תורת משה - אלשיך, במדבר טז:ח

1ויאמר וכו'. ראוי להעיר. (א) איך ידבר לקרח ויקראהו בני לוי. (ב) אומרו המעט כי הבדיל כי הלא גם לאהרן הבדיל ועם כל זה נתכהן ואיך יפלא עליו שיבקש גם כהונה. (ג) למה כפל ויקרב אותך כו'. (ד) מלת אותך שהיא מיותרת וכן אומרו אתך שהיא מלה יתירה. (ה) שהתחיל המדבר עם קרח ויצא בלשון רבים באומרו ובקשתם גם כהונה ולא אמר ובקשת כו' והלא כמו זר נחשב מ"ש ז"ל כי אל הר"ן אנשים לא ידבר כי אם עם בני לוי. (ו) אומרו עתה וכל עדתך המעדים כו' ולא אמר גזירה מה יהיה להם כ"א ואהרן מה הוא כי תלינו עליו שהוא תלונה אחרת ויש שכתב אתה כו' הם הנועדים ולא הישראל' ולא יעלה על לב כי נהפוך הוא. (ז) מה זו תמיהה ואהרן מה הוא והלא על כהונתו היתה המריבה:

2והנה לבא אל הענין נשים לב אל או' אלהי ישראל ולא אמר כי הבדיל ה'. אמנם הנה רצה משה לדבר עם קרח טענה שצריך על כל פנים יהיו עמו שאר בני לוי כאשר יבא ועל כן ויאמר משה אל קרח כלומר בשביל קרח לדבר לו אמר שמעו נא בני לוי שיעמדו עמו ויקשיבו דבריו.

3או שיעור התיבות ויאמר משה אמירה אל קרח והקדים ואמר שמעו נא בני לוי כי עיקר טענת אמירתו תלויה בשמיעת שאר בני לוי. והאמירה היא המעט כו' והוא כי אמר הנה בכלל האומרים כי על כבוד ה' הייתם חוששין היית אתה. שאנו מתנשאים על קהל ה' כי אין ראוי יהיה בישראל התנשאות אלו על אלו כי כל העדה כלם כאחד קדושים וכו' ועל כן אין להאמין שצוה ה' על התנשאותנו ומעצמנו אנו עושים. והנני מוכיח כי אין לבכם כפיכם כי המעט בעיניכם מה שהבדיל ה' אלהי ישראל כלומר עם היותו אלוה כל כללות ישראל בשוה העלה והפריש אתכם כל שבט לוי מכללות העדה לשרתו לעבוד יתרון גדול על שאר ישראל. ולא גדלה מעלה זו בעיניכם לבלתי האמן לדברי ולומר הלא כל העדה כלם קדושים כו' ומדוע נתנשא על קהל ה' ונשתרר עליהם כ"א האמנתם וטעמתם מהשררה להנאתכם עם היות יותר קשה להבדיל מרובים מלהבדיל איש אחד. כלומר וע"כ כאשר האמנתם בי ביתרונכם על ישראל גם תאמינו ביתרון אהרן עליכם. עוד טענה ב'. והיא ויקרב אותך וכו' והוא בל יאמר קרח הלא שתי מעלות אתה נותן לאהרן יותר עלינו א' מציאות כהונה וגם כהונה גדולה לז"א ויקרב כו' לומר לא ימנע או תבקש הכהונה לעצמך בלבד או גם לכל שבט לוי אם לעצמך בלבד לא יתכן. כי מאין לך יתרון על שאר בני לוי שתעדיף עליהם כי ביתרון שנתן הוא יתברך לשבטך לא הבדילך על שאר השבט להיות לך יתרון עליהם רק ויקרב אותך ואת כל אחיך בני לוי היה רק אתך כלומר בשווי אחד. ואם כן גם אתה תבקש על השווים אליך לעלות שתי מעלות. ואיך תתמה על אהרן. ואם מה שתבקש כהונה לא לך לעצמך כי אם לכל השבט לזה פנה אל כל בני לוי אשר אמר להם שמעו נא בני לוי אמר להם ובקשתם גם כהונה בתמיה כלומר כמו שאמר ז"ל שאמרו לא יתכן כי אי אפשר רק לאחד. ועל טענה זו היה מה שבבואו לדבר עם קרח קרא לכל שאר בני לוי. וגם לבל יאמר אני יש לי יתרון על שאר השבט וע"כ לעצמי אני חפץ בכהונה גדולה ע"כ קרא לכל בני לוי ואמר שמעו נא בני לוי כי בפניהם לא יערב אל לבו לו' כי יש לו לבדו יתרון ע"כ ובאומרו גם כהונה ריבה גם על כהו"ג כמאמר המתרגם. ואחר אומרו ההכרחיות האלו אמר לכן הנפקותא היוצאת מזה הוא כי עתה וכל עדתך הם הנועדים על ה' וקמים נגדו ולא אני ואהרן אשר אמרתם ל' ומדוע תתנשאו על קהל ה' שהיינו נוגעים בכבוד ה' בהתנשא על קהלו יתברך ואתם הייתם מקנאים על כבודו עתה נתגלה שנהפוך הוא שאתם הנועדים על ה' ואין לבכם כפיכם. ועוד שאם דעתכם שלא ה' צוה לי רק מלבי אמרתי למה תתקוטטו על אהרן כי אהרן מה הוא כי תלינו עליו והלינו עלי לבדי כי על פי צווי בשם ה' עשה ותהי תלונתכם בי ולא עליו. אך אין זה כ"א רוע לבכם יודעים האמת ומנאצים. והנה קרח לא מצא מענה ומה גם בפני שבטו כי איך יאמר בפניהם כי יש לו יתרון עליהם. ובראות משה ששתק שלח גם בעד דתן ואבירם להביאם אל האמת גם הם ושלא ישובו לחזק לב קרח אחר שנתקן מעט: