תורת משה - אלשיך, במדבר א:כ

1ויהיו וכו'. הנה כתבנו של היותם ראוים להיות צבאות ה' למרכבתו היה צריך יהיו ישראל משוללי פיסול כי אם כלם מיוחסים אחר אבותם על כן אמר כי ויהיו בני ראובן וכו' לבית אבותם ולהיות כי מה שהיה מקום לחוש אל המצא פיסול היה בשבט ראובן ובשבט שמעון בראובן על כי באשת דתן נמצא פיסול היא שלומית בת דברי שילדה בן איש מצרי היה אפשר לחשוד אולי היתה כיוצא בה בשבטה וכן בשמעון על מה שאחרי זאת נמצתו כ"ד אלף שטופי זמה בשוטי' היה מקו' לומר יוכיח סופן על תחלתן אולי גם במצרי' היה זאת להם ולא יהיו כלם לבית אבותם לזה ייתר בראובן ושמעון מלת לגלגלותם לומר כי מה שהיו לבית אבותם לא היה באומד או על רובם כי אם לגלגלותם בייחוד ופרטות כל גלגולת וגלגולת היו לבית אבותם ובשמעון נאמר גם מלת פקודיו מיותרת לומר גם שנמצא צד זמה אחרי כן בשבט זה הנה פקודיו עתה שכולל גם הכ"ד אלף שנפלו בשיטים כלם היו אז לגלגלותם א' לא' לבית אבותם אך בשבטים האחרים לא הוצרך לפרט כ"כ כי לא היה בהם חשד ובזה יתכן מה שהתחיל בראובן ולא ביהודה שהיה דגל הראשון אחר שהכונה היתה על דבר הדגלים כי על כן הקדים גד ליהודה להיות מדגל ראובן ושמעון כמו שכתבנו:

2עוד כיון באומרו ויהיו בני ראובן וכו' לומר גם ששלומית בת דברי ילדה שלא מבעלה מה שאני מעיד הוא כי אשר היו בני ראובן הם לבית אבותם כלומר אך לא אשר היה בן איש מצרי על כן שינה בזה מבכל השאר והנה מקום לומר כי על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה היה העדות שהיו לבית אבותם אך לא על אשר לא הגיעו לכלל עשרים על כן בכל אחד הוא אומר מבן וכו' כל יוצא צבא ושעור הכתובים ויהיו בני ראובן מקטן וגדול לבית אבותם ואשר תראה במספר וכו' כל זכר מבן עשרים וכו' שנראה ששולל הקטנים והנקבות אף שלמעלה מעשרים היינו להיותם כל יוצא צבא שהמספר הוא לאלו לא שאין כל השאר גם הם בני אבותם וכן בשמעון לבני שמעון הקטנים עם הגדולים הם לבית אבותם אלא שבמספר שמות כעת היא כל יוצא צבא וכן בכל השאר ועל כן בכלם שב לומר מבן וכו' כל יוצא צבא: