תורת משה - אלשיך, במדבר יא:לב

1ויקם העם וכו'. הלא כמו זר נחשב כי הלא לו חכמו ישכילו כי אשר לא טוב עשו בשאלם בשר ומה גם בראותם כי בא להם תאותם וגם תבא פקודתם האמורה עליהם כי יאכלו וימותו ולכן מהראוי היה לא יגעו בו יד באמרם חטאנו כי שאלנו בשר. ואדרבה כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת פשטו ללקוט והממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו וכו'. ומה עלה על רוחם שאדרבה יורה על קוטן האמנתם. אמנם הם חשבו למשפט כי לא ה' פעל כל זאת ויחר אפו מאד על שאלת הבשר. אך העיקר היה כי ידע את אשר בלבבם הלא היא תאות עשויות ושעל זו היה הרוגז רב מאד אלא שלא הזכירו הוא ית' על שהם לא גלו אותה אך עיקר חמתו עליה איתה. לכן ייעצות כליותם לאמר במה יודע שאלת הבשר היה העיקר אם לא בהפעיל עצמנו ללקוט ולאסוף משא"כ אם נאסוף ידינו מלאסוף כי הלא יאמרו מה לכם שלא תאספו בשר אך אין זה כי אם לא זאת המנוחה והתאוה אשר דאבה נפשכם כי אם עריות. לכן הכניסו עצמם בכל עוז להורות כי זו היתה עיקר תאותם ועל כן שמחים עליה כעל כל הון.