תורת משה - אלשיך, במדבר יא:א

1ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה' וכו'. ראוי לשים לב למה לא פי' מה היתה אשמתם ואנינותם וגם אומרו ויהי לשון יחיד. (ב) אומר רע באזני ה' מי לא ידע שהכל בפני ה' וגם או' באזני ולא אמר לפני. (ג) אומרו וישמע ה' כי הלא מבלי יאמר שהיה באזני ה' ידוע ששמע וגם אחר אומרו באזני ה' ודאי ששמע ה'. (ד) אומרו ויחר אפו היה ראוי תהיה הגזרה שפעל על ידו חרון אפו ולא ותבער בם אש ה' כדבר נעשה מאליו והל"ל ויחר אפי ויבער בם אש שיורה שהבעיר חרון אפו את האש. (ה) למה אמר אש ה' למה ייחס האש אל השם והל"ל יתבער בם אש וידוע כי מה' הוא. (ו) למה אכל בקצה המחנה לא ימנע או חטאו בני קצה המחנה בלבד או גם אחרים אתם אם לבדם ודאי שלא תאכל יותר מהם ואם גם אחרים עמהם למה לא אכלתם האש. (ז) אומרו ויצעקו וכו' למה לא צעקו אל ה'. (ח) למה שקעה האש ולא עלתה אל יסודה. (ט) למה קרא שם המקום תבערה. (י) למה מפרש הטעם כי בערה בם וכו' מי לא ידע כי על זה היה.

2אמנם הנה ארז"ל שהיו מבקשים לפרוש מהקב"ה ומעין זה יתכן כי קרה למו כמשרת את רבו המדריכו ללכת בדרך טובה ומעכבו מלכת אחרי תאויותיו והוא מבקש להתפקר ולהסיר את עול סבלו של רבו מעליו ובוש מלאומרו בפניו אך מה עושה משרת אותו מדאגה ובשממון בעצבון למען ישכיל אדוניו כי רע עליו שירותו אולי יפטרנו לחפשי חנם כן היתה עליהם אז למשא עבודת ה' ועמל התורה וקצים בפרישות תאות חומרם ע"כ היו עושים מצות ה' בעצבון כמתאוננים וקצים בעבודתו יתב' אך לא ערבו אל לבם להוציא מפיהם מלים כי בושו מקונם ית' וממשה רבם והוא עון פלילי כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת וכו' בשמחה ובטוב לבב והנה זה דרכו של שטן יורד ומסית ומחטיא ועולה ומקטרג לפניו יתברך וכן העין העצמי כי המשחית שנעשה בו הוא עולה ומקטרג לפניו ית' וכמאמרם ז"ל על פסוק גם ה' העביר חטאתך וכו' שחטאו של דוד עלה והיה מקטרג באזני ה' וכאשר שב והתודה העבירו מלפגיו וכן היה פה כי אחר עשיתם הרע אותו הרע עצמו עלה והיה מקטרג ומשמיע הדבר באזני ה' וזהו רע באזני ה' כי רע שעשו היה מדבר ומשמיע לאזניו ית' ע"ד מאמרינו על פסוק הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני שהיא הסירו את השטן הוא הרוע שנעשה במעלליכם מלקטרג כנגד עיני כן גם פה את כח הטמא הנעשה מהעון קורא אותו רע וזה לא היה ידע משה הבלתי רואה ללבב אך וישמע ה' שהוא ל' הבנה שהוא כד"א שמעני אדני אי כפשוטו כי מיד שוישמע ה' ויחר אפו והוא כי הנה האף הוא א' ממלאכים המשחיתים והנה כתיב אצלנו למעלה ההפרש שבין העשות הפורענות על יד משחית שאינו מבחין בין צדיק לרשע לכאשר נעשה על יד הקב"ה שמדקדק ומבחין ואמר כי הנה וישמע ה' ומיד ויחר אפו הוא האף האחד מהמשחיתים לעשות הפורעניות על ידו והנה אם היה עושה כן לא היה מבחין בין צדיק לרשע אך לא רצה הוא ית' כי אם ותבער בם אש ה' לעשות הפורענות על יד עצמו יתב' ולא אש האף וע"י כן ותאכל בקצה המחנה בלבד אך אם היה על יד משחית תם ורשע היה מכלה. וטעם ריחמו ית' אפשר היה על שני דברים א' על אחדותם שנית על שלא חטאו רק במחשבה ולא בדבור וגם לא היה מתאוננים ממש רק כמתאוננים וזה מאמר הכתוב ויהי העם ל' יחיד. וגם כמתאוננים בכ"ף הדמיון. ועל כן גם שוישמע ה' ויחר אפו לא הניח הוא ית' את האף לפעול. רק ותבער בם אש ה'. ולמ"ש ז"ל שאכל ביותר צדיקים יהיה על כי וסביביו נשערה מאד. ואז כאיש אחד באחדות אחד צעקו אל משה יתפלל עמהם באומרם כי משה לא ידע רשעתם כי לא היתה גלויה ולא ימנע עצמו ומשה בראות אחדותם כאומרו ויצעק ולא ויצעקי. מיד ויתפלל וכו' ותשקע האש. והנה ארז"ל ששקעה ולא עלתה אל יסודה למען ייראו פן תשוב מעלה כטבעה אם ישיבו לכסלה. ולפי זה יאמר ויקרא וכו' לבל נאמר כי קראו תבערה על ששקעה שם וקל לעלות ליראה וא"כ היה מעתה כפותח פיו לשטן וכן לא יעשה. על כן אמר מה שויקרא וכו' הוא על העבר כי בערה וכו' לא לבשרם רעה עם שלא יבצר שיתנו אל לבם וישמרו:

3עוד יתכן. בשום לב למה נדונו בשרפה. והוא כי הנה היה עם לבבם לפרוש מן התורה כמ"ש ז"ל כי אש דת רוחניות הוא. ולא תכין לבעלי חומר רק ללכת אחר תאות החומר כי מין במינו המה. והם לא ידעו כי התורה תזככם עד עשות מהחומר רוחניות כמ"ש ז"ל על פסוק הלא כה דברי כאש וכו' מה אש כל מה שנותנים בו נעשה אש כך כל הדבק בתורה וכו'. וכן כל הדבק בתורה ארז"ל ת"ח אין אור של גיהנם שולט בהם ק"ז מסלמנדרא וכו'. והוא מה שכתבנו כי תזכך את החומר. ובזה נבא אל הענין. כי אמר הוא ית' אתם געלתם מהדבק בתורה שהיא אש ה' לכן אש ה' תאכלכם. ולבל יאמרו אולי לא יוכל החומר לסבול אש ה' בתורה בקרבו. על כן ותשקע האש. למען יראו ויבשו כי אין לך חומר עכור מגוף הארץ ותשקע בה אש ה' ויסבלנה ומה גם עתה חומר האדם הזך ממנה. ולבל יראה שהמקום גורם כפי הטבע שלו ושעל כן שם המקום תבערה ולא בהשגחה. לז"א כי מה שויקרא שם המקום ההוא תבערה לא על טבע המקום ההוא בייחוד רק על שבערה בם אש ה'. ועל פי דרכו נרמז אש ה' שעולה כ"א במספר קטן כמנין תבערה עם התיבה: