תורת משה - אלשיך, במדבר כז:טו

1וידבר משה כו'. (א) הנה אומרו לאמר בלתי צודק כי אינו לומר לזולת כי אל מי יאמר הוא יתברך מאמר משה. (ב) אומרו אלהי הרוחות לכל בשר כי הראוי יאמר אלהי רוחות לכל בשר. (ג) כי הרי מאז היו אלדד ומידד מתנבאים במחנה ידע משה כי יהושע הוא מכניס את ישראל לארץ כי הן זאת היתה נבואתם ולמה עשה עצמו כבלתי יודע ומייעץ לפני קונו יפקוד איש על העדה וגם מציאות אומרו יפקוד וכו' כמו זר נחשב שיראה כמו יעץ למלכו של עולם חלילה. (ד) אומרו אשר יצא לפניהם כו' ואשר יוציאם כו' שיראה דבר אחד נאמר ד' פעמים. (ה) אומרו ולא תהיה עדת ה' כו' כי הלא גם בלי איש על העדה ה' רועה ישראל כדבר שנאמר ואתנה צאני וצאן מרעיתי וכן בדוד הוא אומר ה' רועי לא אחסר. (ו) אומרו קח לך כי מלת לך מיותרת וגם הקיחה בלתי צודקות באנשים. (ז) אומרו אשר רוח בו כי כל איש רוח בו וגם מה ענין הסמיכה. (ח) כי למעלה בשבעים זקנים נאמר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם ופה הוא אומר וסמכת כו' ונתת מהודך כו' ולא היה הוא יתברך המציל. (ט) אומרו והעמדת אותו לפני כו' וצוית אותו מה הוא הצווי הזה שיצווהו וגם אומרו לעיניהם כי איך מחנה העדה שהוא י"ב מיל ישלטו עיני כלם בצוותו את יהושע שיהי' כשיעור ד' אמות. (י) אומרו ונתת מהודך כו' כי זה הי' ראוי לאומרו אחר אמרו וסמכת את ידך עליו ולמה הכניס פסוק הקודם בין הדבקים. (יא) אומרו למען ישמעו מה זו שמיעה שתלויה בהוד משה. (יב) אומר לפני אלעזר הכהן יעמוד כו' כי אין זה נוגע אל המינוי כ"א אל ההנהגה שיתנהג אחרי כן. (יג) אומרו ויעש משה כאשר צוה ה' מה חדוש הוא. (יד) כי אדרבא היפוך כי הוא יתברך אמר שתחלה יסמוך ידו עליו ואח"כ יעמידהו לפני אלעזר וכל העדה והוא היפך הסדר. (טו) שהוא יתברך אמר וסמכת את ידך יד אחד והוא סמך שתיהן כאומרו ויסמוך את ידיו כו'. (טז) אומרו ביד משה כי מה ענין היד אצל הצווי והראוי יאמר כאשר דבר ה'. (יז) אומרו פעם שנית כאשר דבר ה' כי הרי נאמר ויעש משה כאשר צוה ה'. (יח) כי ענין שישאל במשפט האורים לא אמר לו:

2אמנם לבא אל הביאור נשית לב. כי הנה פה נאמר כי לא יעשה יהושע דבר אם לא על פי האורים ותומים ע"י אלעזר והנה בכל עניני יהושע ומלחמותיו לא מצינו כ"א שהיה דבר ה' אליו כאשר היה עם משה כדבר שנאמר כאשר הייתי עם משה אהי' עמך וכו'. ונבא אל הענין והוא כי הנה בראות משה מאמרו יתברך אליו עלה אל הר העברים כו' והאסף אל עמך לא נתייאש מן הרחמים ודבר דבר לפניו יתברך ישוב ירחמהו ויניחהו לבא אל הארץ ותלה הדבר על תועלת ישראל ומה גם אחרי ראותו כי קל עונו לפניו יתברך כאשר כתבנו למעלה. והיחל ואמר אלהי הרוחות כו' והוא כי הנה ידענו מחכמי האמת כי נפש משה רבינו עליו השלום היתה כוללת כל כללות ששים רבוא ישראל ותהי להם כערך בחינת שורש האילן אל בחינת הענפים שעל ידי כן השפע הטוב יורק ממנה עליהם להטיב להם ואם היה זולתו היה אפשר שיהיה גדר נפשי למטה מקצת מישראל ואיך יושפעו על ידי אשר נפשותם למעלה הימנה ואין יודע זה רק מי שהוא אלהי הנשמות כלם ידע איזו נפש למעלה מכלן להקי' עליהם וזה אומרו יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר איש שהוא על העדה שרוחו עולה על גביהן וזהו איש על העדה ומה שאמרתי שתהיה נפשו גדולה על כלם הוא למען אשר יצא לפניהם למלחמה וכו' שלא יהיה כמלך שאינו יוצא ראשון פן ימות במלחמה רק אחרון או באמצע המחנה למען יהיה לו למגן כל העם אשר לפניו אך זה יהיה שיצא ראשון ולא יירא ליפול ולבלתי שוב ראשון כאשר בצאתו כי אם ואשר יבא לפניהם וכן ואשר יוציאם את העם למלחמה ולא ישאיר שם חציים כי אם ואשר יביאם שיחזירם עמו כי זה לו להיות נפשו כוללת ושפע טובו מגן עליו ועל כל עמו. ופי' מה שאמרתי איש על העדה כדי שלא תהי' עדת ה' הם המובחרים שבעדה הנקראים בייחוד עדת ה' לא יהיו מנפשו שהוא איש שיוכל לשלשל שפע לגדולי האיכות שנפשותם עליונות שהם הנקראים עדת ה' משא"כ אשר נפשו למטה מנפשות הגדולים באיכות שימצא שאינו רועה וממשיך שפע רק לקטני האיכות הם הנקראים עדה סתם אך לא לנקראים עדת ה'. וזה אומרו ולא תהי' עדת ה' המובחרים כצאן אשר אין להם רועה שאשר למטה מגדרם יהי' רועה לעדה סתם ממשיך להם שפע אך לא לנקראים עדת ה'. כי אם יפקד איש יהי' רועה את כלם והוא לפי האמת שענין זה איננו רק במשה עצמו. והיה בלבו אולי יהי רצון השם יתברך להחזירו כבראשונה ולא נעשה כן אך אמר הוא יתברך קח לך את יהושע בן נון וכו' לומר ידעתי את אשר עם לבבך אך גם זה לך הוא וזהו קח לך מי כמוהו כמוך ואם לא הי' לו רק נפש לא היה מספיק סמיכה אך כבר רוח בו:

3או יאמר איני אומר ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליו כאשר היה בזקנים והטעם הוא כי כבר הוא איש אשר רוח בו על ידי למודך אותו והרי בזה הוא כולל כי יש בו מרוחך ואינו צריך שאהיה אני המציל כמהוה בו רוח חדשה אשר לא היתה בו כאשר בשבעים זקנים כי אחר שרוח בו כבר אתה שתסמוך ידך עליו מספיק סמיכה להפליג יותר בדבר להיות בעצם מרוח אליו הכוללת כמדובר. ואל תאמר אולי לא יחשבוהו גדולים המתייחסים לעדת ה' על כן ועמדת אותו לפני אלעזר הכהן שהוא ראש ישראל ולפני כל העדה קטנים עם הגדולים וצוית אותי לנגיד שיהיה למו לעיניהם כענין עיני העדה שהוא להיות עיניהם וזהו וצוית אותו לעיניהם שהוא לאלעזר וכל השאר. וזה אומרו לעיניהם שאם כמשמעו איך עדת ישראל המחזקת י"ב מיל יהיה על כלם. ובמה תחול בו אימת מלכות שישמעו לו ויחשבוהו הלא שמלבד מה שבסמיכה תורק בו מכללות נשמתך להשפיע בהם גם תכוין להריק בו אות מלכות וזה אומרו ונתת מהודך עליו הוא מהוד הדר מלכו' אשר בך באופן ישמעו לו הכל גם הגדולים וזהו ונתת מהודך עליו למען ישמעו וכו' אך לא יגדל כחו כל כך כמוך שלא שיהא צריך לאלעזר כי הנה ולפני אלעזר הכהן יעמוד וכו'. אז ויעש משה כאשר צוה ה' אותו שלקחו וסמך ידיו עליו כדבר שנאמר קח לך וכו' ועל אשר צוהו יתברך והעמדת אותו וכו' ויעמידהו לפני וכו' ויסמוך וכו' ואחשוב כי משה אמר הנה צוני ית' שאסמוך ידי אחת ובה שתים אשפיע בו א' קדושה שיוכל להשפיע ולרעות גם את הנקראים עם ה' שנית לתת בו הדר מלכות ולא צוני שאסמוך את שתי ידי רק אחת כ"א שאכוין. גם לתת מהודי עליו ושלא לקנא עם שהוא תלמידי אמר לי שלפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו וכו' מה שאין כן אני שאיני צריך שאלת כהן. ע"כ אעשה את שלי שמה שהיה לי לעשות שתים ביד אחת אעשה בשתים בשתי כוונת. אחת. למען תחול בחינת הקדושה בימין ובחינת הדר מלכות ביד שמאל כי חכמה בדרום שהוא הימין ולתת מהוד מלכות עליו הוא בשמאל כי מלוכה בצפון כנודע. כוונה שנית להפליג השפע. על כן ויסמוך את ידיו הן שתי הידים עליו ועל ידי כן כאשר ויצוהו לנגיד על כלם הופלג עד גדר שהי' כאשר דבר ה' בידי משה שהוא כאשר היה דבר ה' ביד משה מדבר הוא יתברך לצורך ישראל כאשר היו ביד משה כן עתה בהיותם ביד יהושע כי כאשר היה עם משה היה עמו כי על פי ה' שהיה מדבר עם יהושע הי' יוצא ובא הוא וכל ישראל כאשר בהיותם ביד משה שלא הוצרך למשפט אורים ותומים כי נביא הוא ואין צורך אורים ותומים רק למי שאינו נביא כי גם דוד לא השיג רק רוח הקדש. ואלו הי' סומך ידו אחת עדין הי' צריך לאלעזר ע"כ טרם יסמוך ידיו העמידו לפניו להורות כי קודם סמיכת שתי ידיו צריך עמידה לפניו אך לא אחרי כן: