תורת משה - אלשיך, במדבר כא:ד

1ויסעו וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה נשתנה מסע זה שקצרה נפשם בו מבכל שאר מסעות. (ב) אומרו באלהים ובמשה שהשוו עבד לקונו למה השוו אותו פה שלא עשו כן בכל יתר תלונות (ג) או' וידברו ולא אמר וילונו. (ד) אומרו כי אין לחם ואין מים כי הלא לחם ומים היה להם מן ובאר ולמה בוכים על חסרונם. ולמה נכנסו בשתים ויצאו בלחם לבדו. (ה) או' ונפשנו קצה כי הנה ארז"ל שאמרו שהיו יראים פן יבקע כריסם כו' וכשלא נבקע בל"ח שנה לא יבקע עוד. (ו) או' הנחשים השרפים אם היו שני מינים הל"ל והשרפים ועוד למה אמרו ויסר מעלינו את הנחש ולא אמרו את השרף ואם אומר השרפים הוא מין נחשים ששורפים והוא פירוש אל מין הנחשים אך שם העצם הוא נחשים למה אחר כך אמר עשה לך שרף ואין זה שמו העצמי. (ז) אומרו ויסר מעלינו את הנחש ולא אמר הנחשים. (ח) אומרו בעד העם שהוא מיותר. (ט) למה הוא ית' צוה יעשה שרף והוא עשה נחש והנה יש אומרו כי שרף היה על מה שדברו נגד משה ונחש על מה שדברו נגדו ית' והנה לפי הנראה שרף הוא יותר קשה ולמה לא יהיה כנגד מה שדברו על ה'. (י) איך ההבטה אל השרף יחיה אותם ולמה יושם על נס ונדקדק תוספת ה"א באומר וישימהו על הנס. (יא) כי הוא ית' כלל ואמר והיה כל הנשוך שכולל כמ"ש ז"ל אשר נשכו בעל חי אחר ומשה עשה נחש ואומר בו והיה אם נשך הנחש את איש וכו' וחי שמורה שלא היה חי רק אשר נשכו נחש:

2אמנם הנה בהר ההר כי שם מת אהרן נסתלקו ענני כבוד אשר היו בזכותו ועל כן בנסעם משם וסבבם את ארץ אדום ומה גם שחזרו אחור שבע מסעות והחזירום במכת חרב לטושה ממטה לוי במרוצה בחורב ביום וקרח בלילה כי סרו מעליהם ענני כבוד ע"כ יומם השמש הכם וקרח בלילה ותקצר נפשם וזהו אומרו ויסעו מהר ההר כלומר ממקום סילוק אהרן וענני כבוד והלכו לסבב שהיה על ידי שובם אחור וחזרתם למקומם שהוא לסבוב את ארץ אדום באופן שלא יבצר מחזקי המזג שבעולם מקוצר רוח ע"כ ותקצר נפשם אך המה ראו כי משה לא התפעל כלל וזהו אומרו ותקצר נפש העם כלומר אך לא נפש משה כי היה ניכר בו מקירון פניו כדרכו עד כה על כן אמרו בלבם אין זה משה כי אם בית אלהים מרכבה אליו והיו כאחדים והוא ית' עמו בכל אשר הוא עושה ובעצת שניהם היתה צאתם אל המדבר ע"כ בהתלוננם על ה' ועל משיחו כללו אותם בתיבה אחת לומר למה העליתנו כלומר שניהם הנמצאים כאחד כי במשה האלהים נצב נמצאו שתים רעות כאחת. (א) התלונה במציאות. (ב) אופן הדבור שהושוו עבד לקונו שכללו את שניהם בתיבה אחת לומר לה' ולמשה העליתנו. ועל כן לא נאמר וילונו כי אם וידבר לומר כי מציאות התלונה קלה מאופן סגנון דבורם וזהו אומרו וידבר העם כי הדבור קשה מהתלונה. ואמרו בלבם הנה אין זה כ"א היה להם לחם חטה היה סועד לבם ומבריא ומחזקם וזהו אומרם כי אין לחם ואין מים כי לחמנו אין לחם ומימינו אין מים כי דברים רוחניים הם זה כזה כמדובר למעלה כי גם בארה של מרים מים רוחניים היו ולכן אינם מחזקים החומר. ושמא תאמר הלא ידעת כי הלחם הלז רוחני זן את הנפש הרוחניות ונמשך חיים אל הגוף גם היא. כאשר הלחם החומרי זן את הגוף ואגבו יכלכל את הנפש. לזה אמר מי יתן והיה כך אך אם כך היה לא היתה החולשה מגעת אל הנפש כי אם היתה בריאה וטובה אך הנה ונפשנו קצה. על כן גזר אומר כי לא רוחני בעצם הוא רק הוא לחם קלקלות כפול וזהו אומרו בלחם הקלוקל מחמת מה שנתלבש ברדתו מן השמים. על כן מה שלחם חומרי מתעכל בקרוב זה שעיקרו רוחני מאד מתאכל לשנים רבות מה שיש בו התלבשות והוא עדיין לא נתעכל ויקשר בקרבו ועל כן היו יראים פן יבקע כרסם כמז"ל. והנה אם המים היו מלובשים כפי ערך הלחם היו מבשלים אותו באצטומכא אך הם רוחניים ואינן מבשלים אותו ויסתכנו וזהו אין לחם ואין מים כלומר ממש כי אם רוחניים. והלחם לא נשאר ברוחניותו בעצם כי הנה ונפשנו קצה אך הוא בלחם הקלוקל. ואין המים הרוחניים מבשלים אותו שאינו מזגו: