תורת משה - אלשיך, במדבר כב:כ

1ויבא אלהים וכו'. הנה כמו זר נחשב (א) כי מה זו שאלה אם לקרא לך כי הוא מפורסם ומה גם לפניו ית'. ועוד כי אין נתינת רשות גדול מזה ואם הפה שהתיר ההליכה אסר הדבור טוב היה לעכב ההליכה. ועוד כי מזה יראה כי אין קפידה בהליכה וא"כ איך ויתר אף ה' כי הולך הוא הרי הוא ית' אמר אליו קום לך אתם. (ב) כי מכל מקום שיחרה אפו ית' עושה רושם ולמה חרון האף הזה לא פעל ועשה לו רעה כי אם שויתיצב מלאך כו' וגם הוא לא עשה לו דבר. (ג) מה בצע בהעמדת המלאך זה שלש רגלים ושיראה האתון ולא הוא. וטוב טוב היה יתראה אל בלעם ויוכיחנו על פניו. (ד) שהניחו המלאך עבור בלעם רצונו ית' על דבר ישראל ודאג אל האתון ונעשה לה אפוטרופיס ותבע עלבונה למה הכית את אתונך. (ה) האם בלתי רשאי איש להכות את חמורו בנטותו הדרך ורבוץ תחתיו. (ו) כי אם כוונת המלאך בכל זה שיכיר בלעם כי שלא ברצונו היא הליכתו למה יטמון ברמז ולא ברור ימלל חזור בך ולא תלך עמהם. (ז) מה המה אלה שלשת מיני פעולו' משונים זה מזה בהתראות המלאך ופעולת האתון כי אין לומר מעשה שהיה כך הי' כי אין דברי התורה ספרי המאורעות. ועוד החנם יושם פה לאתון כי כפי הנראה אין טעם מספיק לנס נגלה כזה. (ח) מה זו טענת המלאך למה הכית וכו' הלא אנכי וכו' כי הלא אם יצא לשטן בלעם לא ידע. (ט) אומר אולי נטתה מפני מה זה הספק אחר אומר ותט לפני והנה רש"י ז"ל נדחק לפרש שאולי הוא כמו לולא ורחוק הוא. (י) באומר חטאתי כי לא ידעתי כי אם לא ידע אין שם חטא. (יא) באמור אשובה לי למה אמר לו המלאך לך עם האנשים ואדרבא היה לו להשיבו. (יב) קושיא אחרת וגדולה היא הלא היא כי הלא מושכל ראשון הוא לעיני כל יודעי דת ודין כי בחירת האדם בת חורין היא אצלו לכל אשר יחפוץ יטה ואין מכלים שאם לא כן בטלה מדת שכר ועונש ואם כן איפה למה יעשה כה הוא ית' לבלעם הרע הזה להיפך מאמרו מקללה לברכה ולהחזיק יותר הקושיא זו נזכיר מז"ל וז"ל מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים מצינו שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו מן התורה שנאמר אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם מן הנביאים שנאמר אני ה' מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך מן הכתובי' דכתיב אם ללצים הוא יליץ כו' ע"כ:

2הנה כי אדרבא מוליך הוא ית' את האדם בדרך שרוצה בו ואיך אדרבא מתהפך מאמרו. וטרם נבא אל הביאור נשית לב אל דברי המאמר מצד עצמו כי הלא למה צריך ג' ראיות. וגם אחר שיש מן התורה מה צורך אל הנו"כ וגם כי המדקדק ימצא הפרש ניכר בין שלש הראיות. אך הנה הוקשה לרז"ל איך הוא ית' אחר אומר לא תלך עמהם חזר ואמר קום לך אתם. ועוד איך בהליכה נותן רשות בבחירתו ובקללו מהפך מאמרו על כן אמר מן התורה כו'. והוא בהזכיר תחלה מאמרנו על פסוק כי ה' יהי' בכסלך ושמור רגליך מלכד שהוא כי הנה אמר אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כו' הוקשה לו כי איך יצילנו משואת רשעים אחרי היותם בחיריים ולא ימנעם מאשר יזמו לעשות לז"א כי ה' כו' ולא שימנע בחירתם כ"א שיניחם יעשו לך הלכד עד תומם ואחרי כן ישמור רגלך מליפול בלכד ההוא. ונבא אל הענין והוא כי הנה להשיב על ב' הקושיות הנזכר אמר מן התורה כו' לומר הנה שלשה בחינות המה. אחד בבחירת האדם לעשו' דבר שבפעולה עצמה אין בה לא רע ולא טוב כי עדיין הדבר היולי אפשר שיעשה טובה אחר זאת או רע' כענין הליכת בלעם כי בהליכה בעצמה אין רעה שאפשר שאח"כ יאור או לאו או יברך כאשר היה. (ב) לעשות טובה. (ג) לעשות רעה בפעולת מעשה רעתו את הצדיק. וגם שבכל אחת הצד השוה שבהן שלא ימנע הבחירה כ"א שבדרך שרוצה בה מוליכין אותו עם כל זה יש הפרש בדבר כי כשהוא בדבר היולי בזה פותחין לו וזהו כי הוא ית' אמר לו לא תלך עמהם לא תאור וכו' והוא רצה ללכת בלבד פתח לו והרשהו לכך אם לקרא וכו' קום לך אתם אך לא יסייע וזהו מן התורה וכו'. אך כשהוא לעשות מצוה מוליכין אותו בסיוע וזהו מלמדך להועיל ובזה מדריכך וכו' שהבא ליטהר מסייעין אותו. וזהו כשהוא לעבור פניו ית' כזה שאמר לו לא תלך ורצה ללכת כי בהליכה אין נזק לישראל אלא אם הי' מקלל כי אז פותחין לו אומר כאמור. אך כשהוא להצר לצדיקים אז מניחם יעשו חפצם וזהו אם ללצים הוא יליץ ולענוים שבאים להרע להם יתן חן להצילם מהלכד כאמור בפסוק כי ה' יהיה בכסלך וכו' ועל כן בענין הקללה הי' ית' מעקם פיו מרעה לטובה ושיעור הכתוב אם ללצים הוא יליץ מתלוצץ עליהם לבלתי בא הרעה אל הפועל כדי שלענוים יתן חן זה הוא ענין המאמר:

3ועדיין לבא אל כוונת הכתובים ראוי לשית לב. כי הן אמת כי טוב הדבר לקיים שתיהן הבחירה והצלת הצדיק במה שלא יפול בלכד זו טמן לו הרשע. אך להפך את מאמר פיו מקללה לברכה זה הוא דבר גדול כמעכבו גם מעשות הלכד כי לזה צריך טוב טעם גדול ורב ורם. ובזה נבא אל ענין הכתובי' והיתר ההערות הנזכרות. והוא בפרש תחלה הבנת אומר אם לקרא לך באו כו' שהוא אם רצונך ללכת ברוע בחירתך שאין צריכים להכריחך ולהפציר בך כ"א לקרא בלבד קריאה בעלמא עם שאמרתי לך לא תלך עמהם קום לך כו' כי לא אמנע בחירתך בזה אך דע איפה כי מעתה הנני מודיעך כי אך את הדבר כו' אותו תעשה כי אבטל בחירתך ואהפכנה ולא תוכל עשות רק הדבר אשר אדבר אליך. ועדיין על ההיפוך ממש צריך עוד ענין נוסף וזאת כוונת ענין הכתובים:

4ולבא אל הענין נקדים שתי הקדמות. אחד כי גם שאין הקב"ה מהפך הבחירה לפעמים לאדם ששלש פעמים מתרה בו הוא ית' והוא מחזיק ברשעתו וגם הוא להצר לאיש או לאנשים צדיקים מהפך הוא ית' בחירתו כאשר מצינו בפרעה כי הוא ית' היה מחזיק לבו הפך טבע בחירתו ומכהו על הדבר. אלא שרז"ל אמרו שעד ה' פעמים לא עשה כן הוא ית' ובדבר הזה ג"פ כאשר נבאר בס"ד. הלא הוא כי שם להכותו ואת כל עמו ע"י חזק לבו האריך לו עד ה' פעמים. אך שאר האדם על ג' פעמים ועד ד' לא ישיבנו. עוד הקדמה שנית והוא מז"ל ראויים היו הברכות ליאמר מפי משה והתוכחות מפי בלעם אלא שרצה הקב"ה שמלאך רע יענה בעל כרחו אמן הנה כי מה' יצא הדבר יברך בלעם את ישראל בכל הברכות האלו. ונבא אל הענין והוא כי כאשר סירב בלעם עד כה כי אפילו מה שאמר לו אם לקרוא וכו' קום לך הוא הוראה שלא הי' רצונו רק אם בחירתך רעה שאין משמשין אלו רק לקרא לו ולא יוצרכו להפציר לא אמר לו הוא ית' שלא ילך כי אחר שבחירתו ללכת והוא ית' דעתו שילך לברך לא מנע הבחירה בהליכה. ועם כל זה ויחר אף וכו' והוא כנודע כי האף הוא אחד ממלאכים רעים שהם אף וחימה וקצף ובראות האף כי הרבה לסרב חרה בו להכותו נפש וזהו ויחר אף אלהים כי הולך הוא כלומר הוא מדעת עצמו על כי עודנו עומד בבחירתו הרעה כי הרשות לא הי' רק לבלתי הפך הבחירה בהליכה ומן הטעם הנזכר. והנה להיות כי דעתו ית' שילך לברך לא הניחו ביד האף אך שלח מלאך רחמים כמו שאמרו ז"ל כי מלאך רחמים נתייצב לו לשטן ולמה עשה ככה הוא ית' אך לפי דרכנו הוא כי להעביר מעליו את האף שם במקומו את המלאך כי בראות שמלאך רחמים נצב עליו פירש האף באופן כי להיותו מלאך רחמים לא המיתו ולהיות לו לשטן הוכיחו כאשר יבא:

5וענין מראת המלאך וכל אשר קרהו עם האתון ופתיחת פיה ודבורה יהי' כי רצה הקב"ה להסיר תועה מלב בלעם פן ידבר סרה נגד משפטו ית'. והוא כי הנה שלשה דברים היה אפשר יהיו ביד בלעם להחזיק ברעתו. א' כי הוא ית' לא ישנה לו בחירתו גם כי בזה כמה פעמים עבר ציוויו ית' הלא יאמר כי לא היו ג' פעמים כי אם שתים האחת אומר לא תלך עמהם והב' אומר אם לקרא וכו' ואפס וכו' וגם בזו השנית יוכל לומר כי אדרבא היה בה צד רשות. שנית יאמר כי הלא טענות לו לנצח כי טוב לקלל את שונאי ישראל. ג' כי הכנת המקום תכריע כעצת בלק כי ויעלהו במות בעל כי שם חלקת עון אשר חטאו ויוקשי וילכדו וכן בראש הפסגה כי העדר שם רבם יעשה רושם וההיקש בזה. על שלש אלה ראה אלהים ויוכח במראה זו. והוא כי הנה האתון בערך המלאך. כבלעם לפניו ית' וגרוע הרבה מהאתון בערך המלאך. והראה לו הוא ית' כי כמקרה האתון עם מלאך קרה לבלעם לפני הקב"ה והוא כי הנה פעם א' נתראה המלאך לפני האתון במקום רחב פנוי לנטות ימין ושמאל ותט האתון ויכה אותה. שנית במקום שגדר מזה וגדר מזה ותלחץ אל הקיר ויסף להכותה. ג' במקום צר ותרבץ ויך וכו':

6והנה כדברים האלה קרה לבלעם עמו ית' כי ראשונה ראה כי הוא ית' חרבו שלופה בידו כנגד כל הקמים על ישראל עמו ככל אשר עשה לפרעה ולמצרים על אודות ישראל ולעמלק וסיחון ועוג וגם שלא על בלעם שלף חרבו הלא לא יבצר שראה על זולתו. וזה דומה לראיית האתון את המלאך בחרבו שלופה שעם שלא עליה הורה שהי' בה להכות נטתה הדרך עד הוצרך להכותה כן גם בלעם הי' ראוי יטה הדרך מלפניו ית' שחרבו שלופה בידו נגד המיצר לישראל ולא ילך בדרך ההוא באופן כי טוב טעם ודעת היתה לאתון מלפני המלאך מאשר לבלעם לפני ה' וא"כ ענין זה להתראה א' תחשב לבלעם כי מפורסם היה הדבר. וכאשר באתון בהראות לפניה המלאך במקום גדר מזה וגדר מזה נלחצה אל הקיר ויאשימה בלעם כן בהראות הוא ית' אל בלעם וישם לפניו גדר מזה באומר לא תלך עמהם שהוא לקוב כי אין גדר קביה מרחוק כ"א בהיותם לפניו ומביט בם ושמא תאמר לא אלך כ"א אאור ממקומי שם ג"כ גדר מזה שאמר לא תאור את העם וכאשר נרתע' האתון הי' לך להיות נרתעת לאחוריך והרי זו התראה שנית וכאשר האתון כשנלחצ' על הקיר הכית אותה כן כאשר היה לך גדר מזה וגדר מזה נלחצת אל הצד האחד שהוא לא תלך עמהם כי נדחקת ולחצת וצדדת לפרש עמהם לא אלך כ"א עם נכבדים מאלה כן היה ראוי להכות אותך. וכאשר בשלישית שנתראה במקום צר שאין דרך לנטות ולפרש כאשר בפעם השנית כי גלה הוא ית' שלא יניחך בבחירתך והיה לך לרבוץ ולבלתי לכת. ולהעירו על הנמשל תבע עלבונה המלאך למה הכית וכו' ג' רגלים לרמוז כי בכל שלשתן הי' לך לנטות מדרכך זו גם בראשונה כי כך הוא מה שידעת כי הוא ית' עומד בחרב שלופה על הקמים על ישראל מספיק לשתטה מן הדרך כאש' בראו' האתון את המלאך לפניה בחרבו שלפה בידו ותט וכו' ואם כן מעתה אינך כחי מדבר שלא הרגשת זה שלש רגלים כ"א כאתון הזה וכאשר אני פותח את פיה לדבר מה שאינו טבעה כן אשים בפיך מה שאינו מטבעך ורצונך ועל כן ויפתח ה' יכו' כי ג' התראות לך ועל כן אכריחך להפך הקללה לברכה שאך את הדבר וכו' אותו תעשה. אך לא החזירו כי רצה ית' לברך את ישראל על ידו כמדובר. ועל הדבר השני שהיה עולה בדעתו שינצח בטענות כאומר עברו בריתך בבואם להצר את מואב כאשר התחיל לרמוז למעלה וכיוצא בזה הורה לו כי אפי' בתוכחת אתונו לא יכול לעמוד ואיך יעמוד וכו' כמ"ש ז"ל. ועל הג' היו דברי המלאך אליו ותט לפני אולי וכו' לומר היעלה בדעתך שהכנת מקום שהוא כנגד זכות ישראל יספיק למנוע רצונו ית' מלהטיב להם זה ג"כ אינו כי הנה כאשר נטתה האתון מן הדרך האם בהטותה הוסרה מלפני לא כן היה כי אם ותט לפני כי גם בהטותה עדיין לפני היתה ומה גם כי המלאך כשלוחו של עולם אולי תאמר שנטתה מפני לגמרי אי אפשר וזהו אומר בתמיהה אולי נטתה מפני לא כן היה רק תמיד היתה לפני ואם כן איפה קל וחומר לשכינה האם תוכל להטות אל מקום שלא יהיה לפניו ית' להשגיח ברצויים אליו כי אנא תלך מרוחו. ואמר כי עתה גם אותכה וכו' אומר עתה. הוא כי הנה בלעם אמר לאתון לו יש חרב בידי כי עתה הרגתיך והוא כי דרך האתון להכותה במקל ולא בחרב כ"א איש את שונאו וזה מאמרו הנה עד כה לב"ח חשבתיך והכיתיך במקל אך עתה שנעשית ב"ח מדבר בהכעיסך אותי בחרב הרגתיך כדרך איש לאיש וז"א כי עתה. ועל זה השיב המלאך כי עתה גם אותכה לומר הנה נהפוך הוא כי עתה שהודעתיך כי טובה היתה האתון למלאך. ממך לה' ככתוב למעלה עתה הראוי היה שגם אותכה הרגתי ואותה החייתי. והנה ארז"ל כי מאומר גם אותכה מלמד שהרג את האתון מפני כבוד בלעם ובזה יאמר כי עתה וגם אותכה הרגתי כמוה ואותה החייתי אחרי כן ולא אותך כי יותר ראויה להחיות היא ולא אתה מפני כבודה משתחיה אתה ולא היא מפני כבודך כי טובה היא ממך ועל כן אחרי הרגו אותך הייתי מחיה אותה. ולא עשה כן כמו שכתבנו כי רצה הקב"ה לברך את ישראל על ידו כאמור כי ע"כ כאשר חרה האף על בלעם שהוא משחית לחבלי נתייצב המלאך רחמים במקומו לשטן לבל ימיתנו האף. וזה יאמר הנה אנכי בהיותי מלאך רחמים יצאתי לשטן שלא כמדתי יען כי אותו שירד והחריד הדרך לבטלה שלא תלך הוא האף שרצה להרוג אותך לבטל דרכך היה כנגדי כלומר ועל כן השמר לך מלשנות מאשר יצוה לך ה' ועל כן השיב חטאתי כלומר לה' שלא שמתי לבי אל מה שרמז לי ה' ומה שאמרת שבאת במקום מי שהיה חפץ לבטל דרכי למה אחזיק לך טובה על זאת אם רע בעיניך אשובה לי. אז אמר לו לך וכו' ולמה לא תשוב הלא הוא כי ואפס את הדבר וכו' שכונתו ית' שתלך למען תדבר אשר ידבר אליך הוא מה שכתבני שרצה הקב"ה לומר הברכות מפי בלעם כמדובר: