם ואין מחריד וגם מבני אדם כאומרו ורדפתם וכו'. והקדים ואמר והשבתי וכו'. והוא כי הנה השלום האמתי הוא שלא יהיו בעולם זולת ישראל. אך הנה הוא ית' נתן לזה ב' טעמים. (א) פן תהיה הארץ שממה. (ב) פן תרבה עליך חית השדה שיגיעו עד יישוב ישראל. ע"כ אמר הנה אבטל בתחלה הטעם הא' והוא והשבתי חיה רעה מן הארץ. ואח"כ אתחיל לפנות האויבים מלפניכם. והוא כי לא בחרב וחנית תנצחום כי הלא וחרב לא תעבור בארצכם שלא ימצא חרב בארצכם כדי שתהרגו בה את אויביכם ועל כל זה ורדפתם את אויביכם בלי חרב וחנית חוץ מארצכם. ונפלו אויביכם לפניכם בחרב שלהם כי יהרגו אלו את אלו איש בחרב אחיו. והנה בתחלה תצטרכו רבים לרדוף. וזהו ורדפתם לשון רבים ובזכות הרבים ונפלו וכו'. ואח"כ תזכו יותר כי ורדפו מכם חמשה מאה. ואח"כ אוסיף להיטיב לכם. כי ומאה מכם רבבה ירדופו שהם אחד למאה. ועוד מעט אוסיף להיטיב לכם. כי לא תהיו צריכים לרדוף כי אם בבואם וימצאו לפניכם יפלו בחרבם שתבא בלבם שיחרדו ויפלו איש בחרב אחיו. וז"א ונפלו אויביכם לפניכם ולא אמר לפניהם. אם היה חוזר אל החמשה או אל המאה הנזכרים שמדבר בם שלא לנוכח. כאומרו ירדופו הנה שהשבתי חיה רעה מן הארץ. באופן שאין פחד שבהתרוקן הארץ מהאומות תרבה עליכם חית השדה ואח"כ על ידכם תתרוקן הארץ מהם. וש"ת הלא עוד יש עיכוב אחר שצריך לתקן. והוא פן תהיה הארץ שממה. לז"א אל תחושו כי הנה ופניתי אליכם והפריתי וכו'. שלא אניח אומה זולתכם באופן לא תהיה לי פניה כ"א אליכם. וזהו ופניתי אליכם. ולבל תהיה הארץ שממה והפריתי אתכם והרביתי אתכם. ולא תחושו אם תהיו רבים בח"ל. כי הנה והרימותי את בריתי אתכם הוא הברית אשר כרתו ליעקב. לתת לו נחלה בלי מצרים. שזרעו יהי מלא כל הגוים אומרו ית' (בראשית כ״ח:י״ד) ופרצת ימה וקדמה כו'. ולא יעלה על רוחכם כי יהיה לרבוי העצום ההוא דוחק בלחם. כ"ח עם הרבוי ההוא אודיעכם כי הנה ואכלתם כלכם מה שהוא ישן נושן הוא פירות שלשנה הקודמה לשנה שעברה. ואח"כ לא יספיק המקום של הישן נושן שנתרוקן להחזיק פירות של שנה זו. כי אם גם הישן של שנה שעברה מפני חדש תוציא מהאוצרות. לשים החדש במקום הישן נושן ובמקום הישן. ואחר שגמר המתנה הג' וכל המסתעף ממנה. התחיל בד' ואמר ונתתי משכני כו'. שהוא כי תהיה שכינה שהיא משכני. תהיה עמכם. ועל פי דרכו כיוון. לבל יאמרו ישראל הלא צר לנו שע"י הרבוי נפרוץ ונשב בח"ל. וטוב לנו הברכה ראשונה וישבתם לבטח בארצכם. אל תחושו כי הלא ונתתי משכני בתוככם. ומה לכם עוד קדושה בארץ אם לא כי שם שכינה שורה. והלא זה יגדל לכם כי בכל מקום תהיה השכינה עמכם באופן כי גם שם יהיה מקום קדוש. ולא עוד אלא שלא יהיה המשכן חוץ מגויתכם. כי אם בתוככם ממש שתשרה שכינתי בנפשכם שבקרבכם ממש. כי תהיו מרכבה אל השכינה. ואל תחושו שיקרכם כעת עמדכם במעמד הר סיני. שלא יכול חומר גופיכם לסבול רוחניות השכינה. ואז הנפש אשר היא שלי חצובה מתחת כסא כבודי געלה בכם ודבקה בשכינה ויצאה. ונותרתם פגרים מתים. כי הנה לא יקרה אתכם כך. כי אם אפי' שאתן משכני בתוככם. לא תגעל נפשי היא הנפש שלי שבקרבכם אתכם ותשארו חיים בגוף ונפש. ועוד מעט ותזכו שלא בלבד שכינתי. כ"א גם בעצמי מה שאני עושה עם הצדיקים משוללי גוף בגן עדן שאני מטייל עמהם כנודע. אעשה עמכם גם פה בארץ כי והתהלכתי בתוככם שאטייל עמכם. ואז שתהיו כרוחניים. אהיה אני נאות ומתייחס להיות לכם לאלהים. וגם אתם להיות לי לעם שתהיו גם אתם נאותים אלי כדרך מז"ל (במדרש ש"ט בתהלים כ"ד) על פסוק צדק לבשתי וילבשני. יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו. ויש לבושו נאה לו והוא אינו נאה ללבושו. אמר איוב אני נאה לצדק והצדק אלי. וכן ארז"ל על מזמור לדוד לדוד מזמור. כך היה המזמור נאה לדוד כמו דוד למזמור. כן יאמר פה והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. כך אהיה נאה לכם כמו אתם לי. ומכל זה שאמרתי אין כל חדש. כי אני ה' אלהיכם שעשיתי כיוצא בזה. כי הנה הוצאתי אתכם מאמ"צ. שהכיתים וגם שדדתי המזל. וזהו מהיות להם עבדים. שהיה המזל מחייב שעבד במצרים לא יצא לחירות. ולא בלבד הכניעו כי אם גם ואשבור מוטות עולכם והיא כי מצריים שהיה עולם על צואריכם היו לו שתי מוטות להשען. הם מזל טלה ועוזא שרו של מצרים. ואשברה את הטלה בשחיטת הפסח הוא טלה ומכת בכורות שעל ידו נשבר כח מזל טלה הוא בכור שיש במזלות. ושיבר השר שהוא מלאך ונשבר ונדכה על שפת הים. כמ"ש ז"ל (בשמות רבה פ' כ"ב ובזוהר בשלח) מתים לא נאמר אלא מת הוא שר של מצרים ששמו מצרים. וראוהו מת על שפת הים. הנה ששידדת גם מה שמעולם המלאכים הוא. ומזה קדשתי אתכם גם את גופכם. שהולכתי אתכם להר סיני לזכות לשני קוממיות. חירות מגליות חירות ממלאך המות כי נתקדש שם. כן יהיה עתה שתתקדשו עד גדר שאתהלך בתוככם ואתם בגוף ונפש:

8עוד יתכן דרך שני מעין דעת אחד מהמפרשים. שהוא כי הייעודים האלו הגשמיים אינן שכר. רק הכונות טובות וסילוקי מנגדים אל קיום התורה כי שכר מצוה מצוה ויהיה ענין הכתובים אם בחקותי תלכו והיא בשום לב אל ריבוי האת שבמצותי. לומר בחקים מה שתלכו בהן כמו שהן. גם שלא תוספו משמרת למשמרתי די. שמא על היותן משוללות טעם תשגו בתוספת. אך במצות אני אומר ואת. לרבות כל דקדוקים וסייגים אין מספר. וע"כ צריך סיוע אלהי לבטל העיכובים וכמשז"ל (בתנחומא) שע"כ היו ישראל במ"ת בלתי חפצים בתורה שבע"פ. כי מי יוכל לקיים כל הדקדוקים הרבים. ע"כ אומר הוא ית' אני אסייע אתכם שתזכו לעשות כלם וזהו ועשיתם אותם שאכין אתכם באופן שיסתלק כל מעיק. כי בא ליטהר מסייעין אותו ושכר מצוה מצוה. באופן שועשיתם אותם בפועל. והנה דרך המעיקים ראשונים ה"ה א' משתים. או חוסר לחם כ"א אין קמח אין תורה. או רבוי ממון כי מרבה נכסים מרבה דאגה. והמורא הגדול אשר על כל איש לבטל מצוה. הוא בעלות על רוחו כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. ומה יעשה אשר המזל מנגדו. כרבה בר נחמני שלקה בג' אלה. כמפורש בגמרא (בתענית דף כ"ה) רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן חסידי הוו. מר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא מר חי צ"י שנין ומר מ'. בבי מר שתין הלולי ובבי מר שתין תכלי. בבי מר סמידא לכלבי וכו'. אלא לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא. ע"כ להסיר דאגה זו מלבנו בא האלהים ואמר. כי הנה הענין ההוא הוה לרבה. על כי יחידים היו אז הצדיקים. אך אם בחקותי תלכו ישראל דרך כלל. כל המזלות בידכם נותנה והנה ונתתי גשמיכם בעתם. ולא בעתות שהמזל מחייב. ונתנה הארץ יבולה כאילו היא הנותנת ולא מה שישפוט ויתן המערכה. ועץ השדה הוא אילן סרק כרש"י יתן פריו. ואחשוב כי ע"כ לא אמר ועץ הארץ כאשר נאמר במוסר. כ"א ייחסו אל השדה שהוא אילן סרק גם הוא יתן פריו. מה שאין כח במזל לעשותו ועוד כי בידכם ית' יותר על מה שקצרתם כמפורש בקו' שבשיעור יבולה לבד ישיג הדיש את בציר וכו' הנה כי מיוני לא יהיה תחת המזל. הרי נסתלק ניגוד העוני כי הנה יהיה זה להם עושר מופלג. אך גם העושר מבטל עסק התורה ומצוה. כי מרבה נכסים מרבה דאגה. כי השבע לעשיר אינו מניח לו לישון. ואיך יעסוק בתורה ומצוה ויחרד בשכבו מדאגת הפסד. פן חיות רעות יבא בתבואות אשר בשדה או פחד שודדים ואויבים. לז"א הנה בזכות מה שואכלתם לחמכם ולא של חבריכם כ"א הכל בהיתר גמור. כי תרחקו מעושק. בזה תזכו כי וישבתם לבטח בארצכם. שגם ברבוי נכסים אין דאגה להטרידכם מעבוד את ה'. וקו לקו בהיותכם הולכים ומחזיקים בעבודתי. אהיה הולך ומרבה בשלומכם. והוא כי ראשונה וישבתם לבטח בארצכם שהוא במקום ישוב עיירות כמשמעות לשון וישבתם. ואח"כ ונתתי שלום בארץ. שהוא גם חוץ מהיישוב. שהוא בכללות הארץ. ושם ושכבתם ואין מחריד. עם שהוא חוץ מהיישוב. ואין צריך לומר מבני אדם כ"א גם והשבתם חיה רעה מן הארץ דרך כלל אשר מקומם הוא חוץ מהיישוב. ולא עוד כ"א וחרב אפי' של שלום לא תעבור בארצכם כמ"ש ז"ל (במס' תענית כ"ב) ואין זה רק לבל ירגשו צער. והוא לבל ימנע מישראל מנוחה והכנה ללמד לשמור ולעשות. באופן שלא תראו מבא עליכם מלחמה בגבול ארצכם. ואם אתם תרצו לרדוף אחריהם חוצה מתחום ארצכם. וזהו ורדפתם כו' ונפלו כו'. וזה בהדרגה כמפורש למעלה בדרך הקודם. כי תהיו הולכים ומחזיקים בעבודתי. ואהיה גם אני הולך מחזיק בשפע שלותכם עד גדר שבלי רדיפה רק בראותכם אותם מקצה גבולכם יפלו לפניכם לחרב. וזהו מוכרח לפי משז"ל אפי' חרב של שלום שהוא חוץ מגבול הארץ כמדובר. שאם תוך הארץ הנה עברה חרב מלחמה:

9הנה הא' מהג' דברים התלוים במזל שהוא מזוני. אשר יראתם בין מעוני בין מעושר. הנה נתקן כי לא ימשול המזל בכם. באופן שלא יהיה לכם טירדא והעדר הכנת. וגם הב' אשר דרכה להיות במזלא הוא בני. הנה גם הוא תהיה לכם מאתי ולא אפנה אל המזל כ"א ופניתי אני אליכם שאתם כשרים והפריתי בעצמי אתכם אני ולא מזל. והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אשר כרתי לאברהם להרבות זרעו ככוכבי השמים. וכמ"ש ז"ל (בב"ר פ' מ"ד) שא"ל הקב"ה לאברהם הבט נא השמימה. אין הבטה אלא מלמעלה למטה. מלמד שהעלהו למעלה מכיפת הרקיע. ואמר לו עד דסנדליך ברגלך דרוס כוכבייא. שהוא שח"ל שהוא שודד המזל המחייב שלא יוליד. ושם בארנו שא"ל הוא ית' כה יהיה זרעך מושלים על הכוכבים והמזלות. יאמר פה לפי דרכנו אל תיראו מהמזל כי ופניתי אליכם ולא אל המזל. והפריתי כו' והקימותי את בריתי כו'. שכרתי לאברהם לדרוס כוכביא אתכם. ולבל יהיה עיכוב לעבודת ה' לזון את הפלגות הרבוי הנני מבטיחכם כי ואכלתם ישן כו' כמפורש בקודם. ועל הג' והוא חיי אמר ונתתי משכני כו' והוא בהזכיר מז"ל בש"ט (ובמ"ר י"ד) שאמר על כל הנשמה תהלל יה. וז"ל הנשמה שבאדם עולה ויורדת והיא מבקשת לצאת ממנו. והיאך היא עומדת בגופו אלא הקב"ה כבודו מלא עולם. והיא באה לצאת ורואה את יוצרה וחוזרת לאחורה. וכתבנו עליו כי כל דבר שואב מקורו כדרך כל חלק אל הכל שהיא שורשו. ע"כ כשהנשמה עולה במחשבתה מהיכן היא שהיא חלקו יתברך ויורדת ומסתכלת היותם בחומר עכור. בכל נשימה מבקשת לצאת. אלא שרואה את יוצרה שעם כל רוחניות קדושה הוא בעולם השפל. שכבודו מלא עולם חוזרת גם היא ומתנחמת ומתעכבת באדם. והוא הטעם שהיה עונש אדם הראשון מיתה לו ולזרעו מכל עונש זולתו וישאר חי. למה שכונתו ית' להשרות שכינתו בנו שנהיה בגוף ונפש מרכבה אל השכינה כאשר היה אדם טרם יחטא וזה היה תכלית הבריאה והוא מאמר רז"ל (בתנחומא פ' זו) משברא הקב"ה את העולם נתאוה שתהיה לו דירה בתחתונים. והוא ככתוב אצלנו. שלא אמרו בזה העולם כ"א בתחתונים. להורות כי אין חפץ ית' לשבת בארץ או בית אבנים רק האנשים שנזכר ונהיה מרכבה אליו כענין היכל ה' המה. וז"א בתתתונים ועל חטא אדם נתעכר חומרו וחומר זרעו בזוהמת נחש. ולא נעצור כח לסבול השראת שכינה בעוד הנפש בגוף. וע"כ היה העונש מות לזכך החומר בכור הארץ. לסבול אח"כ בתחיה קדושת שכינה בגוף ונפש. והיה מקום לזכך מבלי מות ע"י קדש עצמנו בעבודתו. כאשר היה במעמד הר סיני שפסקה זוהמתנו. וע"כ היה לנו חירות על הלוחות. חירות ממלאך המות ושב ונתקלקל בעגל. ועתה מייעד הוא ית' שע"י שבחוקותיו נלך כי נהיה הולכים ומתקדשים עד נזדכך הכנות האמורות. עד שנהיה ראוים להיות בגוף ונפש מרכבה אל השכינה. ולא תצטרך הנפש אשר היא המרכבה לגעול בחומר ולבקש לצאת. כ"א אדרבה לא תהי' מבקשת לצאת. וז"א ונתתי משכני בתוככם בתוך גופיכם בנפשותיכם שבקרבכם. ובזה ולא תגעל נפשי אתכם. כי מה שהיתה מבקשת לצאת מתחלה בכל נשימה. ה"ה לשוב אל מקורה הוא האלהים אשר נתנה. אך אחר שהיא בגוף מרכבה אל השכינה לא תגעל בגופים שלכם. כי הלא גם שם היא דבקה בשורשה כי שם השכינה. כי הוכן החומר לקבלה. וזה אומרו ולא תגעל נפשי אתכם. כי נפשי אשר בכם לא תגעל אתכם אחר היות משכני בתוככם. ושמא תאמרו הלא מה שהיתה הנשמה מיצר בהיותה תוך הגוף החומרי. ג"כ מעין זה יהי לי בשוכני בתוככם. שאבקש לשוב אל מקומי הראשון. לא כן הוא כי אין צריך לומר שלא אהיה מיצר מב' בחינות. (א) בצמצם שכינתו בגבול קרב איש. (ב) להיותו חומרו. כי הנה לענין הגבול והתהלכתי בתוככם. כי אדרבא אתחשב למתהלך ומטייל ברחבה. וז"א והתהלכתי בתוככם עם היות בתוככם שהוא גבול. ועל הב' שהוא חומר. אדרבה אז תתייחסו אלי כי תהיו זכים. כך אני להיות לכם לאלהים. כמו אתם להיות לי לעם כמפורש בקודם עד סוף הפרשה:

10עוד יתכן דרך. (ג) בענין הייעודים ובהמשך הכתובים. כי לא בלבד אינן טובות גשמיות. כ"א מהלך שבילי השגת כל האושר המקוה מראש ועד סוף עד עשות גם את החומר שקדוש יאמר לו. והוא בהקדים ב' דברים. (א) כי הנה העטרות ואורות אשר בם יתענג כל איש ישראל בעה"ב. ה"ה תורתו ומצותיו עצמן אשר עסק בהן. כי כל מצוה נעשה אור רוחני מלאך מליץ ומאיר לו ומעטרו. והוא מאמר רז"ל (ברכות י"ז) באו' צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן. ולא אמרו ועטרות בראשיהן. כ"א עטרותיהן הן אשר להם משלהם הם שרפי קדש אשר בראו בכל מצוה אשר עשו כי בם יתעטרו. והוא מאמרינו במאמר התנא באו' ששכר מצוה מצוה:

11עוד הקדמה שנית הלא הוא מעין מז"ל בב"ר (פ' י"ב) למה כל תולדת שבמקרא חסרים חוץ מאלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ. אלא שששה דברים שהיו בעולם חסרו כשחטא אדם. ועתידים לחזור כשיבא בן פרץ. והן פירות הארץ. פירות האילן זיוו חייו מאורות קומתו:

12ונבא אל הענין אומר הוא ית' אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו. הנה שכרכם כי הנה ועשיתם אותם. כי את המצות עצמן אתם עושים ופועלים. כי בכל מצוה נעשה מלאך ושכר מצוה מצוה. כי הן המעטרים אתכם אחר המות. אך אין זה לכם רק לנפש. אמנם גדולה מזו אעשה לכם בגוף ונפש אכין לכם שתהיו קדושים בלי מות. וזוכים אל מה שהיה לאדם טרם יחטא קו לקו. ואשרה שכינתי בכם בגוף ונפש עבלי תצטרכו למות ולהחיות. כי כל האושר המקווה אח"כ שהוא תכלית האושר אשר התחלתי בו באדה"ר. ובהעוותו גזרתי עליו מיתה ליתקן עכירות החומר. לשוב לקבל השראת שכינה בגוף ונפש כמדובר בקודם. עתה תשיגוהו אם תחזיקו ותמשכו בכשרון. כי אחזור תיקון הששה דברים המעותדים ליתקן. בבא בן פרץ. אחת לאחת. וגם מה שמעותד לאחר התחיה. ובראשון אתחיל והיא פירות הארץ. והב' היא פירות האילן. הענין הוא כי מה שנתקלקלו הפירות. הוא כי מאז הוציאה האדמה קוצים ודרדרים ומקצ' החטה נעשה זונין. וכמ"ש בב"ר (פ' כ"ח) שנעשית הארץ כילדת לזנונים. שמקבלת חטה ומוציאה זונין. ושע"כ נקרא זונין מלשון זנות. והנה אין ספק שזה כיוונו רז"ל (במדרש פר"א פ"ה) שאמרו כי כשהמטר הוא מלמטה. הארץ מתעברת כאשה הרה לזנונים. אבל כשהקב"ה פותח את אוצרו הטוב את השמים. אז היא מולידה כאשה מבעלה. ועליו נאמר כי כאשר ירד כו' והולידה כו' ומוציאה דברים טובים. וכן פירות האילן אילני סרק לא עשו פירות. וגם שאר פירות לקוים. ובזה יאמר ונתתי גשמיכם המיוחדים לכם מאוצרי הטוב. באופן שע"י כן ונתנה הארץ יבולה. הוא מה שמובילים לה. אם חטה חטה. אם שעירה שעורה. אך לא זונין שהוא מין שאין מובילין לה. וגם לא קוצים ודרדרים שלא הובלו לה. וגם עץ השדה יתן פריו אשר נתייחד לו טרם חטא אדם. ומה גם לדעת האומרים בב"ר (פ' ה') כי הארץ הוסיפה על הצווי. שהקב"ה אומר עץ פרי עושה פרי. שעץ פרי בלבד יעשה פרי. והיא הוסיפה ותוצא הארץ עץ עושה פרי אפי' עץ שאינו עושה פרי עשה פרי. שהם אילני סרק. הנה נא תיקון הב' דברים. פירות הארץ ופירות האילן. ולא בזעת אפכם תאכלו לחם לסעוד הלב היגיעת טורח דיש ובציר כאדה"ר כשחטא. כ"א שאחר שהשיג לכם דיש את בציר כו'. עכ"ז תחליפו כח כי לא תאכלו אח"כ לחמכם לסעוד הלב מהטורח. רק לשובע לשבוע לחם בלבד. ולמה שמה שלקו פירות הארץ ופי' האילן היה מאשר חלה על הארץ כח הטומאה כנודע. עתה אסלק כל כח טומאה מהארץ. ואשרה כח הקדושה. והוא כי לא אשלוט כח שום אומה. שהוא מפאת שום טומאה עליכם. כ"א וישבתם לבטח בארצכם. ולא עוד כ"א שאשרה קדושה על הארץ. וזהו ונתתי שלום בארץ. וע"י כן תסתלק כל רוח טומאה. ויוכר במה כי ושכבתם ואין מחריד. כי יתבטלו כל כחות טומאה המחרידים לאדם בשכבו. באופן תראו בחוש כח ביטול הטומאה. וגם חיה רעה שהיא מפאת הטומאה אז תשב'. וז"א והשבתי חיה רעה מן הארץ. הרי הב' מהו'. ועל הג' והיא זוו. אמר גם אני אפרוש זיו קדושה על פניכם. עד גדר שכל הגוים הבאים עליכם בכת טומאותם. יפלו מבהיקת צלם אלהים שעל פניכם המטיל מורא על כל חיה ועל האויבים אשר לא מבנ"י המה. כי הנה וחרב לא תעבור בארצכם ולא תמצא. כענין מגן אם יראה ורומח כו' שעל ידם תנצחו. ועם היותה כלי נשק עכ"ז ורדפתם את אויביכם ונפלו לפניכם. ואין זה כ"א זיו פנים מצלם אלהים שעל פניכם. תפיל עליהם אימתה ופחד ונפלו מחרדת אלהים איש בחרב אחיו. וז"א לפניכם שהוא בהיותם לפני פניכם:

13וש"ת אם לא יחרדו ויפילו מאימת חרב וחנית כי אינם. אולי יחרדו מרבוי העם הרודפים אך לא מחותת זיו פניכם. הנה ראו עתה כי לא כן הוא. כי הלא לא יהיו הרודפים רבים. כ"א חמשה. ומאה מכם רבבה ירדופי. הרי שאין הנפילה לא מאימת נשק וברזל. ולא מרבוי הרודפים. אך אין זה רק מזיו פניכם. וז"א ורדפו מכם חמשה כו'. אך הוא כי מה שונפלו אויביכם הוא למה שהם לפניכם שמוראכם מזיו פניכם של צלם אלהים. תפול עליהם חרדת אלהים:

14או ע"ד האמור בדרך הא' כי בראשונה תצטרכו לרדוף. ואח"כ בלי רדיפה רק בהיותם לפניכם מבלי שתרדפו יפלו לפניכם. וז"א ונפלו כו' פעם שני. ואומרו לפניכם ולא אמר לפניהם. באופן כי זה יורה כי צלם אלהים אשר יתוקן הוא הפועל להכניס כח הטומאה. וכ"כ יהיה אור פניכם חשוב לפני. כי ופניתי אליכם. וע"י הביטו אל אור פניכם והרביתי כו' והוא כי הנה בסלוק כל האויבים כנזכר ישאר כל העולם לישראל ויהיה העולם שמה במתי מעט. באופן צריך ב' דברים (א) רבוי עצום היא ברכת יעקב ופרצת ימה כו' ובהיות רבוי לא יבצר מהיות בכללם בלתי כשרים מכלי עולם ולקיים העולם הנה אפשר באחד מב' דברים. (א) על ידי הקשת אשר נתן הוא ית' בענן כד"א (בראשית ט') וראיתיה לזכור ברית עולם. (ב) ע"י הצדיקים שבדור. כמאמר רשב"י אל ריב"ל (בב"ר פ' ל"ה) נראתה הקשת בימיך. לומר כי אשר צדקתו מרובה. א"צ זכירת ברית ע"י ראייתו ית' הקשת. כד"א וראיתיה לזכור ברית עולם כ"א לראות פני הצדיק. והנה זה אמר רשב"י לריב"ל (שם) בראותו אותו בלתי טועם טעם מיתה כמפורש בגמ':

15ונבא אל הענין אמר הוא ית' ופניתי אליכם. כלו' הנני חפץ להקנות העולם כלו לכם המתקיים ע"י ברית הקשת. וצריך להפרותכם למלאו וע"כ בהיותכם הולכים בחקותי כו' שאתם צדיקים איני צריך להביט פני יעקב אשר נדרתי לו להפרות זרעו עד בלי מצרים. וגם לא לקיים עולם לפנות אל קשת הברית. כ"א הביט אל אור פניכם מספיק לקיים הברית. והוא ענין שאות רשב"י לריב"ל נראתה הקשת כו'. וז"א ופניתי כלומר כשאפנה אליכם להסתכל בפניכם יספיק שוהפריתי אתכם כו'. וכן ע"י מה שאפנה אליכם ולא אל הקשת. יספיק זכותכם שוהקימותי את בריתי שהוא לקיים עולם אתכם ובכם. ולא ע"י הקשת. באופן שמרוב קדושתכם שתכנה כח הטומאה מן הארץ. גם שוהרבתי אתכם עד מלא כל הארץ. לא תדחקו במזונות. כ"א שואכלתם אז עם היות שואכלתם ישן נושן. שהוא כמפורש למעלה כי תאכלו של ב' שנים. ועל שנה שעברה שהוא ישן. תוציאו מאוצרותם לשום החדש. כי לא יספיק מה שהוא מהישן נושן לשים בו החדש. הנה עד כה דברתי על השלשה דברים מהו' שהם פרי הארץ ופירות האילן וזיוו. ועל הד' והיא חייו. אמר ונתתי משכני בתוככם שאעשה אתכם משכן ומושב לשכן יה אלהים. כי תשרה שכינה בתוך גויותיכם. והיא הד' שהיא חיי. כי אשכן שכינה בכם באופן שלא תמותו וע"כ אמר ולא תגעל נפשי אתכם שתחיו לעולם. והוא על דרך הקודם שבהיות שכינה בקרבכם לא תגעל נפשי שבקרבכם אתכם. כי שלום יהיה בין גוף והנפש. וכמאמרינו על פסוק הנני נותן לו את בריתי שלום. שארז"ל (סנהדרין פ"ב) שהוא שיחיה לעולם. ולא יתכן כנותו את החיים בתואר שלום. אם לא כדברנו זה. כי בהיות שלום בין הגוף והנפש להיות גם בו שכינה. ע"י כן והיה זה שלום וחי לעולם. הרי מהות דברים הד'. ועל הה' והיא מאורות שיהיו זכים ומאירים מעין אור רוחני. אמר והתהלכתי בתוככם. כי אז יהיה ה' לנו לאור עולם. כי לא ימצא במקום זולת מקום. באופן שהמקום לא יהיה בו שלא יגיה אורו בו. כ"א והתהלכתי בתוככם של כלכם הממלאים את העולם. כמדובר בפסוק ופניתי אליכם. כי אז יהיה לנו ה' לאור עולם. כד"א (ישעיה ס') כי ה' יהיה לך לאור עולם קומי אורי כי בא אורך כו' ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. וז"א והתהלכתי בתוככם להאיר לכם. וש"ת כי הקירוב דעת כ"כ עמי. תגרום לכם גאוה לבלתי הכיר גדולתי. לא כן יהיה כ"א והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם. ואשר אמרתי שאהיה לכם ואתהלך בתוככם. לא יהיה כמו זר בעיניכם. כי הנה אני ה' אלקיכם שהכנסתי במצרים והוצאתי אתכם בעצמי. והראיה ששדדתי מזלם מהיות להם עבדים ואשבור מוטות עולכם. הם השר עוז"א וכל כחותיו המקיים את עול מצרים עליכם שהיו המוטות המחזיקים. ואלו לא הייתי עושה בעצמי מי היה יכול לעשות כל זה. ואז וה' הולך כו' ולילה בעמוד אש כו' להאיר להם. וכ"ש עתה שתהיו צדיקים יושר. ועל הו' והיא קורתו. אמר ואולך אתכם קוממיות. והוא מז"ל שמדבר על קומת אדה"ר וז"ל (בב"ר פי"ב) ואולך אתכם קוממיות רבי יודן אמר ק' אמה כאדה"ר. ר"ש אומר מאתים אמה. ר"א בר"ש אומר ש' קומ מאה. מיות מאתים. ר' אבהו אמר תשע מאות אמה ע"כ:

16והנה מה שהכריחם לדרוש לשון קומה. הוא ממה שלא נאמר חירות או חפשיות. ע"כ פי' לשון קומה או של מאה או מאות. והלא כמו זר נחשב תעשה תורת ה' חשיבות משיעור קומת האדם. מה יתן ומה יוסיף בו הארוך יהיה או קצר. ולא עוד אלא שאמרו כי על אשמת אדם גדעו אורך קומתו. והעמידום על ק' אמה:

17אמנם אומר כי יודע דעת עליון הוא יודע כי צלם דמות תכונת האדם יש לו סוד נכמס. וגם שיעור קומת האדם הוא הוראת בחינ' נפשו. כאשר בזמן הזה אדם יולד בן אמה א' אשר לו בצאתו לעולם בנפש לבדה. ובבא שיעור קנות רוח לראוי אליה שהוא בן י"ג כבר יש בו ב' אמות. ואח"כ שהוא שיעור הראוי אל הנשמה גדל אמה אחת שהוא ג' אמות. כי זה כל האדם והנה היו שעורים לאחדים בזמן החסרון. אך בהברא אדם או לעתיד. לאדם נתנו המאות תחת האחדי'. כי האחדים היום על מיעוט ההשגה. יהיה לפנים המאות. כי בן י"ג היום היה בתחלה ק'. וכן לעתיד החוטא בן מאה שנה ימות:

18ולבא אל הענין בקיצור נמרץ ריש מלין אומר. כי כל נפש רוח ונשמה היא כלולה מעשר כחות אלהיות עליונים כנודע. כי חלק אלהי ממעל היא. גם ידענו כי כל אחד מג' אלה. נפש רוח ונשמה. יש לה בחינה מיוחדת מי' כחות עליונים. הנפש מא'. והרוח מאחרת. והנשמה מאחרת וכל אחת מהעליונו' כלולה מעשר. וכל חלק מהעשר שבכל א' גם הוא כלול' מעשר. וגם כל א' מאלו נפש רוח ונשמה כלולה מכל הק' שבבחינה ההיא שמשם יוצא' לשנים. והשנית לשלישית. ועל כן הורא' היות קומתן ק' אמה. היא כי אחדותן כלול מעשר. והעשר מעשר. שהן ק' בחינות הכוללות כל פרטן. ודעת רשב"י כי הנפש תבא תחלה. ועליה יהיה לאיש ק' אמה. והרוח שרחוקה מהנפש תבא אח"כ. עם הנשמה שקרובה אליה. ודעת ר"א שכל א' באה בפני עצמה ועושה ק'. הרי ש'. ועדיין אין להם רק כל א' ק' מבחינת שורשה בלבד. הנפש מבחינת הכח שממנה יצאה. והרוח מבחינת מקומה גם הוא. והנשמה גם היא ממקורה. אך דעת הרביעי הוא שכל שלמתה שכעת אותן השלש נמצאו יחד. וכל א' היה לה עירוב דעת עם השתים. ע"כ גם בבא כל א' לעתיד בפני עצמה. תבא בצד מה כלולה משלשתן. ע"כ בבא כל א' תכלול קומת מעלתה ש' אמה מכל אחת. נמצאו שלשתן בבואן זו אחר זו תשע מאות אמה. ומה שאומר ואולך שמורה על העבר. יהיה דעתם שאומר הוא ית' כשהוציאם ממצרים. היה לכונת הוליך אותם לקוממיות ע"י התורה:

19או יאמר ע"פ דרך זה. ונתתי משכני כו' ענין מאמרנו על פסוק תביאמו ותטעמו בהר נחלתך כו'. והוא כי הנה ג' בתי מקדש הן בית א . ובית ב . ובית ג . והנה השנים היו מעשה ידי אדם והנה כתוב אצלנו שהא' היה בזכות אברהם. והב' בזכות יצחק. והג' המקווה בזכות יעקב. וע"כ הב' היו מעשה ידי אדם ולא נתקיימו. כי זה היה לו ישמעאל. וזה ה"ל עשו. ולכן זה קוראו הר. וזה שדה. אך הג' שבזכות יעקב שקראו בית. שהוא קיים לעד. ההוא יבא רוחני מעשה אלקים ולא יטלטלו עוד: וזה מאמר משה ובני ישראל לפניו יתב' דרך בקשה. תביאמו ותטעמו כנטועים שלא יטלטלו ולא יגלו עוד משם. כנטועים בהר נחלתך ולא יהיה מעשה ידי אדם. רק אותו המכון אשר לשבתך פעלת ה' הוא מקדש רוחני כוננו ידיך. וזה יאמר פה הנה אתם מעותדים. כי ונתתי משכני מעשה ידי בתוככם מעתה באופן שלא תגעל נפשי אתכם כלל לגרש אתכם מארצו. כאשר אם יקדימו בית ראשון ושני שבזכות אברהם ויצחק. ובזה באומ' ונתתי משכני הוא אור ה' והוא תיקון זיוו ותיקון המאורות בעצם. כמפורש בנביאים במקומות רבים והיא אומרו בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. כי משם אורה יוצאה לעולם. ולפי זה אומרו והתהלכתי בתוככם. הוא תיקון חייו שאומר הוא יתברך. מה שאני מטייל עם הצדיקים בגן עדן שהוא עם רוחם. אטייל עמכם בגוף ונפש. ואין זה רק כי גם החומר יהיה זך ולקדש יחשב. והוא תכלית מה שאחר התחייה. הנה לפי דרך זה אין כוונת הכתובים ייעודים גשמיים חלילה. כ"א אדרבה אומר תחלה אושר ימות המשיח. ועוד מוסיף לתקן לנו מהלכים להשיג האושר שאחר תחיית המתים. מעתה בגוף ונפש מבלי נמות. שהוא כי בו נדבק בעה"ז. והוא תכלית כל האושר המקוים הרוחני ב"ב. ובדרך הזה יצדק מה שדמו רז"ל רוב פרטי הברכות האלה. אל מה שהיה קודם בימי אדה"ר. ולמה שעתיד להיות בימות המשיח שמפורש בדבריהם ז"ל: ( וע"פ ) ג' הדרכים האלה אשר דרכנו בם. אפשר יתכנו דברי רז"ל (במדרש פרשה זו) וז"ל א"ר חנינא בשם רבי אחא חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות. ואשיבה רגלי אל עדותיך. רבי מנחם חתניה דרבי חנינא אמר חשבתי מה שכתבת לנו בתורה. אם בחקותי תלכו מה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ. ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם. רבי אבא בריה דרבי חייא בשם רבי אמר. חשבתי ברכות וחשבתי קללות. חשבתי ברכות מאלף ועד תי"ו. וחשבתי קללות מוי"ו עד ה"א ולא עוד אלא שהן הפוכות. הא כיצד אם זכיתם אני הופך לכם הקללות לברכות. אימתי כשתשמרו את תורתי ע"כ:

20וראוי לדעת מה ענין ג' מיני דרשות אלו. ובמאי פליגי. ועוד לר' חנינא יראה שדוד המלך ע"ה היה עובד את ה' מחמת שכר ועונש. ועוד כי מ"ש ואשיבה רגלי שהיה סר מהן. והאם היה תחלה מסכל השכר ועונש. ואח"כ היה מחשב ושב. ועוד כי אדרבא ראוי לשרת שלא ע"מ לקבל פרס. ועוד לרבי מנחם האם אין בברכות יותר מונתתי שלום. ואין בקללות יותר מויספתי ליסרה אתכם. ומה ענין זה אל שובו אל העדות מבכל יתר המקראות. ועוד ברבי אבא מה ענין החשבון הלז. שהברכות מאלף ועד תי"ו ומה יתן ומה יוסיף. הלא אין העיקר תלוי רק במהות הברכות. ולא על החילם באל"ף וסיימם בתי"ו. וגם אומרו והקללות מוי"ו עד ה"א אין דבר. וגם זה מה יתן ומה יוסיף. ואם הוא שמשלים מהוי"ו ועד תי"ו. וחוזר להתחיל עד ה"א. א"כ גם הן מאלף ועד תי"ו. כי זה כל האותיות. ומה לי אם יהיו כסידרן או שלא כסידרן. ועוד כי מהצורך להשתמש באותיות. לא בקללות ולא בברכות ועוד שאין אומרו הפיכות צודק יפה. ועוד איך הוא היפך הקללות. ועוד כ"א יזכו אין קללות. ומה הוא ההיפוך שיתהפכו ועוד אומרו אימתי כשתשמרו את תורתי. מי לא ידע שאומ' אם זכותם הוא שישמרו את התורה:

21אמנם יתכן כי ג' השלמים האלה המה ראו הקושי הנופל בייעודים האלה. והעונשים שלעומתם. והנה אלו ואלו ייעודים גשמיים ועונשים של העה"ז מה שאמונתינו שלמה ואמתית הייא בהיפך. כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא כי אם היום לעשותם ומחר לקבל שכרן. וגם עיקר העונש הוא בגיהנם כי ערוך מאתמול תפתה. והראהו ית' לאברהם והנה תנור עשן כו'. וגם הוא מאמר הכתוב אשר אור לו בציון. ותנור לו בירושלים. והנה הערה זו תעורר לב אנוש לבא להרהר חלילה בענין עולם אחרון. ע"כ באו השלמים האלה. והצד השוה שבהם. כי ע"ז נתעורר דהע"ה. וזאת השיב אל לבו כי חשב דרכיו והשיב רגליו מדחי על חקיר' זו אל עדותיו ית'. אלא שנחלקו בדרך תשובת הדבר לא ראי זה כראי זה. דעת רבי חנינא הוא הדרך הא' שכתבנו כי אין ייעודי התורה שכר המצות. רק מתת ה' אשר הוא ית' נותן בלי ניכוי שכר וקרן. ועיקר השכר צפון לע"ה. מש"כ הקללות. כ"א שינכה ה' עונש גיהנם בצרות העה"ז. ע"ד אז"ל (בקדושין מ') שהמצות עושין פירות והעבירות אין עושין פירות כד"א (ישעיה סימן י) אמרו צדיק כי טוב כי פרי כו' או לרשע רע כי גמול ידיו כו' ולא פירות וזה מאמר רבי חנינא חשבתי במחשבתי מתן שכר של מצות. כלומר מה שהוא מתנת השכר ולא השכר עצמו מש"כ בעבירות רק הפסדן של עבירות כי המוסר הוא ההפסד חמש ולא מתן פירות. כי אין פירות לעבירות כמ"ש רז"ל (שם) על פסוק אמרו צדיק כו' ובזה אשובה רגלי מהמבוכ' אל מדותיך. כי כל הייעודים הגשמיים מתן הוא של השכר העתיד. ולא עצם השכר. והוא הדרך ה א' שכתבנו. אך ר"מ מתרץ בדרך ה ב' כי אין הענין רק להכין את עובד ה' להעמל בעבודתו להסיר המעיקים. מש"כ בקללות רק עצמות העונש. והכריח הדבר ממה שבטובה ובהפכה. יש טובה ויש תוספת עליה. כאו' ונתתי נשמיכם וכו'. ותוספת הטובה שהיא מתנה ב'. היא ונתתי שלום וכו'. כן ברעה יש תוספ' על הפורענות שמזכיר. והוא ויספתי ליסרה אתכם. והלא כלל ידוע הוא כי מרובה מדת טובה ממדת פורענות. וא"כ למה בתוספת הטובה אינה הטבה באנשים. כ"א שלום בארץ אשר כל טובו אינו רק סילוק היזק. שהוא ושכבתם ואין מחריד. ובפורענות הוא אומר ויספתי ליסרה אתכם שהוא ייסורין בהם עצמם. אך אין זה כ"א שאין ייעודי הטובה רק הכנה להיטיב וסלוק המכשולות המעכבים מלעבוד את ה'. וע"כ אחר סילוק עיכוב חסרון לחם. הלא ימשך עיכוב גדול מהראשון. והוא טרדת האויבים כי לשמע רוב תבואות יבואו כארבה לרוב. ע"כ הוצרך לסלקו והוא מז"ל במדרש (פ' זו) וז"ל ונתתי שלום הרי כל הטובה הזאת. אם אין שלום אין כלום. לכך ונתתי שלום. והנה אם הוא עצמות שכר אינו תוספ' על הקודם רק סילוק היזק. ומה גם כי על כל מצות קנייניו' הוא. אחר שכל המכוון הוא סילוק עיכוב גדול. הוא תוספת סילוק עיכוב גדול מהקודם. וז"א חשבתי מה שכ' כו'. אך דעת רבי אבא הוא הדרך הג'. כי כוונת הייעודים הוא להטיב. בהמשך מאל"ף ועד תי"ו. הוא כלהאושר המקוה מראש עד סוף עד תכלית הבריאה. שהוא לזכותנו שנהיה לפניו ית' מרכבה אליו בגוף ונפש. מה שהוא עתיד להיות אחר התחיה עתה מבלי נמות יהיה לנו כל הטוב. מאל"ף ועד תי"ו. שהוא עד התכלית בלי המשך. ונשא המשל באותיות למה שאין לך מצוה מכל מצות התורה שאין לה אחיזה באות מאותיות התורה הבלתי נפרדות ממנו ית'. וכל מיני אושר מסתעפים מהם. והמקיים התורה קונה אושר ברוחניותן וקדושתן. הבלתי נפרדות ממנו ית'. הפך העובר בכל התורה חלילה. שפוגם בכל האותיות וכמז"ל (במדרש איכה) שע"כ הקינות היו באלפ"א בית"א על כי עברו על אותיות התורה ומנגדות אותו. וע"כ התחילו הברכות ב א' וסיימו ב ת' לרמוז לנו ענין הייעודים האלו. כי אינם גשמיים רק כוללים כל האושר מ א' ועד ת' שהוא כל אושר הרוחני כמפורש בדרך ה ג' שכתבנו. שלא רצה ית' יהיה שכר מלות טובות העה"ז. כי הבל המה. אך בקללות לא כן הוא. כ"א שרצה הקב"ה לייסרנו בייסורין של עה"ז. כי הבל המה. ולא בעונש רוחני ועצום של העולם העליון. וזה רמז בהתחילו בו' ואם לא תשמעו. וסיימו ב ה' כאומר אני ה'. לרמוז כי אשר אין דבר בין ו' ל ה' כי אין ביסוריהן ממש ועיקר. כי הן של העולם של הבל וזהו סיימו ב ה' כן ייסוריהן אינם רק של עולם הזה. ושמא תאמר א"כ יתחילו ב ד' ויסיימו ב ה' . לז"א ולא עוד אלא שהן הפוכות. שמתחיל במאוחרות ומסיים בשלפניה. אם זכיתם שהוא שתשובו בתשובה. אני הופך כו' והוא מאמר הכתוב דרכיו ראיתי וארפאהו וכו'. ואשלם ניחומים לו ולאבליו כו'. והוא כי בשובם אחר מכותם על אשמותם. מהפך להם הוא יתברך הקללות לברכות. ומטיב להן כנגד מה שקבלו רעה זולת שכרם הטוב. וכונת הכתוב הוא לו ב' דברים של הטבה בתת העונש בעה"ז ולא מניחו לע"הב כשכר המצות. (א) שהוא עונש של צרות העה"ז שאינן בעצם. (ב) שבהיותם פה יש לנו היפוך מהקללות לברכות משא"כ אם היה נשאר העונש לאותו העולם. שלא היה ההיפוך הזה אחר העונש וטעם כי פה שבים ושומרים התורה. ומהפכים להם הקללות לברכות. אך בעולם ההוא אין מעשה וכשרון ושמיר' התורה שם. וז"א אימתי כשתשמרו את תורתי כלומר משא"כ שם שאין שם שמירת תורתי:

22או יאמר שמהפך הקללות שהזדונות נעשית כזכיות. ע"י התשובה ולהיות שבגמרא (יומא דף פ"ח) אמרו כי כששב מיראה נעשו כשגגות וכאשר מאהבה נעשה זכיות ע"כ אמר אימתי נעשים כזכיות להתהפך הקללות. הן מ"ה קטיגורים אשר ברא להתייסר והתקלל על ידן לסניגורים שמתברך בהם. כשתשמרו את תורתי. למה שהיא תורתי שהיא מאהבה ולא מיראה. וז"א תורתי ולא אמר את התורה. עם היות שלא דבר עד כה כאלו הוא יתברך המדבר. רק מא' אני הופך כו'. ובאו' תורתי:

23או יהיה שדורש ההיפוך ה"א וי"ו וה א' עד ת' שבברכות שמהפך ה ה' שהיא דין. אל ה ו' שהיא רחמים. אימתי כשמקיימים את התורה. שהיא מ א' עד ת' שקודם ה ו' :