תורת משה - אלשיך, במדבר יב:א

1ותדבר מרים ואהרן וכו'. הנה אומר והכושית לזר יחשב יקראנה כושית והיא מדינית ומה גם אחר התגיירה כי ליהודית תחשב אף היא. והנה רז"ל אמרו שקראוה כך על גודל יפיה ושעל יופי מעשיה כפל ואמר כי אשה כושית לקח והוא דוחק יהיה השינוי מחשך לאור. (ב) כי תחלה נאמר ותדבר מרים לשון דבור שהוא קושי ואח"כ הוא אומר ויאמרו לשון חיבה. (ג) שמתחלה לא אמר וידברו רק ותדבר ואח"כ ויאמרו עם היות כי שניהם יחד נראה שדברו. (ד) למה מקדים מרים לאהרן שאומר מרים ואהרן. (ה) ראוי לשים לב אל הכפל באומרו כי אשה כושית לקח לפי הפשט. (ו) באומרו הרק אך. מה המה אלה שני מיעוטים זה אחר זה. (ז) מה למדנו באו' וישמע ה' ומי לא ידע כי הכל גלוי לפניו ית'. (ח) שאחר אומרו וישמע ה' הל"ל ויאמר ה' פתאם וכו' ולא יפסיק באומרו והאיש משה ענו מאד וכו':

2והנה על זה שמעתי אומרים כי צפורה שחורה ולא נאוה היתה והוכיחוהו לאמר למה פירש ממנה אם על אודות היותה כושית וכעורית הלא מעת לקוחיה היה ראוי לשית לבו על זה ולא עתה. וזהו כי אשה כושית לקח. ואם על היותך נביא הלא גם בנו דבר. ואם על היותך ענו מאד אתה בוש ופורש מדרכו של עולם לא יתכן כי אם האיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה. אך פירוש זה אין לו שחר כי מי יאמין כי מפאת ענוה היה פורש מאשתו שיכניס זה בטבע חלוקה. ועוד שאומרו והאיש וכו' לפי' זה הוא תמיהה. ועוד שאם כן לא הל"ל וישמע ה' עד סוף דבריהם לא בין החלוקה השנית לשלישית. וגם דוחק לחלוק על רז"ל מן הקצה אל הקצה מלפרש כושית יפה אל פירוש שחורה וכעורה. ואפשר לבא אל הענין במה שקבלו רז"ל כי ארבעים שנה מלך משה בכוש ויקח לו אשה כושית ומפחד בלילות פן יגש אליה נתן חרב חדה בינו לבינה ולא קרב אליה מ' שנה על היותה כושית ולא יהודית כי לא נתגיירה. ויתכן כי בדברם אל משה על מה שפירש מאשתו זכרו לו הדבר ואמרו האם היותו פורש מאשתו זאת הוא על אודות וסבה שפירש מהכושית שהוא כי לא מישראל היה רק מהכושיית וגם זו מדינית אינו דומה כי אז אשה כושית לקח כי כושיית וע"ג היתה בלקוחיה מה שאין כן בזאת כי גיירה משה בקחתה לו לאשה כנודע. ואם על דבר הנבואה אמרו הרק אך וכו' ודקדקו באומרו דבר ה' לומר לו יונח כי מדרגת נבואתו גדולה ממדרגתנו אינו מספיק זה לפרוש מדרך ארץ כי הלא אם נבואתך היתה על ידו ית' ונביאתינו על יד מלאך החרשנו אך גם נבואתינו מה' היא גם שתהיה שפלה ממדרגתך. וז"א הרק אך במשה דבר ואינו על יד מלאך לא כן הוא כי הלא גם בנו דבר השם הנזכר. ואמרו רק אך הא' למעט את אהרן והב' למעט את מרים. ומדברי הכתובים בין בפסוק ראשון בין בפסוק שני שמדברים שלא לנוכח כמדברים עם אחר באומרו לקח ולא אמר לקחת ובפסוק שני במשה דבר ולא אמרו הרק אך בך דבר הורו גודל ענותנותם שלא ערבו אל לבם לדבר בו תוכחת לנוכח כי בושו ממנו רק כמדברים עמו על זולתו. וענין אומרו ויאמרו באמצע דבריהם עם שמתחלה גם המה האומרים. הנה בזה נתנה תורה טוב טעם אל הוכיחו הש"י את מרים יותר מלאהרן עם שיחד דברו. אך הוא כי בדברים הקשים יותר שעליה אמר ותדבר שהוא לשון קושי הוזכרה תחלה מרים וגם לא נאמר וידברו מרים ואהרן להורות כי בתחלת הענין כשערב לבבם לדבר מרים היתה עיקר כדרך נשים לקנא על כבוד אשה כמוה יותר מאיש ואהרן נטפל אליה ונגרר אחריה. וגם הענין קשה מהאחרון כי באומרו על אודות וכו' רומזים החשדה שהי' עובר על דת מעונתה לא יגרע וגם שחשבה לע"ג ככושית בזה לא הושוה אהרן אך באומרו הרק אך במשה שהוא גמר הענין אחר שהוסר המסוה. וגם אין הענין קשה כראשון שאדרבה אומרים לא נחשדך שכוונתך למנוע עונה או להחשיבה ע"ג רק מפאת קדושה לזה אמרו דרך חבה שאין זה טעם מספיק ובזה אמרו יחד שניהם וגם בל' חיבה כמשמעות לשון אמירה כאומרו ויאמרו שהיא אמירה בלתי שוה אל הראשונה כמדובר. ואמר וישמע ה' ארז"ל שהוא להורות עונש המדבר בלשון הרע ק"ו ומה אם אהרן ומרים שלא כוונו רק לדבר מצוה ולא ביישוהו בפני שום אדם רק בינו לבינו וגם לא דברו לו לנוכח כי אם שלא לנוכח כמדברים על זולתו כי בושו ממנו הקפיד הוא ית' וישמע ה' להענישם. המלבין את חבירו ומוכיחו שלא לשם שמים עאכ"ו:

3או יאמר אם מרים ואהרן שלא ביישוהו בפני שום אדם כי לא שמע הדבר כ"א ה' לבדו וזהו וישמע ה' שלא שמע כי אם ה' כך המספר לשון הרע על חבירו או מביישו לפני אחרים עאכ"ו: