תורת משה - אלשיך, במדבר טז:טו

1ויחר וכו'. הורה ענותנות משה כי בחרונו לא דבר דברי קושי רק אל תפן וכו'. וענין הכתוב הנה אמרו שהייתי משתרר כמלך וגם השתרר את אהרן במתנות כהונה לכן על מה שקוצים במתנות אל תפן אל מנחתם שהוא כמשז"ל שלא תאכל אש המזבח מה שנתנו בתמיד לא תקבל. ועל מה שאמרו שאני משתרר ומתנהג כמלך לא כן הוא כי אם התנהגתי כמלך הייתי לוקח מעשר צאנם והיו הם עצמם לעבדי' ואת חמוריהם אקח למלאכתי ככל הכתוב ממשפט המלך בספר שמואל. אך אנכי אפי' לא חמור אחד מהם נשאתי אפילו דרך אנגריא כמ"ש המתרגם וא"כ לא התנהגתי בתכסיסי מלוכה אפילו בדבר קל:

2או יאמר כמ"ש ז"ל על פסוק העם היושב בה נשוא עון לא היה אדם לן בירושלים ובידו עון מה שהיה אדם חוטא ביום תמיד של בין הערבים מכפר ומה שחוטא בלילה תמיד של שחר מכפר. ובזה יאמר הנה אמרתי בקר ויודע ה' וכו' ואפשר כי עון זה שחטאו עתה שתמיד של בין הערבים יכפר ואם כן איך בקר ויודע ה' את אשר לו. ע"כ התפלל ואמר אל תפן אל מנחתם שלא תאכל האש את חלקם שבתמיד לבל יתכפר להם חטאתם וילקו עם קרח. ואל אהיה כאשם אולי נתתי פתחון פה להם שהטרחתים בדבר מה ובזה נתלו לומר שהשתררתי וע"י כן במוסרי דין עליהם אענש תחלה כי לא כן הוא כי הנה אין צ"ל לצרכי כי אם אפילו לצרכם להוציא מגלות מצרים לא נשאתי חמור מכיסם כמ"ש ז"ל ללכת ממדין מצרימה ולא זה בלבד כי אם גם ולא הרעותי וכו'. והוא בשום לב אל נקודות אל"ף של אחד בפת"ח שהוא המיוחד שבהם כד"א שכב אחד העם כמ"ש ז"ל המיוחד שבעם הוא המלך ולעומתו אחד הריקים המיוחד שבריקים. והוא כי הנה המיוחד שבדתן ואבירם הוא דתן והיה מן הראוי להצר ולהרע לו יותר מלקחי חמור אחד מהם והוא כי אשר הלשין את משה לפרעה להמיתו כנודע מרז"ל. ולולא הקשה הוא יתברך צוארו של משה שלא שלטה בו החרב היה מומת כמ"ש ז"ל על ויצילני מחרב פרעה. וזה הרעותי את אחד מהם הוא דתן שמסרני ליהרג שאחר שהוא עשה הרעה הזאת ולא שלמתי לו אפילו רעה קלה תחת רעה גדולה וזהו ולא הרעותי וכו'. באופן שגם אם היה מצר לו היה הדין עמו כי הבא להרגך השכם להרגו. וע"כ אחר אומרו לא חמור אחד מהם נשאתי אמר ולא הרעותי את א' מהם הוא אל המיוחד שבהם כי היה יותר ראוי בדין. וזאת תהיה כוונת המסרה והיא כי א' מהם ד' במקרא. ולא הרעותי את אחד מהם. כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם. והיה דברך כדבר אחד מהם. ונתתי את נפשך כנפש אחד מהם. והוא כי בא לתרץ הקושיא אם אפילו להוציאם מעבדות לא לקח מאתם חמור ואיך נוסף על זה יתפאר שלא הרע את אחד מהם. לז"א ולא הרעותי את אחד מהם הוא דתן מיוחד שבשניהם הטעם הוא על כי שבהיות אחי' יחדו במצרים הם דתן ואבירם מת א' מיוחד מהם הוא איש מצרי המכה את אחד מהאחים הנזכר הוא דתן. שהנוגש מצרי היה מכה בו שהיה ממונה על עשרה שוטרים שהוא מיוחד שר ומיוחד עליהם. ואז אתה דתן היה דברך לי הלהרגני אתה אומר שתאמר דברים להרגני בם על ידי דביר כאשר הרגת את המצרי בדיבור שהוא ע"י שם וזהו והיה דברך כדבר אחד שדברת לאחד מהם הוא המצרי כאותו הדבר תדבר להרגני. ואמרת לי ונתת את נפשך כנפש אחד מהם הוא המצרי במסירות שמסרת אותי למלך. ובזה מתפאר משה כי הייתי יכול להורגו בשם הבא להרגך השכם להורגו ולא עשיתי אפילו שום רעה וזהו ולא הרעותי את אחד מהם: