תורת משה - אלשיך, במדבר יד:כב

1וינסו וכו'. ולא שמעו בקולי לבלתי רגל את הארץ. ע"כ מאז נתחייבו אם יראו את הארץ מאז שלא שמעו בקולי וזה ולא שמעו בקולי אם יראו וכו' וכמפורש בכתוב שבראש הפרשה וא"כ מה היא הסליחה כדברך הוא שלא אמיתם מיד כ"א שיספיק העדר ראיית הארץ עם שיאריכו ימים שלא מת שום א' פחות מבן ס' שנה. וזהו חסדי אשר אעשה כי וכל מנאצי לא יראוה יהיה עונשם שלא יראוה בלבד אך אאריך להם. עוד כוון לומר בכלל החסד שלא יכלה את הכל כ"א אשר יצאו בני כ' שמתייחסים למנאצים בעצם וז"א וכל מנאצי וכו' לומר מנאצי בלבד לא יראוה כי אם בניהם.

2והנה מעשותו עיקר העונש על מה שלא שמעו בקולו יתברך לבלתי רגל אתה ארץ ולא מעשרה נסיונות שנסו את בוראם הלא כמו זר נחשב כי רע ומר נסות את ה' אפילו פעם אחת וכ"ש בעשרה. אך יתכן במאמר התנא עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו וכו' עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים וי' על הים י' נסיונות נסו אבותינו להקב"ה שנאמר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי. והנה ראוי להשכיל בעשרות אלו שכלם ברורי' בכתובים וגם למה מביא סוף הפסוק ולא שמעו בקולי שאין בו צורך אל הענין אך הוא שבא לתת טעם למם ניסה הקב"ה את אברהם י' פעמים שאפילו אחד לא היה צריך כי הוא יתברך יודע תעלומות והיה אפשר לומר שהטריחו יתברך למען כנגדם יזכו לעשות עשרה נסים לבניו ביציאת מצרים. על כן אמר אם מה שנסהו עשרה פעמים הוא על כי עשר נסים נעשו במצרים אי אפשר כי הלא גם עשרה על הים וא"כ היה צריך גם אברהם ב' פעמים עשרה למה נתנסה עשרה אלא אין הטעם אלא כי עשרה נסיונות נסו אבותינו להקב"ה ע"כ הקדים הקב"ה ונסהו עשר נסיונות להגין על נסיונות שנסו בניו להקב"ה וסמך לזה הוא אומר בסוף הפסוק ולא שמעו בקולי שהוא לרמוז יבא מי שיאמר בו עקב אשר שמע אברהם בקולי ויגן על מי שנאמר בהם ולא שמעו בקולי:

3עוד כיון במ"ש אם יראו ולא אמר יבאו. ובאומרו לא יראוה ולא אמר לשון ביאה כאשר בכלב שאמר והביאותיו. כיון לרמוז כי הלא גם משה לא נכנס לארץ על כן אמר כל מנאצי לא יראוה כלומר כי אתה אינך בכלל כי גם שלא תכנס תראנה. וע"כ היטיב אשר דבר משה אעברה נא ואראה את הארץ שהוא בל אהיה בכלל הבלתי רואים אותה והשיב לו יתב' שא נא עיניך ימה וכו' וראה בעיניך. והנה היה אפשר יאמר משה האם כל יתרוני בכשרותי אינו רק שאראה את הארץ למה גרעתי מכלב בזה האם כל צדקתי אינו שקול כנגד מה שמנע כלב מלחטוא ואבא אל הארץ. כי מה שנענש על מי מריבה הלא היא שלא יהיה הוא המביא את ישראל אך עדיין אפשר יבא בלי שררה. והנה על יהושע לא היה מקנא כי על בנו ותלמידו אין אדם מקנא. ועוד כי הוא המכניס שמינוהו מן השמים כנבואת אלדד ומידד. על כן אמר לו הוא יתברך ועבדי כלב עקב היתה רוח וכו' לאמר אל ישוער ענין כלב לבלתי עושה עבירה כלב בלבד כ"א לעומד בנסיון שהוא יותר מעושה מצוה. כי הנה היה כח מחטיאו עמו וכבש אותו והוא מה שכתבנו בתחלת הפרשה כי כח עון מה שאמר יהודה ראש שבטו לאביו הכר נא הכתונת בנך וכו' אותו משחית ורוח רעה שנברא בעון ההוא היה מוכן לקרב חטא כיוצא בו לזרע יהודה כי עבירה גוררת עבירה. וכמו שכתבנו שע"כ להכניע הכח ההוא הוצרך להשטתח על קברי האבות. ובזה יאמר תדע מה שאני מחזיק טובה לכלב הוא עקב היתה רוח אחרת עמו להחטיאו ועם כל זה כבש אותו וימלא אחרי ולא אחרי הרוח ההוא. והוא כי הרוח ההיא היה רודפו להחטיאו אך הקב"ה בהיות כלב בא ליטהר היה יתברך מסייעו ומלא אחרי ה' על כן והבאותיו כו'. והוא כי גם שיהושע גם הוא היתה רוח אחרת עמו מאשר הביא יוסף את דבתם רעה כמדובר למעלה בתחלת הפרשה היה גם עמו רוח אלהים קדוש הוא שעתה עזרת אותו בקראך לו יהושע לאמר יה יושיעך מעצת מרגלים והוא מלת בצדקתו אחריך אך כלב מלא אחרי בלבד והשלים להטיב מה שאין כן יהושע כי מלבד מה שהיה אתו לעזרו כאשר לכל צדיק אתה הוספת עוד להכינו שנתעוררת והוא מלא גם אחריך אך כלב מלא אחרי בלבד.

4עוד יכוין בל נאמר כי לולא עזרו ה' על יד זכות האבות היה חוטא ואם כן לה' הצדקה ולא לו. לז"א עם כל זה יש להחזיק לו טובה כי אחרי בואו ליטהר וסייעתיו שלא הספיק ומלא אחרי שמלא והשלים אחר שהתחלתי לסייעו עם שהיה רוח אחרת עמו כמדובר וזהו עקב וכו' וימלא אחרי: