תורת משה - אלשיך, במדבר יד:יא

1ויאמר וכו'. במ"ר ארז"ל שתי צווחות צווחתי מפניכם עד אנה ינאצוני וכו' ועד אנה לא יאמינו וכו' חייכם שאני קובע לכם ארבעה א' עד אנה ה' תשכחני. עד אנה תסתיר וכו'. עד אנה אשית עצות וכו'. עד אנה ירום וכו' כי סופכם לצווח בצרות מלכיות עד אנה ה' תשכחנו נצח וכו':

2והנה ראוי לשים לב. האם תהפך למרובה מדת פורעניות שתחת שתים ישלם ארבע. וגם איך מתייחס הפסוק ההוא אל המלכיות. אך יהיה כי ית' ראה כי הם חטאו במעשה שבכו והבכו את בני ישראל וגם בהעדר אמנה. ועל המעשה אמר ינאצוני. ועל הב' שהוא העדר אמנה בלב אמר ועד אנה לא יאמינו בי. והנה ראה הוא ית' שאם ישלם להם שתי אלה בשתי פעמים לא יוכלו שאתם כי יכבדו מאד. ע"כ חילקם לד'. והוא כי שני חרבנות המה חורבן בית ראשון וחורבן בית שני. והנה אם עון הצלם שהוא סבת גלות מדי בימי המן כדעת רשב"י ע"ה אם היה הוא ית' נפרע מהם בעוד נבוכדנצר קיים יפברו עונות חורבן בית ראשון עם עון הצלם ולא יוכל לסבול. ע"כ המתין הוא ית' והביאו אחרי מפלת בבל והתם עון גלות כשדים. נמצא עשה מהאחד שנים. וכן בבית שני אם היה מניח מלמשול עליהם את יון. והיה נשאר הכל עד חורבן בית שני לא יוכלו לסבול. ע"כ פקד עליהם יון. ואח"כ גלות אדום. הנה כי לטוב להם אמר אני ארחמכם כי משתי צווחות אחלקם לד'. והנה השתים ראשונות של בבל ומדי שהיו על עון מעשה הן לעומת עד אנה ינאצוני שהוא במעשה. ולעומת עד אנה לא יאמינו בי שהוא בלב היה גלות אדום על שנאת חנם שבלב. וגלות יון שהוא על שפרחה צרעת צדוקים שהוא העדר האמנה מזמן יהושע בן פרחיה שטעו בדבריו כמ"ש ז"ל וגם על גסות הרוח שהיה בלבם מעין לא יאמינו בי. וחילקו הוא יתב' לשתים. א' בחינת מה שבלב נגד ה'. והב' על מה שבלב במה שבין אדם לחבירו. וזה ענין הכ' שמדבר על הגלות שעל גלות בבל צווחים עד אנה ה' תשכחני נצח והיא מז"ל שנשבע ה' שלא יזכרם עד עת קץ לולא בכיו' רחל וכן עליה א' הנביא למה לנצח תשכחני וזהו עד אנה ה' תשכחני נצח. ועל גלות מדי שהיה כמאמר רשב"י הסתר פנים לפנים וכמאמרם ז"ל מנין לאסתר מן התורה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא עליו אמר תסתיר את פניך ממני. ועל גלות יון שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל וכן היו מעבירים על דת כאשר עשו לילדי חנה גם מבטלים אותם משבת ומילה והורגים לאלפים ורבבות לבלתי שומעים את דבריהם נמצא כי היה כל איש ישראל כל הימים נועץ בנפשו נדון בקרבו מה יעשה אם יאבד נפשו או יהרג על זאת אמר עד אנה אשית עצות בנפשו יגון בלבבי יומם שהיו ביום בנסיון. ועל גלות אדום אמר עד אנה ירום וכו' והוא מאמרם ז"ל כי יעקב הראה לו הקב"ה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו שר מלכות בבל עולה ע' עוקין ויורד. שר מדי עולה נ"ב ויורד. ושר יון עולה ק"ך עוקין ויורד. ואת שרו של אדום ראה עולה ולא ראה יורד ונבעת. אמר לו הקב"ה אם יגביה כנשר וכו' משם אורידך וכו' וע"ז אמר עד אנה ירום וכו' ויהיה על כי יום נקם בלבו ית' ליבא לפומא לא גלי:

3עוד יתכן באומרו עד אנה וכו'. בשום לב כי הראוי היה לומר לא יאמינו קודם לאומרו ינאצוני. כי תחלה היתה העדר האמנה שע"כ שלחו מרגלים ואח"כ נאצו במעשה הרע הזה. אך לזה נדקדק אומרו בי. והוא כי בראשונה לא גלו העדר האמנה כי אמרו שלא היה רק לראות הדרך אשר נעלה בה ואת הערים וכו' כי אם שה' הבין דרכם. אך עתה אחר כל בכייתם ודברותם הורו כי האמינו במרגלים ולא בו ית' האומר שיביאם אל הארץ. ואמר הוא ית' שקולה היא זאת שהוא העדר האמנה ככל מה שנאצוני וז"א עד אנה ינאצוני בכל הנסיונו' ועד אנה לא יאמינו בי עתה כי אם במרגלים: