תורת משה - אלשיך, במדבר יג:ב

1שלח לך אנשים וכו'. הנה על ה' ועל משיחו נוראות יפלא הפלא ופלא למה זה צוה אל משה לאמר שלח ישלח אנשים ויתורו את ארץ כנען כי הוא ידע מתי שוא וטוב טוב היה לעכב בידם. גם על משה יפליא שלא בקש מלפניו יתברך על זאת לבלתי שלחם כי לולא ידע משה כי ברע המה למה התפלל על יהושע שינצל מעצת מרגלים ומה גם למה שפי' רש"י שאמר הקב"ה למשה אני איני מצוה לך אם תרצה שלח. שא"כ איפה היה ראוי ישתטח לפניו יתברך למונעם מללכת אחר הודיע ית' אותו כי ברע המה:

2וגם על יהושע יפלא מה היה עם לבבו לשלוח אנשים מרגלים אחרי ראותו אשר קרה לכל ישראל עמו יתברך על זאת. כי הוא הראות קוטן אמנה חלילה. וטוב היה לבטוח בה' ולצאת חלוצים למלחמה לפני ה' מבלי פנות אל שלוח מרגלים:

3והנה על הקושי הלז על דבר יהושע אחשבה כי השי"ת דבר בקדשו התנצלות אליו במקראי קדש סיפור המאורע. באומרו וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים וכו'. והוא בשום לב אל מאמרי הכתובים. (א) למה זה הודיעני ששלחם מן השטים. (ב) אומרו חרש לאמר. כי הם שני הפכים בשתי תיבות ומה זו שתיקה ומה זו אמירה. (ג) כי כל לאמר הוא לאמר לאחרים מה שלא יצדק שם כלל. (ד) אומרו ראו את הארץ ואת יריחו כי הלא בכלל הארץ היא יריחו ולא עוד אלא שהיה לו להפך השיטה את יריחו ואת הארץ. (ה) כי המה לא עשו כן כי לא תרו את הארץ רק את יריחו לבדה. (ו) אומרו למלך יריחו לאמר כי לא יצדק בזה לאמר לאחרים. (ז) באומרו וישלח מלך יריחו אל רחב וכו' מי הגיד למלך כי הלכו בית רחב כי לא נאמר לו רק באו הנה הלילה ואפשר היה בבית אחר. ולמה לא שלח כמסתפק רק כאלו היה ברי לו כי שם היו. (ח) הכפל שאחר או' הבאים אליך אמר אשר באו לביתך ולמה הודיעה כי לחפור את הארץ באו אחרי כי גם אם לא היה רק לחפור את יריחו לבדה היה קשה: (ט) או' ותצפנו כי מהראוי יאמר ותצפנם כי זה הכריח לרז"ל לומר כי האחד היה פנחם. והנה כמו זר נחשב בצד מה לפי דעתם אומרו אח"כ ותטמנם לשון רבים. (י) אומרו כן באו אלי וכו' כי מלת כן מיותרת:

4אמנם הנה יהושע פחד ורגז מעון פעור שעדיין לא הטהרו ממנו כשליחות יהושע עצמו אל בני גד ובני ראובן באמור להם המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו.. והנה העון ההוא היה בשטים מקום אשר שם יהושע כי משם נסעו לכבוש את הארץ. וע"כ מדאג' מדבר ולהסיר מורך מלב ראשי עם הארץ ולחזק את לבם ממורא עון השטים פן יהיה להם למוקש ע"כ רצה לנסות אשר ישים ה' בפי האויבים. כאשר עשה גדעון סי' מאשר יתן ה' בפי אויביו עד שמע פתרון חלום האומר אין זה כי אם חרב גדעון בן יואש. וכאשר עשה יהונתן בן שאול אשר אמר לנערו אם כה יאמרו אלינו עלו וכו'. כן רצה יהושע לשמוע מה בפיהם גם המה. וז"א חרש לאמר כלומר כי הם ילכו לא לתור רק אין אומר ואין דברים רק חרש ושתיקה כדי לאמר שכנגדם לתומם כי יתנו לב לתומם לשמוע את אשר ישים ה' בפיהם. והוא מעין ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר שארז"ל שהוא לשיאמר ה' תשובה שאמר איני זז מכאן עד שתשוב לי תשובה. כן יאמר פה לאמר שכנגדם אם תהיה הוראת מורה לבב המורה כי ה' הסגירם ויאמר השמד אם אין. וכן היה כי פתח אמרי יושב הארץ אשר השמיעם ה'. הלא היה מאמר רחב באמור ידעתי כי נתן ה' לכם את הארץ וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם ונשמע וימס לבבינו וכו'. ובדבר הזה התאזרו כח המרגלים וכל ישראל השומעים את בשורתם. יתכן מה שלא הלכו למקומות אחרים כ"א ליריחו וגם שלא סבבו בעיר כדרך האתרים רק בית רחב בלבד. אמנם למה שכל כונתם לא היתה כי אם לשמוע מה בפיהם אם הם רכי לבב ויראים או הם עזי נפש לעומת בני ישראל. וע"כ כשמעם נעשתה שליחותם וישובו מתור הארץ ולא הלכו אנה ואנה אל א' מערי הארץ זולת יריחו. ולמה שאמרו ז"ל כי כלב ופנחס היו אפשר נרמזו שניהם בשתי תיבות אלו חרש על כלב שהחריש את ישראל כד"א ויהס כלב. ולאמר לפנחס שהוא כהן משוח המלחמה שהוא המכריז ואומר שמע ישראל אתם קרבים היום וכו'. וזהו לאמר שאומנותו אמירה. ובחר ביריחו כי משם תרים את הארץ כלה כי משם ישמעו אם הרך לבב כל יושבי הארץ אם אין. והוא כי אמרו רז"ל שרחב היתה מיוחדית לל"א מלכי הארץ ואלי' היו מגלין את לבם. וע"כ אמר וכי נמוגו כל יושבי הארץ שאל"כ מי הגיד לה את לב כל יושבי הארץ. וע"כ מאז שלחם אמר להם ראו את הארץ ואת יריחו. שטר' ראות' את יריחו כלה והתהלך בה יראו את הארץ שמה שהיא תגיד להם את לבם. ועל כן לא הלכו רק בית רחב. ומן הטעם הזה ויאמר למלך יריחו לאמר וכו' והוא כי המגיד למלך לא ערב אל לבו להלשין אותה בשמה אל המלך כי אהובת המלכים כלם היא וגדולת המעלה ונפלה חתיתה עליו. ומה גם אם יבוקש הדבר ולא ימצא כי גם מלך יריחו יהיה לו לאויב. ע"כ בחר לשון ערומים ואמר דברים שיובן משמען שהם בית רחב ולא יזכירנה. וזהו ויאמר למלך יריחו לאמר שנאמר לו דבר שהוא לאמר המלך מה שיבין מהדבר שיאמר כי בית רחב המה שיוכלו לומר לו אתה הוא האומר ולא אנחנו. והוא כי נאמר לו הנה אנשים באו הנה הלילה לחפור את הארץ כי ממוצא דבר יבין איך באו הנה אל מקום פרטי לחפור את הארץ בכללות אם לא שבאו בית רחב היודעת מאד את לב מלכי הארץ כלם. והמלך הבין בדברים וישלח אל רחב עם שלא הזכירוה לפניו. ואחרי אמרו הבאים אליך חש המלך פן יובן מזה כי באו אליה כדרך כל הארץ כאומרו הבאים אליך כד"א הבה נא אבא אליך. על כן חזרו פירש ואמר אשר באו לביתך כלומר מה שאמרת הבאים אליך פירושו אשר באו לביתך. ושמא תאמר מאין לו בשורה זו כי באו לביתך הלא הוא כי ידעתי כי לחפור את כל הארץ באו ואין מקום מיוחד בחפור את כל הארץ פעם אחת אם לא אצלך. אז השיבה ואמרה כן באו אלי וכו' לומר כן כדרך הזה שפירשת הוא מה שבאו אלי האנשים שאמרת אשר באו לביתך ולא כאשר היה מובן מלשונך בראשונה באומרך הבאים אליך:

5או יאמר בשום לב אל אומרו ותצפנו לשון יחיד. כי עשתה בערמה להצפין ולכסות הענין לבל ישיתו לב אל המרגלים אשר היו אז לפניה. על כן תפסה אותם בידי שלוחי המלך וזהו ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו את הענין בזה ותאמר כן באו אליכו' לומר האם שני אנשים בלבד באים לביתי שאדרוש מאין המה הלא כן כאשר באו אלי האנשים האלה אשר לפניכם ולא ידעתי מאין המה. וכאשר לא ידעתי מאין באלה כן לא ידעתי גם במרגלים. ובמרמה דברה למען החזיק בלבבם כי לא אלה המרגלים כי אדרבא מהם לוקחת ראיה אל המרגלים:

6או יאמר במ"ש ז"ל שהא' היה פנחס והיה יכול להסתיר לעיניהם ואפשר שלא נעלם ממנה כי הגידו לה כי יש לאל יד א' מהם לעשות כן מפני פחד יושבי הארץ. ושזה יאמר כי ותקח האשה את שני האנשים בידיה ותצפנו בפניהם את הא' לעיניהם שבצוויה נסתר ונצפן. ותאמר להם כן כאשר ראיתם בשני אלה שהאחד איננו כן באו אלי האנשים אשר אתם מבקשים כאחד הזה שנמלט לעיניכם ולא ידעתי מאין המה שיכלו לעשות כן. כי הנה ויהי השער לסגור בחשך והאנשים יצאו וכ"כ קלו וימלטו שאין עין יכלה לראות האנשים. ולהיותם אנשים אפשר כי אין זה רק קלות המרוץ לכן רדפו מהר אחריהם כי תשיגום.

7כלל הדברים כי אין על יהושע אשמת דבר על שלוח המרגלים כי לא לתור שלחם רק דרך סימן לראות מה בפיהם כמדובר. אך על אשר שלח משה לתור את הארץ הלא כמו זר נחשב על ה' ועל משה עבדו. ולהשיב על מרע"ה האומר וייטב בעיני הדבר אומרו בילמדנו אמרו ישראל למרע"ה נשלחה אנשים כו'. שהרי שמעו שאנו נכנסים ועושין להם בתי מטמוניות אם מטמינים ממונם ולא נמצא. כלומר נמצא דברו של הקב"ה שאמר ובתים מלאים כל טוב כו' בטל. אלא ילכו מרגלים ויראו לנו את הארץ אין כתיב כאן אלא ויחפרו לנו ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ. כיון ששמע כן נלכד בידן שנאמר וייטב בעיני הדבר וכו' ע"כ. והנה כמו זר נחשב. איך ערבו לו דברי בטלה כאלה כי מי ישמע בדבר הזה שהיו הולכים לבקר המטמוניות ולא ילעג למו כי מי יכנס בחדרי משכיתם ולא ירים את ראשו. אך אחשוב כי ראה חכמי דור דעה מפיהם יוציאו מלין רחוקים מלבב אנוש שמוסרים עצמם למיתה בלי דעת. ע"כ גזר אומר לאמר אין זה אם גודל בטחון אשר בלבם למען הוציא דבר ה' לאמתו. כי על האמנתם הגדולה יכנסו בחדרי משכיתם. ולא יזוקו מעין ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שארז"ל במושבותם של מצרים שהיו נכנסים תוך חדריהם ומחפשים תיבותיהם ולא היה ניזק א' מהם. באופן שע"ד זה נלכד בידם. ועל הנוגע אליו ית' ארז"ל אמר ר' יהושע ב"ל למה היו דומין למלך שזימן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה א"ל המלך זמנתי לך אשה בת טובים ועשירה אין כמותה בעולם. א"ל הבן אלך ואראה אותה שלא היה מאמין לאביו מיד הוקשה הדבר והרע לאביו אמר מה אעשה אם אומר לו איני מראה אותה לך עכשיו הוא אומר כעורה הוא לפיכך לא רצה להראותה. לסוף א"ל ראה אותה ותדע שלא התלתי בך ובשביל שלא האמנת לי קונם שאין את רואה אותה בביתך אלא לבנך אני נותנה. כך הקב"ה אמר לישראל טובה היא ולא האמינו אלא אמרו נשלחה אנשים לפנינו. אמר הקב"ה אם מעכב אני עליהם מה הם אומרים לפי שאינו טובה לא הראה אמר הקב"ה יראו אותה ובשבועה שאין א' מהם נכנס לתוכה שנאמר אם יראו את הארץ אלא לבניהם אני נותנה ע"כ. כי הנה בקשו רז"ל טוב טעם אל שלחו ית' מרגלים עם היות צפוי לפניו אשר יעשו. והנה עדיין יש קושי כי הלא עם כל זה טוב טוב היה לבלתי ישלחם כי הלא רבתה התקלה מאלו לא הלכו לפי הנראה. ועוד כי אין המשל דומה לנמשל כי שם טרם ילך הבן לראות את האשה נדר שלא יראה את כלתו בביתו עם שלא יוסיף עוד על חטאתי. ובנמשל לא נאמר רק אחרי הוציאם את דבת הארץ רעה בשובם מתור הארץ:

8אמנם הנה דקדק בלשונו כי רב מאד רעתם אם היה מעכבם מללכת מאשר היה בשלח אותם. והוא כי מתחלה הטילו ספק במאמרו יתב' והיו מקטני אמנה על כן להסיר הספק אמרו נשלחה אנשים וכו'. ועל זה אמר הוא ית' הנה עד כה חטאו בהעדר אמנה כמסתפקי'. אך אם אעכב בידם הלא יחזיקו לאמר שאינה טובה ויחשיבו להקב"ה למהפך האמת חלילה והוא עון משולל כפרה. על כן טוב טוב לשלחם ויראו כי אלהי אמת אני ולא נפל מדברי ארצה. ולא יהיה עונש נוגע אל אמתתו ית' חלילה רק מאסם בארץ חמדה בלבד. ועל הקושיא השני כי בנמשל על עון אומרם נשלחה אנשים לא היה אומר הוא יתב' אם יראו את הארץ וכו' רק על הוסיפם חטאת על חטאת ויוציאו דבת הארץ רעה וכו'. אך במשל על שאמר הבן אלך ואראה נדר האב שלא יראנה. יתכן כי באומרו ית' שלח לך אנשים וכו' נרמז באומרו אשר אני נותן לבני ישראל כלומר לבנים של ישראל אלה ולא לישראל עצמם. ומה שלא הביאו ראיה רק מפסוק אם יראו את הארץ וכו' הלא הוא כי משם הובא ראיה אל פירוש זה בכתוב באומרו לבני ישראל. הלא היא כי הנה יש כפל באותו הפסוק שאחר אומרו ולא שמעו בקולי ואם יראו את הארץ וכו' חזר ואמר וכל מנאצי לא יראוה כי הלא על אותם שאמר אם יראו את הארץ וכו' הוא מה שחזר ואמר וכל מנאצי ועוד כי בתחלה לא אמר רק ולא שמעו בקולי ואחרי כן קראם מנאצים. ואם אומרו מנאצים הוא על העשרה מרגלים הלא גדול ענשם מהעדר ראותם את הארץ אך יאמר הנה הרואם את כבודי ואת אותותי כו' ולא שמעו בקולי באומרם שהארץ טובה ורצו לראותם מזה בלבד ראוי אם יראו את הארץ כו' טרם ינאצוני בדבת הארץ רעה. ומה גם אחרי כן כי כל מנאצי לא יראוה זולת מה שיגדל ענשם על מה שהוסיפו לחטא. הנה משם ראיה כי טרם הוציאם הדבה נגזר עליהם שלא יראוה. ואין זה כי אם שעל שלא האמינו נתחייבו שהם לא יראיה. והוא הוראה על פירוש הפסוק לבני ישראל. ובזה יצדק המשל עם הנמשל שאל"כ במשל לא המית את בנו רק שלא יראנה בביתו ובנמשל המיתם עם סירובם נגזר שלא יראוה. ועל החזיקם בדבה מתו בשנת ששים. ומכלל מז"ל מצאנו ראינו כי גם שהכל גלוי וצפוי לפניו ית' עם כל זה בחירת האדם חפשית להרע או להטיב. שע"כ תמיד חושב מחשבות לעשות באופן תטה בחירתם אל היותר נקל שאפשר. כי ע"כ לבל יחזיקו לבלתי אמת מאמרו יתברך אשר אמר כי טובה הארץ ותגדל רעתם בחר בשליחותם. וכמז"ל שמשה לא רצה לשלחם עד יגלה לו הוא ית' מי הוא הצדיק שבכל שבט ושבט למען יוכן לבלתי הכשל כמ"ש ז"ל על אמרו כלם אנשים שהוא ככל אנשים שבמקרא שהם כשרים וכמו שאמרו ז"ל צדיקים היו באותו שעה. וכן באומרו ע"פ ה' שהיה משה אומר להקב"ה פלוני משבט פלוני וכו' והיה אומר לו הקב"ה צדיק הוא וכן בכל שבט ושבט:

9ובזה נבא אל ביאור הכתובים והוא בשום לב אל קצת הערות הראוית. (א) באומרו שלח לך כי מלת לך היא מיותרת וידוע מאמר רש"י ז"ל לך לדעתך אך לא מצינו כיוצא בו בכל מלת לך שבמקרא. (ב) אומרו ויתורו ומהראוי יאמר לתור כמאמר הכתוב אחרי כן וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען. (ג) אומרו אשר אני נותן וכו' מי לא ידע כי ארץ כנען הוא אשר ית' נותן לבנ"י. (ד) אומרו איש אחד איש אחד זה פעמים כי הלא באמור איש אחד למטה היה מתפרש שהיא איש אחד מכל שבט כד"א ואקח מכם וכו' איש אחד לשבט ולא נאמר שם שתי פעמים. (ה) אומרו תשלחו שמשה וישראל יחד ישלחום ולמעלה אמר שלח שיהיה הוא לבדו המשלח וכן אחרי כן אמר וישלח אותה משה וכו'. (ו) אומרו כל נשיא בהם כי טוב טוב היה לקצר ולומר מתחלה נשיא א' נשיא א' למטה אבותיו וכו' ולא שיאמר איש אחד ויצטרך אח"כ לפרש שיהיה כל נשיא בהם. (ז) אומרו ראשי בני ישראל המה שהוא מיותר. (ח) אומרו ואלה שמותם גם הוא מיותר שהל"ל מיד למטה ראובן וכו'. (ט) בסדר הזכרת הנשיאים למה הפריד את זבולון מיששכר והכניס בנתים את אפרים ובנימין וכן בין מנשה לאפרים הכניס את בנימין וזבולן ולא עוד אלא שמקדים את אפרים למנשה. (י) למה במנשה הזכיר את יוסף באומרו למטה מנשה ובאפרים לא נזכר יוסף. (יא) למה הקדים אשר לגד הגדול ממנו ולמה הפריד בין דן לנפתלי ואחיו. (יב) אומרו אלה שמות האנשים וכו' אחר אומרו למעלה ואלה שמותם ולמה לא אמר ויקרא משה להושע וכו' מיד כשהזכירו ואמר למטה אפרים הושע בן נון ואמר ויקרא משה וכו'. (יג) אומרו וישלח אותם משה פעם שנית. (יד) אומרו עלו זה בנגב וכו' מלת זה יתירה וגם אומרו ועליתם את ההר הל"ל אל ההר או על ההר כי לא העלו את ההר עצמו. (טו) אומרו וראיתם את הארץ וכו' וחזר שנית ואמר ומה הארץ וכו'. ועוד שלישית אומר ומה הארץ השמנה וכו' למה יזכיר דבר אחד זה שלש רגלים. ולמה הפסיק בין ענין הארץ בענין העם באומרו ואת העם וכו' וכן בין מה הארץ אשר הוא יושב כו' לאומרו ומה הארץ השמנה היא כו' באומרו ומה הערים וכו' הבמחנים וכו'. (טז) באומרו היש בה עץ כו' כי הלא בכלל השמנה היא נכלל היש בה עץ וכו'. וגם אומרו עץ לשון יחידי כי על כן יש מרז"ל אומרו שהוא על איוב. (יז) באומרו ויבא עד חברון כי ארז"ל שנא' לשון יחיד שהוא על כלב לבדו שהלך ונשתטח על קברי האבות שיצילוהו מעצת מרגלים כי הלא כמו זר נחשב שאם עצתם רעה בעיניו ירחק בעיניו ממנה וימאסנה ומה צורך לו להתפלל על קברי אבות ולהסתכן במקום בני הענק לבדו. וגם המבלי שמוע ית' תפלת צדיק כמוהו מבלי סרסורים הלך אל האבות. (יח) אומרו ושם אחימן וכו' מה צורך אל הודעה זו ושחברון שבע שנים נבנתה וכו'. (יט) אומרו ויבאו עד נחל אשכול למה הזכיר תואר האשכול טרם כריתתו ומהראוי יאמר ויבואו עד נחל חברון ויכרתו וכו' למקום ההוא קרא נחל אשכול ושהיה על אודות האשכול וכו'. (כ) עוד קושיא דרך כלל על משה לאמר מה היה שלא ביקש רחמים על כללות המרגלים כי אם על יהושע ואם הוא על שהיה תלמידו הלא גם כלב היה גיסו ותלמידו ומה גם עתה כי נהפוך הוא כי עתה יאמרו כי משוא פנים יש בדבר:

10אמנם במה שכתבנו. כי עם שהידיעה אמת הבחירה חפשית וטוב לבקש ולהכין הכנות להטות הבחירה מהרע אל הטוב נבא אל הביאור בס"ד. והוא בהזכיר שני מאמרי רז"ל. א' מז"ל על אלדד ומידד מתנבאים במחנה שאמרו שהיתה נבואתם משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ והוא ראשי תיבות של מתנבאים משה תנוח נפשו באור אדני יהושע מכניס. מאמר שני והוא מז"ל שלא מנע הוא יתברך את משה מלמות בארץ אלא בשביל דור דעה המתים. במדבר משל למי שאבד מעה במקום אפל והיה מבקש אור נר לחפש אחריו ולנוטלו ולא היה מוצא מה עשה נטל דינר זהב והטילו שם והתחיל צווח על הנר בשביל הזהב ומיד נתנו לו ומצא הזהב והמעה אגבו כן בזכות משה באים דור המדבר עמו לעולם הבא עד כאן ענין מאמרם. והנה ידוע כי לא נפלו דור המדבר רק על עון מרגלים נמצא כי לולא עון מרגלים היה משה נכנס לארץ:

11ובזה נבא אל הענין שאמר הקב"ה למרע"ה. הנה מבקשים ישראל לשלח מרגלים ובזה יש צרה לישראל כי במדבר הזה יפלו וגם צרה לך שבשבילם תשאר במדבר ולא תכנס לארץ. וע"כ דע לך כי איני חושש בעצם רק עליך כי על ישראל המה הסבו רעתם וז"א שלך לך כלו' להנאתך לבלתי תשאר במדבר אני מצוך שאשר תשלח שיהיו צדיקים וז"א אנשים כנודע מרז"ל כי כל אנשים שבמקרא חשובים וצדיקים וכן אמרו כלם אנשים כשרים היו באותה שעה. והוא במה שכתבנו שהבחירה חפשית ויהיה עזר כנגדה היותם צדיקים אלו לא יטו מאחרי ה'. וזה שאמרתי שהבחירה בידם עם היות שהידיעה היא שלא יעשו כמאמרם באומרם ויחפרו לנו את הארץ שלא היו חפצים לתור רק להורות להם את הדרך ילכו בה ואת הערים אשר יבאו אליהן. אך וידעתי כי ויתורו כדרך האתרים המרגלים את הארץ וע"כ לא נאמר לתור. ועם היות ידיעתי כך אמרתי שאינה מכרעת. ותשלח אנשים צדיקים להיות מעיר לעזור אל הבחירה ובעיני שכלך תראה כי מה שמבקשים לתור הוא גם כפי שכל אנושי בלתי צודק וראוי כלל כי הלא לא' משתי סיבות ישתלחו מרגלים ללכת אל עיר או לראות הטובה הוא לבלי יגעו לריק או לראות אם עז העם החזק הוא הרפ' המעט הוא אם רב אולי לא יוכלו להם וימנעו מלכת אל עיר. על שתי אלה. אמר הוא ית' אם כונתם היא לראות הטובה היא ארץ כנען המפורסמת צבי לכל הארצות כי אפילו חברון שהיא פסולת ארץ כנען היא טובה שבע פעמים יותר מצוען מצרים עם היות שצוען היא מטיב כל ארץ מצרים ומצרים מטיב כל העולם. ועוד כי כל נותן מתנה לפי כבודו הוא נותן ולפי כבוד המקבל. וזו היא אשר אני ה' בורא כל נותן שודאי היא טובה לפי כבודי. וגם לפי כבוד המקבל שהיא לבנ"י שבשבילם נברא העולם ובכלל הדבר הוא בני בכורי ישראל ומי יתן לבנו בכורו ארץ גרועה מאשר יתן לעבדיו הם יתר העמים באופן שהיא טובה מכל ארצות גוים. עוד שלישית כלל בדבריו באומרו נותן כי כל נותן בעין יפה הוא נותן ובודאי כי טובה הארץ מאד מאד. ואם כונתם היא מאימת תושבי הארץ הלא זה היה אם בחרבם ובקשתם יירשו האך לא כן הוא רק אשר אני נותן כי אני הנותנה כבושה לפניהם באופן כי בזה תדעו כי מהיום גלותי את חרפת רעתם:

12וטרם נבא אל הביאור נזכיר מאמרנו על משנת מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה כי קשה האם חיות וכח לפועל המצוה או עבירה לגרור כיוצא בהם אך הוא כנודע מחכמינו ז"ל כי מהמצוה נעשה מלאך קדיש והוא סניגור לעושיה והוא הסובב ומסבב לגרר מצוה כיוצא בה וכן מהעבירה נעשה רוח טומאה מלאך רע הוא קטיגור לפניו יתברך וכח ואל לו לגרור עבירה כיוצא בה שהוא מהסיבות מתהפך בעושי' ובזרעו לגרור דומה לו. ובזה נבא אל הענין והוא כי הנה היה אפשר יאמר מרע"ה הנה כאשר תבחר צדיקים למען צדקתם תגרום טובה כי מצוה גוררת מצוה. ע"כ כלם ראויים ללכת זולתי שנים מהם אשר משבט יהודה ואשר משבט יוסף והוא כי יהודה הוא אשר אמר לאביו הכר נא הכתונת בנך היא וכו' ויוסף הביא את דבתם רעה ע"כ למה שעבירה גוררת עבירה היה פחד פן עין יהודה אשר הביא בשורה רעה אל אביו יהיה מתגלגל ובא בזרעו לחטא כיוצא בו להביא שמע שוא מהארץ. וכן בזרע יוסף פן עין הביא אל אביהם את דבתם רעה יהיה גרמה אליהם להביא דבה רעה על הארץ. והנה אם ככה הוא יתברך היה עושה לא היה אפילו אחד מהמרגלים עושה טובה ודובר שלום כי הנה יהושע וכלב אשר מלאו אחרי ה' א' מיהודה וא' מיוסף. ע"כ מעתה היה דבר ה' אל משה לאמר איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו לומר ב' אנשים הם הראוים שאיתם תשלחו בעצם וז"א איש אחד איש אחד זה פעמים על כל אחד ואחד ובכל אחד טעם כמרים קול ואומר איש אחד איש אחד. שהלא על כל אחד תרימו קול לומר שעליו דבר המעכבו וסיבת העכוב לכל אחד הוא מצד אבותם וזה רמז באומרו למטה אבותם דעו כי אין אבותם מנגדם כי אם שאותם תשלחו בעצם וראשונה. ועדיין היה אפשר לומר כי מיוסף לא ילך כי אם א' כי הלא מה שיוסף נוטל פי שנים בארץ הוא מחמת בכורה וב' החלקים מכח אחד יבאו ואם כן נשיא אחד יספיק לרגל בעד ב' חלקיו ואם ככה היו עושים היה אפשר ילך איש משבט מנשה הוא גדי בן סוסי ולא יהושע מאפרים והיה נגרע מהשנים המביאים שמע טוב אחד מהם הוא יהושע. ע"כ אמר כל נשיא בהם לומר כל מי שיש נשיא בהם למה שישלח ממנשה ומאפרים שכל אחד יש נשיא בהם ויבא גם יהושע אתם. והנה רצה הקב"ה יהיה משה המברר מי הם אנשים צדיקים כי הוא יכיר בפנים ע"ד מ"ש ז"ל על ואתה תחזה אנשי חיל וכו'. ואחרי כן הוא וכל ישראל ישלחום וזהו שלח לך שהוא על ידך למה שיהיו אנשים צדיקים ככל אנשים שבמקרא ואחר כך תשלחו אתה וישראל. ועד כה לא היו ישראל מעכבים בחשבם שישלחו פחותים כדרך המרגלים שדרכם לשלוח קלי עולם מפני שהם מסתכנים. אמנם בשמעם כל נשיא בהם משכו ידיהם והוא כי המה הורו בטחון באומרם שלא מיראה והעדר אמנה שאלו מרגלים רק נשלחה אנשים וכו' להורות להם את הדרך אשר יעלו בה ואת הערים וכו'. אך לבם לא כן רק מיראה. ע"כ מתחלה חשבו לשלוח אנשים ריקים מדלת העם כמשפט לכל מרגלים ועל כן לא שמו לבם אם יסתכנו. אך בשמעם כל נשיא בהם אמרו בלבם איך ישימו בסכנה ראשי ישראל על כן מאנו לשלוח. אז נתחלפה השטה ומה שהיה למשה ולישראל דרך כלל לעשו' שהוא מציאות השליחו' עשה משה לבדו וזהו וישלח אותם משה. ומה שהיה לו למשה לעשות שהוא לברר מי ומי ההולכים שיהיו צדיקים עשה הוא ית' וזהו על פי ה'. והוא מאמרם ז"ל שהיה הקב"ה אמר פלוני צדיק הוא וכו' כי כשרים היו כאותה שעה ואומרו ממדבר פארן שהוא מיותר הוא לומר שבשלחם ממדבר פארן היו כלם אנשים כלומר צדיקים. אך אחרי כן נתקלקלו. והנה חל על המקרא חובת ביאור שני דברים. א' למה היה על פי ה' ולא הספיק משה לבדו להכיר הטובים. שנית למה לא שלחום כל ישראל עם משה. על כן על הא' אמר כלם אנשים לומר שאם היה ע"י הכרת משה רבינו ע"ה אפשר למה שהוא בשר ודם ישגה באחד מהם אך בהיות על ידו ית' יהיו כלם אנשים שהוא צדיקים. ועל השנית למה לא ישלחום ישראל אמר ראשי אלפי ישראל המה כלומר וע"כ לא רצו ישראל לשלח את ראשי אלפיהם כמדובר. ונחזור אל הענין כי למה שעבירה גוררת עבירה ונמצא באבי שבט יהודה ובאבי שבטי יוסף חלאת דבה רעה והיה גורם בא תקלה על יד זרע כל אחד מהם. על כן בראות מרע"ה כי כן אמר בלבו הנה כללות הנשיאים אין להם גרמת נזק שאתפלל עליהם זולתי נשיאי יוסף ונשיא יהודה. ואם אתפלל בעד כלב יאמרו שעל היותו בעל אחותי אני עושה. ואם על שבט מנשה יתרעם כלב. ואם אמנע מהתפלל על יהושע יאמרו כי אני שמח לאדו מקנאתי עליו שהוא כי שמע את אלדד ומידד מתנבאים ואומרים משה מת יהושע מכניס את ישראל לארץ. ע"כ יאמרו כי אמר משה בלבו אתה תשוב אלי הבאת ישראל לארץ כי אשר ניתן ראש במקומי יקלקל ימות. ע"כ התפלל עליו ואמר יה יושיעך מעצת מרגלים והענין כי ארז"ל על פסוק עמלק יושב בארץ הנגב שעיקר עצת מרגלים היתה אומרם של עמלק יושב כו' שהוא כי היו ישראל נשוכים ממנו ואחזתם ממנו אימתה ופחד למען חמץ לבבם לבלתי בא אל הארץ. והנה שם יה הוא הממושכן עד הנקם מעמלק כד"א כי יד על כס יה כו' וארז"ל שנשבע שלא יהיה השם שלם עד בא נקמת עמלק. ואשר תפס אומנות שם יה והיחל להנקם מעמלק היה יהושע והוסיף הוא ית' לזרזו באומרו ושים באזני יהושע וכו'. ע"כ יאות כי השם ההוא יגן בעדו. וזהו יה יושיעך כלומר שם יה שהוא אוייב לעמלק יושיע אותך אשר קנאת לו ותפסת אומנתו מעצת מרגלים. היות עמלק נגד ישראל. אמנם כלב ראה עצמו בסכנה פן רוח דבת בשורה רעה אשר הביא יהודה לאביו תעמוד לפניו לפיק ולמכשול להכשילו ואין מושיע. ע"כ עשה בחכמה וילך חברונה אל המקום אשר האבות שמה שבכללם יעקב אבינו ע"ה הלא הוא אשר אליו היתה שמועה רעה אשר הביא יהודה. ואת יעקב בעצמו שם כלב לסניגור בינו לבין קונו ומכל שכן שימחול. והשטן יסכור פיו באומרו איככה אוכל להסטין להחטיא את כלב על אשר היחל עון זה ביהודה אם יעקב אשר אליו חטא הוא המלאך מליץ באופן שעולתה קפצה פיה. ועל פי דרכו אפשר כיון כלב לעומת עשרה כתות חלאת עון עשרה נשיאים אשר בחברתו פן יתאזרו עליו ויוכלו לו. בא לצרף לעומתם עשרה כתות לוית חן קדושה יתלוו אליו. והם הוא והושע ושם יה שנוסף בשמו וזכות תפלת משה המתלוה אליו הרי ארבעה וילך אל שלשה אבות וג' אמהות ללות את עצמו זכותם הרי עשרה:

13ובזה אחשוב להבין מאמר הכתוב ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי. כי מהראוי יאמר עקב אשר מלא אחרי. אך במה שכתבנו כי רוח חלאת יהודה אשר הביא שמע שוא לאביו היה מחזר אחריו להחטיאו גם הוא בכיוצא בו. כי רוח טומאה הנעשית בעון היא הגוררת עבירה ועם כל זה גבר מאחיו אשר לא היה להם בזה ועם כל זה חטאו. והוא הכריע את הרוח ההוא המנגדו שכרו כפול. וז"א עקב היתה רוח אחרת עמו להחטיא ואעפ"כ וימלא אחרי ולא אחר הרוח ההוא ע"כ יכפל שכרו. וזה יתכן רמזו ז"ל בגמ' באומרם שכלב פירש מעצת מרגלים כי הלא כמו זר נחשב כי לא יצדק ל' זה אם לא במי שהיה בעצתם ופירש. אמנם כלב לא מצינו היה בעצתם כלל. אך במה שכתבנו יצדק. כי במה שהיה עמו רוח מחטיאו כהם ופירש ממנו הרי הוא כאלו פירש מעצתם ממש ולהיות שנשיא מנשה נמשך אחר ענין הביא יוסף את דבתם רעה ויבא גם הוא כמוהו מה שלא עשה כן נשיא אפרים. ע"כ במנשה נאמר למטה יוסף למטה מנשה כי נמשך אתר יוסף אך באפרים שלא נמשך אחר יוסף לא ניכר:

14והנה במסרה ארבעה אפרים קמוצים. זה. ופסוק ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו. ופסוק חבור עצבים אפרים הנח לו. ופסוק צרור עון אפרים כו'. ותהיה הכונה כי הנה חלתו כבוד לאפרים והזכירוהו קודם למנשה הבכור וקודם לזבלון שדרכו ליזכר סמוך ליששכר. על דבר כבוד יהושע אשר מלא אחרי ה'. והלא יצא עתק מפי איש לדבר נגד יהושע לומר מה הועיל במה שקמץ עצמו לצד א' ונפרד מעצת מרגלים וכבד את שבטו. אם גם קמץ עצמו מלבער ע"ג משבטו כי הלא ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו הוא ענין פסל מיכה כי היה חבור עצבים אפרים למה הנח לו ולא בערו. ע"כ משיב ואומר אל תתמה על החפץ. כי הלא צרור וטמון היה עון אפרים צפונה חטאתו ולא נתפרסמה עד אחרי מות יהושע כמפרש בספר שופטים. על כן אל יאשם יהושע שלא ביערו משבטו:

15והנה על פי הדברים האלה היה ראוי להקדים את אפרים ליששכר. כמו שהקדימוהו לזבולן אשר דרכו לבלתי הפרד מיששכר כי בצל החכמה בצל הכסף. כי הלא גם נשיא יששכר חטא כאחיו. כי ע"כ אחשבה שהיה מתלונן זבולן כאשר אחשוב בכונת המסרה כי סודי שנים במקרא א' גדיאל בן סודי ב' תעבוני כל מתי סודי. והוא שאומר גדיאל בן סודי אוי לי כי תעבוני כל מתי סודי והוא כי יהודה ויששכר וזבולן הם כאחד מדגל אחד. אמר אם היה מתעבני ומרחקני יהודה החרשתי כי הוא גבר עלי כי נשיא שבטו קדש שם שמים אך יששכר גם נשיא שבטו חטא כמוני. וע"כ יאמר כמתלונן תעבוני כל מתי סודי הם בני דגלי בתמיה כלומר למה אגרע מיששכר אם כמוני כמוהו. אמנם להיות שעל שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדם. ע"כ ליששכר נעשה כבוד על התורה כי מבני יששכר יודעי בינה לעתים. ועל העבודה חלקו כבוד לבנימין שעתיד בית המקדש להיות בחלקו כד"א ובין כתפיו שכן. ותורה ובית המקדש הם שני דברי אחדים כי שניהם מהששה דברים שקדמו לעולם אלא שהתורה קדמה לכל ע"כ חלק כבוד תחלה ליששכר ואחריו לבנימין. מלבד שבנימין נולד בארץ ע"כ חלקו לו כבוד בדבר הנוגע אל הארץ. ואח"כ על גמילות חסדים הזכיר את זבולן שהחזיק יד יששכר בתורה. שאע"פ שאמרו כי בצל החכמה בצל הכסף לא המסתופפים בצל א' ישתוו במדרגה זה כי זה יתענג בדשן יותר מזה. ובפירוש אמרו רז"ל כל הנביאים לא התנבאו אלא למחזיקים ביד עוסקים בתורה אבל לעוסקים בה עין לא ראתה אלהים זולתך וכו'. ועם כל זה שוה לי החזיקו ביד יששכר לתורה ליכתב קודם למנשה עם שכבר נזכר אחיו. והכניסו את אשר בין דן לנפתלי להעניש את נפתלי שנשתנה לרעותא כי דרכו להיות אילה שלוחה הנותן אמרי שפר. ועתה נהפך לנחש לתת אמרי מרמס ודבה רעה ואת גד אשר כח ואל לו כי היה גבור מיתר אחיו כמאמרם ז"ל כי הוא היה חלוץ היוצא לפני כל צבא יהושע להלחם בשלשים ואחד מלכים. ובהם נאמר וטרף זרוע אף קדקד כמו שאמרו ז"ל נכרים היו הרוגי גד במלחמה שהיה הזרוע וכתף עם הראש על גודל כח הבאתם. ע"כ מהראוי בל יהי מורך בלבבו כיתר אחיו באומרו אפס כי עז העם. ולא עשו כן רק נמס לבבו כהם. ע"כ נכתב אחרי כלם כדרך רכי הלבב לישאר באחרונה: