תורת משה - אלשיך, במדבר כג:יט

1לא איש אל ויכזב וכו'. ראוי לשים לב אל איזה דבר הוא אומר שלא יכזב ושלא יתנחם. ועוד כפלו כמה פעמים ענין ראש הכתוב וענין סופו. ועוד אומר הנה ברך לקחתי כי לא ברך לקח כ"א בעל כרחו ולא עוד אלא שאומר וברך ולא אשיבנה שיורה כי חפצו לברך את ישראל והוא לא כן ידמה וכן בכל הכתובים קושיות אין מספר ומשוללי הבנה פשטיות:

2אמנם הנה ארז"ל כי מה שהוליכו ראש הפסגה והוא על כי שם יאסף מרע"ה מושיען של ישראל והעולה על רוחם כי בסלוקו של מוציאם ממצרים נסתלק זכות כניסת לארץ כי הן זה מאמר בלק כמו שאמרו ז"ל באומר ואגרשנו מן הארץ לגרשם מן העולם בל יבואו וירשו א"י. וע"כ יתכן בא ויאמר משומו אל פיו לא איש וכו' לומר לא ימנע או מתחלה כשנדר להם הוא ית' ארץ ישראל היה בדעתו שלא ליתנה כי לא נעלם ממנו אשר תבקש ממנו עתה בעריכת המזבחות כי יודע העתיד הוא. או כי מאז גמר בדעתו ליתנה ועתה ע"י מעשיך יתנחם. אם הוא החלוקה הראשונה לא איש אל ויכזב. ואם הב' ובן אדם ויתנחם. ושמא תאמר הלא מצינו וינחם ה' על הרעה לזה אמר ההוא אמר וכו' והיא תשובת ירמיה אל חנניה הנביא שהיה מתנבא שלום באמור אם כדברך לא יעדר הטוב כי הנה ית' חוזר מהרע ולא מהטוב וכמ"ש ז"ל שאפילו על תנאי אינו חוזר. וזה אומר פה בתמיה ההוא אמר שהוא אמירה של חיבה וטובה כטבע לשון אמירה ולא יעשה כלומר זה אי אפשר. אך ודבר שהוא ענין של קושי אז ולא יקימנה כי ניחם על הרעה באופן כי מתנת הארץ שהוא טובה לא ישוב ממנה. והראיה ממני כי מבשרי אחזה כי הנה ברך לקחתי שבראותו כונתו ית' לברך את ישראל לקחתי לעצמי לברך ברכה א' להפיק רצונו אולי אחרי כן יניחני בבחירתי להפך הדבר ולא אוכל כ"א וברך יותר ולא אוכל להשיבה וזהו וברך ולא אשיבנה. ואין זה רק כי ה' ידבר טוב על ישראל ולא ישיב ומה גם עתה מה שדבר בפירוש. והנכון יאמר כנודע מרז"ל כי עתידי' היו הברכות ליאמר מפי מרע"ה ותוכחות מפי בלעם אלא אמר הקב"ה שאין ראוי יכניע הרשע ההוא את בניו כי אם אדרבא יהיו הברכות על ידו כי מלאך רע יענה אמן בעל כרחו וכו'. בזה יאמר ראה נא חשקו ית' לברך את ישראל ממני תראה כי הנה ברך לקחתי מזולתי הוא משה כי אליו יאותו באופן שגנובות הן אתי חוץ מטבעי באופן שהיה קל להפך הברכה ועם כל זה וברך ולא אשיבנה ולא אוכל לשוב מהם כל כך ה' חפץ לברכם. ושמא תאמר כי תנאי היו דבריו במתנת הארץ אם יהיו צדיקים כאומר לזרעך אחריך אך כשחטאו ישראל במדבר עונות קשים נתבטלה הגזרה והמתנה. כי לא כן הוא כי הנה החוטאים במדבר לא צדיקי' היו הנקראי' בשם ישראל כ"א הערב רב בעגל ואשר נמשכו אחריהם מהירודים הנקראים בשם יעקב וכן האספסוף והנקראים עם כי גם במרגלים עשרה המה אשר המסו את לבבם ועל כן לא היה כעסו ית' עצמיי. וז"א לא הביט ולא הסתכל און שעשו הנקראים יעקב יען כי לא ראה עמל בישראל הם השלמים וכשרים הנקראים ישראל ועמל הוא עון כמ"ש הוגעתני בעונותיך. ושמא תאמר הלא הרעים בקולו לאמר ואכלם אינו כלום כי גם ברעם קולו היו חיים וחסד בלבו כמו שאמרו ז"ל באומר הניחה לי ויחר אפי כו' שאמר משה וכי תופס הייתי בך אלא כדי שיתפוס ויחזיק בתפלה כאב על בנו שאומר לאשר לפניו אל תעכבו בידי הניחוני שאמיתהו ומכוין שיאחזו בו ויחלו פניו לבלתי המית אותו וזה יאמר ה' אלהיו של ישראל עמו לרחמו ותרועת והגזמ' מלך בלבד הוא שהיה בו ולא לפעול הכליה חלילה. ועוד ראיה אל חיבתו ית' עליהם כי הנה אל מוציא' ממצרים וכו' והוא בשום לב אל מז"ל בגמרא תועפות אלו מלאכי השרת ראם אלו השדים כי הלא כמו זר נחשב מי נתן בזה מלאכים ושדים אך יאמר כי הנה היה יכול הוא ית' להוציא ישראל ממצרים ע"י מלאך או שרף שימות את המצריים כאשר בימי חזקיה את סנחרב וחילו או באחד מכחות הטומאה השדים ודומיהם אך הוא כי רצה הקב"ה באהבת ה' את עמו בנו בכורו להוציאם ע"י עצמו כאומר ועברתי וכו' אני ולא מלאך וכו' וזהו אל כלומר בעצמו מוציאם ממצרים עם היות כי כתועפות ראם שהם מלאכי השרת ושדים לו ית' שהיה יכול להוציאם על ידם ולא עשה כן כ"א הוא ית' הוציאם בעצמו:

3או יאמר לא הביט וכו'. לומר הלא חשבת בבואך לפסגה אשר שם סילוק מרע"ה כי בלעדו לא היו קיימים כי לולא משה וכו' עמד בפרץ היו כלים בעגל וכיוצא בו ועל כן בעשות התעוררות במקום סילוקו במערכת קרבנות תתעורר לויתן של שונאי ישראל. לא כן הוא כי מה שהם קיימים עתה גם בלעדי משה היו קיימים כי לא הביט און וכו' כדלעיל כי ה' אלהיו עמו בלי משה כן עתה בסילוקו אם משה מת ה' אלהי ישראל נשאר עמו בסלוקו. ואשר תראה הרעשת ההגזמה ההיא באומר הניחה לי וכו' שמורה שלולא משה היו כלים לא הי' דעתו ית' לכלותם לפי האמת כ"א הרעשתו ותרועת מלך בו ולא נקמת מלך הבלתי מרחם. ושמא תאמר שאם לא היה משה לא היו יוצאים ממצרים וגם עתה יהיה להם העדר הצלחה בהתעוררות סלוקו עם מערכת המזבחות לא כן הוא כי בלעדי משה הוא ית' מוציאם. הראיה כי הנה מצרים הנזכר הוא שרו של מצרים שמצרים שמו כנודע כתועפות מלאכי השרת וראם אלו השדים לו. ואיך היה משה ב"ו יכול להם אם לא היה הוא יתברך בעצמו עושה כל והוא היכול לשדדם: