תורת משה - אלשיך, במדבר כה:יב

1לכן אמור וכו' כנגד מה שפרסם וקדש שמי ברבים גם אתה אמור והודיע אשר החזקתי לו טובה וגם טוב שכרו. והנה ארז"ל כי שלום זה הוא חיים נצחיים כד"א בריתי היתה אתו החיים והשלום. והנה ראוי לשים לב למה יקרא לחיים שלום ואיך הוא מתייחס אל פעולתו. אך הוא כי הוא יתב' פרע לו מדה כנגד מדה אתה שמת שלום בין ישראל לאביהם שבשמים והחיית את כל ישראל לכן הנני נותן לך מתנה והוא את בריתי שלום שיהיה לך חיים של שלום. ולבא אל הענין נזכיר מאמר ז"ל מבואר אצלינו במקום אחר והוא במדרש שוחר טוב על פסוק כל הנשמה תהלל יה וז"ל נפשו של אדם עולה ויורדת תמיד לצאת ממנו אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאחוריה כו' וקיצור ענין המפורש אצלנו שם היא כי למה שאין דבר שלא ישתוקק לשוב אל שורשו אשר נפרד ממנו ומה גם עתה הנפש אשר חוצבה מתחת כסא הכבוד ותתענג בדשן בהיכלי מלכו של עולם והיא ניתנה תוך חלאת טינוף חומר עכור הלא תקוץ בו ולילה ויומם לא תמיש מהתאוות תאוה צאת מתוך הפכת איכותה לשוב אל האלהים אשר נתנה כי הן היא משוש דרכה. וזה מז"ל כי היא עולה ויורדת ומבקשת לצאת וכו' והוא כי במחשבה עולה ומהרהרת במה שלמעלה מקום שממנו חוצבה יורדת במחשבתה ומהרהרת בירידתה אשר ניתנה בבור טיט היון הלז וע"כ מבקשת לצאת לעלות אל שורשה וזה בכל נשימה ונשימה. כמפורש שם במאמר אלא שרואה את הקב"ה כי מלא כל הארץ כבודו וחוזר' והיא שאומרה דיו לעבד להיות כרבו וקל וחומר אם הוא יתברך שאין קצה לקדושתו על הארץ הכעורה כבודו מה גם עתה אנכי כי מה אני בערכו יתברך ועל כן מתנחמת וסובלת. והוא מאמרנו פרשת בחקתי על פסוק ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם כי הלא כמו זר נחשב ענין מאמר הכתוב הלזה כי הלא אחר כל היעודים הטובים והעצומים הנאמרים באמת מראש הפרשה באומר ונתתי גשמכם בעתם וכו' ונתתי שלום בארץ כו' ופניתי אליכם והפריתי אתכם וכו' ונתתי משכני בתוככם שהוא תכלית הדבקות והחבה האם היה עולה על לב שתגעל נפשו יתברך בנו והלא גם אחר כל הדברים הרעים הנאמרים כאשר נרבה לפשוע בפרשה ההיא הוא אומר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים וכו' ואיך אחר גודל האהבה על צדקותינו היה עולה על לב שתגעל יתברך בנו שאומר ולא תגעל נפשי אתכם. ע"כ כתבנו שהענין הוא שאומר הוא יתברך הנה זאת אעשה לכם כי ונתתי משכני בתוככם כו' והוא לומר הנה אין ספק כי הנפש אשר נתתי בכם תמיד גועלת בכם ומבקשת לצאת לידבק אל שורשה היא השכינה כי טוב לה אז באומנה אתה מעתה באומר עכור ע"כ אעשה זאת לכם כי ונתתי משכני בתוככם וכו' והוא לומר הנה אין ספק כי הנפש אשר נתתי בכם אעשה משכן בכם שאשרה שכינתי בנפש אשר בקרבכם כענין ושכנתי בתוכם ועל ידי כן נפשי שהיא שלי אשר בקרבכם לא תגעל אתכם כי תבקש לצאת מכם כי הלא שרשה אשר היא מבקשת לידבק בו שם הוא ומה לה עוד אחרי זאת:

2כלל הדברים כי גם אם אלף שנים יחיה האדם לא חיי שלום לפי האמת המה בעצם כי לא שלום בין נפשו וגופו לגמרי כי הלא בכל נשימה ונשימה היא מבקשת לצאת. אך הן לו הי' כאדם הראשון טרם יחטא כי היה חומרו זך ובהיר מתייחס להיות בסיס אל נשמה קדושה מאתו יתברך או כאשר היו ישראל על הר סיני שפסקה זוהמתן שעוד מעט אם עצרו כח לבלתי יחטאו עד קבלת הלוחות היה להם חירות ממלאך המות שיהיה חומרם נאות לקבל הנפש וכן לעתיד לבא באופן יתייחסו החיים ההם לחיים שלום כי שלום בין הנפש ובין הגוף מה שאין כן עתה. ונבוא אל הענין והוא כי אמר אלהים אם אמרתי הנני נותן לו את בריתי חיים הלא יובן כחיי כל האדם בהעדר שלום בין גופו ונפשו שבכל עת מבקשת לצאת ולא יהיה ההפרש כי אם שיחיה לעד אך כחיי כל האדם על כן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום והוא מקרא שכתוב בריתי היתה אתו החיים והשלום שהוא כי יהיה באופן יהיה שלום בין רוחו לגויתו כי יהיה זך חומרו. ומה מתקו בזה מאמרם ז"ל האומרים על פסוק ותקח האשה את שני האנשים ותצפנו ולא נאמר ותצפנם שהיא כי הא' היה פנחס והיה רוחני ונתכסה מעיניהם ולולא היה זך גם גופו לא היה יכול להתכסות ומה גם אחר עלותו בסערה השמימה שנגמר יותר זכוך חומרו עד גדר היות המלביש שמתלבש בו מאז ממנו שודאי שלום רב בין רוחו לגויתו כי זך היה גם הוא כמדובר. ובזה ינעם שנותו יתברך את טעמו וקרא אל החיים שלום כי הוא העיקר. מה שאין חיים משוללים שלום אשר לכל האדם יקראו חיים אמתיים לפי האמת: